אופנה מהירה

מעבר מהיר של עיצובים מתצוגות אופנה לקהל הרחב כדי ללכוד מגמות אופנה

אופנה מהירהאנגלית: Fast fashion) הוא מונח המתאר מעבר מהיר של עיצובים מתצוגות אופנה לקהל הרחב כדי ללכוד מגמות אופנה נוכחיות.[1] הקצב המהיר המתאר לא רק את הגעת פרטי אופנה מהמסלול לצרכן, אלא גם את השימוש קצר הטווח של הפרטים על ידי הצרכנים[2] ולאחר מכן השלכתם לאשפה.[3] לפני התפתחות תעשיית האופנה המהירה, מגוון מוצרי האופנה היה קטן בצורה משמעותית מאוד.[4] קולקציות אופנה מהירה מבוססות על מגמות עדכניות שמוצגות בשבועות האופנה בסתיו ובאביב. מדי שנה פריט לבוש אחר זוכה לפופולריות בקרב הצרכנים.[5] הקולקציות עושות אופטימיזציה של היבטים מסוימים בשרשרת האספקה כדי שהתכנון והייצור יהיו מהירים וזולים, ויאפשר לצרכן המיינסטרים לקנות בגדים בסגנון הנוכחי במחיר הנמוך ביותר. שרשרת האספקה מורכבת מחמישה מדורים: אספקת חומרי גלם, אספקת רכיבים (provision of components), רשתות ייצור, הובלה ורשתות שיווק.[4]

בגדים זרוקים ברחוב בלונדון. כמות הבגדים שמייצרות חברות אופנה מהירה מעודדת רכישה מוגזמת של פרטים. פריטי לבוש אלו נלבשים פעמים ספורות ואז מושלכים לרחוב. לכאורה מי שלא יכול לקנות יכול לקחת, אך הרוב נזרק לפח

התפיסה העסקית של ייצור מהיר במחיר סביר מובילה קמעונאים גדולים כגון H&M, זארה, Peacocks, פריימרק, טופשופ ומותגים רבים נוספים.[6] על פי דוח של ועדת איכות הסביבה בפרלמנט הבריטי: אופנה מהירה "מייצרת מספר גדול של קולקציות אופנה בכל שנה, חיי המדף של כל קולקציה קצר ולעיתים קרובות מחירים נמוכים יותר. המודל העסקי של אופנה מהירה מבוסס על הפצת מוצרים על מנת לספק במהירות את הביקוש של הצרכנים[7] שמורגלים לרכוש בזול והרבה.

אופנה מהירה התפתחה כצורה של product-driven (פיתוח מוצר ולאחר מכן חיפוש אחר שוק עבורו) שמבוסס על מודל הייצור "תגובה מהירה" שהוא אסטרטגיה שיווקית לקיצור הזמן בין הזמנת המוצרים מהיצרן לבין הגעתם לצרכנים. מודל זה פותח בארצות הברית בשנות ה-80 של המאה ה-20[8] זארה הייתה בחוד החנית של מהפכת האופנה הקמעונאית והמותג הפך, כמעט, לשם נרדף לאופנה מהירה, אבל היו קמעונאים נוספים, למשל בנטון, שעבדו לפי מודל זה עוד לפני שנטבע המונח אופנה מהירה.[9][10] אופנה מהירה מזוהה עם ביגוד שנלבש מספר מועט של פעמים מפני שעלותו נמוכה' על אף שעוצב על ידי מעצב.[11]

אופנה איטית או אופנה מודעת היא תנועה שקמה כתנועת נגד לתעשיית האופנה המהירה. בתנועת האופנה האיטית מאשימים את ייצרני האופנה המהירה בפגיעה בסביבה, הן בדרך ייצור הבגדים, בשימוש בבדים סינתטיים, ייצור באיכות נמוכה ודגש על טרנדים חולפים על פני עיצוב קלאסי. ביקורת נוספת המופנית כלפי תעשיית האופנה המהירה היא על תנאי העבודה הירודים במתפרות במדינות מתפתחות.[12] קריסת הבניין בבנגלדש ב-2013 בו נהרגו 1,129 אנשים, היה האסון הקטלני ביותר הקשור לתעשיית הביגוד בעולם. אירוע זה הפנה את הזרקור לתנאי העבודה הירודים ורמת הבטיחות הנמוכה במפעלים, שהם פועל יוצא של התפישות המקובלות בתעשיית האופנה המהירה.[13]

