אלכסיס דה טוקוויל

אלכסיס-שארל-אנרי קלרל דה טוקוויל (בצרפתית: Alexis-Charles-Henri Clérel de Tocqueville;‏ 29 ביולי 1805 - 16 באפריל 1859) היה הוגה דעות והיסטוריון צרפתי.

אלכסיס דה טוקוויל
Alexis de Tocqueville

לידה	29 ביולי 1805 פריז, הקיסרות הראשונה
פטירה	16 באפריל 1859 (בגיל 53) קאן, צרפת
שם לידה	Alexis-Charles-Henri Clérel de Tocqueville
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Tocqueville
מקום מגורים	Château de Tocqueville
מקום לימודים	סורבון, Lycée Fabert
שפות היצירה	צרפתית
יצירות בולטות	הדמוקרטיה באמריקה, The Old Regime and the Revolution
הושפע מ	מונטסקייה, וולטר, ז'אן-ז'אק רוסו, בלז פסקל, אריסטו
השפיע על	מקס ובר, ג'ון סטיוארט מיל, אלן פינקלקראוט, פרידריך האייק, קמילו בנסו די קאבור, רמון ארון, ליאו שטראוס
בן או בת זוג	מארי מוטלי טוקוויל
פרסים והוקרה	פרס מונטיון (1835) אביר בלגיון הכבוד

קריקטורה 1849

חייו

טוקוויל נולד בשנת 1805 בוורניי-סיר-סן (Verneuil-sur-Seine) שבפריז, כבנם השלישי של ארוה ולואיז מדלן. אביו ארוה היה צאצא של משפחת האצולה העתיקה "קלרל דה טוקוויל", אמו לואיז מדלן השתייכה מצד אביה לבית האצולה "לטיה דה-רוזאנבו" ומצד אמה הייתה נכדתו של קראטיון גיום דה מאלזרב מבכירי שריו של לואי ה-16. בשל היותו של סבה סניגורו של לואי ה-16, נרצחה כל משפחתה של לואיז בתקופת הטרור, הוריו של טוקוויל גם הועמדו לדין, אך התמוטטות שלטון רובספייר ב-1794 הצילה את חייהם. בתקופת הרסטורציה הצרפתית הפך אביו לפירג' ולנציג מחוז. אביו היה מלוכן נאמן למשטרו של שרל ה-10, ואף כיהן כחבר פרלמנט. עם הדחתו של שרל ה-10, פרש ארוה מהחיים הפוליטיים והיה להיסטוריון.

טוקוויל למד משפטים במכללת מץ. בשנת 1827 מונה לתפקיד מגשר בוורסאי, כנציג בכיר של מסורת הליברליזם הקלאסי היה טוקוויל שותף פעיל במערכת הפוליטית, תחילה תחת המונרכיה של יולי (1830–1848) ולאחר מכן, כאשר הופלה השושלת הבורבונית במהפכת יולי 1830 נסגרו דרכיו של טוקוויל לקידום פוליטי, ואי לכך החליט לצאת למסע ברחבי ארצות הברית, שם סייר בשנים 1831–1832 במשימת המונרכיה שהטילה עליו לבחון את מערכת בתי הסוהר.

פעילותו הפוליטית בצרפת התחדשה בימי הרפובליקה הצרפתית השנייה (1849–1851) שבאה בעקבות מהפכת אביב העמים שהתרחשה בצרפת בפברואר 1848. על פי אחד הדיווחים הפך מעמדו הפוליטי כה בלתי נסבל בשנים אלו, עד כדי כך שסבל מחוסר אמונם של שני הצדדים הפוליטיים, ימין ושמאל כאחד, וחיפש תירוץ לעזוב את צרפת. הוא פרש מהחיים הפוליטיים לאחר ההפיכה של נפוליאון השלישי ב-2 בדצמבר 1851 והחל לעבוד על הכרך הראשון של ספרו, המשטר הישן והמהפכה.

כחבר פרלמנט, תמך טוקוויל בקידום סחר חופשי והגן על פעילי התנועה לביטול העבדות. עם זאת, תמך טוקוויל בהתנחלויות באלג'יריה, מדיניות שיצאה לפועל תחת משטרו של לואי פיליפ, מלך הצרפתים.

הגותו

ספריו התבססו על מסעותיו בארצות הברית, וספרו "הדמוקרטיה באמריקה" מהווה חיבור יסודי להבנת ההיסטוריה של ארצות הברית במאה ה-19. חיבור זה נחשב לאחת העבודות המוקדמות החשובות בהיסטוריה בתחומי הסוציולוגיה ומדע המדינה.

