אלדד זיו

מנחה ישראלי

אלדד זיו (נולד ב-6 ביוני 1950) הוא אמן, במאי תיאטרון, איש תקשורת רב-תחומי ומוזיקאי ישראלי.

אלדד זיו
אלדד זיו
לידה 6 ביוני 1950 (בן 73) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלדד זיו ומיקי קם מתאפרים לקראת שידור

ביוגרפיה עריכה

נעוריו ותחילת דרכו עריכה

זיו נולד וגדל בבת ים, אביו יעקב זיו עבר לעיר בשנת 1944, לאחר שכספורטאי מצטיין, התבקש על-ידי מרכז "הפועל" ומזכירות תנועת "הנוער העובד" להגיע לבת-ים ולהקים בה את תנועות הנוער העובד ואת אגודת הספורט "הפועל". אמו, יהודית לבית שפרבר, הייתה ממשפחות מייסדי אגודת "בית-וגן", שהקימה את בת-ים[1].

מגיל צעיר עוסק זיו באמנות ומוזיקה. בגיל 12 החל לצייר בצבעי שמן. בגיל 15 ניגן בגיטרה ובגיל 16 הקים להקה עם חברו אלון אולארצ'יק, "הצבר הדוקרני". לאחר מכן חזר לתחום האמנות הפלסטית ולמד ציור ב"מכון לאמנות בבת ים" ובביה”ס הגבוה לציור בתל אביב. אחר כך עבר לגור בניו יורק יחד עם אשתו שולמית זיו-אסולין, שלמדה שם לתואר שני[2]. בניו יורק למד בבית הספר לאמנות של מוזיאון ברוקלין והשלים תואר ראשון באמנות באוניברסיטת המדינה של ניו יורק. הם התגוררו בשכונת גריניץ' וילג' וזיו המשיך לעסוק באמנות פלסטית ומיצגים. בשנת 1984, העלה מופע אוונגרדי, יחד עם אולארצ'יק (שגם עבר לגור בניו יורק באותן השנים), בו השתתפו 40 צבים, אותם צבע בצבעים זרחניים, שברקע נשמעת מוזיקה שכתב אולארצ'יק[3]. המופע זכה להצלחה בסצנת האמנות הניו-יורקית ובאוקטובר אותה שנה עלה המופע גם בפסטיבל עכו בשם "מוציא את הראש ומכניס חזרה"[4].

בשנות ה-80 וה-90 עריכה

ב-1986 שב לישראל והציג תערוכה מעבודותיו בגלריה "מבט", שזכתה לביקורות חיוביות[5], והשתתף במיצג בשם "חגיגה של פחחד" על גג בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה[6]. ב-1987 עיצב את עטיפת האלבום "שעשועי כאילו" של אלון אולארצ'יק. באותה שנה העלה בפסטיבל ישראל, במסגרת אירועי תיאטרון רחוב את המופע ”אין זו בן זו" יחד עם אשתו שולי זיו ועתי ציטרון. המופע היה שילוב של מחזמר, תיאטרון סאטירי, ומופע רוק והוצג על מרפסות מלון הנשיא בירושלים. המופע זכה במקום הראשון בתחרות תיאטרון הרחוב. בעקבותיו העלו גרסה חדשה שלו בשם "ינתי פרזי" בתיאטרון החאן, שאת המוזיקה למחזה כתב אולארצ'יק[7]. המחזה זכה לביקורות שליליות וירד מהבמה אחרי כשלושה חודשים[8]. לא לפני שעלה פעמיים גם במוזיאון תל אביב[9].

ב-1988 נבחרה כרזה שעיצב, בה נראה "נמרוד" של האמן ה"כנעני" יצחק דנציגר בצבע ורוד עם סקסופון על גבו, לכרזת פסטיבל ישראל של שנה זו; הכרזה כונתה לעיתים "נמרוד הוורוד"[10]. ההצגה הבאה שכתב וביים בתיאטרון החאן, "לס מואה טמה", על שלוש מעריצות של הזמר מייק בראנט, זכתה להצלחה רבה[11]. היא הוצגה בשנים 19911993[12]. בנומבר 1991 ביים וכתב את קטעי הקישור לפסטיגל[13].

בשנת 1992 ביים ועיבד את המחזמר "לוקאס הפחדן או כמו כולם" של ניסים אלוני, בתיאטרון החאן, בכיכובם של משה איבגי וג'ולי גולדשטיין-אראל[14]. בסוף אותה שנה ביים בתיאטרון בית לסין את ההצגה ”נומה עמק”, מאת יהונתן גפן[15]. וגם את המחזה הראשון שכתבה ענת גוב, "אהבת מוות", בכיכובה של אורלי זילברשץ בתיאטרון החאן[16].