רקע עריכה

תעשייה האופנה המהירה התפתחה בשנת השמונים של המאה ה-20 בעקבות מספר סיבות:

  • הפסדים שנגרמו מייצור המוני
  • צורך בשיפור התגובתיות לשינויים
  • הבנה של ההשפעות של מבני ייצור ארוכים ומסובכים על עלויות ופריון, והצורך בקיצור מבני הייצור

מעבר להתקדמות ביכולות הייצור וכך גם בשורת הרווח, שיפור ברמת הרווחה והחינוך בעולם הובילו למודעות גוברת להרגלי הלבשה ויצורו עניין גובר במגמות האופנה. זה הוביל למגמה חדשה בתעשיית האופנה, של בידול מוצרים על פי דרישות הלקוח.[14]

הצמיחה ברכישה של פריטי לבוש ואביזרים הביאה לעלייה של יותר מ-800% בכמות אשפת הטקסטיל שנקברת מאז שנות ה-60.[15]

בשנת 2018, ייצור הסיבים העולמי הגיע לשיאו בכל הזמנים - 107 מיליון טונות.[16]

חברות אופנה מהירה דוגמת Shein נתבעו מספר פעמים על הפרת זכויות יוצרים[17].

אסטרטגיית המהירות עריכה

ניהול עריכה

המטרה העיקרית של תעשיית האופנה המהירה היא לייצר פריטים המתאימים לטעמו המשתנה של הצרכן בזמן קצר יחסית, ובהשקעה ועלות נמוכות. יעילות זו מושגת באמצעות הבנת הרצונות של קהל היעד, שמסתכמים ברצון לרכוש פריט אופנה שנראה יקר במחיר הנמוך ביותר.[5] על מנת להגיע למחיר הנמוך ביותר, חברות האופנה מתמחות בשיטות מכירה מדויקות לקהלי יעד מובחנים וכן ייצור פרטי הלבוש במדינות עניות בהן השכר נמוך.

שיטת מענה מהיר עריכה

שיטת המענה המהיר (QR) פותחה כדי לשפר את תהליכי הייצור בתעשיית הטקסטיל במטרה לקצר זמנים בתהליכי הייצור.[18] בתחילת שנות השמונים, האיגוד האמריקאי לייצור הלבשה פיתח את השיטה במטרה להתמודד עם התחרות שנוצרה עם יבוא הלבשה ממדינות בהן עלות העבודה נמוכה.[19] בשנים הראשונות שיטת המענה המהיר הגבירה את התחרותיות והיבוא קטן.[20] השיטה נחשבה אז, כמנגנון הגנה עבור תעשיית הטקסטיל האמריקנית וכן סייע בשיפור יעילות הייצור.[21]

כיום, שיטת המענה המהיר תומכת בייצור פרטים לתעשיית האופנה המהירה במטרה להביא את הלקוחות לחזור ולקנות עוד ועוד.[22] רשת זארה, הפכה למודל גלובלי לקיצור הזמן בין עיצוב לייצור. קיצור זמן הייצור מאפשר לזארה לייצר מעל 30,000 פריטים ואביזרים שונים בכל שנה עבור כ-1,600 חנויות ב-58 מדינות.[23] פריטים חדשים מועברים פעמיים בשבוע לחלק מהחנויות. כמות הפריטים העצומה מזמנת לצרכן אפשרויות רכישה רבות. הרשת הברזילאית Renner מציעה מיני קולקציה חדשה כל חודשיים.[23]

שיווק עריכה

שיווק הוא מפתח מרכזי בתעשיית האופנה המהירה. השיווק יוצר בקרב הצרכנים את הרצון לצריכה של עיצובים חדשים קרוב ככל האפשר להשקת הקולקציה ומאפשר קידום פריטי אופנה רבים וכך מסייע להורדת המחירים ומעודד שימוש קצר טווח בפריטי האופנה.[24] למעשה, שחרור רציף של פריטים חדשים, הופך את הבגדים לכלי שיווקי המעודד ביקורים של צרכנים ברשתות, מגביר את המודעות למותג ומביא את הצרכנים לרכישות מרובות.

