גן העצמאות (תל אביב)

פארק לחוף הים בתל אביב
(הופנה מהדף מחנה יונה)

גן העצמאות הוא פארק לחוף הים בתל אביב. הוא משתרע ממערב לרחוב הירקון, בין כיכר אתרים ושדרות נורדאו. הגן נמצא בראש רכס כורכר שגובהו כעשרים מטרים. במרכז הגן עומד כיום מלון הילטון תל אביב. בעבר הגן היה ידוע כמקום מפגש להומוסקסואלים ולביסקסואלים.

גן העצמאות
גן העצמאות בחלקו שמדרום למלון הילטון תל אביב
גן העצמאות בחלקו שמדרום למלון הילטון תל אביב
מידע כללי
על שם מגילת העצמאות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אברהם קרוון עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלות עיריית תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°05′30″N 34°46′19″E / 32.091666666667°N 34.771944444444°E / 32.091666666667; 34.771944444444
(למפת תל אביב רגילה)
 
גן העצמאות
גן העצמאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בריכת נוי בגן העצמאות עם פסיפס של שמעון צבר
חלקו הצפוני של הגן

היסטוריה עריכה

בעת הכשרת הגן התגלו בחלקו הדרומי שרידי מצודה מקו הביצורים שבנה אלכסנדר ינאי לאורך חופי ממלכת החשמונאים, ומהם ניתן ללמוד על ההתיישבות המוקדמת בשטחה של תל אביב.

בית הקברות המוסלמי עבד א־נבי עריכה

בראש גבעת הכורכר נמצא קבר קדוש מוסלמי בשם עבד א־ננבי, בבית קברות שבו קברו אנשי הכפר סומייל וחלק מאנשי יפו את מתיהם כבר במחצית השנייה של המאה ה-19. בעקבות מגפת הכולרה שפרצה ביפו ב-1903 והצורך לקבור את המתים רחוק מן העיר, ניתן היתר רשמי על ידי השלטונות העות'מאניים לקבורה של מתי יפו המוסלמים במקום. מאותה הסיבה נאסר על יהודי יפו לקבור את מתיהם בסמוך לעיר והוקצה לשם כך שטח מצפון-מזרח ליפו (לימים בית הקברות טרומפלדור). בעקבות הקמת שכונת מחלול בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נעצרה התרחבותו של בית הקברות המוסלמי דרומה. בתחילת שנות ה-60 רצתה רשת המלונות הילטון להקים מלון בתל אביב. ממשלת ישראל הייתה מעוניינת בכניסת רשת מלונות בינלאומית חשובה לישראל, אולם הרשת סירבה להקים את המלון בכל מקום אחר בתל אביב. לצורך בניית המלון היה צורך בפינוי חלק מן הקברים המוסלמים בשטח. הקמת המלון באמצע הגן עמדה בניגוד לתוכניות המתאר ועוררה סערה בקרב ערביי ישראל. בעקבות לחצים כבדים מצד ממשלת ישראל נתן הקאדי תופיק עסלייה בשנת 1963 היתר לפנות קברים מסוימים בשטח בית הקברות על מנת לאפשר את הקמת המלון. מעל מחצית משטחו של בית הקברות פונה. מירון בנבנשתי כתב לימים שהוא עצמו - במסגרת עבודתו כפקיד זוטר בחברה לתיירות - שיחד בכסף את ראשי הקהילה המוסלמית ביפו כדי להשיג את הפתווה שהתירה את פינוי הקברים[1]. הילטון הוקם על שטח של 17 דונם במרכז הגן, פיצל למעשה את הגן לשני חלקים ופגע מאוד במרקם הנוף שלו. קבר עבד א־נבי והקברים סביבו נתחמו בחומה ושוכנים מדרום למלון.

