מיכל בת-אדם

מיכל בת-אדם
	מיכל בת-אדם, 20 ביוני 2011
לידה	2 במרץ 1945 (בת 78); עפולה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1969–הווה (כ־54 שנים)
עיסוק	במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת
מקום לימודים	בית צבי; האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ;
בן או בת זוג	משה מזרחי
פרסים והוקרה	פרס מפעל חיים במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי לסרטי נשים שהתקיים ברחובות (2013); פרס אופיר על מפעל חיים (2019); פרס ישראל לקולנוע (2021);
	פרופיל ב-IMDb

מיכל בת-אדם (נולדה ב-2 במרץ 1945) היא במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת ישראלית. כלת פרס ישראל לקולנוע (2021) ופרס אופיר על מפעל חיים (2019).

ביוגרפיהעריכה

נולדה בעפולה לימימה ואדם רובין שעלו מפולין. בגיל שש הצטרפה לאחותה נטע בקיבוץ מרחביה. השתיים שינו את שם משפחתן לבת-אדם. ניגנה בתזמורת בני הקיבוצים,^[1] למדה באקדמיה למוזיקה, ובבית-הספר למשחק "בית צבי".

קריירת משחקעריכה

בתחילת שנות השבעים השתתפה בסרטי הקולנוע של בן-זוגה, הבמאי משה מזרחי, "אני אוהב אותך רוזה" (1972)^[2], "הבית ברחוב שלוש" (1973)^[3], "אבו אל בנאת" (1973)^[4], "איש רחל" (1974) וזוכה פרס האוסקר האמריקאי, ההפקה הצרפתית, "כל החיים לפניו" (1977). בין-השאר שיחקה בת-אדם גם בסרט "הפריצה הגדולה" (1970)^[5], בסרט "הדיבר ה-11" (1975) ובסרט הצרפתי "La Fille de Prague avec un sac très lourd"‏ (1977). במקביל בלטה גם בכמה תפקידים בתיאטרון, במיוחד ב"ציד המכשפות" לארתור מילר.

לאורך שנות השמונים, במקביל לקריירה כבמאית, השתתפה בת-אדם בסרטים "המשחק האמיתי" (1980), "מגש הכסף" (1983), "עתליה" (1984), "השגריר" (1984)^[6], "המאהב" (1986), אותו אף ביימה, בסרט האמריקאי "המרגל הישראלי בדמשק" (1987), ובסרט הצרפתי "חנה ק." (1983). במקביל שיחקה בהצגות בתיאטראות הבימה, הקאמרי ותיאטרון בית ליסין. לאורך שנות התשעים חדלה מלשחק, מלבד סרטו של משה מזרחי, "נשים" (1996). ב-2008 הצטרפה לצוות שחקני העונה השנייה של "בטיפול"^[7]. בקיץ 2013 הועלתה גרסה בימתית לסרטה "רגעים"^[8].

קריירת בימויעריכה

ביימה את הסרט "רגעים" (1979), הפקה צרפתית-ישראלית, אותה גם כתבה ושיחקה בו לצד אסי דיין. בשנות השמונים כתבה וביימה את "על חבל דק" (1980), בכיכובה של גילה אלמגור, את "בן לוקח בת" (1982), את "המאהב" (1986), המבוסס של ספרו של א.ב. יהושע, בו כיכבו יהורם גאון ואביגיל אריאלי, "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" (1989), בכיכובם של יוסי פולק, ריטה ולבנה פינקלשטיין, ואת סרט הטלוויזיה "הדוד פרץ ממריא" (1993) בו גם שיחקה^[9], על פי סיפור מאת יעקב שבתאי^[10].

בת אדם ביימה וכתבה מספר סרטים: "אישה זרה" (1993)^[11], בכיכובו של שרון אלכסנדר, "איה: אוטוביוגרפיה דמיונית" (1994), בו גם השתתפה לצד מיכל זוארץ, "אהבה ממבט שני" (1999) בכיכובו של אלון אבוטבול, "חיים זה חיים" (2003)^[12], אותו גם הפיקה ובו השתתפו יעל אבקסיס, רבקה מיכאלי ומשה איבגי, ו"מאיה" (2010). ב-2008 השתתפה ביחד עם משה מזרחי בכתיבת התסריט לסרט "סוף שבוע בגליל" המבוסס על הדוד וניה של אנטון צ'כוב.

הסרט "רגעים" צונזר בשנת 1979 והוסרו ממנו שלושה קטעי "אירוטיקה"^[13]. העתירה שהגישו היוצרים לבג"ץ נדחתה. בשנת 2013, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות, הוקרן הסרט לראשונה בישראל בגרסתו הלא מצונזרת^[14].

ב-2017 יצרה הבמאית נטעלי בראון סרט תיעודי על מיכל בת-אדם, "מקווה שאני בפריים", על מאבקה למצוא את מקומה בעולם הקולנוע ועל הזוגיות שלה בבית שמכיל שני במאים^[15]. הסרט זכה במקום השני (פרס השופטים) בפסטיבל דוקאביב (2017) ובפרס על הסרט התיעודי הטוב ביותר עד שישים דקות בטקס פרסי אופיר לשנת 2017^[16]^[17].

חיים אישייםעריכה

בת-אדם הייתה נשואה לבמאי משה מזרחי, עד למותו ב-2018, ואם לדניאל^[18].

פרסים והוקרהעריכה

פרס מפעל חיים במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות, 2013^[19].
פרס אופיר על מפעל חיים, 2019^[20].
פרס ישראל בתחום הקולנוע, 2021; על היותה "יוצרת, פורצת ומפלסת דרך בקולנוע הישראלי מזה חמישה עשורים"^[21].

פילמוגרפיהעריכה

כבמאית ויוצרת

כשחקנית

הפריצה הגדולה - 1970
אני אוהב אותך רוזה - 1972
הבית ברחוב שלוש - 1973
אבו אל בנאת - 1973
איש רחל - 1975
הדיבר ה-11 - 1975
La Fille de Prague avec un sac très lourd ‏- 1977
כל החיים לפניו - 1977
רגעים - 1979
המשחק האמיתי - 1980
.Hanna K ‏- 1983
מגש הכסף - 1984
עתליה - 1984
השגריר - 1984
L'été provisoire ‏- 1985
המאהב - 1986
המרגל הישראלי בדמשק - 1987
איה: אוטוביוגרפיה דמיונית - 1994
נשים - 1997
ריטה שם זמני - 2007
בטיפול - 2008

דיסקים שהוציאהעריכה

היה שלג בארץ אחת - מיכל בת-אדם קוראת שירים (1999)
מיכל בת-אדם קוראת משירי לאה גולדברג (2000)

ספרי שירהעריכה

יומני בוקר, הוצאת קשב לשירה, 2017^[25]
אני שומעת מישהו, הוצאת עתון 77, 2022

קישורים חיצונייםעריכה

מיכל בת-אדם, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מיכל בת-אדם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מיכל בת-אדם, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מיכל בת-אדם, באתר ספר הקולנוע הישראלי
מיכל בת-אדם, במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
מיכל בת-אדם, דף שער בספרייה הלאומית
מיכל בת-אדם, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מיכל בת-אדם, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
מיכל בת-אדם, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
מיכל בת אדם, באתר פרס ישראל
איימי קורניש, מיכל בת-אדם, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
מיכל בת אדם באתר TVC
פבלו אוטין, ‏"אף פעם לא חושבת על עצמי כעל אישה", באתר גלובס, 21 באוקטובר 2003
שמוליק דובדבני, היוצרת חשובה, הסרט לא, באתר ynet, 20 ביוני 2008
דורון חלוץ, מיכל בת אדם לא תיתן לאף אחד לעצור אותה לעשות סרטים, באתר הארץ, 14 במאי 2010
לינוי בר גפן, ‏הקולנוענית המהפכנית ופורצת הדרך שזוכה לכבוד המגיע לה בגיל 68, באתר מעריב השבוע, 28 באוקטובר 2013
סמדר שיר, סינמה מיכל, באתר "ידיעות אחרונות", 2 בנובמבר 2017
נירית אנדרמן, המבקרים עשו לי לינץ', ופתאום הבנתי: אני קיימת, באתר הארץ, 9 במרץ 2021

הערות שולייםעריכה

^ יש להביא מצעים, חולצה לבנה, ועמוד תווים... באתר יומן המסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים
^ בכורה ל״אני אוהב אותך, רוזה", על המשמר, 31 במרץ 1972
^ נתן גרוס, בקולנוע - האנשים הטובים מרחוב שלוש, על המשמר, 20 באפריל 1973
^ זאב רב-נוף, העולם שייך לנקבות, דבר, 9 באוקטובר 1973
^ בכורת "הפריצה הגדולה" - בקרית-שמונה, למרחב, 19 בפברואר 1970
^ רחל נאמן, ביקורת קולנוע - 'השגריר' - הוד, תל־אביב, כותרת ראשית, 12 בספטמבר 1984
^ עכבר העיר, מיכל בת אדם "בטיפול", באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
^ מיכאל הנדלזלץ, "רגעים": החיים טובים, אבל..., באתר הארץ, 3 ביוני 2013
^ ג. עיטור, הדוד פרץ ממריא בקרוב, חדשות, 7 באפריל 1993
^ יעקב שבתאי זכה בפרס "קשת" בעד הסיפור הקצר, על המשמר, 15 בינואר 1969
^ דליה שלף, סרטים חדשים - אישה זרה, חדשות, 27 במאי 1993
^ גואל פינטו, סרטים חדשים - "חיים זה חיים",, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2003
^ שמוליק דובדבני, חלוצות הקולנוע הישראלי חוזרות למסך, באתר ynet, 20 באוקטובר 2013
^ נירית אנדרמן, תוקרן גרסה לא מצונזרת של סרטה של מיכל בת אדם, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2013
^ נטע אלכסנדר, הבמאית שסללה את הדרך לדור החדש של הבמאיות הישראליות, באתר הארץ, 8 במאי 2017
רוני דורות, "מקווה שאני בפריים": מיכל בת-אדם נאבקת על מקומה, באתר הארץ, 8 במרץ 2018
^ נירית אנדרמן, "פוקסטרוט" זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2017
^ שמוליק דובדבני, ביקורת סרט - "מקווה שאני בפריים": יצירה נוגעת ללב על הבמאית שפרצה את הדרך, באתר ynet, 5 בספטמבר 2017
^ נירית אנדרמן, הבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי מת בגיל 86, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2018
^ טל לוין, עכבר העיר, פרס מפעל חיים למיכל בת-אדם, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013
^ אינה טוקר, פרסי אופיר 2019: "ימים נוראים" נציג ישראל לאוסקר, באתר ynet, 22 בספטמבר 2019
^ איתי שטרן, הקולנוענית מיכל בת אדם זכתה בפרס ישראל, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021
^ אורי קליין, הסיפור הקצר של סהר, הרומן של מקי, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2003
^ אורי קליין, ריטה, אנחנו צריכים להיפרד, באתר הארץ, 25 ביוני 2008
^ אורי קליין, "הדרך לאן": מיכל בת אדם לא מצאה את הדרך בסרטה החדש, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2017
^ יותם ראובני, מה מרגש כל כך בספר השירים של מיכל בת-אדם, באתר הארץ, 15 במאי 2017

[1] יש להביא מצעים, חולצה לבנה, ועמוד תווים... באתר יומן המסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים

[2] בכורה ל״אני אוהב אותך, רוזה", על המשמר, 31 במרץ 1972

[3] נתן גרוס, בקולנוע - האנשים הטובים מרחוב שלוש, על המשמר, 20 באפריל 1973

[4] זאב רב-נוף, העולם שייך לנקבות, דבר, 9 באוקטובר 1973

[5] בכורת "הפריצה הגדולה" - בקרית-שמונה, למרחב, 19 בפברואר 1970

[6] רחל נאמן, ביקורת קולנוע - 'השגריר' - הוד, תל־אביב, כותרת ראשית, 12 בספטמבר 1984

[7] עכבר העיר, מיכל בת אדם "בטיפול", באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007

[8] מיכאל הנדלזלץ, "רגעים": החיים טובים, אבל..., באתר הארץ, 3 ביוני 2013

[9] ג. עיטור, הדוד פרץ ממריא בקרוב, חדשות, 7 באפריל 1993

[10] יעקב שבתאי זכה בפרס "קשת" בעד הסיפור הקצר, על המשמר, 15 בינואר 1969

[11] דליה שלף, סרטים חדשים - אישה זרה, חדשות, 27 במאי 1993

[12] גואל פינטו, סרטים חדשים - "חיים זה חיים",, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2003

[13] שמוליק דובדבני, חלוצות הקולנוע הישראלי חוזרות למסך, באתר ynet, 20 באוקטובר 2013

[14] נירית אנדרמן, תוקרן גרסה לא מצונזרת של סרטה של מיכל בת אדם, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2013

[15] נטע אלכסנדר, הבמאית שסללה את הדרך לדור החדש של הבמאיות הישראליות, באתר הארץ, 8 במאי 2017
רוני דורות, "מקווה שאני בפריים": מיכל בת-אדם נאבקת על מקומה, באתר הארץ, 8 במרץ 2018

[16] נירית אנדרמן, "פוקסטרוט" זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2017

[17] שמוליק דובדבני, ביקורת סרט - "מקווה שאני בפריים": יצירה נוגעת ללב על הבמאית שפרצה את הדרך, באתר ynet, 5 בספטמבר 2017

[18] נירית אנדרמן, הבמאי זוכה האוסקר משה מזרחי מת בגיל 86, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2018

[19] טל לוין, עכבר העיר, פרס מפעל חיים למיכל בת-אדם, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013

[20] אינה טוקר, פרסי אופיר 2019: "ימים נוראים" נציג ישראל לאוסקר, באתר ynet, 22 בספטמבר 2019

[21] איתי שטרן, הקולנוענית מיכל בת אדם זכתה בפרס ישראל, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021

[22] אורי קליין, הסיפור הקצר של סהר, הרומן של מקי, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2003

[23] אורי קליין, ריטה, אנחנו צריכים להיפרד, באתר הארץ, 25 ביוני 2008

[24] אורי קליין, "הדרך לאן": מיכל בת אדם לא מצאה את הדרך בסרטה החדש, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2017

[25] יותם ראובני, מה מרגש כל כך בספר השירים של מיכל בת-אדם, באתר הארץ, 15 במאי 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]


מיכל בת-אדם, 20 ביוני 2011
לידה	2 במרץ 1945 (בת 78) המנדט הבריטי עפולה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1969–הווה (כ־54 שנים)
עיסוק	במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת
מקום לימודים	בית צבי האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
בן או בת זוג	משה מזרחי
פרסים והוקרה	פרס מפעל חיים במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי לסרטי נשים שהתקיים ברחובות (2013) פרס אופיר על מפעל חיים (2019) פרס ישראל לקולנוע (2021)
פרופיל ב-IMDb

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מיכל בת-אדם
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכל בת-אדם