מאורעות תל חי

מאורעות תל חי הם חלק מפרעות תר"פ - סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים – המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים, על יחידות הצבא הצרפתי באזור הגליל הצפוני, ויחידות הצבא הבריטי - התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, וזאת כחלק ממלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת. בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 קרב בתל חי שהפך לסמל, שהסתיים במותם של שישה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור.[1] ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.

ההתיישבות היהודית בגבולו הצפוני של הגליל העליון שראשיתה בסוף המאה ה-19 והתעבתה במהלך מלחמת העולם הראשונה יצרה את אצבע הגליל: הסכם סייקס–פיקו (1916) (קו ירוק) ייעד את אצבע הגליל להיות תחת שליטה צרפתית לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. בפועל, האזור, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו ממנו בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו לממלכה הערבית של סוריה ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה, היה לשטח הפקר ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול - הסכם ניוקומב-פולה (1924) (קו כחול) והוא התוואי המוכר כיום כגבול הבינלאומי בין ישראל, סוריה ולבנון.
איור של תל חי

רקעעריכה

תל חי הייתה נקודת התיישבות יהודית באצבע הגליל, אשר הוקמה על ידי קבוצת חלוצים ב־1916, במקביל להקמת קיבוץ כפר גלעדי. צורת מבניה סביב חצר הזכירה מבצר. מסביב ליישובים היו כפרים בדווים ונוצרים שתקפו לא פעם את היהודים וישוביהם. קרקעות תל חי היו אמורות להיות לשטח צרפתי לפי הסכם סייקס–פיקו בהסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. המצב המתוח בסוריה בעקבות המלכתו של פייסל על הממלכה הערבית של סוריה והדחתו על ידי הצרפתים הביא להתדרדרות נוספת במצב הביטחון באזורים נידחים בסוריה ובלבנון, ביניהם גם אצבע הגליל.

עם הידרדרות המצב הביטחוני ונפילתו מאש הבדווים של שניאור שפושניק, אחד מחלוצי תל חי, ביקש ישראל שוחט, מנהיג ארגון השומר, מיוסף טרומפלדור לעלות לגליל, לבחון את מצבן של ארבע נקודות ההתיישבות ולדווח לו. בשלהי 1919 עלה טרומפלדור למקום ונותר שם עד נפילתו בקרב.

הדיונים בהנהגת היישוב על הגנת אצבע הגליל ערב המאורעותעריכה

החלוצים בנקודות הללו ביקשו עזרה ממנהיגי היישוב העברי בשל המצב הביטחוני הקשה. עניין זה הובא לדיון בפני הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל בין ה-21 ל-25 בפברואר 1920. בדיון התגלעה מחלוקת בשאלה, האם לפנות את האזור מהמתיישבים, או לשלוח עזרה באנשים, ציוד ומזון. זאב ז'בוטינסקי טען בעד פינויים ואילו חברי מפלגות הציונות הסוציאליסטית, בהם דוד בן-גוריון, יצחק טבנקין ואחרים, התנגדו לכך.[2][3] לבסוף הוחלט על תגבור האזור ושליחת סיוע לתושבים.

מאורעות תל חיעריכה

באמצע פברואר הגיעו קצינים מצבאו של פייסל יחד עם האפנדי המקומי והציעו לאנשי היישוב הגנה. אנשי היישוב הודו להם, השיבו בשלילה והצהירו על נטרליות במאבק שבין כוחותיו של פייסל לבין הצרפתים. ב-19 בפברואר תקפו כוחות צרפתיים את הכוחות הערבים שישבו בחלסה, אולם הכוחות הערבים הביסו את הצרפתים ואלו ברחו. בבריחתם הגיעו לכפר גלעדי ואנשי היישוב ששמרו על נטרליות מנעו מהם להסתתר ביישובם. כוח ערבי הקיף את תל חי, נציגים מהכוח נכנסו לבדוק שאין צרפתים מסתתרים והכוח הערבי נסוג.

בי"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920) הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי אולם היהודים לא אישרו להם להיכנס. טרומפלדור אישר לבסוף לכאמיל וכמה מחייליו להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו.

במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל-חי (תל-חי הייתה בנויה כחצר ענקית), נתקל כאמיל בדבורה דרכלר עם אקדח בידה. אפנדי ניסה לקחת את האקדח מידיה והיא התנגדה וצעקה לטרומפלדור "אוסיה, לוקחים לי את האקדח" ונפלט כדור. בעקבות הזעקה ולמשמע הירייה בטוח היה טרומפלדור כי הערבים תוקפים את אנשיו ולכן פקד לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגינים היהודים נלחמו נגד הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמיל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מבפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמיל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האובדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל חי הוביל לנטישתו.

לא ברור אם כוונתו של כאמל הייתה מתחילה להערים על טרומפלדור על-מנת להיכנס למבנה ולהפתיע את מגניו, או שהוא באמת התכוון לבדוק אם קיימת שם נוכחות צרפתית. לפי עדותו של פנחס שניאורסון, במהלך הקרב ניסה כאמל לשכנע אותו שהאש נפתחה מצד היהודים ושהוא בא בכוונות שלום. שניאורסון הסכים לתת לו לסגת מעמדתו ולחזור לאנשיו, אולם הוא לא הצליח לתקשר עם כוח מגן אחר, שהמשיך לירות על כאמל ואנשיו לאורך כל הקרב.

במהלך הקרב רץ טרומפלדור לעזרת יעקב טוקר שעמד ליד השער כדי שלא ייכנסו הבדואים ונפצע אנושות מפגיעת שלושה כדורים. עוד ממגיני תל-חי נהרגו במהלך הקרב והם: שרה צ'יזיק, דבורה דרכלר, בנימין מונטר וזאב שרף. בסוף הבדואים נטשו את האזור כיוון שידעו שלא יוכלו לכבוש את תל-חי.

לאחר הקרב הגיע הרופא, ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי מכפר גלעדי, וטיפל בטרומפלדור ובשאר הפצועים, בהם יצחק קנב (קָניֶיבסקי). על-פי עדויות שונות אמר טרומפלדור לפני מותו דברים בנוסח "לא נורא, כדאי למות בעד ארצנו".[4] על פי גרסאות אחרות, טרומפלדור אמר: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" או "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל" ורק בהמשך שונה והתקבע הנוסח ל"טוב למות בעד ארצנו".[5] לעת ערב עזבו מגיני תל-חי, כשלושים במספר, את היישוב וכעבור זמן קצר ננטש גם כפר גלעדי. תושבי שני היישובים הגיעו ליישוב איילת השחר.

