אורי אבן ניר

קצין צה"ל בדימוס

אורי אבן ניר הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף-משנה, שירת כטייס קרב בחיל האוויר והוא אלוף הפלות, פיקד על טייסות קרב ועל בסיס עציון.

אורי אבן ניר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה רומניה
תאריך עלייה 1946
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1956–1984 (כ־28 שנים)
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

מבצע קדש  מבצע קדש

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
מנהל מחוז צפון ברכבת ישראל, מנהל המרכז האולימפי הלאומי לקליעה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אבן ניר נולד וגדל ברומניה. בתקופת השואה נרצח אביו והוא ואמו נשלחו למחנה ריכוז בטרנסניסטריה, משם נותק מאמו ונשלח לבוקרשט ולכפר בקרפטים והתאחד עם אמו רק בתום מלחמת העולם השנייה. ביולי 1946 העפיל במסגרת קבוצה של תנועת גורדוניה לארץ ישראל באוניית המעפילים "הגנה". הוא הצטרף לקבוצת השרון וגדל בקיבוץ יפעת עד גיוסו.

ב-1956 התגייס לצה"ל והחל בקורס טיס ב-1958 סיים את הקורס (מס' 25) במגמת קרב. שירת כטייס מיסטר בטייסת 109 ("העמק") וב-1959 ערך את טבילת האש שלו כאשר השתתף כמשימת ליווי לגיחת צילום בסוריה. בהמשך שירת במשך כשנתיים כמדריך בבית הספר לטיסה ובהצבת חירום כטייס בטייסת 117 ("הסילון הראשונה"). ב-1962 היה חלק מקבוצת הטייסים הראשונה בחיל האוויר שעברה הסבה למטוסי המיראז' 3 ונקלטו בטייסת 117. שירת כסמ"ט א' בטייסת 109, טייסת מטוסי מיסטר ,והשתתף בהפצצות בסוריה במסגרת הקרב על המים.

במלחמת ששת הימים שירת כסמ"ט א' בטייסת 117, טייסת מטוסי מיראז'. ביומה הראשון של המלחמה נפצע מפקד הטייסת עמיחי שמואלי ואבן-ניר מילא את מקומו עד תום הקרבות. במהלך המלחמה הפיל מטוס הנטר של חיל האוויר הלבנוני.[1] לאחר המלחמה שירת כמפקד טייסת "ראשוני" בבית הספר לטיסה. באפריל 1969 מונה למפקד טייסת 117 ושירת בתפקיד עד יוני 1972. הוא פיקד על הטייסת במהלך מלחמת ההתשה, רשם במהלכה שלוש הפלות של מטוסי אויב[2] והיה בצוות הטייסים שנבחרו למבצע רימון 20. ב-1972 מונה למפקד ומקים טייסת 144 ("שומרי הערבה"), טייסת מטוסי "נשר". במלחמת יום הכיפורים שימש סגן מפקד בסיס עציון ובהצבת חירום לחם כמוביל מבנה בטייסת 144. במהלך המלחמה הפיל שלושה מטוסים, שני מיג 21 מצריים ומיראז 5 לובי.[2] לאחר המלחמה שימש מפקד זרוע אוויר בבית הספר לפיקוד ומטה.

אבן ניר שירת כמפקד בסיס עציון וכנציג מערכת הביטחון בטאיוואן. ב-1984 השתחרר משירות הקבע והמשיך לשרת במילואים כטייס קרב ומדריך טיסה.

לאחר שחרורו עבד בחברות ייעוץ, הנדסה וניהול פרויקטים. שימש מנהל מחוז צפון ברכבת ישראל ומנהל המרכז האולימפי הלאומי לקליעה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אבינעם מיסניקוב, סיפור הפלת המטוס באתר מרקיע שחקים
  2. ^ 1 2 דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), אוויר - פרסומי תעופה, עמ' 247