חברות האופנה המהירה נהנות מרווח שולי גולמי גבוה מכיוון שאחוז הפחתת המחיר עומד על 15% בלבד לעומת מעל ל-30% למתחרים. המודל העסקי של תעשיית האופנה המהירה מבוסס על צמצום הזמן מייצור לצריכה כך שלצרכנים יש הזדמנויות, שלא היו קיימות בעבר, לקנות בגדים מקולקציות חדשות. לדוגמה, עונות האופנה המסורתיות עקבו אחר עונות השנה: קיץ, סתיו, חורף ואביב, אולם תעשיית האופנה המהירה משווקת קולקציות חדשות כל ארבעה עד שישה שבועות ולעיתים אף פחות מכך. כך יצרו מערכי השיווק יותר עונות קנייה באותו מרחב זמן.[25]

ייצור עריכה

ייצור מגוון וכמויות גדולות של פריטי אופנה התאפשר במידה רבה בגלל העברת הייצור מאירופה ומצפון אמריקה למזרח אסיה.[4] חלק גדול מהכותנה המיוצרת בארצות הברית מיוצא לסין ולמדינות אחרות שבהן עלות העבודה נמוכה. שם מעבדים את הכותנה, שזורים לבדים, וגוזרים גזרות על פי המפרט של תעשיית האופנה. על פי מסד הנתונים הסטטיסטי של סחר הסחורות של האו"ם, נכון ל-2014, סין הפכה ליצואנית הגדולה ביותר של אופנה מהירה והיא מייצאת כ־30% מההלבשה העולמית.[26]

גמישות היא תכונה מרכזית של תעשיית האופנה המהירה על מנת להתגונן מפני שינויים מהירים. קמעונאים נדרשים להיות גמישים ולהגיב במהירות לשינוי העדפות הצרכנים ועל כן הם צריכים להחזיק מגוון רחב של פריטים בחנות ולהקדים את המתחרים שלהם. כתוצאה מכך, הרבה קמעונאיות אופנה מהירה משתמשות במערכת קבלנות וקבלנות משנה כדי למקסם את הגמישות וכדי לאפשר העברה של הייצור למקומות שונים בזמנים שונים בהתאם לצורך.[4]

תהליך הייצור מבוסס על החזקת מלאים קטנים עד כמה שניתן, עיצוב הפריטים בעזרת תוכנות עיצוב, דבר המאפשר לשנות במהירות את העיצוב, וכן מיחשוב וניתוח מבוסס נתונים מדויקים של המלאי והמכירות.[14]

שרשרת אספקה עריכה

שרשרת אספקה היא מרכיב מרכזי ביצירת האופנה המהירה. היא נועדה להוסיף ערך ולהפחית עלויות בתהליך העברת סחורה החל מהתפיסה העיצובית דרך המעבר לחנויות הקמעונאיות ולבסוף לצרכן. בחירת ספק הסחורה היא חלק מרכזי בתהליך. שרשרת אספקה יעילה היא הכרחית על מנת להציע ללקוחות את ה"טרנד" האופנתי החדש ביותר.[27]