מגיני תל חי[6][7]
שם מוצא השתייכות חברתית מועד הגעה לתל חי הערות
יוסף אברהמי משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) בין 24-28.2.1920
משה אליוביץ עין זיתים, ארץ־ישראל, האימפריה העות'מאנית מתנדבים שבאו כבודדים 1.3.1920 היה חבר בארגון "השומר", בזמן מלחמת העולם הראשונה נכלא והוגלה למאסר בדמשק. שימש מתורגמן לערבית בזמן המאורעות. הצטרף לכפר גלעדי באוקטובר 1920 וסייע בפיתוח הקשרים עם ערביי הסביבה. נקבר בחלקת "השומר" בתל חי ליד האנדרטה.
אברהם (אברשה) בן־יוסף אודסה 1898 מתנדבים שבאו כבודדים דצמבר 1919 שימש רופא וטרינרי בגליל. בין מקימי "החקלאית" - אגודה שיתופית לביטוח ושירותים וטרינריים. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
זלמן בלחובסקי רוסיה 1901 תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תר״ף) חורף 1919 הראשון לטפל בטרומפלדור הפצוע. היה חבר פעיל בארגון "ההגנה" בתל אביב. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
מרדכי (מוט) ברוורמן ניקוליאוב, רוסיה 1892 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) 19.2.1920 חייל בצבא רוסיה במלחמת העולם הראשונה. מהקבוצה שהקימה מחדש את באר טוביה. לאחר 25 שנה במושב, רנה חלקה באזור והקים בה משק חקלאי. תרם את גופו למדע.
יצחק גולדברג רוסיה (כיום פולין) 1888 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 38) בין 24-28.2.1920 נחטף לצבא הצאר ושירת בסיביר במלחמת רוסיה-יפן. נפצע בקרב בי״א באדר. ב-1934 עלה להתיישבות עם חיילים משוחררים אחרים למושב אביחיל. נקבר במושב אביחיל.
משה גולובוב רוסיה 1896 אנשי קבוצת תל חי 1919 נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
שמואל גורביץ' רוסיה (כיום אוקראינה) 1902 תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תרע״ט) ראשית או אמצע פברואר 1920 החליף את דוד כנעני כמתרגם יומנו של טרומפלדור. מראשוני העובדים בתחנת החשמל בנהריים (1927). נקבר בחיפה.
מאיר דובינסקי בוקי, רוסיה (כיום אוקראינה) 1889 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 38) בין 24-28.2.1920 ב-1921 נשא לאישה את את חנה צ'יזיק, אחותה של שרה שנהרגה בקרב בי״א באדר. נקבר בחלקת ותיקי "ההגנה" בחולון.
ישעיהו דרז'נר קראסון, רוסיה (כיום אוקראינה) 1894 אנשי כפר גלעדי 1.3.1920 מפקד בצבא הצאר ניקולאי השני, בו זכה בעיטור הצלב הגיאורגי. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
דבורה דרכלר זבוליה, רוסיה 1896 מתנדבים שבאו כבודדים 6.2.1920 נהרגה בקרב בי״א באדר.
פנחס וולמן ברמצ'ה, בסרביה 1896 מתנדבים שבאו כבודדים לא ידוע ב-1926 נמנה עם מקימי רמת רחל. נהרג בהגנה על הקיבוץ במאורעות תרפ״ט ונקבר בהר הזיתים.
נתן ז'ולטי (זהבי) אנשי קבוצת תל חי דצמבר 1919 נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
יעקב (ג'ייק) טוקַר גוניונדז, רוסיה (כיום פולין) 1896 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) בין 24-28.2.1920 נהרג בקרב בי״א באדר.
אברהם טורגבצקי (אבידן) פולטבה, רוסיה 1897 עולים חדשים דצמבר 1919 חבר "החלוץ" וחייל בצבא האדום. לאחר שחרורו הצטרף ל"מסילה חדשה", מושבה של חברי "החלוץ" בקושטא שם פגש את טרומפלדור. נקבר בעין חרוד.
יוסף טרומפלדור פרצ'ב, פולין 1840 מתנדבים שבאו כבודדים 29.12.1919 מפקד הכח עד פציעתו. נהרג בקרב בי״א באדר.
שמעון יעקבסון רוסיה 1897 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) 1.3.1920 חילץ את טרומפלדור הפצוע מהחצר. השליך רימוני יד שגרמו לפצועים רבים מבין הערבים. בשנת 1927 עזב את הארץ לארצות הברית.
זאב כצנלסון בוברויסק, רוסיה (כיום בלארוס) 1888 מתנדבים מקבוצת כנרת 16.2.1920
הֵלל לנדסמן סוסניצה, רוסיה (כיום אוקראינה) 1897 תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב (מחזור תרע״ח) 16.2.1920 קצין בצבא התורכי. שימש כמתורגמן. לאחר הקרבות התיישב באיילת השחר. ב-1957 הקים את המועצה המקומית חצור הגלילית. נקבר באיילת השחר.
שאול מאירוב (אביגור) דווינסק, לטביה 1899 מתנדבים מקבוצת כנרת 8.2.1920
בנימין מונטר לודז', רוסיה (כיום פולין) 1894 מתנדבים שבאו כבודדים 1.3.1920 נהרג בקרב בי״א באדר.
שרה צ'יזיק טומשפול, רוסיה (כיום אוקראינה) 1897 מתנדבים שבאו כבודדים 28.2.1920 נהרגה בקרב בי״א באדר.
ירחמיאל צימבל בריינסק, רוסיה (כיום פולין) 1900 לערך אנשי קבוצת תל חי - נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בתל עדשים.
מרדכי צוקר משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) 1.3.1920
מאיר צילביץ אנשי קבוצת תל חי - נמנה עם השבים לתל חי באוקטובר 1920. נקבר בתל עדשים.
חיים קובלנץ (בן־יהושע) קרים, רוסיה 1900 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) ב-16.2.1920 לערך נקבר בבאר טוביה. נכדתו נישאה לנכדו של ד״ר גרשון גרי, שטיפל בפצועי תל חי.
יצחק קניבסקי (קנב) מלטיופול, רוסיה (כיום אוקראינה) 1896 עולים חדשים 28.2.1920 בין מייסדי תנועת "החלוץ" ברוסיה. נפצע בקרב בי״א באדר. נמנה עם מייסדי גדוד העבודה ע״ש יוסף טרומפלדור. מראשי קופת חולים כללית, חבר כנסת מטעם מפא״י, וזוכה פרס ישראל 1962. נקבר בחלקת מגיני תל חי ליד "הארי השואג".
נחום קרמר רוסיה 1898 משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 40) בין 24-28.2.1920 בין האחרונים לעזוב את תל חי לאחר שהועלתה באש. היה פעיל בקרב קבוצות העובדים והשתתף בקונגרס הציוני ה-16 בציריך ב-1929. שנ לאחר מכן הצטרף לקבוצת החיילים המשוחררים שיידו מחדש את באר טוביה. נקבר בבאר טוביה.
פנחס שניאורסון רציצה, רוסיה (כיום בלארוס) 1893 אנשי כפר גלעדי 1.3.1920 לאחר פציעתו של טרומפלדור, קיבל את הפיקוד על תל חי ופיקד על הנסיגה. נקבר בחלקת "השומר" בתל חי ליד האנדרטה.
ויליאם (זאב) שרף משוחררי הגדודים העבריים (גדוד 39) בין 24-28.2.1920 נהרג בקרב בי״א באדר.


