אריה גנגר

איש עסקים ישראלי

אריה גנגר (נולד ב-1945) הוא איש עסקים יהודי, ישראלי, אמריקאי, היה המייסד והבעלים של "טרנס ריסורסס", חברת החזקות בינלאומית (Trans-Resources, Inc), היה בעל השליטה בקבוצת "חיפה כימיקלים" והיה יועצו הקרוב של אריק שרון[1].

אריה גנגר
אין תמונה חופשית
לידה 1945 (בן 78 בערך)
תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

גנגר הוא יליד תל אביב. אביו היה סוחר מזון ואמו עקרת בית. למד בבית הספר תל נורדאו ובתיכון מונטיפיורי. שירת בצה"ל כמפקד כיתה בחיל האוויר. לאחר סיום שרותו הצבאי, ב-1966, היגר גנגר לארצות הברית והחל לעבוד במחלקת הדואר של אל על. באותה שנה החל ללמוד באוניברסיטה העירונית של ניו יורק, בה סיים תואר ראשון ושני בכלכלה[2].

בסיום לימודיו החל גנגר לעבוד כיועץ עסקי עבור איש העסקים, משולם ריקליס והפך במהרה לאיש אמונו ולשותף משנה בעסקיו. בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים התוודע גנגר לאריאל שרון. לבקשת שרון ריקליס רכש משקפות שדה בארצות הברית שהיו במחסור, גנגר החליט לצאת עם המשלוח לישראל ופגש את שרון לאחר צליחת התעלה[1]. מאז היה לידידו הקרוב[1]. קבוצת ריקליס סייעה לשרון בהלוואה לרכישת חוותו[3].

בנובמבר 1981 מינה שרון, אשר כיהן כשר הביטחון, את גנגר לתפקיד "מתאם התעשיות הביטחוניות לצורכי ייצוא". אולם גנגר ויתר על המינוי[4] בשל התנגדות עובדי משרד הביטחון[5] ולחץ ציבורי כנגד מינויו של גנגר, שהיה יורד ובעל אזרחות של ארצות הברית, לתפקיד אשר נחשב לרגיש ביטחונית[6]. העובדים אף שכרו את חנן מלצר להגיש עתירה לבג"ץ נגד המינוי[7]. בעקבות ביטול המינוי הוצעו לגנגר תפקידים שונים במנגנון הממשלתי[8] והוא מונה ליועץ לשר הכלכלה, יעקב מרידור. אולם גנגר לא השיג שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה האחרים ולא הצליח לקדם את רעיונותיו ולכן פרש לעסקים[9].

גנגר חזר לעסקיו בארצות הברית וב-1984 הקים יחד עם ריקליס את חברת "טרנס ריסורסס" (T.R.I) - שעסקה בכריית אשלג ובייצור חומרי גלם נוספים לתעשייה הכימית. שרון לא שכח את חברו גנגר ונהג לחברו לעיסקאות מכניסות עם אנשי עסקים ישראלים, דוגמת, בנימין גיבלי שמונה למנהל עסקיו בישראל[2]. גנגר סייע כספית לשרון בעת משפט הדיבה כנגד השבועון טיים בשנת 1983[10]. בשנת 1992 רכש גנגר את חלקו של ריקליס ושותף נוסף ב"טרנס ריסורסס" והיה לבעל השליטה היחיד[11].

כאשר שרון נבחר לראש ממשלה הוא השתמש בגנגר כשליחו לבית הלבן. שרון אף השתמש במשרדיו של גנגר בניו יורק לטובת צוות הקמפיין שלו בבחירות לראשות הממשלה[12]. על פי חשדות שהועלו ואף נחקרו על ידי הרשויות בישראל היה גנגר מעורב בפרשיות שחיתות הקשורות לראש הממשלה שרון[13]. דליה גנגר, גרושתו של גנגר טענה כי הוא העביר תרומה אסורה בסך 1.8 מיליון דולר לאריאל שרון[14].

בשנת 2002, בעקבות תחרות עזה בשוק הכימיקלים העולמי החלה חברת "טרנס ריסורסס" להפסיד כסף ונקלעה לחובות ולקשיי נזילות[15]. גנגר חיפש מימון והכניס את האחים מפלורידה, אדי וג'ולס טראמפ כשותפים[16]. בספטמבר 2008 רכשו את השליטה בחברה מגנגר ועימה את חברת הבת בישראל "חיפה כימיקלים"[17].

השקעות בישראלעריכה

בשנת 1985 ארגן גנגר קבוצת משקיעים לצורך השקעה במפעלי ייצוא בישראל. החברה השקיעה מיליון דולר בחברת קריסטל[18] ורכשה באמצעות T.R.I את מניות השליטה ב"חיפה כימיקלים" מידי חברה אמריקאית[19]. בעיתונות התפרסם שגנגר שילם מחיר גבוה יחסית עבור החברה ולקח בכך סיכון. היו גם שטענו שבכוונתו להשתלט על החברה כדי לרוקן אותה מנכסיה[20].