שרשראות האספקה של תעשיית האופנה המהירה הן בינלאומיות ועל כן מורכבות יותר. העיצוב נעשה, ברוב המקרים, באירופה או צפון אמריקה, תהליך ייצור הפריטים נעשה רובו ככלו במדינות המזרח כדוגמת בנגלדש, סין, טורקיה ואחרות. הפרטים המוכנים נארזים ומוטסים לכל רחבי העולם. שרשראות הייצור של אופנה מהירה יוצרות פגיעה סביבתית מקומית במדינות בהן מייצרים את הבגדים. אריזת הבגדים למשלוח מייצרת פסולת רבה וגם להטסת הסחורה לכל רחבי העולם יש השפעה סביבתית. סוגיה נוספת הנוגעת לתעשיית האופנה היא תנאי העסקה של העובדים במפעלים ובכלל זה העסקת ילדים.[28]

השפעות עריכה

השפעות סביבתיות עריכה

תעשיית האופנה המהירה משפיעה על הסביבה. הלחץ להפחתת העלות והזמן שלוקח לקבל פריט מעוצב מוביל לכך שהזווית הסביבתית, ברוב המקרים, לא תילקח בחשבון. ההשפעה השלילית של תעשיית האופנה באה לידי בזיהום מים, שימוש בכימיקלים רעילים והגדלת רמות הפסולת הטקסטיל.[29] דו"ח של חברת דירוג האשראי S&P מתחילת 2024 מראה, שחברות בתעשיית האופנה המהירה מגדילות בפועל פליטת גזי חממה בהתאם למודלים העסקיים שלהן, למרות טענותיהן כי הן מצמצמות את הפליטות.[30] על פי הדו"ח, רק 8.4% מהחברות בתחום התחייבו להימנע מטענות קיימות (sustainability) מוגזמות, שעלולות להתברר כמטעות.[31]

תעשיית האופנה מזהמת מים במספר דרכים: צביעת טקסטיל היא המזהמת השנייה בגודלה של מים נקיים בעולם, אחרי החקלאות. תעשיית האופנה אחראית לעד חמישית מזיהום המים התעשייתיים, בין היתר בגלל הסדרה ואכיפה חלשות במדינות יצרניות כמו בנגלדש, שם בדרך כלל נזרקים שפכים ישירות לנהרות ונחלים. השפכים כוללים, לא פעם, קוקטייל של כימיקלים מסרטנים, צבעים, מלחים ומתכות כבדות שפוגעים לא רק בסביבה, אלא גם מזהמים מקורות מי שתייה חיוניים.[32] פוליאסטר הוא הבד הפופולרי ביותר המשמש לאופנה ומזהם את המים בהשלת מיקרו-סיבים שאינם נעצרים במפעלי טיהור שפכים, מגיעים לאוקיינוסים ועושים את דרכם במעלה שרשרת המזון לדגים ורכיכות שנאכלים על ידי בני אדם.[29]

השפעות חברתיות עריכה

מרבית העבודה הפיזית, בתעשיית האופנה המהירה, מתרחשת במדינות מזרח אסיה. העובדים הם לרוב אנשים צעירים עם השכלה בסיסית גם מפני שתהליך הייצור בענף זה אינו דורש מיומנויות גבוהות. נשים וילדים מהווים את רוב כוח העבודה והשכר נמוך ביותר. במסגרת העבודה, העובדות חשופות ליחס רע מצב העסקים,[27] אלימות מילולית ופיזית[26], שכר נמוך ושעות עבודה ארוכות.[27]

על פי נתונים של המכון לעבודה גלובלית וזכויות אדם בארצות הברית, חלק מהעובדים בסין מרוויחים בין 12 ל-18 סנט אמריקאי לשעת בעבודה בתנאים גרועים. עם התחרות העולמית העזה הדורשת עלויות ייצור נמוכות יותר ויותר, כלכלות מתעוררות רבות שואפות להשיג את חלקן בשוקי ההלבשה העולמיים, אפילו אם פירוש הדבר שכר נמוך יותר ותנאים ירודים לעובדים.[26]

