איוואן צ'רניאחובסקי

איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקירוסית: Иван Данилович Черняховский;‏ 29 ביוני 1906 - 18 בפברואר 1945) היה גנרל, מפקד קבוצת ארמיות והחזית הבלארוסית השלישית בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה. הנהיג את צבאו במתקפה סוחפת דרך בלארוס וליטא אל תוך פרוסיה המזרחית, שם נהרג בפברואר 1945 מפגיעת רסיס של פגז, בטרם מלאו לו ארבעים, חודשים ספורים לפני תום המלחמה, וחמישה ימים לפני שעמד להתמנות למרשל. עוטר פעמיים כגיבור ברית המועצות.

איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקי
Ива́н Дани́лович Черняхо́вский
איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקי
איוואן דאנילוביץ' צ'רניאחובסקי
לידה 29 ביוני 1906
אוקסנינה, נפת אומן, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
נהרג 18 בפברואר 1945 (בגיל 38)
קניגסברג, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אקדמיה הצבאית לכוחות שריון עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת הפעילות 19241945 (כ־21 שנים)
דרגה גנרל ארמייה גנרל של ארמייה
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית הטנקים ה-28
מפקד דיוויזיית הרובאים ה-241
מפקד קורפוס הטנקים ה-18
מפקד הארמייה ה-60
מפקד החזית הבלארוסית השלישית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
עיטור לנין
4 עיטורי הדגל האדום
2 עיטורי סובורוב
עיטור קוטוזוב
עיטור בוגדן חמלניצקי
2 גיבור ברית המועצות
הנצחה
העיר צ'רניאחובסק במחוז קלינינגרד נקראה על שמו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעולם המערבי היה מקובל שמוצאו ממשפחה יהודית, וכך האמינו גם רבים במזרח, אך לא נמצא תיעוד אמין על תולדות משפחתו וילדותו המעיד על כך.

קורות חייםעריכה

שנות ילדותועריכה

לפי הגרסה הרשמית נולד צ'רניאחובסקי ב-1906 בכפר אוקסנינו אשר בנפת אומן באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). צאצאיו טוענים ששנת הלידה האמיתית הייתה 1907, והוא הוסיף שנה לגילו כדי להתקבל לבית הספר של חיל הרגלים באודסה. בהצהרתו בטופס ההרשמה למפלגה הקומוניסטית רשם את שנת לידתו כ-1906, את מקום לידתו - כעיירה אומן, ואת עיסוקו של האב - כקוון ברכבת. מידע זה לא היה מדויק – אביו אמנם עבד תקופה קצרה בתחנת אומן, אחרי שהגיע לאזור מהכפר באגוה שבנפת צ'רקאסי, אך עבר לעיסוק "לא פרולטרי" כמנהל המשק בחווה באוקסנינו. ב-1915 עברה המשפחה, בעקבות בעל החווה, לכפר ורבובו שליד העיירה ופריאנקה בחבל פודולסק. בשנת 1919 השתוללו בחלק זה של אוקראינה קרבות ופוגרומים, ובה בעת פשתה גם מגפת הכולירה, ובה (לפי הגרסה הרשמית) נפטרו שני ההורים. הנער היתום איוון הפסיק את לימודיו בבית הספר היסודי לאחר ארבע שנות לימוד בלבד. תחילה עבד כרועה בקר. אחר כך הצטרף לכנופיית נערים חסרי-בית, ומצבו הידרדר עד כדי כך שניסה להתאבד על פסי הרכבת בתחנת ופריאנקה. הוא ניצל על ידי שכן וידיד המשפחה, עובד התחנה, שטיפל בו וגם סידר לו עבודה ברכבת. הוא השתקם והצליח להשתלב בחברת בני גילו בכפר. על תקופה זו של חייו מיעט לספר אפילו לאשתו וילדיו.

