אליטליה

אליטליה
**Alitalia**
	איירבוס A330 בסכמת צביעה עדכנית
	איירבוס A330 בסכמת צביעה עדכנית
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1946 – 15 באוקטובר 2021 (כ־75 שנים)
חברת אם	משרד הכלכלה והכספים
חברות בנות	אליטליה סיטיליינר; אליטליה אקספרס; Volare Airlines; Aermediterranea; Aero Trasporti Italiani; אייר ואן ;
מיקום המטה	רומא, איטליה
עובדים	10,272 (נכון ל־2018)
נתוני חברת תעופה
בסיס פעולה מרכזי	נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י, רומא
בסיס פעולה משני	קטניה, פלרמו, מילאנו-לינטה, מילאנו-מלפנסה, נאפולי, נמל התעופה הבינלאומי ונציה מרקו פולו
מועדון הנוסע המתמיד	MilleMiglia, Freccia Alata Club
צי מטוסים	89
מספר יעדים	100
ברית חברות תעופה	סקאיי טים
	http://www.alitalia.com

אליטליה (באיטלקית: Alitalia) הייתה חברת התעופה הלאומית של איטליה. החברה נחשבה לחלק משותפות סקאיי טים. שמה הוא הלחם של המילה ali (באיטלקית: "כנפיים") עם שם המדינה איטליה.

תולדות החברה

החברה נוסדה בשנת 1946 והחלה בטיסות סדירות בשנת 1947. בשנת 1957 התאחדה החברה עם חברת לאי שפעלה גם היא מרומא^[1].

בנובמבר 2003 זיעזעה החברה את השוק האיטלקי כאשר הודיעה על כוונתה לקיצוצים משמעותיים, ובהם פיטורים של 2,700 עובדים, במהלך שלוש שנים, כחלק מארגון כלכלי מחודש, לקראת מיזוג אפשרי עם אייר פראנס הצרפתית ו-KLM ההולנדית. בספטמבר 2004 נקלעה החברה לקשיים הכלכליים המשמעותיים ביותר בתולדותיה, כאשר לפי דברי ההנהלה לא היה באפשרות החברה לשלם משכורות ל-5,000 מעובדיה. החברה קיבלה סיוע משמעותי בהלוואות מממשלת איטליה.

במשך שנתיים התנהלו מגעים עם מספר חברות תעופה במטרה למכור את אליטליה אך אלה לא צלחו. באוגוסט 2008 פשטה החברה רגל. מיד לאחר הליך פשיטת הרגל העניקה ממשלת איטליה לתאגיד הבנקאי האיטלקי אינטסה-סאו פאולו מנדט לגייס קבוצת משקיעים איטלקיים במטרה לרכוש את חברת התעופה ולהפריט אותה תוך שמירתה כחברה איטלקית. מטרת ממשלת איטליה בפעולה זו הייתה למנוע מחברות תעופה זרות להשתלט על חברת התעופה הלאומית האיטלקית, נושא שהיה אחת מהנקודות העיקריות בקמפיין הבחירות של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, בבחירות לראשות ממשלת איטליה שהתקיימו באפריל 2008. אינטסה-סאו פאולו גיבש קבוצת משקיעים מקרב החברות המובילות באיטליה, בהן הבנק עצמו, קבוצת ריבה (מיצרני הנחושת הגדולים בעולם), פיאג'ו, פירלי, קבוצת בנטון ועוד. קבוצת משקיעים זו הקימה את תאגיד CAI - Compagnia Aerea Italiana במטרה לרכוש ולהפעיל את אליטליה תחת הנהלתם ובעלותם.

עם תום הליך פשיטת הרגל, הודיע באופן רשמי תאגיד CAI כי בכוונתו לרכוש את אליטליה. בספטמבר אישרה ממשלת איטליה את המכירה בסכום שעמד של כ-1.2 מיליארד אירו שמחצית ממנו יועד לתשלום חובות אליטליה על ידי CAI. משקיע מרכזי בקבוצת המשקיעים שהקימה את CAI היה קרלו טוטו, הבעלים של חברת התעופה האיטלקית השנייה בגודלה אייר ואן, שבמסגרת הסכם הרכישה סיכם עם ממשלת איטליה על מיזוג אייר ואן עם אליטליה. מיד לאחר המכירה החלו חברות התעופה לופטהנזה ואייר פראנס-KLM במגעים עם CAI במטרה לרכוש חלק ממניות אליטליה ובסופו של דבר נקנו 25% מהמניות על ידי אייר פראנס-KLM. החברה החדשה החלה לפעול ב-13 בינואר 2009.

ביולי 2010 הכריזו אליטליה, אייר פראנס-KLM ודלתא איירליינס על ברית משותפת בתחום הטיסות הטרנס-אטלנטיות, המאפשרת לארבע החברות להפעיל במשותף כ-250 טיסות טרנס-אטלנטיות מדי יום דרך בסיסי הפעולה המרכזיים שלהן ברומא, פריז, אמסטרדם ואטלנטה תוך שיתוף פעולה הדוק בין החברות.