בשנים 1992 עד 1995 הגיש זיו את תוכנית האמנות "כרטיס ל-2" בערוץ 2, בה נהג לחזור על משפט שהגה, והפך מזוהה עמו: "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה"[17]. במקביל באותן השנים השתתף זיו בפאנל התוכנית "אין עם מי לדבר". בשנת 1996 כתב והלחין את השיר "אוכלת מהצד" שהקליטה להקת השוונג של הפיתה[18].

בשנת 1997 זיו כתב וביים את המחזה "על החיים ועל המוות", שהוצג בתיאטרון הבימה, ואת המחזה "קפריסין" של יהונתן גפן בתיאטרון הקאמרי. שנה אחר כך ביים מחזה נוסף של יהונתן גפן בקאמרי "פטרה".

בשנות ה-2000 עריכה

בקיץ 2000 ביים את הצגת היחיד של אבי קושניר, "להציל את איש המערות"[19]. הצגת בידור שזכתה להצלחה רבה ועלתה 850 פעמים במשך 5 שנים[20].

ב-2001 ביים את "אילוף הסוררת" של ויליאם שייקספיר בהפקה של תיאטרון חיפה[21]. ב-2002 ביים את המחזה "רווקים ורווקות" של חנוך לוין[22].

ב-2004 הגיש פינה וערך את תוכנית הבוקר של רשת "הבוקר השביעי"[23]. בנוסף ביים בתיאטרון חיפה את "האישה שבישלה את בעלה", קומדיה מאת המחזאית הבריטית דבי איסיט, שאותה גם תרגם ועיבד לעברית[24].

ביולי 2005 החל לערוך בערוץ אגו את התוכנית "אגו באגו". תוכנית בידור ואירוח, שבה התארח בכל שבוע מומחה לנושא אחר, שודרו בה פינות על עולם הרכב, אלכוהול, סקס, גאדג'טים, רוקנרול, ונערכו דיונים בנושאים גבריים מנקודת מבט הומוריסטית[25].

בשנת 2006 ביים את "מקום אחר ועיר זרה", מחזמר בתיאטרון הקאמרי בהשראת ספרה של מאיה ערד באותו שם[26]. את המוזיקה למחזה הלחין אלון אולארצ'יק ואת התפאורה עיצב דני קרמן[27]. באותה שנה גם שימש חבר בצוות השופטים של תוכנית המציאות "דה שואו"[28].

החל מסוף שנת 2007 ועד 2009 הגיש לצידו של גיא מרוז את תוכנית הרדיו ציפורי לילה המשודרת בגלי צה"ל. התוכנית עוסקת מדי שבוע בשנה מסוימת, באירועים שקרו בה ובמוזיקה של אותה שנה. ב-2007 היה שופט בתוכנית הטלוויזיה "גריז"[29]. בנוסף כתב תסריט לסדרת הדרמה "מסכים", עבור הפרק "לורנצו ואוזי".

בשנת 2008 הנחה את התוכנית "דיוקן" בערוץ הראשון, בה שלושה ציירים מציירים ידוען כשבסוף התוכנית הוא בוחר בציור החביב עליו[30].

בשנת 2009 ביים את המחזה של יהונתן גפן "ג'וני הלך" בקאמרי[31].

בקיץ 2010 הציג תערוכת יחיד ב"גלריה טובה אוסמן", ברחוב בן יהודה בתל אביב[32].

החל מאביב 2014 הצטרף לסגל מורי האקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב.

