פתיחת התפריט הראשי

אברהם אסיאו

אברהם אסיאו ב-1963

אברהם אַסֵיאוֹ (נכתב גם: אסאו; 19151992) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי, שפעל באנגליה ובישראל משנות ה-50 עד ראשית שנות ה-80 והיה מנהל בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי.

ביוגרפיהעריכה

אסיאו נולד בשנת 1915 בבולגריה, עלה ארצה ב-1924, בילדותו, ונקלט בקיבוץ בית השיטה. למד בגימנסיה הרצליה, היה חניך המחנות העולים והתגייס להגנה. למד תיאטרון ובימוי והיה בוגר המחזור הראשון של הסטודיו למשחק שליד הבימה בהדרכת צבי פרידלנד ב-1945. הוא עבד בתיאטרון אהל, בתיאטרון זווית, בקאמרי ובהבימה. בשנת 1948 נסע ללונדון ללמוד באקדמיה לדרמה "סנטרל סקול" (אנ'). הוא התקדם שם לתפקיד מרצה והיה במאי קבוע (אחד משלושה) ובוחן אמנותי מטעם האוניברסיטה של לונדון.[1] אסיאו עבד במחלקת הדרמה של הבי.בי.סי. והיה הבמאי הישראלי הראשון שהעלה מחזה באנגליה (1961). בעת שהותו בלונדון העלה אסיאו מחזות רבים בישראל כבמאי אורח. הוא היה ידוע בביקורתו הקשה נגד הלהקות הצבאיות, שכן לטענתו הן העלו בדרנים לדרגת שחקנים, מבלי שהייתה להם כל הכשרה, מה שהוביל לזילות באיכות השחקנים בארץ.

ניהול בית הספר לאמנויות הבמה בית צביעריכה

בשנת 1962 שכנע מנהל בית הספר לאמנויות הבמה ברמת גן ד"ר חיים גמזו את אסיאו לשוב ארצה ולנהל את בית הספר במקומו. אסיאו חזר ארצה ומצא את בית הספר במצב כלכלי קשה ועם מעט מאד תלמידים. בשנתיים הראשונות לעבודתו הוא התמסר לבית הספר וכמעט שלא ביים דבר. בשנים אלה הוא שימש כשופט בתחרויות אמנויות במה שונות, בהן תחרות המחזה המקורי של משרד החינוך ופרס התסכית המקורי של קול ישראל בשנות ה-60.[2] אסיאו החזיק בתפקידו כמנהל בית הספר במשך כשבע שנים, עד שנת 1970, שבה הועזב ב"הפיכת חצר" באמצע השנה. הסיבה לעזיבתו הפתאומית הייתה חילוקי דעות עם הוועד המנהל, שטען כי אסיאו עובד "יותר מדי" בבימוי, וכי הדבר פוגע בתפקודו כמנהל בית הספר.[3] דוגמה לעומס שבו היה נתון אפשר למצוא בסוף 1963, כאשר ביים את "ביבר הזכוכית" בתיאטרון זווית ואת "סוף המירוץ" בהבימה, וכדי שיוכל לנכוח בשתי הופעות הבכורה שהתקיימו באותו ערב, היה עליו לנסוע במכוניתו מתיאטרון לתיאטרון הלוך ושוב במשך כל הערב, כדי להימצא לצד השחקנים.[4]

בעקבות פיטוריו מבית צבי, שימש אסיאו במהלך כל שנות ה-70, בצד עבודתו כבמאי, כראש מדור הדרמה בשידורי ישראל ב"קול ישראל" וערך תסכיתים באופן קבוע ברשת א'.

חיים אישייםעריכה

אסיאו היה חבר ההסתדרות והיה מן התומכים הראשונים במפלגת המערך. הוא היה נשוי לחיה, בתם הבכורה של אברהם ורוזה ליפשיץ, בעלי מלון עדן בירושלים. לזוג נולדו בן ובת. הבן גלעד היה במאי סרטים אך הפך בהמשך לרופא. עם מות הוריה של חיה, ירשו בני הזוג אסיאו את ניהול מלון עדן, אך מכרו אותו ב-1973 לבנק ישראל.

מחזות, שחקנים ותלמידיםעריכה

אסיאו ביים עשרות מחזות בארץ ובאנגליה, ביניהם: צייד המכשפות, חנה סנש, שלושה שברחו, נערה לרוח, במזל נשים, הדיבוק מנווה שאנן, רקוויאם לנזירה, מסעו של פרישון, סוף המירוץ, ביבר הזכוכית, סדום סיטי, הלילה השנים עשר ועוד. בין תלמידיו בבית צבי ניתן למנות את זאב רווח, מיכל בת אדם ויוסף שילוח. בין השחקנים שעבדו אתו היו זיוית אברמסון, חנה רובינא, בומבה צור ורבים אחרים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דבר, 1 באוקטובר 1958
  2. ^ על המשמר, 18 באוקטובר 1963
  3. ^ דבר, 16 באפריל 1970
  4. ^ מעריב, 3 בנובמבר 1963