סדנאות יזע עריכה

סדנאות היזע הן מפעלים בהם מועסקים פועלים, כולל ילדים, בתנאים לא ראויים, בשכר לא הוגן ולעיתים קרובות בסביבה המסוכנת לבריאות. תעשיית האופנה ידועה כתעשייה התלויה ביותר בכח אדם ואחד מכל שישה מועסק בה, עובדים בארצות מתפתחות בתנאים ירודים ביותר.[33] הקונגלומט H&M היא יצרנית הבגדים הגדולה ביותר בארצות המתפתחות כמו בנגלדש וקמבודיה, ואיננה משלמת לעובדיה שכר מחייה.[34] בנגלדש לבדה, מדינה הידועה בכח העבודה הזול שלה, היא מקור ייצורם של למעלה מארבעה מיליון פריטי לבוש בשנה בחמש מאות מפעלים, כאשר 85% אחוז מהעובדים בהם הן נשים. נשים אלה נאלצות לעבוד בתנאים קשים ואף מסוכנים תמורת שכר שאינו מאפשר להן קיום סביר. ההצדקה שהיצרנים נותנים לכך היא הצורך להגיע לייצור זול מאוד על מנת למכור במחירים זולים מאוד.[35]

ראנה פלאזה, בית חרושת לטקסטיל בבנגלדש, קרס בשנת 2013, ונהרגו בו מעל אלף עובדים. אירוע זה נחשב כאירוע הדמים של תעשיית האופנה.[36][37] הבניין בן חמש הקומות קרס בעקבות כשל מבני ואף על פי שהעובדים הבחינו בסדקים על הקירות ושהמבנה הוכרז כמסוכן, על הפועלים נכפה המשך עבודה. בעלי מפעלי טקסטיל לא תמיד מצייתים לרגולציות של בריאות ובטיחות בעקבות חשש לאבד רווח.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hines, Tony, and M. Bruce. 2001. Fashion marketing - Contemporary issues. Oxford: Butterworth-Heinemann.
  2. ^ GREER FAY CASHMAN, Israel's Fashion Industry - Israel News - Jerusalem Post, www.jpost.com, ‏AUGUST 15, 2019
  3. ^ "are you a consumer of fast fashion?". Trusted Clothes. נבדק ב-24 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 Annie Radner Linden, An Analysis of the Fast Fashion Industry, Bard Undergraduate Senior Projects, ‏Fall 2016
  5. ^ 1 2 Muran, Lisa. "Profile of H&M: A Pioneer of Fast Fashion." Textile Outlook International (July 2007): 11-36. Textile Technology Index. EBSCO.
  6. ^ See, for example, Sunday Times Style, 17 September 2006
  7. ^ "Fixing fashion: clothing consumption and sustainability - Environmental Audit Committee". publications.parliament.uk. נבדק ב-2019-03-12.
  8. ^ Lowson, B., R. King, and A. Hunter. 1999. Quick Response - Managing the Supply Chain to Meet Consumer Demand. Chichester: Wiley.
  9. ^ Hines, T. 2001. "From analogue to digital supply chains: Implications for fashion marketing " In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 26-47
  10. ^ Hines, T. 2004. Supply chain strategies: Customer driven and customer focused. Oxford: Elsevier.
  11. ^ Hines, T. (2007) Globalization: Global markets and global supplies, in Hines, T. and M.Bruce. Eds. Fashion Marketing Contemporary Issues 2nd Edn. Oxford, Elsevier
  12. ^ Taplin, Ian M. (2014). "Who is to blame?: A re-examination of fast fashion after the 2013 factory disaster in Bangladesh". Critical Perspectives on International Business. 10 (1/2): 72–83. doi:10.1108/cpoib-09-2013-0035.
  13. ^ Hobson, J. (7 ביולי 2013). "To die for? The health and safety of fast fashion". Occupational Medicine. 63 (5): 317–319. doi:10.1093/occmed/kqt079. PMID 23837074. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Yasemin HACIOLA & Turan ATILGAN, RESEARCH ON FAST FASHION AND FAST FASHION RETAILING IN TURKISH APPAREL SECTOR, TEKSTİL ve KONFEKSİYON 24(2), 2014
  15. ^ Matt Leonard, Textile waste has increased 811% since 1960, Supply Chain Dive, ‏July 23, 2019 (באנגלית)
  16. ^ Global fiber production reaches all-time high, preferred cotton share rises, www.themds.com, THE GLOBAL FASHION BUSINESS JOURNAL, ‏NOV 27, 2019 (באנגלית)
