פתיחת התפריט הראשי

אנדרה דה-פריס

פרופ' דה-פריס בפגישה עם שר הבריאות ההולנדי קו סורהוף (Suurhoff) ב-1958
כיכר פרופ' אנדרה דה פריס בבית חולים בילינסון בפתח תקווה

אנדרה דה-פְרִיס (28 בפברואר 191115 בספטמבר 1996) היה רופא פנימאי וחוקר המטולוגיה וארס נחשים, פרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הפקולטה לרפואה שלה וראשון דקאניה ורקטור האוניברסיטה (1969–1972). חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תש"ל (1970).

ביוגרפיהעריכה

דה-פריס נולד בשנת 1911 בליוורדן שבמחוז פריסלנד בהולנד, בן ליהודית. סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1936 עם תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1938 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא התמחה ברפואה פנימית, וב-1938 קיבל תואר מומחה לרפואה פנימית. בשנים 19321933 עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת 1939 התמנה למנהל בנק הדם של הצלב האדום בצפון הולנד, ובשנת 1940, בימי מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל.

לאחר עלייתו לארץ ישראל היה דה-פריז רפתן בקיבוץ גבע. בשנת 1942 עבר לעסוק ברפואה והצטרף לסגל בית החולים הדסה בירושלים. בשנים 19461948 השתלם באוניברסיטת הרווארד, ובשובו לישראל חזר לעבוד בבית החולים והחל להרצות בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1949 מונה דה-פריס למנהל המעבדה למחקר קליני בבית החולים, ובשנת 1953 הוענק לו התואר פרופסור חבר.

בשנת 1955 עבר דה-פריס לעבוד בבית חולים בילינסון כמנהל מחלקה פנימית ד' ומנהל המכון למחקר רפואי של קופת החולים. עבודתו המחקרית בשנים אלו זיכתה אותו, במשותף עם מקס לבקוביץ, שמעון גיטר, ושאול כוכבא על נושא ארס נחשים בישראל, בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1959. דה-פריס ביחד עם חיים שיבא, פריץ דרייפוס ושמואל שור, נמנה בין מייסדי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וכיהן כדקאן הפקולטה הראשון. בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.[1] כיהן כרקטור האוניברסיטה משנת 1969[2] ועד 1972. גם לאחר פרישתו לגמלאות המשיך לעסוק בתחום, שימש כיועץ רפואי לבתי חולים ברחבי ישראל ומנהל מחקר בחברת טבע.

בשנת תש"ל (1970) הוענק לדה-פריס פרס ישראל לרפואה, על תרומתו להוראה ולחינוך ברפואה ועל הישגיו המחקריים בהמטולוגיה, טוקסיקולוגיה ומחלות מטבוליות.[3] בשנת 1995 הוענק לדה-פריס אות יקיר העיר תל אביב-יפו[4]

אנדרה דה-פריס נפטר בקיץ 1996. היה נשוי לחוה (בתו של הפרופ' למחלות א.א.ג, יוסף לכמן) ואב לשלושה: תמר דה פריס וינטֶר, צורפת אמנית; מרצה מהאקדמיה להנדסה ולעיצוב שנקר.[5]אילן דה פריס, ממקימי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה,[6] לשעבר מנכ"ל סינמטק ירושלים וסמנכ"ל התוכן של "רשת"; ו- דוד דה פריס, פרופסור מן המנין בחוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, דבר, 11 באוגוסט 1965.
  2. ^ פרופסור דה־פריס נבחר רקטור אוניברסיטת ת"א, מעריב, 23 בינואר 1969.
  3. ^ חתני פרס ישראל, מעריב, 22 באפריל 1970; חולקו פרסי ישראל, דבר, 12 במאי 1970.
  4. ^ יקיר תל אביב-יפו לשנת תשנ"ה, 1995 - פרופ' אנדרה דה-פריס
  5. ^ "אחוות הטבעת בחדר המורים", גלובס, חגית פלג-רותם, 1.4.2008
  6. ^ מרב יודילוביץ', אילן דה פריס ינהל את סינמטק ירושלים, באתר ynet, 8 בינואר 2008.
  7. ^ דוד דה פריס, באתר הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל אביב.