אופנה איטית
אופנה איטית (באנגלית: Slow fashion) היא מכלול של תהליכים הנוגעים לייצור ושימוש במוצרי טקסטיל בדרך המקפידה על הוגנות בכל שלבי הייצור, ההובלה, השיווק והמכירה, תוך הקפדה על תנאי עבודה ושמירה על הסביבה. התוצר של אופנה איטית הם בגדים איכותיים המחזיקים לשנים רבות. המונח אופנה איטית יכול להתפרש בשני אפנים: אופנה איטית היא תגובת נגד לאופנה מהירה. כלומר, היא התנגדות לייצור כמויות גדולות מאוד של פריטים במספר גדול של קולקציות בכל שנה. פרשנות נוספת, רואה בלבוש חלק מתפיסה של קהילה, קיימות ומגוון. ועל כן, אופנה איטית היא תנועת נגד לחברת הצריכה של ימינו[1].
הביטוי אופנה איטית הוטבע ב-2007 על ידי קייט פלטשר בכתב העת "האקולוג'יסט", שבה היא השוותה את תנועת האופנה האיטית/בת קיימא/האתית לתנועת האוכל האיטי[2]. אופנה איטית דומה בעקרונותיה למזון אטי, בניגוד למזון מהיר, הם: איכות טובה, סביבה נקייה, הוגנות לגבי היצרנים והצרכנים. יחד עם השיבה אל האופנה האיטית, התפתחה גם תנועת התפירה האיטית, הוא השם שניתן בתחילת שנות ה2000 ליצירת טקסטיל או עיבוד טקסטיל בעבודת כפיים בצורות מסורתיות ולא מתועשת,לשם קישוט, תיקון או ליצירת אמנות.
עקרונות האופנה האיטית
עריכהעקרונות האופנה האיטית כוללת: ייצור מספר קטן של פרטים, שימוש בטכניקות מלאכה מסורתיות, שימוש בחומרים מקומיים שגודלו עם כמה שפחות כימיקלים, איכות מעולה של חומרי הגלם, השקעה זמן מרובה יחסית בייצור הבגדים כך שניתן יהיה להשתמש בהם שנים ארוכות. תהליך הייצור נעשה בתנאי עבודה הוגנים תוך הקפדה על שמירה על הסביבה. העיצוב אינו מושפע ממגמות אופנה חולפות. רמת השיווק והמכירה, עידוד קניה מדודה, קניית בגדים משומשים ומניעת בזבוז[3][4].
אופנה איטית מחזיקה עקרונות דומים לאופנה אתית או אופנה בת קיימא (sustainable fashion). ייצור אופנה על תפיסות אלו מתבסס על :[5] שכר הוגן לעובדים, שמירה על זכויות עובדים, הימנעות משימוש בחומרים מרעילים ובשימוש בחומרים כימיים מזיקים בייצור הבגד, שימוש בחומרי ייצור ידידותיים לסביבה, מינימום בשימוש במים, יעילות השימוש באנרגיה, הימנעות מבזבוז, שמירה על תקנים בני קיימא, מיחזור, שמירה על זכויות בעלי חיים, תפירה איכותית ועוד.
מלתחת קפסולה ומחדוש בגדים הם מגמות נוספות המשלימות את תתפיסת האופנה האיטית[6][7]. חלק ניכר מהבגדים המאד ייחודיים הללו נקראים גם אמנות נלבשת[8]. חלק ניכר נעשה ביד או בשילוב של תפירת במכונה ותפירה ביד, באופני ייצור שונים כגון רקימה, הטלאה, הוספת קטעי תחרה סרוגים וגם בתפירה איטית[9].
בעבר, במערב, תיקונים והטלאה נחשבו פעולות שיש להסתירם. לעומת זאת, בתרבויות היפנית וההודית תיקון נחשב ככבוד לבגד. בשתי התרבויות תיקון בגדים וחפצים אחרים, נעשה כך שהתיקון נראה לעין[10]. שיטת התיקונים היפנית נקראת בורו וההודית - קנטה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
מיטל פלג מזרחי, להתלבש על הצלת העולם, אוניברסיטת תל אביב, 24 באפריל 2023- מיטל פלג מזרחי ושחר בוקמן, על הבולימיה של ייצור המוני ותרבות הצריכה - ריאיון עם מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, באתר אקולוגיה וסביבה, 14 במאי 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ JOHANSSON, ELEONOR, Slow fashion: the answer for a sustainable fashion industry?, University of Borås, 2010
- ^ Fletcher, Kate (1 ביוני 2007). "Slow fashion". The Ecologist. נבדק ב-2018-05-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kuusk, Kristi; Tomico, Oscar; Langereis, Geert; Wensveen, Stephan, Crafting smart textiles—a meaningful way towards societal sustainability in the fashion field?, The Nordic Textile Journal 1, 2012, עמ' 6–15
- ^ Sojin Jung, Byoungho Jin, Sustainable Development of Slow Fashion Businesses: Customer Value Approach, Sustainability 8, 2016-06-08, עמ' 540 doi: 10.3390/su8060540
- ^ ייצור אופנה בת קיימא
- ^ Donna Lawson, OLDIES BUT GOODIES, 1977, New York: Butterick, 1977. (באנגלית)
- ^ Bruna Villa Todeschini, Marcelo Nogueira Cortimiglia, Daniela Callegaro-de-Menezes, Antonio Ghezzi, Innovative and sustainable business models in the fashion industry: Entrepreneurial drivers, opportunities, and challenges, Business Horizons, THE GENERATIVE POTENTIAL OF EMERGING TECHNOLOGY 60, 2017-11-01, עמ' 759–770 doi: 10.1016/j.bushor.2017.07.003
- ^ Maria Da Conceica`o, [0-670-75416-1 WEARABLEART], 1979, New York: The Viking, 1979. (באנגלית)
- ^ Claire Wellesley-Smith, Slow Stitch, Mindful and conteplative textile art, London: Batsford, 2015, ISBN 9781849942997. (באנגלית)
- ^ VISIBLE MENDING: Does it count if it wasn't torn in the first place?, Just Wear It Society (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)