ויקיפדיה

אניטה בראיינט

זמרת אמריקאית ופעילה בולטת נגד זכויות להט״ב
(הופנה מהדף אניטה בריאנט)

אניטה ג'יין בראיינט (באנגלית: Anita Jane Bryant, נולדה ב-25 במרץ 1940) היא זמרת אמריקאית, מלכת יופי לשעבר ופעילה חברתית נגד זכויות להט"ב. קריירת השירה שלה נסקה בשנות ה-50 וסוף שנות ה-60 כאשר שיריה הובילו במצעדי הפזמונים בארצות הברית.

אניטה בראיינט
Anita Bryant
לידה 25 במרץ 1940 (בת 84)
בארנסדאל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Anita Jane Bryant עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוקלהומה, ארצות הברית
תקופת הפעילות 1956–1977 (כ־21 שנים)
מקום לימודים תיכון ויל רוג'רס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת פופ
מלכת יופי
פעילה חברתית נגד זכויות להט"ב
סוגה מוזיקת פופ, גוספל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קרלטון רקורדס, קולומביה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הכבוד של האליס איילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
www.anitabmi.org
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היא קיבלה הכרה נרחבת בשנות ה-70 עת הקימה את הארגון "הצילו את ילדינו" עמו היא מזוהה, כחלק מקמפיין בולט שיצא נגד הומוסקסואליות במטרה למנוע חקיקה שתאסור אפליה על רקע נטייה מינית במחוז מיאמי-דייד שבפלורידה. פעילותה הציבורית בנושא הביאה לבסוף לירידה בפופולריות שלה ולדעיכת קריירת השירה שלה.[1]

ביוגרפיה

עריכה

בראיינט נולדה בעיר קטנה בשם בארנסדאל (Barnsdall) במחוז אוסאג' שבאוקלהומה, ארצות הברית. זמן קצר לאחר הולדת אחותה הוריה התגרשו. אביה הצטרף לצבא ארצות הברית ואמהּ החלה לעבוד והשאירה את הילדות להתגורר באופן זמני אצל סבן וסבתן. כשבראיינט הייתה בת שנתיים לימדו אותה הסבים לשיר את מזמור הנוצרי הנפוץ, "Jesus Loves Me". היא שרה לראשונה על הבמה בגיל 6 ביריד מקומי באוקלהומה והמשיכה לשיר מדי פעם בתוכניות רדיו וטלוויזיה. כאשר תוכנית הכישרונות של ארתור גודפרי הגיע לעיר בה התגוררה, רשמו אותה הוריה לאודישן, זאת על אף שאביה התנגד לכך בתחילה. כשהייתה בת 18 זכתה בתחרות "מיס אוקלהומה", תחרות שהזוכה בה מייצגת את המדינה בתחרות מיס אמריקה, ובזו התמודדה שנה לאחר מכן בשנת 1959 וזכתה במקום השני מיד לאחר סיום לימודיה. במהלך השנים היא החלה להופיע בתוכניות טלוויזיה ברשת הארצית NBC.

בשנת 1960 נישאה בראיינט לבוב גרין, די ג'יי ממיאמי ולזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-1980, בראיינט התגרשה מגרין. כנוצרייה אדוקה, גירושיה של בראיינט גררו ביקורת מצד קבוצות נוצריות שטענו לצביעות במעשיה לאור ערכי הנישואים הנוצריים האדוקים שהציגה תדיר, ודבריה כנגד "התדרדרות המשפחה" והטפותיה בנושא.[1][2]

קריירה מוקדמת

עריכה

בראיינט הפכה לזמרת פופ מצליחה, ושבעה משיריה נכנסו למצעד "U.S. Hot 100" האמריקאי. ובין השנים 1959 - 1964 היא הוציאה מספר אלבומים בחברות התקליטים קולומביה רקורדס וקרלטון, חלק מהסינגלים מתוכם הגיעו למקומות גבוהים יחסית במצעדי בילבורד. בשנת 1969 היא מונתה לתפקיד דוברת חברת המיצים "Florida Citrus Commission", הופיעה בפרסומות החברה בטלוויזיה הארצית והפכה מזוהה עמה. במקביל היא הופיעה בפרסומות לחברות נוספות כגון קוקה-קולה, הולידיי אין, קראפט וטאפרוור. בראיינט שרה את המנון ארצות הברית בסופרבול בשנת 1969, ואת "מזמור הקרב על הרפובליקה" בטקס הקבורה של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בשנת 1973. במאי 1978 היא התראיינה למגזין פלייבוי.

פעילות פוליטית

עריכה
 
סיכת-דש ועליה הכיתוב "אניטה בראיינט מוצצת תפוזים", כחלק מהחרם על חברות אותם פרסמה בראיינט, כמו חברת "מיצי התפוזים של פלורידה".
  ערך מורחב – הצילו את ילדינו

בשנת 1977 עברה במחוז מיאמי-דייד שבדרום פלורידה תקנה מקומית האוסרת אפליה על רקע נטייה מינית.[3] בראיינט, כמובילה של הקואליציה "הצילו את ילדינו", השתתפה בקמפיין מתוקשר שנועד להביא לביטול אותה תקנה. ב-7 ביוני 1977 הצביעו תושבי דרום פלורידה לביטול התקנה הזו ברוב של 69 אחוזים, אל מול 31 אחוזים בלבד שתמכו בהשארה. באותה שנה פעלו אניטה בראיינט ו"הצילו את ילדינו" לקידום חוק אחר שעבר בפלורידה ואסר על אימוץ להט"בי.[4] בשנת 1998 העביר בית המחוקקים של המחוז חוק דומה האוסר אפליה על רקע נטייה מינית, והוא אושר ברוב של 7 מול 6. בשנת 2002 היה ניסיון נוסף של קבוצות נוצריות להביא לביטול של התקנה, ניסיון זה לא צלח.[5]