לפני המלחמהעריכה

בראשית 1924 נסע לעיר נובורוסיסק, שם מצא עבודה במפעל מלט. בסוף השנה, בהמלצת תא ה'קומסומול' במפעל, התקבל לבית הספר הצבאי של חיל הרגלים באודסה. בשנת לימודיו שם התבלט באינטליגנציה ובכוח הרצון העז שלו. אחר שנה עבר לבית הספר של חיל התותחנים בקייב. בסוף 1928, לאחר סיום לימודיו שם, מונה למפקד מחלקה ומפקד סוללה באגד ארטילרי. ב-1931 התקבל לאקדמיה הצבאית היוקרתית במוסקבה. עם סיום לימודיו בהצטיינות, ב-1936, התמנה סגן צ'רניאחובסקי כראש מטה גדודי. בתפקידו זה הרשים את מפקד החטיבה הממוכנת השמינית, סמיון מויסייביץ' קריבושיין, שהמליץ על העלאתו המהירה לדרגת סרן ומינויו כמפקד גדוד טנקים. אך לפני שקיבל מינוי זה במאי 1937 עמדה הקריירה הצבאית שלו בסכנה: באותם ימים היו בעיצומם הטיהורים הגדולים בצבא (בין המוצאים להורג ביוני אותה שנה היה גם המצביא הנערץ עליו, יונה יקיר). הלשינו על צ'רניאחובסקי (ולא בפעם הראשונה) שהסתיר את מוצאו החברתי. בזכות הידידים שרכש באקדמיה (בהם בניהם של קלימנט וורושילוב ולזר קגנוביץ'), הצליח, בסיועה של אישיות רמת דרג, להיחלץ בנזיפה בלבד. מאז התחילה עלייתו המטאורית בפיקוד. במאי 1938 הועלה לדרגת רב-סרן והתמנה כמפקד רגימנט הטנקים הקלים של החטיבה, וב-1940 - כסגנו של קריבושיין בפיקוד על האוגדה המשוריינת השנייה. במרץ 1941 התמנה סגן-אלוף צ'רניאחובסקי למפקד דיוויזיית השריון ה-28 החדשה שהוצבה במחוז הצבאי הבלטי.

קרבות הבלימהעריכה

בסוף יוני 1941, בשבוע הראשון שלאחר תחילת מבצע ברברוסה ופלישת הגרמנים לברית המועצות, ניהלה הדיוויזיה שבפיקודו, בנחיתות מספרית וחומרית קשה, קרב בלימה עיקש במבואות ריגה. ב-29 ביוני הדף מתקפה כבדה של אוגדת שריון ה-8 של הוורמאכט, וכשאזל הדלק במכלי הטנקים שלו ציווה לקבור את הטנקים ולהפכם לתאי ביצורים, וכך החזיק מעמד עוד ימים אחדים ונתן שהות לצבא לנסיגה מסודרת. כמעט כל 85 הטנקים של הדיוויזיה נהרסו, ורוב חייליה נהרגו או נפצעו. שרידי הדיוויזיה אורגנו מחדש כדיוויזיית הרגלים 241, אותה המשיך להנהיג בחודשים הקשים שבאו לאחר מכן, בסדרת פעולות השהיה וקרבות מאסף נואשים בקרב על לנינגרד. באמצע יולי התמקמה הדיוויזיה מזרחה לנובגורוד, הצליחה לכבוש אותה בחזרה ב-14 באוגוסט 1941, ועמדה בקרב הגנה קשה מול התקפת הנגד הגרמנית. ב-16 בינואר 42 עוטר צ'רניאחובסקי בעיטור הדגל האדום על הגנת נובגורוד. ב-5 במאי 1942 עוטר שנית בעיטור זה על תרומתו בכיתור הארמייה ה-16 של קולונל-גנרל פון-בוש באזור דמיאנסק.

למרות שחייו היו תלויים על חוט השערה מספר פעמים בחזית, ארבה לו סכנה לא פחותה גם בעורף: סטלין, שחיפש שעירים לעזאזל להתמוטטות החזית המערבית של ברית-המועצות תחת מתקפת הבזק הגרמנית, הטיל את האשמה על הפיקוד הגבוה של החזית. עשרה ממפקדיה הגבוהים הואשמו ב"פחדנות", "ניהול כושל", "נטישת עמדות קרביות" וכדומה. חמישה מהם נדונו למוות – ובראשם מפקד החזית דמיטרי פאבלוב שהוצא להורג ב-22 ביולי. האחרים נדונו לתקופות מאסר ארוכות. צ'רניאחובסקי ניצל מגורל דומה בזכות עמיתיו שהעידו לזכותו למרות הלחץ שהופעל עליהם.

תהילתו כמפקד החלה למשוך תשומת-לב בדרגים הגבוהים. בין פטרוניו היו סגן המפקד העליון - מרשל ז'וקוב, וראש המטה הכללי - מרשל וסילבסקי. ביוני 1942 הועלה לדרגת גנרל-מיור, ומונה למפקד קורפוס הטנקים ה-18. בקרבות סביב וורונז' בהם נטל הקורפוס חלק, נפצע צ'רניאחובסקי כשהציץ דרך חרך הטנק, כאשר החליף מפקד בריגדה שנהרג. הוא סירב להתאשפז והמשיך בפיקוד. באותו חודש מונה למפקד הארמייה ה-60. ב-25 בינואר 1943 שחררו אנשיו את וורונ'ז, וצ'רניאחובסקי קיבל בפעם השלישית את עיטור הדגל האדום. בתחילת פברואר אורגנה הארמייה מחדש והועברה לגזרת קורסק. בחזית זו הסופר איליה אהרנבורג, כתב המלחמה המשפיע ביותר, פגש אותו לראשונה והתרשם מאוד מרוח הלחימה וההבנה הצבאית שלו מחד, ומהאהבה והידע בספרות ושירה שמצא בו. ב-8 בפברואר 1943 כבש בחזרה את קורסק, וכעבור זמן קצר הועלה לדרגת לייטננט-גנרל.

מקייב עד קניגסברגעריכה

כאשר נכנסה שוב לקרב, מנתה הארמייה ה-60 שבפיקודו כמעט מאה אלף איש ויותר מ-100 טנקי T34/85. ב-17 באוקטובר 1943 הוביל צ'רניאחובסקי ראש חץ מעבר לנהר הדנייפר והיה הראשון לפרוץ את קווי הגרמנים בקרב דנייפר ולאחר קרב קשה שחררה הארמייה את העיר קייב ב-6 בנובמבר 1943. על מבצע זה הוענק לו תואר גיבור ברית המועצות. להתקפת הנגד בדצמבר גייסו הגרמנים כוחות גדולים מאוד בפיקודו של פלדמרשל אריך פון מאנשטיין. לאחר קרבות מרים בינואר ובפברואר הצליח הצבא שבפיקודו של צ'רניאחובסקי לבלום סופית את המתקפה הגרמנית. במרץ 1944 הועלה צ'רניאחובסקי לדרגת קולונל-גנרל. באפריל, עם הארגון מחדש של החזית המערבית למתקפת-הקיץ, מונה צ'רניאחובסקי למפקד החזית הבלארוסית השלישית, וכך הפך למפקד החזית הצעיר ביותר בצבא האדום (בגיל 37). לאחר חודשיים הועלה לדרגת גנרל-ארמייה.

החזית הבלארוסית השלישית מנתה בשיאה כ-40 אוגדות, ויותר מ-375,000 איש. במסגרת "מבצע בגרטיון" היה תפקידה להיות זרוע המלקחיים הימנית מצפון למינסק כאשר החזית הבלארוסית הראשונה של רוקוסובסקי נעה מדרום לעיר. ההתקפה, שהחלה ב-23 ביוני 1944, משמשת דוגמת מופת לאסטרטגיית הכיתור הסובייטית שצ'רניאחובסקי היה אחד ממפתחיה. ב-2 ביולי נסגרה הצבת על חמש הדיוויזיות הגרמניות שהתבצרו במינסק, והן נכנעו למחרת. כך שוחררה בלארוס וחוסל המעוז הנאצי האחרון על אדמת ברית המועצות.

כוחותיו המשיכו בהתקדמות לתוך ליטא. באמצע יולי כבשו את וילנה, וב-1 באוגוסט 1944 – גם את קובנה, גרודנו וברסט-ליטובסק. כך נפרצה הדרך לכיבוש פרוסיה המזרחית. על תפקודו במבצע זה הוענק לו בשנית תואר גיבור ברית המועצות. בינואר 1945 פרצו הכוחות בפיקודו לתוך פרוסיה המזרחית, במבצע פרוסיה המזרחית, כבשו את העיר אינסטרבורג, והחלו להתקדם לעבר העיר קניגסברג. ב-18 בפברואר 1945, בעת סיורו בחזית ליד העיר הנצורה, נפצע אנושות מפגיעת רסיס של פגז ומת מפצעיו באותו היום – פחות משבוע לפני שהיו אמורים לענוד לו את דרגת המרשל.

איוואן צ'רניאחובסקי עוטר בעיטורים רבים במהלך שרותו הצבאי: עיטור לנין, 4 עיטורי הדגל האדום, 2 עיטורי סובורוב, עיטור קוטוזוב ועיטור בוגדן חמלניצקי. כמו כן הוענק לו פעמיים התואר גיבור ברית המועצות.

הנצחתועריכה

צ'רניאחובסקי היה הגיבור הסובייטי האולטימטיבי – אדם עתיר מעלות, שעלה משפל המדרגה לרום הפיסגה, אסטרטג מעולה, מצביא אמיץ לב שנלחם כתף אל כתף עם אנשיו בקו האש והיה אהוב ונערץ על חייליו. בהיוודע מותו בעולם, שלח ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, מברק תנחומים אישי לסטלין. צ'רניאחובסקי נקבר קבורת גיבור בטקס מרשים בכיכר במרכז וילנה, שם הוקם פסל מונומנטלי לזכרו, מעשה ידיו של הפסל המהולל ניקולאי טומסקי, ושמה של העיר שכבש בפרוסיה המזרחית, אינסטרבורג, הוחלף לצ'רניאחובסק. בראשית שנות ה-90, בדרישת שלטונות ליטא העצמאית שרצו לסלק כל סממן סובייטי, הועתק הפסל מווילנה לעיר וורונז' שברוסיה, עליה הגנו כוחותיו ב-1942. מחשש למעשי השחתה מצד גורמים לאומניים, הועתק גם קברו לבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.

בשנת 2013 נחנך בעיר סמולנסק ברחוב צ'רניאחובסקי לוח זיכרון פרי יצירתו של הפסל היהודי פטר פישמן.

סוגיית יהדותועריכה

ללווייתו של צ'רניאחובסקי באו אלפי יהודים מווילנה ומקובנה – הם האמינו, בלב שלם, שהיה יהודי. לכך תרמו לא רק שם משפחתו, שהיה נפוץ מאוד ביהדות אוקראינה, וקריאתו הנרגשת לחייליו, במשותף עם ידידו איליה ארנבורג, לנקמה בגרמנים, אלא גם יחסו האנושי החריג ועזרתו לקהילה היהודית בווילנה (בתיווכו של הרופא הראשי במטהו, יוסף רבלסקי). האמונה ביהדותו הייתה נפוצה בעולם כבר קודם לכן. אחרי כיבוש וילנה כתב עליו באנגליה העיתונאי דוד אברבנאל: "גנרל צ'רניאחובסקי מדגיש בגלוי את מוצאו היהודי והוא מודע בהחלט לכבוד המיוחד שבעובדה שהוא, יהודי, נבחר על ידי הממשלה הסובייטית להנחית על הנאצים את המהלומות הקטלניות ביותר". בכתבה בעיתון של יהודי שווייץ נטען, אפילו, שהיה שומר מסורת והמשיך להניח תפילין אפילו בחזית (סיפור אבסורדי זה, על מי שהיה אתאיסט מנעוריו, צוטט בכרוז אנטישמי שהופץ בצבא הגרמני עם פלישת צבאו לגרמניה). במערב המשיכו במשך שנים רבות לקבל כעובדה את מוצאו היהודי, למרות שמוסקבה הכחישה זאת. מאידך, גם שם האמינו בכך רבים, וסמוך למותו הרים אנדריי גרומיקו, אז שגריר ברית המועצות בארצות הברית, כוס לכבוד "הגיבור הסובייטי הגדול, בן העם היהודי", צ'רניאחובסקי.

הביוגרפיה הרוסית הראשונה שלו, ב-1971, ניסתה ל"טהר" את משפחת צ'רניאחובסקי על ידי סיפור מפוקפק ביותר לפיו שם זה נכפה עליהם על ידי בעל החווה. המחבר, א.שריפוב, ציטט כמה מסמכים מתיקו האישי בארכיון המרכזי של משרד ההגנה הרוסי. מסמכים אלו פורסמו ב-2005, אך שאר התיק נשאר חסוי ומוגדר כסודי ביותר. אחרי זאת התעורר שוב העניין בצ'רניאחובסקי ונכתבו כמה ביוגרפיות שלו, המגלות גם כמה מהאפיזודות שהועלמו על ידי שריפוב. המחלוקת בשאלת יהדותו של צ'רניאחובסקי נמשכה שנים רבות. ב-2013 פורסמו תוצאות מחקר מקיף שהעלה כי הוריו היו רשומים כפרבוסלאבים, וכי למרות ממצאים וסיפורים רבים שיכולים להתפרש כתומכים בטענה למוצאו היהודי, אין בכל אלה כדי להוכיח את הטענה.

לקריאה נוספתעריכה

  • Dan Amir ,Boris Morozov &Aleksander A. Maslov: Skeletons in the Closet? On the Chernyakhovsky Controversy. Journal of Slavic Military Studies, Vol. 26, 2013. no.1, Pages 81-113. Published online: 28 Feb 20/13
  • A. Sharipov: General Chernyakhovsky (translated from the Russian, Progress 1980.
  • D. Abarbanel: Scourge of the "Supermen". Liberal Judaism, August 1944

קישורים חיצונייםעריכה