בחיבור זה עמד על יתרונותיה של הדמוקרטיה האמריקנית ובמיוחד על רוח החירות ועל חלוקת הכוח והסמכויות השלטוניות בין הרשויות. חלוקת סמכויות זאת, טען, מבטיחה פלורליזם ומונעת ריכוזיות. הוא הילל גם את חשיבות השלטון המקומי כבלם בפני נטיות לריכוזיות יתר, את חשיבותם של הארגונים הוולונטריים ואת העיתונות החופשית.

בצד היתרונות הצביע טוקוויל גם על החסרונות העלולים להתגלות בדמוקרטיה האמריקנית ולמעשה בכל דמוקרטיה. עיקר חששו היה עריצות הרוב ומניפולציה של הציבור על ידי השלטון. הוא טוען כי העובדה שבני אדם מתקבצים לכדי רוב אינה הופכת אותם סובלניים למיעוט, ולא מצטמצם הסיכוי כי הם יפעילו שלטון בלתי מוגבל וישתמשו בו לרעה כנגד המיעוט נטול הכוח. משמע, עצם היות הרוב מאמין בטענה מסוימת, אין זה אומר שהרוב צודק. ואם אינו צודק, בהכרח יפעיל את כוחו על המיעוט.

בשנים 1841 ו-1846 נסע בשליחות גם לאלג'יריה, ופרסם דו"ח שבו הוא מפציר בממשל הצרפתי לא לחזור על הטעויות שביצעו המעצמות האירופאיות בקולוניות בצפון אמריקה. הוא הרחיק לכת ודגל בגלוי בהנהגת הפרדה גזעית בין המתיישבים האירופים לבין ה"ערבים" באמצעות יישום של שתי מערכות חקיקה שונות.

טוקוויל נפטר בקאן בשנת 1859 ממחלת השחפת.

משנתו

כתביו המפורסמים ביותר של טוקוויל הם: הדמוקרטיה באמריקה, שהופיע בשני כרכים ב-1835 ו-1840, והמשטר הישן והמהפכה, שהופיע ב-1856.

בשתי יצירות אלה, הוא חקר את ההשפעות של הגידול בשוויון התנאים החברתיים על הפרט ועל המדינה בחברות המערביות.

טוקוויל דגל, להלכה ולמעשה, בדמוקרטיה וחירות, וניסה לקדם ערכים אלה בכתביו. אחת מהערותיו הידועות היא שלעולם הרבה יותר קל לקבל שקר פשוט מאשר אמת מורכבת.

טוקוויל היה מחשובי ההוגים המדיניים באשר לדמוקרטיה, והיה פילוסוף מרכזי של שיטת משטר זו, שיטה אותה ראה כמשוואה המאזנת בין חירות ושוויון, בין דאגה לפרטים ודאגה לקהילה. טוקוויל דיבר על הדמוקרטיה כעל שיטת משטר בה יש איזונים ובלמים המאפשרים חירות ושוויון לאזרח ולקהילה גם יחד.

הוא האמין כי חירות מקסימלית מובילה לבידוד ולאנרכיה, ולעומתה, התאגדות של אנשים המתכנסים יחד למען מטרה משותפת, למרות הכבלים שהיא צופנת בחובה, קושרת את האמריקנים לרעיון של אומה, החשוב יותר מהרצון האנוכי של הפרטים בחברה.

טוקוויל חזה באופן מדויק כי הדמוקרטיה באמריקה תתרחב, ולבסוף תעניק זכויות לנשים, לאינדיאנים ולאפרו-אמריקנים. הוא היה ממעודדי הקידמה הפוליטית, והתעניין בשיפור חייהם של כל האזרחים.

לקריאה נוספת

• אלכסיס דה-טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, תרגם מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים, הוצאת שלם, 2008. [מהדורה עברית קודמת: אלכסיס דה-טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1970].
• אלכסיס דה-טוקוויל, המשטר שהיה והמהפכה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1962.

קישורים חיצוניים

• אלכסיס דה טוקוויל, ברשת החברתית Goodreads
• דן מקלפלין, הלקח הפוליטי הכואב של אלכסיס דה טוקוויל, אתר מידה, 19 במרץ 2020
• יגאל ליברנט, גילה את אמריקה, ואת הדמוקרטיה: חייו והגותו של אלכסיס דה טוקוויל, אתר מידה, 5 ביולי 2019
• מיכאל זכים, הבלגן הוא השיטה | "הדמוקרטיה באמריקה", באתר הארץ, 1 ביולי 2009
• אלכסיס דה טוקוויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אלכסיס דה טוקוויל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלכסיס דה טוקויל (1805-1859), דף שער בספרייה הלאומית