חיים אישיים עריכה

נשוי לשולמית (שולי) זיו, אמנית, מעצבת תאורה לתיאטרון, ומנהלת מסדות אמנות, בין השאר ניהלה את פסטיבל חיפה להצגות ילדים, את תיאטרון חיפה, ומ-2005 עד 2017 שימשה כמנכ"לית בית ציוני אמריקה[33], להם 2 ילדים.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלדד זיו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סיפורי בת-ים: העיר ממנה הגיעו אלופי העולם הישראלים הראשונים, באתר ynet, 24 באוגוסט 2016
  2. ^ נעה נבט, מבשלת כדי להירגע, באתר הארץ, 2 במרץ 2011
  3. ^ דנה גילרמן, בתוך הוורידים שלי, באתר הארץ, 5 ביולי 2007
  4. ^ איציק יושע, פסטיבל עכו תשמ"ה - הצבים אוכלים שרימפס, חדשות, 8 באוקטובר 1984
    יהודה חן, אחרי "כוורת" ־־ מופע עם חמישים צבים, מעריב, 3 באוקטובר 1984
  5. ^ עירית לינור, תדריך, כותרת ראשית, 21 בינואר 1987
  6. ^ חגיגה של פחחד, חדשות, 23 באוקטובר 1986
  7. ^ עידית שחורי, הבן של "אין זו בן זו" ירד מהמרפסת, מעריב, 24 באוקטובר 1988
    סרט מתח בתוך הצגה, מעריב, 6 ביוני 1988
  8. ^ ביקורות:
    שוש אביגל, בכורה - לא לעניין, חדשות, 4 בנובמבר 1988
    רחלה זנדבק, אז מה - ינתי פרזי - החאן, כותרת ראשית, 9 בנובמבר 1988
    אילנה ברש, שרה פרה וחברים, חדשות, 4 באוקטובר 1988
  9. ^ "ינתי פרזי" למוזיאון ת"א, מעריב, 16 בינואר 1989
  10. ^ סמדר שפי, מרד נעורים: על התערוכה "הנמרודים החדשים", באתר הארץ, 18 בנובמבר 2011
  11. ^ ירון פריד, ,מסתמנת אפשרות לקאלט, חדשות, 2 ביולי 1991
    שוש אביגל, הבנות של מייק בראנט, חדשות, 5 ביולי 1991
  12. ^ פולחן הערצה, חדשות, 3 בינואר 1992
    לאן הערב, חדשות, 14 ביוני 1993
  13. ^ זאב בירנברג, גילה את מיקיאגי, חדשות, 27 בנובמבר 1991
  14. ^ שוש אביגל, הצגה / דבר אחר, חדשות, 22 במרץ 1992
    תמי לוביץ, צנון, לשם שינוי, חדשות, 1 בינואר 1992
  15. ^ נומה עמק בבית ליסין, חדשות, 11 בספטמבר 1992
  16. ^ אהבת מוות - הצגה, חדשות, 10 ביוני 1993
  17. ^ נפגשים בנמל עם אלדד זיו, עכבר העיר, 9 באפריל 2010. מאורכב.
  18. ^ דודי פטימר, ‏נתנו ברוק: ניר פרידמן על הלהקה שעשתה אותו ואת השיר "אוכלת מהצד", באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2017
  19. ^ ynet, תיאטרון ובידור ליום שישי, 30 ביוני, באתר ynet, 30 ביוני 2000
  20. ^ סמדר שילוני, החיים קשים, אז צוחקים, באתר ynet, 8 ביולי 2005
  21. ^ מיכאל הנדלזלץ, ומי יאלף את הבמאי?, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2002
    אילוף הסוררת, באתר הארץ, 27 ביוני 2002
  22. ^ מיכאל הנדלזלץ, כאילו. שטות. מילא., באתר הארץ, 24 בפברואר 2002
  23. ^ עידוא דגן, ‏היו שלום ותודה על הצבים, באתר גלובס, 7 ביולי 2004
  24. ^ ציפי שוחט, האשה שבישלה את בעלה, באתר הארץ, 1 ביולי 2004
    מיכאל הנדלזלץ, איפה הבשר?, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2004
  25. ^ סמדר שילוני, יוצא גבר, באתר ynet, 28 ביולי 2005
    רותה קופפר, גברים בלילה, באתר הארץ, 28 ביולי 2005
  26. ^ עכבר העיר, מחזמר בחרוזים, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
  27. ^ מיכאל הנדלזלץ, הצגה, באתר הארץ, 6 ביולי 2006
  28. ^ רותה קופפר, כוכבים רוקדים לבד, באתר הארץ, 1 במרץ 2006
  29. ^ מריאנה בננסון, עכבר העיר, גריז - להיות טרבולטה הישראלי, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2007
  30. ^ דנה גילרמן, הרייטינג של המכחול, באתר הארץ, 18 במרץ 2008
  31. ^ מיכאל הנדלזלץ, "ג'וני הלך": יהונתן גפן במיטבו, באתר הארץ, 20 במאי 2009
  32. ^ חגית פלג-רותם, ‏לעולם בעקבות מדונה, באתר גלובס, 22 ביוני 2010
  33. ^ ליאת רון, ‏המנכ"לית שמלמדת אמנים לפתח חשיבה עסקית, באתר גלובס, 25 ביולי 2015