מורשת וזיכרוןעריכה

 
מתיישבים-לוחמים על המרפסת בתל-חי בתחילת 1920
 
"שביל הפצועים" מתל חי לכפר גלעדי

מספר שבועות לאחר נטישתה חזרו תושבי תל-חי וכפר גלעדי ליישוביהם והוקמה מצבה לזכר טרומפלדור ושבעת הלוחמים שנהרגו. לאחר שחזרו תושבי היישובים ליישוביהם התנהל ויכוח אצל מי ייקבר טרומפלדור, בכפר גלעדי או בתל-חי. הסכסוך יושב בכך שטרומפלדור נקבר בין תל-חי ובין כפר גלעדי. השביל בו הועברו הפצועים וההרוגים לכפר גלעדי, שוחזר ונקרא "שביל הפצועים". לאורכו מוצבים סלעים ועליהם פרטים על המאורעות. השביל מתחיל בחצר תל חי, מטפס לעבר הכביש, עובר מתחתיו ומסתיים בבית הקברות בכפר גלעדי.

בשנת 1928 החל הפסל, אברהם מלניקוב, אחד הפסלים הבולטים ביותר באותה תקופה, לפסל את אנדרטת "האריה השואג", לזכר הקרב על תל-חי. האנדרטה נחנכה ב-1934 ונבנתה במימון ההסתדרות הכללית, הוועד הלאומי וסר אלפרד מונד (לורד מלצ'ט).

טרומפלדור היה במותו מופת לזרמים שונים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור ותנועת הנוער שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי נקראה "בית"ר" - "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור" (השם נועד לאזכר גם את ביתר מעוזו של בר-כוכבא ומכאן הכתיב הלא מקובל). על סיפור תל-חי, חיבר ז'בוטינסקי את שיר תל-חי ואת שיר אסירי עכו.

עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הותירה רושם רב בארץ ומחוצה לה. יום למחרת נפילתם בקרב, ב-2 במרץ 1920, פורים, בוטלה צעדת העדלאידע בתל אביב בזמן שאלפים ציפו לה ברחובות. באביב 1920 הקריא אבא חושי בוועידת “השומר הצעיר” בלבוב את השיר שחיבר בנושא "בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל".[8] אותה תקופה נכתב, לזכרו של טרומפלדור, גם השיר "קדרו פני השמיים"[9] ומעט מאוחר יותר "ליל י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד[10] והשיר "בגליל" ("עלי גבעה שם בגליל") שזכה לנוסחים אחדים.[11] תל-חי היא סמל לגבורה עד היום. דרומית לתל-חי הוקמה לאחר מלחמת העצמאות העיירה קריית שמונה - לזכר שמונת הנופלים בתל-חי. מדי שנה בי"א באדר מתקים טקס אזכרה ממלכתי לטרומפלדור וחבריו. מזה עשרות שנים, תנועת הנוער של בית"ר עולה לאתר זה עם אלפי חניכיה כדי להזכיר ולחנך על סיפור תל חי.

יזכורעריכה

ברל כצנלסון חיבר לזכרם תפילת יזכור אשר פורסמה תחילה בכתב העת קונטרס.[12] היא היוותה את הבסיס לתפילת היזכור של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו
שניאור שפושניק
אהרון שֶר
דבורה דראכלר
בנימין מונטר
(זאב) שַרף
שרה צ'יז'יק
(יעקב) טוקר
יוסף טרומפלדור
הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת-הגבורה וקדושת-הרצון ומסירות-הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.
אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בֹּא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.
 
אבני זיכרון במקום בו היה קברם הזמני של טרומפלדור וחבריו בכפר גלעדי
 
סלע עם הסבר ב"שביל הפצועים"

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ושניים נוספים בימים שקדמו לקרב.
  2. ^ זאב ז'בוטינסקי, דברים בוויכוח באספה העשירית של הוועד הזמני, ד'-ו' באדר תר"פ
  3. ^ "הוכוח על הגנת תל-חי ביישוב - מתוך הפרטיכל של ישיבת הוועד הזמני אור ליום ג' אדר תר"פ בתל אביב", דבר, גיליון 1164, 22 במרץ 1929
  4. ^ מן הימים האחרונים. (מפי הרופא החבר ד"ר ג. גרי), קונטרס, כ"ט, כ"ב באדר תר"ף (12 במרץ 1920), עמ' 6.
  5. ^ זרטל, ע. (2002), האומה והמוות, עמ' 31.
  6. ^ מולי ברוג, אשמת תל חי: שורשי הטראומה והמיתוס, קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה 174 טבת תש״ף, יד יצחק בן-צבי, 2020, עמ' 69-94 (מידע בקטלוג רמב"י)
  7. ^ מולי ברוג, אור חדש על מגיני תל חי, אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל 195-196, הוצאת ספרים אריאל, תשע״א, עמ' 122-134 (מידע בקטלוג רמב"י)
  8. ^ לשיר נוסחים אחדים. נוסחו המוכר שונה במקצת מהנוסח שהתפרסם בכתובים ב-1935. השיר באתר "זמרשת"
  9. ^ הוי נוחה, נוחה חברנו/ ושכב לנצח שם./ כמוך גם חיינו/ נקריב בעד העם. השיר באתר "זמרשת"
  10. ^ השיר באתר "זמרשת"
  11. ^ נוסח ברוידס/ולבה באתר "זמרשת", נוסח ברוידס/נרדי באתר "זמרשת"
  12. ^ ברל כצנלסון, (יזכור), קונטרס, כ"ט, כ"ב אדר תר"ף, עמ' 1.
  13. ^ תום שגב"תל חי 1920–2020": הזדמנות מצוינת להתבונן מחדש במיתוס הגבורה הציוני, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2020