ענת גוב

מחזאית ותסריטאית ישראלית

ענת גוב (13 בדצמבר 19539 בדצמבר 2012) הייתה מחזאית, תסריטאית, מתרגמת, סאטיריקנית ופובליציסטית ישראלית.

ענת גוב
ענת גוב בהלווייתו של עלי מוהר, 2006 (מימין: יעל דיין)
ענת גוב בהלווייתו של עלי מוהר, 2006 (מימין: יעל דיין)
לידה 13 בדצמבר 1953
טְבֶרְיָה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 2012 (בגיל 58)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאית ותסריטאית
מקום לימודים תלמה ילין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה מחזות, תסריטים
יצירות בולטות "זהו זה!", "חברות הכי טובות", "אוי, אלוהים!", "סוף טוב"
תקופת הפעילות 19722012 (כ־40 שנה)
בן או בת זוג גידי גוב (19772012) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גוב נולדה בשם ענת מיבר (מיברג) בטבריה. את לימודיה התיכוניים סיימה בבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין בתל אביב, במגמת תיאטרון. בתחילת שנות השבעים התגייסה לצה"ל ושירתה בלהקת הנח"ל, שם השתתפה בתוכנית "הפלנ"חניק" (1972) והכירה את בעלה לימים, גידי גוב.

קריירה עריכה

משחק עריכה

גוב למדה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב והחלה את דרכה המקצועית כשחקנית. ב-1974 השתתפה בהצגת הבידור "אבא מצליח" ב"תיאטרון העממי" של אברהם דשא (פשנל)[1].

כתיבת תסריטים, מחזות, שירים, תרגומים וספרים עריכה

לאחר פרישתה ממשחק התמקדה בכתיבת תסריטים לתוכניות טלוויזיה וקטעי קישור למופעי בידור (כגון פסטיבל שירי הילדים). בשנות ה-80 כתבה תסריטים לתוכנית "זהו זה!"[2], בהנחיית בעלה, עמו גם כתבה ספר ילדים ("שאול הטרקטור"), הייתה שותפה לכתיבת שניים משיריו: "יש אי שם" ו"את, אני והדייג הוויקינגי", וכתבה קטעי קישור למופעיו[3].

בשנת 1988 כתבה את התסריט לסדרה הקומית "כן מה?!" ששודרה בערוץ הראשון[4], וכתבה מערכונים לתוכניות הבידור של חנה לסלאו "סקס, שקרים וחנה לסלאו" ו"החיים על פי לסלאו"[5].

המחזה הראשון שכתבה, "אהבת מוות", נכתב בשנת 1991 והוצג לראשונה בתיאטרון החאן הירושלמי[6]. המחזה ביים על ידי אלדד זיו והוצג בשנים 1992–1993 בכיכובה של אורלי זילברשץ בתיאטרון החאן[7]. בשנת 2017 הוצג המחזה שוב בתיאטרון בית ליסין, בבימויו של גלעד קמחי[8].

בשנים 1993–1998 כתבה קטעי קישור ומערכונים עבור התוכנית "לילה גוב", ששידרה הזכיינית טלעד בערוץ 2.

בשנת 1999 העלה התיאטרון הקאמרי מחזה שני שלה, "חברות הכי טובות" בבימויה של עדנה מזי"א. ההצגה זכתה להצלחה גדולה, ושיתוף הפעולה בין גוב למזי"א גם המשיך במחזות הבאים שכתבה גוב לתיאטרון הקאמרי. "חברות הכי טובות" גם עובד לסדרת דרמה בשלושה חלקים עובר HOT ב-2006[9], עלה שוב בתיאטרון הספרייה ב-2009, וכקופרודוקציה של הקאמרי ובית לסין ב-2013[10].

המחזות הבאים שהעלתה עם עדנה מזי"א היו: "ליזיסטרטה 2000" (2001)[11], "עקר בית" (2004)[12], סיפורו של טייס הפורש לפנסיה מוקדמת ומתקשה להסתגל לשגרת החיים החדשה (עלה שוב בקאמרי ב-2015)[13]. "אוי, אלוהים" (2008), בו אלוהים בכבודו ובעצמו בא לטיפול אצל פסיכולוגית[14]. המחזה עלה שוב בתיאטרון החאן ב-2019[15]. ו"משפחה חמה" (2009) קומדית מצבים על ארוחה משפחתית[16].