ביוני 2014 פורסם כי חברת התעופה מאבו דאבי איתיחאד איירווייז, מתכננת לרכוש 49% ממניות אליטליה^[2].

ב-23 בפברואר 2011 הודיעה אליטליה, בשיתוף הרשות האיטלקית לתעופה אזרחית, על יצירת עלון הוראות בטיחות בטיסה, ראשון מסוגו בעולם, הכתוב בכתב ברייל ומציג דמויות תבליט תלת־ממדיות. עלון זה יכנס לשימוש בכל טיסות החברה לטובת נוסעיה העיוורים.

ב-2 במאי 2017 הודיעה החברה על פשיטת רגל. זו הפעם השנייה בעשור האחרון שבה החברה נקלעה להליך המשפטי, שבא להגן עליה בפני נושיה ובמטרה לאושש את פעילותה.

עובדי החברה דחו תוכנית קיצוצים נרחבת בהיקף כולל של כ־2 מיליארד יורו שגיבשה ההנהלה בהצבעה שנערכה ב-2 במאי בקרב העובדים.

התפרקות החברה וסיום הפעילות

במהלך אוגוסט 2021 הודיעה החברה לארגון התעופה הלאומי על הפסקת פעילות החברה החל מחודש ספטמבר של אותה שנה. בהתאם להודעה זאת, הפסיקה החברה את מכירת הכרטיסים העתידית וסגרה את מוקד ההזמנות שלה באיטליה וברחבי אירופה. מרבית צי המטוסים נמצא בבעלות פרטית של החברה אך חלק מצי המטוסים לא שולם במלואו לבואינג. חברת אייר פראנס הגישה בקשה לרכישת חלק ממטוסי הבואינג רחבי הגוף אך טרם התקבלה החלטה בנושא. החברה סיימה את פעילותה ב-15 באוקטובר 2021^[3].

חברת ITA הפכה לחברת הדגל הלאומית של איטליה^[4].

צי המטוסים

צי המטוסים של החברה נכון לפברואר 2021:^[5]

כלי טיס	בצי	בהזמנה	נוסעים				הערות
כלי טיס	בצי	בהזמנה	J	Y+	Y	סה"כ	הערות
איירבוס A319-100	22	—	—	—	144	144
איירבוס A320-200	38	—	—	—	171	171
איירבוס A320-200	38	—	—	—	180	180
איירבוס A321-100	5	—	—	—	200	200
איירבוס A330-200	12	—	20	17	219	256
איירבוס A330-200	12	—	22	—	240	262
בואינג 200–777ER	11	—	30	24	239	293
בואינג 777-300ER	1	—	30	24	328	382	יירכש ע"' אייר פראנס
סה"כ	89	—

מחלקות השירות

בשנת 2010 הציגה אליטליה שינוי במבנה מחלקות הנסיעה, אשר כיום מחולקות לארבעה:

מניפיקה (Magnifica) - מחלקת העסקים בטיסות בין יבשתיות המבוצעות על ידי מטוסי ה-777, 767 ו-A330. מחלקה זו ממותגת ברמת הביניים שמעל למחלקת העסקים ומתחת למחלקה הראשונה של חברות מתחרות.
אוטימה (Ottima) - מחלקת העסקים בטיסות לטווח קצר/בינוני המבוצעות במטוסי A319/A320/A321.
קלאסיקה פלוס (Classica plus) - מחלקת תיירים פרימיום הקיימת בטיסות המופעלות על ידי צי מטוסי ה-A330 וה-777.
קלאסיקה (Classica) - מחלקת התיירים הקיימת בכל טיסות החברה ובה רמת השירות נקבעת על פי אורך הטיסה.

פעילות החברה בישראל

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הפעילה החברה שלוש טיסות שבועיות בין ישראל ואיטליה, כשאחת מהן ביצעה עצירת ביניים באתונה^[6]^[7]. בשנת 1960 החלה החברה לספק אוכל כשר לנוסעיה לפי דרישה, לאחר שהייתה החברה היחידה שפעלה בישראל שלא סיפקה אוכל כשר^[8]. בתחילת שנת 1961 הייתה החברה לראשונה שהפעילה טיסה סדירה מישראל בשבת^[9]. בשנת 1962 קיימה החברה חמש טיסות שבועיות בין ישראל ואיטליה^[10]. בשנת 1964 הוגדל מספר הטיסות השבועיות לשבע^[11].

נכון לפברואר 2020 הפעילה החברה 4 טיסות יומיות בקו בין נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י ברומא לנמל התעופה בן-גוריון, וטיסה יומית עונתית לנמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס^[12].

תאונות ותקריות

במהלך שש טיסות של חברת אליטליה אירעו חטיפות.
אירעו לפחות ארבעה אירועים ידועים של התרסקויות, שבהם היו מעורבים מטוסי החברה: בשנים 1955, 1960^[13], 1964^[14], 1972, 1978, 1990.