אליעזר מאיו
אליעזר מאיו (1 באוגוסט 1928 - 1 באוקטובר 1988) היה מתעמל, מאמן נבחרת ישראל בהתעמלות, מומחה להתעמלות ראווה, שופט בינלאומי בהתעמלות מכשירים, ממקימי בית ספר למאמנים במכון וינגייט ומחבר ספרי התעמלות.
ביוגרפיה עריכה
אליעזר מאיו נולד ברוסה שבבולגריה בשנת 1928.[1] הוא החל את קריירת ההתעמלות שלו ב"מכבי רוסה", ובמקביל החל ללמוד נגינה על סקסופון ומפוחית פה אצל בן עירו יצחק גרציאני, אשר לימים נישא לאחותו דורה והפך לגיסו. כבר בהיותו נער אימן קבוצות ילדים ב"מכבי רוסה", שם פגש לראשונה את רעייתו לעתיד, ג'ני שיפרוט. הוא עלה לישראל בדצמבר 1948, והתגייס לתזמורת צה"ל הראשונה. כשהשתחרר הופיע כנגן סקסופון ואמן מפוחית בתזמורת ג'אז שהקים גרציאני.
מאיו התקבל למחזור השלישי של הקורס למורי התעמלות במכון וינגייט שהתקיים במחנה יונה. עם סיום לימודיו החל לעבוד בבית הספר היסודי "גבעת עלייה" ביפו. ב"גבעת עליה" החל להכין מופעי התעמלות ראווה, תחילה לאירועי בית הספר ובהדרגה לאירועים של אגודות "הפועל" ו"מכבי".
מאיו זכה במדליית כסף באליפות ישראל בשנת 1950 ובמדליית כסף בהתעמלות מכשירים במשחקי המכביה השלישית שהתקיימו באותה שנה.[1]
הוא שימש כמאמן הלאומי של נבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים בשנים 1963–1972, שימש כשופט בינלאומי בהתעמלות בשנים 1963–1967, ולאחר מכן שימש כיו"ר הוועדה המקצועית להתעמלות ב"הפועל" ומנהל הקורסים השנתיים למאמני התעמלות. מאיו היה מיוזמי ומקימי בית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט ב-1965.
מאיו התמחה במפגני ראווה מרובי משתתפים של התעמלות צורנית. במפגנים אלה באו לביטוי כישרונו המוזיקלי ויכולותיו ככוריאוגרף וכצייר. רבים מהמפגנים לוו במוזיקה חיה של תזמורת צה"ל, בניצוחו של גיסו, יצחק גרציאני. מבין המפגנים הרבים שהכין: מופעי הפתיחה של משחקי המכביה (מהמכביה החמישית ב-1957 ועד המכביה האחת עשרה ב-1981), מפגני התעמלות המוניים באפריקה בהזמנת משרד החוץ (סווזילנד ב-1974 ומלאווי ב-1975), מפגני התעמלות הקשורים לצה"ל (מפגן הנח"ל ב-1957, שני מפגני השריון ב-1972 ו-1974, ומפגן 40 שנות צה"ל, שהיה עבודתו האחרונה ב-1988). כמו כן, מאיו הכין מופעים וניהל את טקסי הסיום במכון וינגייט לאורך כל שנות עבודתו ועוד עשרות מופעים עם נבחרת ישראל בהתעמלות, בצה"ל ובחו"ל.
מאיו פרסם חוברות הדרכה רבות וספרים אשר את כולם אייר בעצמו. ספרו, "התעמלות ספורטיבית", שיצא לאור בשנת 1967, נמכר עד היום במכון וינגייט.
ב-1 באוקטובר 1988, חודשיים לאחר יום הולדתו ה-60, מאיו נפטר בפתאומיות והובא לקבורה בבית העלמין בחולון.
מאיו היה נשוי לג'ני, ואב לשלושה.[1]
הנצחה עריכה
אחרי מותו יצא לאור ספרו "התעמלות ראווה" (1990). הספר, שהיה בשלבי סיום, נתרם על ידי משפחתו למכון וינגייט.
במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט, מוקירים את זכרו בתחרות דו-שנתית בהתעמלות מכשירים הנושאת את שמו. כמו כן מוקדשים לזכרו, על ידי תלמידיו לשעבר, אירועי תנועה והתעמלות רבים ברחבי הארץ.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 מול מועלם, אליעזר מאיו ז"ל, מעריב, 4 באוקטובר 1988