אורהאן פאמוק
אורהאן פאמוק (בטורקית: Orhan Pamuk, בעברית נקרא גם: אורחן פאמוק; נולד ב-7 ביוני 1952) הוא סופר טורקי, חתן פרס נובל לספרות 2006.
 | |
| לידה |
7 ביוני 1952 (בן 71) איסטנבול, טורקיה  |
|---|---|
| מדינה |
טורקיה |
| מקום לימודים |
Faculty of Communications, מכללת רוברט, האוניברסיטה הטכנית באיסטנבול, אוניברסיטת איסטנבול |
| שפות היצירה |
טורקית |
| סוגה |
רומן, אוטוביוגרפיה, מסה |
| זרם ספרותי |
ספרות פוסט-מודרנית, נטורליזם |
| יצירות בולטות |
המבצר הלבן, איסטנבול, זיכרונות והעיר, מוזיאון התמימות, Cevdet Bey and His Sons, שלג, The New Life, שמי הוא אדום, הספר השחור, Nights of Plague |
| תקופת הפעילות |
מ-1974 |
| הושפע מ |
ולדימיר נבוקוב |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חייו עריכה
פאמוק נולד באיסטנבול בשנת 1952, למד אדריכלות ועיתונאות ובילה תקופות ארוכות באוניברסיטת איווה ובאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. ספרי פאמוק זכו להצלחה אדירה, תורגמו לשפות רבות וקנו ליוצרם כבוד ומוניטין גם יחד. כיום הוא נחשב לבכיר הסופרים הטורקים, לצד ישר כמאל. העיתון הבריטי "הגארדיאן" כלל אותו ברשימת עשרים ואחד הסופרים החשובים ביותר במאה ה-21, והמגזין האמריקני "טיים" בחר בו כאחד ממאה אנשים בעלי השפעה על העולם ב-2006.
שמו הוזכר משך תקופה כמועמד לפרס נובל לספרות, ובאוקטובר 2005 נפוצו שמועות שהוועדה עמדה להעניק לו את הפרס באותה שנה, אך בגלל רגישות פוליטית הנוגעת לממשלת טורקיה עקב משפטו בטורקיה שהתנהל בעוון "השמצת הזהות הטורקית" (ראו להלן) הוחלט לפסוח עליו.[1] לאחר שההודעה על זוכה הפרס נדחתה בשבוע, הוכרז לבסוף המחזאי הבריטי הרולד פינטר כחתן הפרס לאותה שנה. לבסוף הוענק פרס נובל בספרות לפאמוק שנה אחר כך, בשנת 2006. בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
יצירתו הספרותית עריכה
מספריו: "הבית הדומם" (1983), "המבצר הלבן" (1985), "הספר השחור" (1990) "חיים חדשים" (1995) "שמי הוא אדום" (1998) "שלג" (2002) "איסטנבול- זכרונות והעיר" (2005), ו"מוזיאון התמימות" (2008).
ד"ר רמי סערי תיאר את יצירתו של פאמוק:
- פאמוק הוא פרוזאיקן וירטואוזי, המגלה בקיאות ושליטה גם בסגנונות הסיפור המסורתיים וגם באמצעי ההזרה, הריחוק והטשטוש של הכתיבה המודרנית והפוסט-מודרנית. ברומאנים שכתב הצטיין לא רק בבניית רקע היסטורי משכנע וביצירת עלילה מרתקת, אלא גם בתיאורי עומק עשירים ומעשירים של דמויותיו. לריבוי הפנים של גיבוריו, לעושר המידע האמין שיצירותיו כוללות באשר לחיכוכי מזרח ומערב ולשפע הנדבכים של התקופות ההיסטוריות שהסופר מתייחס אליהן אין אח ורע בספרות הטורקית הענפה.
פאמוק וחוק "השמצת הזהות הטורקית" עריכה
בפברואר 2005 פורסם ריאיון עם פאמוק במוסף השווייצרי "דאס מגאצין" ובו העיר ש"מיליון ארמנים ו-30,000 כורדים נרצחו על אדמותינו ואף אחד חוץ ממני אינו מעז לדבר על כך". כעבור מספר חודשים, ביוני 2005, חוקקה טורקיה את סעיף 301 בחוק הטורקי שהטיל עונש של שישה חודשים עד שלוש שנים מאסר על "השמצת הזהות הטורקית". לחוק ניתן תוקף רטרואקטיבי, ומשפטו של פאמוק אמור היה להתחיל ב-16 בדצמבר 2005. הפרשה עוררה גלים באירופה, והיו שניצלו את הפרשה לצאת נגד קבלת טורקיה כחברה לאיחוד האירופי היות שאינה מכבדת דיה את זכויות האדם. בעקבות הלחץ הבינלאומי בוטלו ההאשמות נגד פאמוק בינואר 2006.