  17. ^ https://www.thefashionlaw.com/from-dr-martens-to-ralph-lauren-lawsuits-are-starting-to-build-up-against-15-billion-ultra-fast-fashion-brand-shein/
  18. ^ Hines, T. (2007) Supply Chain Strategies, Structures and Relationships, in Hines, T. and M.Bruce. Eds. Fashion Marketing Contemporary Issues 2nd Edn. Oxford, Elsevier
  19. ^ Hines, T. 2001. "From analogue to digital supply chains: Implications for fashion marketing " In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 26-47.
  20. ^ Hunter, N.A. . 1990. Quick Response in Apparel Manufacturing. Manchester The Textile Institute.
  21. ^ Hines, T. (2004), Supply Chain Strategies: Customer Driven and Customer Focused, Oxford: Elsevier
  22. ^ Bruce, Margaret; Daly, Lucy (2006). "Buyer behaviour for fast fashion". Journal of Fashion Marketing and Management. 10 (3): 329–44. doi:10.1108/13612020610679303.
  23. ^ 1 2 Pfeifer, Margarida O. "Fast and Furious." Latin Trade (English) 15.9 (Sep. 2007): 14-14. Business Source Complete.
  24. ^ Payne, Alice (2011). "The life-cycle of the fashion garment and the role of Australian mass market designers". The International Journal of Environmental, Cultural, Economic and Social Sustainability. 7: 237–246. נבדק ב-15 בינואר 2016. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Hines, Tony. 2001. "Globalization: An introduction to fashion markets and fashion marketing." In Fashion marketing: Contemporary issues. Eds. T. Hines and M. Bruce. Oxford: Butterworth Heinemann, 1-24.
  26. ^ 1 2 3 Luz Claudio, Waste Couture: Environmental Impact of the Clothing Industry, Environmental Health Perspectives 115, 2007-09 doi: 10.1289/ehp.115-a449
  27. ^ 1 2 3 Duygu Turker, Ceren Altuntas, Sustainable supply chain management in the fast fashion industry: An analysis of corporate reports, European Management Journal 32, 2014-10-01, עמ' 837–849 doi: 10.1016/j.emj.2014.02.001
  28. ^ Patsy Perry & Steve Wood, Fernie, J. and Sparks, L (ע), Exploring the International Fashion Supply Chain and Corporate Social Responsibility: Cost, Responsiveness and Ethical Implications, Logistics and retail management : emerging issues and new challenges in the retail supply chain, Fifth edition, 2019
  29. ^ 1 2 Patsy Perry, The environmental costs of fast fashion, The Independent, ‏2018-01-07 (באנגלית)
  30. ^ תעשיית האופנה כבר אחראית ל-20% מהשפכים העולמיים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2024-03-17
  31. ^ Fast on fashion, slow on sustainability: Clothing companies and the circular economy, www.spglobal.com (באנגלית אמריקאית)
  32. ^ Helen Regan, Asian rivers are turning black. And our colorful closets are to blame, CNN, ‏29th September 2020 (באנגלית)
  33. ^ Josephine Moulds, Child labour in the fashion supply chain, labs.theguardian.com
  34. ^ Kieran Guilbert, H&M fails to pay factory workers ‘living wages,’ advocacy groups allege - National | Globalnews.ca, globalnews.ca, ‏2018-09-24 (באנגלית)
  35. ^ Nahtigal, Neva. "Not a single worker is making a living wage yet H&M claims to have done an amazing job" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2019-05-06. נבדק ב-2019-08-24.
  36. ^ בנגלדש: מניין ההרוגים בהתמוטטות הבניין עולה על 1,100, באתר ynet, 11 במאי 2013
  37. ^ "Bangladesh collapse toll tops 800" (באנגלית בריטית). 2013-05-08. נבדק ב-2019-08-24.