מחנה יונה עריכה

 
מחנה יונה, מתאמני ההגנה הראשונים, תחילת 1948

עד מלחמת העצמאות היה רוב שטח הגן גבעות כורכר. בשנת 1942 הקימו הבריטים מחנה צבאי קטן, ששימש כמחנה נופש לחיל האוויר המלכותי. ב-16 בדצמבר 1947, עם יציאת הבריטים מגוש דן, תפסו לוחמי ההגנה את המחנה. לאחר מכן קיבלה חטיבת קרייתי את הפיקוד על המחנה. במהלך מלחמת העצמאות הפך לבסיס צה"ל ונקרא בשם "מחנה יונה", על שמו של יונה רסין, מבכירי ההגנה שנהרג בסוף 1947 במסגרת שירותו. בסיס זה שימש כבסיס הקליטה והמיון הראשון של צה"ל וכבסיס טירונים למתגייסי החי"ש. חלק מגדודי חטיבת קרייתי הוקמו במקום. מכאן הופגזה אונית האצ"ל אלטלנה ביוני 1948. עם התרחקות החזית מן העיר שימש המחנה בעיקר את יחידת חיל הרפואה (אז תחת השם "מערך אלישע", על שם שמעון סבוראי, ממייסדי השירות הרפואי ב"הגנה"). בתום מלחמת העצמאות, ב-20 באוקטובר 1949, נסגר מרכז האשפוז של מערך אלישע, עקב ייסוד חיל הרפואה ומערך השיקום. מתקני הבסיס שימשו לקייטנות עירוניות.

בשנות ה-50 הפך המחנה לבסיס הדרכה לאימון גופני וכושר קרבי וכן בית ספר אזרחי להכשרת מאמני ספורט ומורים לחינוך גופני. ב-1957 עברו הבסיס (בה"ד 8) ובית הספר ל"מכון וינגייט". כיום שוכן מלון הילטון על חלקו הדרומי של המחנה.

שטח הגן סומן כבר בתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של העיר מסוף שנות ה-20, כשטח שמיועד לשמש כגן. ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח, שאף להקים בשטח המחנה פארק, כריאה ירוקה המשקיפה על הים. לקראת יום העצמאות הראשון בשנת 1949 פונה חצי משטחו של מחנה "יונה" ובאפריל 1949 ניטעו בשטח העצים הראשונים.

במשך ארבע שנים דחו ראש הממשלה והרמטכ"ל את פניותיו של רוקח לפינוי המחנה. בשנת 1952, בזכות צירוף מפלגת הציונים הכלליים לקואליציה וכניסתו של רוקח לתפקיד שר הפנים, הועבר שטח המחנה לידי העירייה ובהמשך פונה המחנה בהדרגה, במשך כעשר שנים.

הגן נחנך באופן רשמי ב-1952, והיה הגדול בגני תל אביב באותו זמן[2]. את הגן תכנן אדריכל הנוף אברהם קרוון, מנהל מחלקת הגנים בעיריית תל אביב (ואביו של האמן דני קרוון). הגן תוכנן בסגנון גן אנגלי, כלומר מדשאות רחבות המוקפות בשיחים עבותים. נוף הים נקבע כאלמנט מרכזי בתכנון הגן. מתכנן הגן היה צריך להתמודד עם הקושי שבנטיעת גן בסמוך לחוף ולהתאים את הצמחייה לרוחות העזות ולרסיסי המלח. כפתרון לבעיות אלו שונתה הטופוגרפיה של הגבעה: חלקה המערבי הוגבה, וחלקה המזרחי הונמך. בחלק המערבי הגבוה ניטעו שיחי חוף נמוכים העמידים לרוחות ולמלח, בהם שיחי מלוח קיפח, אהל, הרדוף הנחלים, חבצלת החוף, אגבה, נר-הלילה החופי, צבר מצוי ויוקה. במפלסים הנמוכים יותר ניטעו עצים גבוהים יותר, בהם עצי אשל, אלת המסטיק ורבים אחרים. בגן שולבו סלעי כורכר וסלעי חוף.

בגן נבנו במת תזמורת, גן שעשועים, רחבות תצפית ובריכת נוי ששילבה פסיפס בדפנותיה מעשה ידי האמן והמשורר שמעון צבר. כמו כן הוקמו בגן מספר פסלים ואנדרטאות, בהם אנדרטה לזכר טייסי חיל האוויר, אהרן דויד שפרינצק ומתתיהו סוקניק, שנהרגו במלחמת העצמאות ב-4 ביוני 1948, כאשר יצאו לפגוע בספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב. בגן מצוי גם "פסל השלום" של הפסל האיטלקי פייטרו קטאללה.

בשנותיו הראשונות נחשב הגן לאחד הגנים היפים בישראל ואולם שנים רבות סבל הגן מהזנחה. אלמנטים רבים בנוף הגן נפגעו (כמו שדרת התמרים שבחלקו הצפוני), שיחים רבים התייבשו, ואילו אחרים צמחו פרא וגרמו לחסימת שבילים. בריכת הנוי נסתמה, הפסיפס נותץ, ורמת הניקיון בגן לא הייתה מהמשופרות. חלקו הדרומי של הגן שופץ בשנות התשעים. חלקו הצפוני, הגדול יותר, חודש בין השנים 2007–2009 על ידי צבי דקל, ונחנך ב-8 ביולי 2009[3].

כמעט מיום הקמתו נודע הגן כמקום מפגש להומוסקסואלים וכמקום מועדף לקרוזינג (שיטוט בחיפוש אחר מין מזדמן). החל משנות התשעים נרשמו תלונות מרובות על אלימות והטרדות בגן כלפי ההומוסקסואלים והביסקסואלים, הן מצד הומופובים והן מצד המשטרה. בשנים האחרונות חלה ירידה במספר המבקרים ההומוסקסואלים בגן בעקבות עלייתם של אתרי היכרויות באינטרנט[4].

הגן בספרות העברית עריכה

גן העצמאות כסמל של תקופה בתרבות ההומוסקסואלית הישראלית נזכר גם ביצירות ספרותיות עבריות, לרבות הרומנים "גן העצים המתים" ו"דודה פרהומה לא הייתה זונה" מאת יוסי אבני-לוי והשיר "בגן" מאת דורי מנור. אילן שיינפלד הזכיר את הגן ברבים משיריו, ובהם פרידה: קדושתא, שבו מופיע המשפט "ברוך אתה הגָן, מגֵן כל חושק", והשיר גן פורח, שבו גן העצמאות הופך לגן מטאפורי המייצג את אהבת הגברים בכלל, על התענוג ועל האימה הכרוכים בה.

גן העצמאות הוא גם מקום הימצאה של המערה החשמלית בסדרת ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון.

בספרו "הזיקית והזמיר" מספר בנימין תמוז את הסיפור האישי שלו והרקע ההיסטורי שהביא אותו לעצב וליצור את אנדרטת הטייסים הניצבת בגן העצמאות[5].

גן העצמאות מוזכר בשיר "אני שר" של אריק איינשטיין ושלום חנוך, אשר מילותיו בגרסתו המקורית היו "יש גן בצפון העיר, בצפון העיר יש גן, שמי שמ*דיין בו, נשבר לו הקטן"[6].

הגן מוזכר בעקיפין גם בשיר ״איתו לנצח״ של להקת קרח תשע, אשר מילותיו מכילות את השורה ״חבר מביא חבר כל לילה אל הגן״, בהתייחס לתרבות הקרוזינג שהייתה פופולרית בגן.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • דפנה הירש, "הומוטופיה: גן העצמאות בתל אביב". בתוך: רחל קלוש וטלי חתוקה (עורכות),תרבות אדריכלית: מקום, ייצוג, גוף (תל אביב: רסלינג 2005), עמ' 287–310.
  • יוסף בן ערב, גנים ונוף בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981.
  • אורי דביר, נקודת חן - תל אביב, הוצאת מודן.
  • הירש, ד. (1999). גן העצמאות: טריטוריה הומוסקסואלית בחלל הציבורי הפתוח. אדריכלות ישראלית, 36, 60-65.
  • Amir Sumakai Fink and Jacob Press, Independence Park: the lives of gay men in Israel, Stanford University Press, 1999.
  • אלואיל, י. (2006). עצמאות מרחבית: על מרחבי הפעילות של הקהילה ההומוסקסואלית בחוף תל אביב, בתוך: הדרה והתבדלות במרחב הציבורי בישראל כאמצעי לעיצוב מקום, גוף וזהות - קו החוף של תל אביב. תזת מסטר, הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מתוך: מירון בנבנשתי, "חלום הצבר הלבן" כתר, 2012, עמ' 188
  2. ^ "גן העצמאות" בתל אביב, קול העם, 23 באפריל 1950
  3. ^ עפרי אילני, מחלוקת בתל אביב: האם גן העצמאות סיים את יעודו כמקום מפגש להומואים, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2009
  4. ^ יואש פלדש, האינטרנט הורג את גן העצמאות, באתר הארץ, 13 בינואר 2002
  5. ^ בנימין תמוז, 40, הזיקית והזמיר, ירושלים: כתר, 1989, עמ' 205
  6. ^ הגרסה מהסרט שבלול