למרות עמדתו זו, כאשר הועלתה הצעת חוק בצרפת באוקטובר 2006 להפוך את הכחשת רצח העם הארמני לעבירה פלילית בצרפת, יצא פאמוק נגד ההצעה. בריאיון לרשת הטלוויזיה הטורקית NTV, גינה פאמוק את ההצעה על שהיא מגבילה את חופש הביטוי וטען שהיא סותרת את הרוח הליברטנית (החירות) הצרפתית.
פאמוק ומוזיאון התמימות עריכה
באפריל 2012 פתח פאמוק את "מוזיאון התמימות" באיסטנבול, מוזיאון המבוסס על ספרו בשם זה. הספר מוזיאון התמימות מגולל את סיפור אהבתו האובססיבית של כמאל, צעיר בורגני מאחת המשפחות האמידות של איסטנבול, לפוסון, קרובת משפחה ענייה. גיבור הספר כמאל אוסף פריטים מחיי היומיום של תושבי איסטנבול בשנות השבעים שמזכירים לו את הרומן עם פוסון. המוזיאון מציג את הפריטים המוזכרים בספר על פי סדר הפרקים. זהו ככל הנראה המוזיאון היחידי בעולם שמוקדש לספר אחד. על פי פאמוק, כתיבת הספר וההכנות לפתיחת המוזיאון בוצעו במקביל.[2]
ספריו שתורגמו לעברית עריכה
- שלג, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2012.
- מוזיאון התמימות, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2011.
- שמי הוא אדום, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, 2009.
- המבצר הלבן, מטורקית - משה סביליה-שרון, הוצאת כתר, ירושלים, 2003.
- הספר השחור, מטורקית - שלמה אביו, הוצאת כתר, ירושלים, 1998.
- איסטנבול, זיכרונות והעיר, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן, אור יהודה, 2012.
קישורים חיצוניים עריכה
אורהאן פאמוק, ברשת החברתית פייסבוק
אורהאן פאמוק, ברשת החברתית Goodreads- רחל מילשטיין, צבעי החיים והמוות, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, אורהאן פאמוק צובע את טורקיה באדום, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2009
- אורהן פאמוק, הארץ של הסופרים, שבוע הספר 2009: אורהן פאמוק, ארץ זרה מלאה בילדים מאושרים, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
- תלמה פרויד, אורהן פאמוק - מוזיאון התמימות, בבלוג של רן יגיל, באתר nrg מעריב, 7 במאי 2012
- אורהן פאמוק, פותחים ספר: שמי הוא אדום, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2009
- רמי סערי, סיפורו של הצל שלי, 28 באפריל 2004, על "המבצר הלבן"
- רמי סערי, כפילות וקולות מתוך כור ההיתוך, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2006
- רמי סערי, רציתי לטעום מהכל ולצייר את הכל, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
- אלמוג בהר, להגיע לטורקיה דרך האוקיינוס האטלנטי, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2006
- מרב יודילוביץ' וסוכנויות הידיעות, ספר חדש לחתן פרס נובל אורהן פאמוק, באתר ynet, 30 באוגוסט 2008
- אלי אליהו, פרס נובל לספרות לסופר הטורקי אורחן פאמוק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באוקטובר 2006
- יונתן אסתרקין, סרט טורקי: ריאיון עם אורהאן פאמוק, באתר nrg, 23 ביולי 2011
- עלית קרפ, שלג של אורהאן פאמוק: מיקרוקוסמוס של החברה הטורקית, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012
- בני ציפר, המחנק של איסטנבול, באתר הארץ, 25 בינואר 2013
- שירי לב-ארי, אורהאן פאמוק: "איסטנבול היא חלק מהגוף שלי", באתר ynet, 20 בפברואר 2013
- אורהאן פאמוק, באתר פרס נובל (באנגלית)
- Orhan Pamuk 'Bookweb' on literary website The Ledge, with suggestions for further reading.
- אורהאן פאמוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורהאן פאמוק (1952-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ הארץ, פרס נובל לספרות מתעכב מחשש לפוליטיזציה, באתר וואלה!, 9 באוקטובר 2005
- ^ אורחאן פאמוק פותח מוזיאון המבוסס על ספר, ניו-יורק טיימס, 29.04.2012