הצלחתה הפוליטית של בראיינט במאבקה נגד קהילת הלהט"ב עוררה תגובות חריפות בקרב מתנגדיה. בשנת 1977, למשל, בעת שהופיעה בתוכנית טלוויזיה בדה מוין, הוטחה בפניה עוגת פאי בתור אקט של מחאה.[6] בראיינט הגיבה באומרה "לפחות היה זה פאי פירות" (באנגלית המילה "פרי" - Fruit, היא מילת סלנג ל"גיי").[7] בעוד היא מכוסה בשאריות העוגה, פצחה בראיינט בתפילה ופנתה לאלוהים בבקשה שיסלח לאותו אדם על "סגנון חייו הסוטה" והחלה לבכות, כל זאת אל מול המצלמות שהעבירו שידור חי של המקרה.[6] מקרה זה היה יריית הפתיחה לקרב פוליטי שהתרחש בין בראיינט לבין פעילים למען זכויות להט"ב, שהחלו באותה העת בקמפיין נרחב להחרמת חברה "מיצי התפוזים של פלורידה" שבראיינט הייתה הפרזנטורית שלה. אל הפעילים הצטרפו ידוענים רבים כגון ג'יין פונדה, פול ויליאמס, ברברה סטרייסנד, ג'ון ווטרס, בט מידלר, מרי טיילר מור וקרול או'קונור.[8] מתנגדיה של בראיינט האשימו אותה כי היא פועלת ממניעי קנאות דתית והומופוביה.[9] מאבקה של בראינט זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת ותוכניות רבות עסקו בו.

התדרדרות הקריירה ופשיטת הרגל

עריכה

נציבות פירות ההדר של פלורידה (Florida Citrus Commission) החליטה בשנת 1979 שלא לחדש את חוזה העבודה של בראיינט עמם לאחר המחלוקת הציבורית בה הייתה מעורבת, ובשל פרסום שלילי שגרר הקמפיין שלה והחרם על חברת המיצים שנלווה אליו.[1] בתקשורת סומן המהלך כתחילתו של סוף הקריירה שלה שנחשבה למזהירה.[1] בהמשך פתחה את "אחוזת המוזיקה של אניטה בראיינט" בטנסי, מקום בו הייתה מופיעה עם הלהיטים מתחילת הקריירה שלה בשילוב עם "חלקים ארוכים בהם הטיפה בנושא אמונתה הנוצרית".[1] למרות המקום העצמאי, נוכחות המבקרים בו הייתה דלה ורבים מעובדי המקום לא קיבלו משכורות. אניטה הגיבה לכך שעליהם לקוות שאלוהים ישלח משקיעים חדשים למקום. לאי-תשלום המשכורות היו השלכות קשות על העובדים שנכסיהם עוקלו, ורבים כעסו על כך שבזמן זה בראינט התגוררה בבית בשווי 350,000 דולר בשכונה אמידה.[1] "אחוזת המוזיקה" הגישה בקשה לפשיטת רגל בשנת 2001 ובראיינט שהגישה בקשה דומה כבר שלוש שנים קודם לכן בארקנסו, נודעה בכישלון עסקיה המסחריים במדינות חגורת התנ"ך בהן פעלה.[1]

בראינט חזרה בשנת 2005 לעיר מולדתה שבאוקלהומה לרגל חגיגות 100 השנים לעיר, ובעיר קראו את אחד הרחובות על שמה. בשנת 2007 היא הופיעה בטקס מוזיקה בבית הספר בו למדה כנערה. היא מתגוררת בעיר אדמונד ועוסקת בפעילויות צדקה.

ב-2021, נכדתה של בראינט, שרה גרין, יצאה מהארון באופן פומבי כשהכריזה על נישואיה לאישה ואף אמרה כי התקשתה להחליט אם עליה להזמין את סבתה לטקס[10][11].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אניטה בראיינט בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 THOMAS C. TOBIN, Bankruptcy, ill will plague Bryant, St. Petersburg Times, April 28, 2002
  2. ^ Sinclair, Kip (1980). "Anita Bryant Rates Family Bliss Next to Godliness, but After 20 Years She's Divorcing Bob Green". נבדק ב-5 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ http://www.upi.com/Audio/Year_in_Review/Sadat-Visits-Israel/12361881614363-1/#title "Miami DEmonstrations, 1977 Year in Review."
  4. ^ BOB KECSKEMETY, Court Stikes Down Ban on Gay Adoption, Florida Agenda, 23 September 2010
  5. ^ פלורידה: החוק נגד אפליית גייז יישאר בתוקפו, GoGay,‏ 15/9/2002
  6. ^ 1 2 Philip Marchand, 'For the Bible Tells Me So': Setting us straight, Toronto Star, Jan 13 2008
  7. ^ [http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/0804/26/cnr.04.html CNN NEWSROOM, Transcript Providers, CNN, Aired April 26, 2008 - 22:00]
  8. ^ Anita Bryant, Bob Green, At any cost, Revell, 1978, ISBN 08007094
  9. ^ Louis-Georges Tin, Dictionary of Homophobia: A Global History of Gay & Lesbian Experience (2003), ISBN 978-1551522296
  10. ^ "One Year: 1997 - Anita Bryant's War on Gay Rights". Slate.com. 8 ביולי 2021. נבדק ב-17 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Another Pie in the Face for Anita Bryant: Her Granddaughter Is Gay". Advocate.com. 27 ביולי 2021. נבדק ב-17 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אניטה_בראיינט&oldid=36311205"