ב-2004 הופק סרט הטלוויזיה "לנצח עם מיקי ברקוביץ'", לפי סיפור שלה.

בשנת 2006, כתבה בעקבות בקשתו של הבמאי אילן רונן, את העיבוד הבימתי למחזמר "הלהקה" עבור תיאטרון הבימה[17].

בנוסף, עסקה גוב בתרגום מחזות לעברית. תרגמה בין השאר את המחזות "אמא קוראז' וילדיה" ו"ויה דולורוזה" (על פי דייוויד הר).

סוף טוב עריכה

  ערך מורחב – סוף טוב (מחזה)

"סוף טוב", המחזה האחרון שכתבה גוב, עוסק בהתמודדות של הגיבורה עם מחלת הסרטן, ונכתב בעקבות התמודדותה של גוב עם המחלה[18]. את יחסה לטיפולים כנגד המחלה ביטאה במחזה, שבו הדמות הראשית חולה במחלת הסרטן, אבל מסרבת לקבל טיפולים כימותרפיים ומעדיפה איכות חיים על פני מאבק קשה וממושך במחלה. המחזה הועלה לראשונה על בימת תיאטרון הקאמרי ב-23 ביוני 2011 עם מוזיקה מאת שלומי שבן[19]. הפקת הבכורה רצה למעלה מ-400 פעמים והמחזה תורגם לשפות רבות והועלה בבודפשט, בגרמניה, בפריז ובלונדון. המחזה זכה בפרס ניסים אלוני למחזאות לשנת 2011. את דמותה של גוב, גילמה ענת וקסמן.

פרסים ומועמדויות עריכה

חיים אישיים עריכה

ב-1977 נישאה לזמר והשחקן גידי גוב, ולהם שלושה ילדים. אחותה הבכורה היא הפסיכותרפיסטית והציירת פיה מיבר[21].

נפטרה ב-9 בדצמבר 2012 מסרטן המעי הגס. לבקשתה נקברה בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא[22].

השקפת עולמה עריכה

גוב נודעה בהשתייכותה למחנה השמאל הציוני והרבתה להביע את דעותיה הפוליטיות, בעיקר לאחר רצח רבין. לטענתה, מלחמת ששת הימים עדיין לא נגמרה והחברה הישראלית משלמת כיום על תוצאותיה[23]. כתבה טור קבוע בעיתון ידיעות אחרונות.

גוב נמנתה עם החותמים על אמנת כנרת ב-2002[24], והכריזה על תמיכתה במועמדותה של ציפי לבני לקראת הבחירות לכנסת ה-18[25].

הייתה ממקימות עמותת "עזרת נשים" למען נפגעות תקיפה מינית.

הנצחה עריכה

  • בשנת 2021 הופק הסרט הדוקומנטרי "ענת גוב: על החיים ועל המוות" (בימוי: תמר טל ענתי)[26].
  • לאחר מותה, קראה העירייה רחוב על שמה בקריית אונו.[27]

מחזותיה עריכה

הצגה במאי תיאטרון בכורה
אהבת מוות מיכאל גורביץ תיאטרון החאן הירושלמי 7 בדצמבר 1992
חברות הכי טובות עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי 28 בינואר 1999
ליזיסטרטה 2000[28] עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי 25 בינואר 2001
צדדים הפוכים[29][30] אלמר פולדה תיאטרון היילברון, גרמניה 2003
עקר בית עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי 28 ביולי 2004
הלהקה[31] אילן רונן תיאטרון הבימה 27 במאי 2006
אוי, אלוהים עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי 2008
משפחה חמה עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי יוני 2009
סוף טוב עדנה מזי"א תיאטרון הקאמרי 23 ביוני 2011

ספרים ומחזות שיצאו בדפוס עריכה

  • שאול הטרקטור (עם גידי גוב), תל אביב: כנרת, 1989.
  • חברות הכי טובות: מחזה, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2001.
  • ליסיסטרטה 2000: קומדיה יוונית על פי אריסטופנס, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2001.
  • עקר בית: מחזה, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • סוף טוב: מחזה, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2012.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ענת גוב בוויקישיתוף

