אבנר בלקנאי

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

אבנר בלקנאי (נולד ב- 5 בדצמבר, 1965) הוא קצין בדרגת אלוף משנה במילואים בצה"ל, טייס מסוקים בחיל האוויר, בעל עיטור המופת ממלחמת לבנון השנייה על חילוץ תחת אש בכפר עייתא א-שאב בדרום לבנון.

אבנר בלקנאי
אין תמונה חופשית
לידה 5 בדצמבר 1965 (בן 54)
ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים בשירות
טייס
פעולות ומבצעים

מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנכ"ל עמותת אתגרים.

ביוגרפיהעריכה

בלקנאי נולד וגדל בתל אביב, למד במגמה הריאלית בבית הספר התיכון עירוני ה'.

ביולי 1984 התגייס לצה"ל והחל בקורס טיס אותו סיים בהצלחה במגמת מסוקים.

בלקנאי שירת כמפקד שתי טייסות:

בין השנים 2001-2003 היה מפקד טייסת מגיני המערב (טייסת 193) בבסיס רמת דוד.

בין השנים 2003 - 2005 היה מפקד טייסת ציפורי המדבר (טייסת 123), המפעילה מסוקי ינשוף (בלק-הוק).

לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, בין השנים 2007-2010, בתפקידו האחרון בצה"ל שימש בלקנאי נספח צבאי בברזיל. במסגרת תפקיד זה היה אמון גם על המדינות פרו, אורוגוואי ובוליביה.

באפריל 2010, לקראת סיום שרותו כנספח בברזיל, קיבל בלקנאי את אות ההוקרה הגבוה ביותר מטעם שר ההגנה הברזילאי: מדליית הנצחון (Medalha da Vitoria)[1] על שרות מעל ומעבר ליצירת שיתוף פעולה בין המדינות[2].

לאחר סיום שירות הקבע התמנה למנכ"ל עמותת אתגרים, הפועלת להעצמה ושילוב חברתי של אנשים עם צרכים מיוחדים באמצעות ספורט אתגרי בטבע. בלקנאי על התפקיד בעמותה: (...) "תחושת השליחות וההרגשה שאתה עושה משהו משמעותי בכל יום מחדש היא תחושה שמלווה אותי גם בטייסת וגם בעמותה"[3].

בנוסף משמש בלקנאי כמדריך טיסה במילואים בבית הספר לטיסה של חיל האוויר.

לבלקנאי תואר ראשון בהסטוריה צבאית מטעם בית הספר לפיקוד ומטה של חיל האוויר האמריקאי באלבמה, ותואר שני בדיפלומטיה וביטחון מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר בכפר האורנים, נשוי ואב לשלושה.

אירוע עייתא א-שאבעריכה

בתאריך 20 ביולי 2006 פינה מסוק "ינשוף", בפיקודו של בלקנאי, לוחם צה"ל פצוע קשה שנפגע בפעילות בכפר עייתא א-שעב. הפינוי של הפצוע משטח האויב התרחש בתנאי שטח קשים: תחת איום, באור ראשון, ללא תכנון מוקדם, ובתנאי חוסר ודאות שאיפיינו את שדה הקרב.

בשל עננות באזור הפינוי טס בלקנאי צפונה לכפר בתוך שטח לבנון. כאשר הצליח להנמיך מתחת לעננים חזר דרומה לכיוון היעד. הכוח על הקרקע לא אותר בשלב זה, ונוכח אש שנורתה לעבר המסוק, חזר המסוק והגביה לטוס מעל לעננים. בשל חומרת פציעתו של הלוחם למרות הערכת הסיכון החליט בלקנאי לחזור לכיוון היעד כשהוא מנמיך שוב בקרבתו.

בכניסתו השנייה של המסוק זוהה מקום הכוח על הקרקע אך משהתקרב אליו המסוק התברר כי השטח מרובה בצמחייה ולכן אינו מתאים לנחיתה.

למרות התנאים שלא איפשרו נחיתה נוחה והאפשרות לסיכון צוות המסוק החליט בלקנאי להתחיל בהנמכת המסוק תוך פגיעת הרוטור האחורי בשיח, פגיעה שעלולה לגרום לאובדן המסוק. הצוות הנמיך את המסוק, ובעזרת הרוטורים של המסוק גזמו את כל השיחים והעצים ויצרו משטח נחיתה.

בלקנאי העריך כי זו הדרך היחידה בה המסוק יכול לרחף בנקודת החילוץ עד העלאת הפצוע על המסוק. הפינוי הצליח וחיי הלוחם ניצלו[3].

בתאריך 2 בספטמבר 2007 התקיים טקס הענקת עיטורים וצל"שים ללוחמי מלחמת לבנון השנייה בראשות מי שהיה אז ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי. בטקס שנערך בהיכל התרבות בתל-אביב נכחו אלופי הפיקוד והזרועות, משפחות שכולות ומפקדים. בטקס חולקו שישה עיטורי עוז, 12 עיטורי מופת ועוד 20 ציונים לשבח (צל"שים) ללוחמים מהמערך הסדיר וממערך המילואים[4]. בין הטיעונים להענקת העיטור לבלקנאי נכתב: (...) סגן אלוף אבנר, איש צוות אוויר, חיל האוויר (...) הראה דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות, רעות, רוח לחימה, נחישות, יוזמה, יצירתיות, מקצועיות, קור רוח ואומץ לב תחת אש בעת חילוץ בכפר עיתא א-שאב"[5].

את מסוק הינשוף שהיה בפיקודו של בלקנאי הטיס סרן ניר, טייס בטייסת "ציפורי המדבר", אשר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על שהראה דבקות במשימה, אחריות, מקצועיות ורעות[4].

בטקס הענקת העיטור נפגש בלקנאי לראשונה עם אימו של הפצוע שהודתה לו על הצלת בנה. בלקנאי: (...)"בשבילו עשינו את מה שעשינו. כשאמא שלו ראתה אותי, היא לא אמרה כלום, רק נתנה לי חיבוק גדול. לא יכולנו לדבר, הרגשתי מחנק בגרון"[3].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה