אוזייר חאג'יביוב

מלחין אזרי
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

אוזייר ביי עבדול חוסיין אולו חאג'יביוב או אוזייר ביי עבדול חוסיין אולו חאג'יבייליאזרית:Uzeyir bey Abdul Huseyn oglu Hajibeyli או Üzeyir Əbdul Hüseyn oğlu Hacıbəyov, ברוסית:אוזייר גאג'יבקוב - Узеир Гаджибеков18 בספטמבר 1885 - 23 בנובמבר 1948) היה מלחין, מנצח, פובליציסט ומחזאי אזרי וסובייטי, הנחשב לאבי המוזיקה הקלאסית (המשכילה) והאופרה האזרבייג'נית. נחשב למי שהלחין את האופרה הראשונה בעולם המוסלמי.[1] חאג'יביוב היה מלחין ההמנון הלאומי של הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן שהפכה אחרי שנת 1991 להמנון הלאומי של אזרבייג'ן העצמאית. הוא הלחין גם את ההמנון של אזרבייג'ן בתקופת השלטון הסובייטי. התכבד בתואר אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן ואמן העם של ברית המועצות (1938) וחתן פרס סטלין של ברית המועצות דרגה ב' (1941, 1946). חאג'ביוב היה פרופסור בקונסרבטוריון של באקו, ורקטור שלו (1929-1928 ו-1939–1948) וכיהן כיושב ראש איגוד המלחינים של אזרבייג'ן (1948-1938) וכחבר באקדמיה למדעים של אזרבייג'ן.

אוזייר חאג'יביוב
Üzeyir Əbdul Hüseyn oğlu Hacıbəyov
Узеир Гаджибеков
צילום משנות ה-1940
צילום משנות ה-1940
לידה 6 בספטמבר 1885 (יוליאני)
אגג'אבדי, מחוז שושה, פלך יליזבטפול, מרכז אזרבייג'ן, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 1948 (בגיל 63)
באקו, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Üzeyir Əbdul Hüseyn oğlu Hajibeyli
מקום קבורה Alley of Honor עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית, הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1904–1948 (כ־44 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המדרשה העבר-קווקזית למורים עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית, מוגאם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אזרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אמן העם של ברית המועצות (17 באפריל 1938)
  • עיטור לנין (17 באפריל 1938)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (17 בספטמבר 1945)
  • מדליה על הגנת הקווקז (1 במאי 1944)
  • פרס סטלין, דרגה 2 (1946)
  • אמן מצטיין של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'אן (1 בפברואר 1936)
  • פרס סטלין, דרגה 2 (1941)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית של אזרבייג'ן (26 בספטמבר 1937)
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 (6 ביוני 1945) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.hajibeyov.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ילדות וצעירות עריכה

 
אוזייר חאג'יביוב יחד עם אביו בשושה, בשנת 1890

אוזייר חאג'ביוב או חאג'יבקוב נולד בשנת 1885 ביישוב אגג'אבדי במרכז אזרבייג'ן הצפונית, ב"אוייזד" שושה שבפלך יליזבטפול באימפריה הרוסית. הוא נולד בזמן שאמו שירין-חאנום קרבאלאי אלקפר-בק קיזי התארחה באגג'אבדי אצל הוריה. לפי הלוח המוסלמי נולד חאג'יביוב ביום ה-7 של החודש ד'ו אל-חיג'ה. האם הייתה בת לקלאן אליברדיביוב (או אליברדיבקוב). בעלה, אבדול חוסיין חאג'יבקוב היה פקיד כפרי. אבותיו באו מדגסטאן ולכן בן אחר שלו, הפוסליציסט והפוליטיקאי ג'ייחון חאג'יבקוב אימץ את שם העט "דגסטאני". לאוזייר חאג'יביוב היו שני אחים ושתי אחיות. זמן קצר אחרי לידתו, עברה המשפחה לגור בעיר שושה, אחד המרכזים החשובים של התרבות האזרית. אוזייר גדל בעיר הזאת, בה פעל אביו למשך תקופה ארוכה כמזכיר הפרטי של המשוררת חורשיד-באנו נטאוואן, בתו של הח'אן האחרון מקרבאך. היא השפיעה מאוד על חינוך הילד. האם שירין עצמה גדלה בבית המשוררת והסב של המלחין ונטאוואן היו "אחי חלב". ההיכרות עם נטאוואן פתחה בפני הנער את החוגים החשובים ביותר למוזיקה - ה"מג'ליס"ים של שושה. אוזייר למד שם את שירת המקאמים (באזרית - מוגאם) ותסניף וכן נגינה בסאז ובשאר כלי המוזיקה העממית. בתחום זה למד אוזייר הרבה מדודו מצד האם, אגאלר אליברדיביוב. בשנים 1897–1898 המחזאי אבדולרחים חאגוורדייב והזמר ג'באר גריאגדיואלו הפיקו את המופע "מג'נון למעל קברה של ליילי", פרק מהדאסתאן הפופולרי "ליילי ומג'נון". אוזייר השתתף במופע כנער מקהלה. אחרי לימודים קוראניים במדרסה שבהם שכלל את ידיעותיו בערבית ובפרסית למד שנתיים בבית ספר "רוסי-טטרי""(באותה תקופה האזרים נקראו על ידי הרוסים "טטרים של קווקז"). בעזרת מורהו האהוד מירזה מהדי חסנזאדה התוודע למורשת הספרות הקלאסית מן המזרח ומן המערב. בשנים 1899–1904 למד ח'אג'יביוב בסמינר למורים בעיר גורי. פרט למקצועות הכלליים, הוא למד שם נגינה בכינור, בצ'לו ובבריטון, והתוודע לאחד מחבריו ללימודים, המלחין מוסלים מגומאייב (סבו של הזמר מוסלים מגומאייב. אחרי סיום לימודיו למשך שנה לימד חאג'יבייוב בבתי ספר בהדרוט בקראבאך אחר כך חזר לבאקו. בשנת 1905 לימד בבית הספר "ביבי- אייבאט" בבאקו, אחר כך היה מורה לשפה האזרית ורוסית, למתמטיקה, גאוגרפיה והיסטוריה ומוזיקה בבית הספר "סעדאט". בו זמנית עבד כמתרגם בעיתון "חיאט" ובהמשך עבד בעיתון "אירשאד" ("דרך האמת") פרסם מאמרים בעיתונים "שארגי רוס" (רוסיה המזרחית), "אתיחד" ("האיגוד" ), חייאט (החיים), אירשאד, טאראגי ("קדמה"), חגיגת (אמת), איגבל (גורל), יני איגבל (הגודל החדש), "קספיי" במגזין "מולה נסרדין" בשנת 1907 חיבר מילון טורקי-רוסי ורוסי-טורקי למונחים פוליטיים, משפטיים, כלכליים וצבאיים וב-1908 פרסם ספר לימוד לשאלות אריתמטיקה. שני הספרים פורסמו בהוצאה לאור של האחים אורוז'וב בבאקו.

ברוסיה עריכה

בשנת 1911 נסע חאג'יביוב למוסקבה כדי להמשיך בחינוך המוזיקלי. למשך שנה למד בקורסים באגודה הפילהרמונית במוסקבה אצל א.א. אילינסקי, כמו כן אצל נ.מ. לדוחין (סולפג') ונ.נ. סוקולובסקי (הרמוניה). לאחר מכן עבר לסנקט פטרבורג בה נרשם בקונסרבטוריון בכיתה של ו. קאלאפאטי.

הלימודים המוזיקליים ברוסיה עריכה

בשנת 1911 נסע חאג'יביוב למוסקבה כדי להמשיך בחינוך המוזיקלי. למשך שנה למד בקורסים באגודה הפילהרמונית במוסקבה אצל אלכסנדר אילינסקי, כמו כן אצל ניקולאי לדוחין (סולפג') ונ.נ. סוקולובסקי (הרמוניה). לאחר מכן עבר לסנקט פטרבורג בה נרשם בקונסרבטוריון בכיתה של וסילי קאלאפאטי, אחיין של הסופר מירזה אחונדוב.

שובו לקווקז עריכה

 
צילום משנת 1913

בשנים 1914–1918 עבד חאג'יביוב כעורך ואחר כך כבעל העיתון "יני איגבל" אחר כך כעורך העיתון "אזרבייג'ן". בשנת 1915 פעל חאג'בייוב בצפון קווקז בעיר ולדיקווקז שבה חיה קהילה אזרית גדולה. התגורר אצל הורי אשתו ברחוב סרדנאיה 10 ברובע "המסגד מוכתרוב" ולעיתים קרובות התארח בבית ברחוב וורונצובסקיה (כיום רחוב בוטירין 5) שבבעלות הלוטננט קולונל אירזאבק אחונדוב, אחיין של הסופר מירזה פתאלי אחונדוב. בנו הבכור של אירזבק אחונדוב היה נשוי לאחות אשתו של חאג'יבייוב. יחד עם הבן הצעיר, פתאליבק, תרגם חאג'יבייוב לשפה הרוסית את האופרטה שלו "ארשין מאל אלאן" אותה כתב בפטרבורג בשנת 1913. בוולדיקווקז כתב חאג'יבייוב גם את האופרה האחרונה שלו מן התקופה הטרום-מהפכנית "הרון ולילה". בוולדיקווקז התוודע המלחין לאישים רמי מעלה, ביניהם אחמד צליקוב, חבר בלשכת הסיעה המוסלמית בדומה הממלכתית הרביעית של האימפריה הרוסית, ואל אחיינה של המשוררת נאטאוואן, ביוני-ספטמבר 1918 ערך חאג'יביוב סיור של אמני אופרה אזרבייג'נים בערים אנזלי וראשט בפרס.

באזרבייג'ן הסובייטי עריכה

ב-1920 השלטון האזרבייג'ן נתפס על ידי הקומוניסטים. באותה שנה הציג חאג'יביוב בפני נציבות העם לחינוך של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית דו"ח שבו הציע הקמתה של אקדמיה למוזיקה וקונסרבטוריון עממי בבאקו, ואת העברתם של בנייני בתי הספר למושיקה הישנים לרשות המוסדות שיקומו. בשנים הבאות - ב-1922–1926 ושוב ב-1939–1941 עמד חג'יביוב בראש המוסד שהקים - בית הספר הטורקי אזרבייג'ני למוזיקה (כיום המכללה המוזיקלית אסף זינאללה בבאקו) . בשנת 1925 נבחר כחבר בסובייט נבחרי העם העובד של באקו ובשנת 1926 התמנה כפרורקטור של הקונסרבטוריון של אזרבייג'ן.

בשנת 1931ייסד חאג'יביוב תזמורת כלים עממיים ובשנת 1936 מקהלה ממלכתית. ב-7 במאי 1938 ביקש המלחין להתקבל לשורות המפלגה הקומוניסטית השלטת והיחידה ובהמשך, לפי המלצת הנהגת שלוחת המפלגה המקומית, הושג אישור הוועד המרכזי של המפלגה הכלל-סובייטית לקבלו למפלגה ללא תקופת ניסיון. ב-1938 זכה לעיטור לנין ולתואר אמן העם של ברית המועצות. כעבור שנה התמנה לרקטור הקונסרבטוריון של אזרבייג'ן ונבחר כחבר בוועד המארגן של הקונגרס הראשון של איחוד המלחינים של ברית המועצות. למשך עשר השנים הבאות עמד חאג'בייוב בראש איחוד המלחינים של אזרבייג'ן. בימי המלחמה הפטריוטית הגדולה ב-1943 תרם 25000 רובל מחסכונותיו לצורך ייצור שיירת טנקים. בספטמבר 1945 התמנה למנהל המכון לאמנויות של האקדמיה למדעים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן. נבחר לחבר באקדמיה למדעים של אזרבייג'ן מרגע היווסדה ב-1945 ובשנים 1937 ו-1941 היה חבר בסובייט העליון של ברית המועצות.

 
בניין מונוליט בבאקו שבו חי חאג'יביוב בשנים 1942–1948

בשנת 1947 החמיר מצבו הבריאותי עקב מחלת הסוכרת ודובר על טעויות בטיפולו. הועבר לבית החולים של הקרמלין אחר כך אושפז בבית הבראה במרדקן , ב-23 בנובמבר 1948 בסביבות שעה 2 בלילה חאג'יביוב נפטר בדירתו בקומה הרביעית של בניין "מונולית" בבאקו, עקב אי ספיקת לב20 הובא לקבורה בשדרת קברות הכבוד בבאקו.

חייו הפרטיים עריכה

בדצמבר 1909 התחתן אוזייר חאג'יביוב עם חמייקה חאנום טרגולובה, בת לקלאן טרגולוב, שהיה ידוע באזרבייג'ן ובגאורגיה. הוא הכיר אותה בסמינר למורים בגורי. אחת משש אחיות אשתו התחתנה עם המלחין מוסלים מגומאייב . לזוג חאג'יביוב לא נולדו ילדים. אחרי סיום הלימודים במדרשה התגורר המלחין בבאקו עם האישה ועם אמו, ועזר בגידול חמשת ילדי אחותו. אחיו של אוזייר, ג'ייחון חאג'יביילי היגר לצרפת, אבל זה לא פגע במעמד המלחין בברית המועצות. חאג'יביוב שמר על קשרים עם אחיו שחי במערב באמצעות האחיות וקרובי משפחה אחרים. בימי הטרור הסטליניסטי עד להצגת "קראולו" רבצה על המלחין סכנת מעצר אבל היא הוסרה לחלוטין אחרי הקבלה הנלהבת של היצירה במוסקבה בשנת 1938. זכה לתואר אמן העם של ברית המועצות ונבחר לסובייט העליון של ברית המועצות.

פעילותו כמלחין עריכה

ביצירת חאג'יביוב התמזגו סגנונות מוזיקליים מערביים ומזרחיים. יסודות של מוזיקת עם אזרבייג'נית עובדו לפי המסורת הקלאסית האירופית. כך יצר חג'יביוב בשנת 1908 את האופרה האזרבייג'נית הראשונה - "ליילי ומג'נון", לפי הפואמה של המשורר הקלאסי פוזולי. האופרה השנייה שלו, "שייח סאנאן" משנת 1909 הייתה שונה מהראשונה בכך שהתבססה, לפיח עדות המלחין, במידה רבה על ממנגינות מקוריות שלו ועם השקעה יותר גדולה בעבודת בתזמור,.[2][3] בעקבותיהן באו עוד ארבע אופרות, שנכתבו בין 1910 ל-1915 והתבססו על המקאם (מוגאם) האזרבייג'ני : "רוסטם וזוחרב" (1910), "שאה עבאס וחורשוד באנו" (1911), "אסלי וכרם" (1912), "הרון וליילה" (1915). לאופרה המוצלחת ביותר של המלחין נחשבת "קֶרולו" שהולחנה בשנת 1936. עבורה זכה חאג'יביוב בפרס סטלין. בסך הכל כתב חאג'יביוב 7 אופרות וכן 3 אופרטות: "בעל ואישה" (1909), "לא זה אלא זה" (1910) ו"ארשין מאל אלאן" (1913) . חאג'יביוב כתב גם את הלבריות לכל יצירותיו, פרט לאופרה "קֶרלו". כתב גם אופרה שנשארה בלתי גמורה:"פירוזה". היא הושלמה על ידי המלחין איסמעיל חאג'יביוב. [4]

האופרה "ליילי ומג'נון עריכה

 
מודעה ראשונה על בכורת האופרה "ליילי ומג'נון" מאת אוזייר חאג'יביוב בבאקו

"ליילי ומג'נון" הייתה הושלמה על ידי חאג'ביוב בשנת 1908 והוצגה בבכורה בבאקו בתיאטרון בבעלותו של מגנט הנפט והנדבן חאג'י זינאלעבדין טגיאב. הגיעו למופע רבים מבכירי חיי התרבות באזרבייג'ן. הלברית נכתבה על ידי חאג'ביוב ואחיו, ג'ייחון. בהפקה השתתפו נגן הטאר גורבן פירימוב, שהיה בתחילת הקריירה, וחוסיינקולי סראבסקי שר ושיחק בתפקיד מג'נון. את התפקיד של ליילי שר ושיחק גבר - הזמר עבד-ו-רחמן פראג'ב. המלחין עצמו ניגן בכינור בתזמורת לימים כתב חאג'יביוב:

באותו זמן, אני, מחבר האופרה, ידעתי רק את יסודות הסולפג', אבל לא היה לי מושג בהרמוניה, בקונטרפונקט, צורות מוזיקליות... עם זאת ל"ליילי ומג'נון" הייתה הצלחה גדולה. לדעתי, ההסבר הוא צפיית בני אזרבייג'ן לאופרה לאומית משלהם, והעובדה שב"ליילי ומג'נון" עורבבו מוזיקת עם אמיתית ועלילה קלאסית פופולרית

(ציטוט על ידי נ. אלקפרובה). חאג'יביוב שאב באופרה זאת השראה מהפואמה של פוזולי "ליילי ומג'נון" (שהתבססה על האגדה ערבית על ליילי ומג'נון) ומסוגות של מוזיקת העם של ארצו, מה שיצר תנאים לקליטת היצירה על ידי הציבור המוסלמי באזור הקווקז. מופע הבכורה שמחוץ לגבולות אזרבייג'ן התקיים בטביליסי.[5] פרט למקאם, כל המנגינות באופרה הולחנו על ידי חאג'יביוב עצמו ובמהלכה צוטט רק שיר עם אחד.

בשנת 2008–2009 נחגג באזרבייג'ן (בצו של נשיא הרפובליקה) ובעולם מלאת מאה שנה למופע הבכורה של האופרה האזרית הראשונה. האופרה "ליילי ומג'נון" נכללה למיזם "דרך המשי" של הצ'לן יו-יו מה בהשתתפותם של אמן המקאמים אלים גסימוב ובתו פרגנה גסימובה. היועצת של המיזם הייתה אאידה חוסיינובה, אתנומוזיקולוגית, פרופסור באוניברסיטת אינדיאנה ובאקדמיה ל מוזיקה של באקו. ב־23 בנובמבר 2008 בוצע בבירת קטר, דוחה, בבכורה עולמית עיבוד מולטימדיה של האופרה "ליילי ומג'נון" על ידי להקתו של יו-יו מה עם השתתפותם של מוזיקאים ממזרח וממערב.

עם תלמידיו נמנו אפרסיאב בדלביילי, סעיד רוסטמוב, אסף זינאללי, שמסי בדלביילי, ניאזי, ג'ובדט גאג'יאב, תופיק קוליאב, גארא גאראייב, ג'נגיר ג'נגירוב, פיקרט אמירוב, שפיגה אחונדובה ואחרים.

שאר האופרות עריכה

האופרה השנייה של חאג'יביוב הייתה "שייח סנאן" כנכתבה בשנת 1909 באופן שהיווה ניגוד לאופרה הראשונה שלו. הוא השתמשבה בסגנון אירופאי מובהק. מבחינה מוזיקלית זכתה היצירה בשבחים אולם התוכן הסתבר במתקדם מדי לתקופתה. חאג'יביוב דגל בה בנישואים ללא הגבלה בין בני לאומים ודתות שונים ואז התגובות השליליות לא אחרות לבוא. האופרה סיפרה על שייח שבדרכו למכה פגש אישה גאורגית יפהפייה והתאהב בה. כמכשול ראשון הסתבר שאבי האישה היה רועה חזירים, חיה אסורה בעיני המוסלמים. בסופו של דבר בכל זאת השייח ויתר על אמונתו הדתית למען האישה. ההרבה צופים בקהל הרגיש עלבון וכעס ועזבו את האולם. חאג'יבייב התחרט והחליט לגנוז את היצירה ואף לשרוף את התווים. כשנשאל על ידי עוזרו רמזן חלילוב איך יכול לעשות זאת, השיב: לא הרסתי את האופרה. אני הלחצנתי אותה והיא תמיד בראשי". אכן כעבור 27 שנה השתמש המלחין במוזיקה הזאת ביצירה אחרת - האופרה "קורולו" (Koroğlu) הנחלשבת על ידי רבים לפסגת יצירתו האופראית.[6][7] להבדיל מ"קורולו" האופרות "רוסטם וזוהרב" (1910), "אסלי וכראם" (1912), "שאה עבאס וחורשיד באנו" (1912) ו"הרון וליילי" (1915) התבססו במלואן על מוטיבים עממיים אזרים, בעיקר על מקאם.

פרסים ואותות הוקרה עריכה

  • 1938 - אמן העם של ברית המועצות
  • 1939 - עיטור לנין
  • 1941 - פרס סטלין - דרגה ב '
  • 1945 - עיטור הדגל האדום של העמל
  • 1946 - פרס סטלין, דרגה ב'

הנצחה עריכה

 
בול דואר של אזרבייג'ן משנת 2014 לזכרו של המלחין
  • 1959 - פתיחת הבית-מוזיאון "חאג'יביוב" בשושה.
  • 1975 - הבית בבאקו ברחוב ורחניאיה פריוטסקאיה (כיום אזיזבקוב 67) שבו התגורר המלחין בשנים 1915–1942 מאחסן כיום את הבית - מוזיאון אוזייר חאג'יביוב
  • 1995 - בצו של נשיא אזרבייג'ן, היידר אלייב, נקבע יום לידתו של חאג'יביוב, 18 בספטמבר, כ"יום המוזיקה אוזייר"
  • 2008 - בצו של נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, הוקדשה שנת 2008–2009, בין השאר, לחגיגות הרשמיות למלאות מאה שנה לאופרה האזרית הראשונה - "ליילי ומג'נונן".
  • 2009 - הוקם הפסטיבל למוזיקה על שם אוזייר אחאג'יביוב
  • 2014 הדואר של אזרבייג'ן הנפיק בול דואר עם דיוקנו של אוזייר ח'אגיביוב

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוזייר חאג'יביוב בוויקישיתוף

לקריאה נוספת עריכה

  • L.V.Abasova et al. (eds.) Istoria azerbaijanskoi muziki Maarif, Baku, 1992 pp. 85-86, (ברוסית)
  • Mattew O'Brien. Uzeir Hajibeyov and his role in the development of musical life in Azerbaijan. — Routledge,

2004. — ע' 211 — ISBN 0-415-30219-6, 9780415302197

  • William O. McCagg, Brian D. Silver. Soviet Asian ethnic frontiers. — Pergamon Press, 1979. — ISBN 0-08-024637-0, 9780080246376
  • Чингиз Каджар. Ред.: Ф.Мамедова; В.Кулиев; Предисловие: М. Алиева. Старая Шуша. — Баку, Шерг-Герб, 2007. — С. 331. — ISBN 9789952340969. (צ'ינגיז קג'אר - עורך, פתח דבר מאת ו. קוליאב - "שושה העתיקה" באקו 2007)

הערות שוליים עריכה