בעקבות מותה:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אבא מצליח - אבל עצבני, דבר, 5 ביוני 1974
  2. ^ חיים נגיד, זהו (זה) בידור!, מעריב, 1 באוגוסט 1984
    ענת גלאון, זהו זה ולא אחר - מי האנשים שעומדים מאחרי זהו זה, חדשות, 16 באוקטובר 1989
  3. ^ אחד לאחד - גידי גוב - דרך ארץ - ההופעה, חדשות, 6 באוקטובר 1988
    דילוג מעל לרף - אין עוד יום - ההופעה, חדשות, 20 בדצמבר 1991
  4. ^ החיים אחרי מאש"ה, כותרת ראשית, 7 בדצמבר 1988
  5. ^ לאן הערב, חדשות, 8 ביולי 1993
  6. ^ תמי לוביץ, חאן ועכשיו, חדשות, 7 במרץ 1991
  7. ^ אהבת מוות - הצגה, חדשות, 10 ביוני 1993
  8. ^   מיכאל הנדלזלץ, "אהבת מוות": הספוילר של החיים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2017
  9. ^ עכבר העיר, חברות הכי טובות, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2006
  10. ^ שיר חכם, "חברות הכי טובות" יעלה מחדש, באתר הארץ, 8 בינואר 2013
  11. ^ עירית נחמני, ‏כי גברים הרי לא יכולים בלי מין, באתר גלובס, 2 באפריל 2001
  12. ^ ציפי שוחט, עקר בית, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2004
  13. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "עקר בית": גלגול בעייתי לקלאסיקה טובה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2015
  14. ^ נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, אין הבדל בין קבצן לאלוהים, באתר הארץ, 14 במרץ 2008
    ציפי שוחט, בראשית בכה אלוהים, באתר הארץ, 11 במרץ 2008
  15. ^ ננו שבתאי, ההצגה הזו נותנת במה לגבר מכה. בכל זאת - הוא אלוהים, באתר הארץ, 15 ביולי 2019
  16. ^ מיכאל הנדלזלץ, משפחה חמה: הקהל אוהב, באתר הארץ, 5 ביולי 2009
    איתן בר-יוסף, משפחה חמה: אירוע עגום למדי, באתר הארץ, 11 ביולי 2009
  17. ^ ציפי שוחט, הבימה הציעה לענת גוב לכתוב מחזמר לפי "הלהקה", באתר הארץ, 12 ביולי 2005
  18. ^ ציפי שוחט, המחזאית ענת גוב תעלה מחזמר על הסרטן, באתר הארץ, 16 בינואר 2011
  19. ^ סיון שדמון, עכבר העיר אונליין, "סוף טוב": לדבר על סרטן ולא להגיד עליו כלום, באתר הארץ, 28 ביוני 2011
  20. ^ ציפי שוחט, "כטוב בעיניכם" מועמדת ל-11 פרסי תיאטרון, באתר הארץ, 17 בפברואר 2002
  21. ^ מיבר קמחי פיה - | מכון אדלר, באתר | מכון אדלר, ‏1 ביולי 2016
  22. ^ ציפי שוחט, מאות ליוו את ענת גוב בדרכה האחרונה, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2012
  23. ^ ציפי שוחט, כמה טוב להיות ענת גוב, באתר הארץ, 26 במאי 2006
  24. ^ ורד לוי-ברזילי, בטבריה הגדרנו את מדינת היהודים, באתר הארץ, 1 בינואר 2002
  25. ^ נעמה לנסקי, גידי וייץ, עכשיו תורך, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007
  26. ^   גילי איזיקוביץ, "ענת גוב: על החיים ועל המוות": איזה חיים נפלאים היו לה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2021
  27. ^ ynet (2024-01-19). "רחוב על שם ענת גוב נחנך בקרית אונו; גידי גוב בטקס: "כבוד גדול"". Ynet. נבדק ב-2024-01-20.
  28. ^ עיבוד עכשווי לקומדיה היוונית מאת אריסטופאנס
  29. ^ פרויקט משותף של מחזאים ישראלים ופלסטינים
  30. ^ מידע בגרמנית על פרוייקט "צדדים הפוכים"
  31. ^ על פי תסריט מאת אבי נשר ושרון הראל