לאחר רכישת השליטה בחברה, ביקש גנגר לרכוש גם את מניות חברת בתי זיקוק לנפט, שהייתה בבעלות ממשלת ישראל והחברה לישראל, בחברת כימיקלים חיפה[21]. במשך מספר חודשים התלונן גנגר על כך שמשה שחל מתעלם מבקשותיו לרכוש את מניות בתי הזיקוק בחברה, ושמעון פרס דרש למכור את מניות החברה לגנגר. לבסוף, העסקה יצאה אל הפועל בסוף יוני 1986, והקבוצה רכשה 26% מחיפה כימיקלים תמורת 12 מיליון דולר. החברה גם רכשה את מניות חברת דלק והוציאה הצעת רכש לציבור לרכישת מניות החברה שנסחרו בבורסה[22]. בחודשים לאחר רכישת חיפה כימיקלים על ידי קבוצת גנגר עלה באופן משמעותי השווי של החברה בבורסה ובעקבות זאת ספגה מכירת המניות ביקורת בציבור. קבוצת גנגר ביקשה להפסיק את המסחר במניות החברה בבורסה, צעד שנתקל גם הוא בביקורת[23][24].

חיפה כימיקלים בבעלותו של גנגר זכתה לסיוע נדיב מצד מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת בסכום כולל של 74 מיליון דולר[25]. חלק מהמענקים התקבלו למרות התנגדות של מבקרת המדינה מרים בן-פורת, אשר טענה שההטבות כרוכות בהפסד של 40 מיליון דולר למדינה והן נעשו באופן החורג מהנהלים[26]. שרון כשר התשתיות אף סייע לגנגר בנותנו היתר מיוחד ל"חיפה כימיקלים" לשפוך רעלים לנחל הקישון[27]. "חיפה כימיקלים" בבעלותו של גנגר ספגה ביקורת ציבורית קשה על התנהלותה בעניין מכל האמוניה שבשטחה[דרוש מקור]. בשנת 1996 פרץ סכסוך עבודה קשה לאחר שגנגר הכריז שיש להוריד את עלויות העבודה בקבוצה ב-40%. עובדי המפעל בחיפה התבצרו במפעל במשך חודש[28]. שבמקביל נחשף כי גנגר קיבל דמי ניהול של מיליוני דולרים באותה תקופה[29]. בשנת 2005, סיפורם של העובדים במפעל חיפה כימיקלים דרום במישור רותם, שבבעלותו של גנגר, הובא בסרטו של אסף סודרי "שביתה"[30]. מנכ"ל רשות השידור דרש למחוק מהסרט תמונה של ראש הממשלה שרון ומקורביו, לפני ששודר בערוץ הראשון[31]. הסרט מתעד את מאבקם של העובדים לתנאי עבודה בסיסיים ולזכות ההתאגדות[32], אותה שלל גנגר בעזרת פיזור בכוח של העובדים[33], החתמתם על חוזים אישיים השוללים מהם זכויות, איומים על משפחתם, פיטורים, הפרת צווים מבית הדין לעבודה ועוד[34].

בדצמבר 1989 רכש גנגר, באמצעות "טרנס ריסורסס", את חברת "תעשיות לייזר" מתל אביב, שפיתחה מכשירים לכירורגית לייזר[35] לאחר הרכישה מונה בנימין גיבלי ליו"ר החברה[36]. בסוף 1997 רכשה החברה הישראלית "אי.אס.סי" את "תעשיות לייזר" תמורת 280 מיליון דולר, עסקה שבוצע באמצעות החלפת מניות וגנגר הפך להיות בעל עניין בחברה הממוזגת, שקיבלה את השם "לומניס"[37]. המיזוג בין החברות נקלע לקשיים וגנגר הצליח להשיג תמיכה של בעלי המניות ולהדיח את הנהלת החברה, ובראשה המייסד והמנכ"ל שמעון אקהויז[38]. לאחר פרישתו של אקהויז מונה לתפקיד מנכ"ל החברה ישה סיטון (שכיהן קודם כמנכ"ל "תעשיות לייזר"), אשר פרש גם הוא בדצמבר 2002 מהחברה, וגנגר ששימש מנכ"ל זמני בחברה למספר חודשים[39]. כמו כן מינה אריה גנגר את בנו שגיא גנגר, שהיה אז בן 27, כסמנכ"ל כספים[40], ואחר כך מונה גם לסמנכ"ל תפעול[41]. לאחר שהחברה הגיעה לסף פשיטת רגל ב-2003, הפך בנק הפועלים לבעל השליטה בחברה[42]. כמו כן, נמחקו מניות החברה מהמסחר בנאסד"ק ורשות ניירות ערך בארצות הברית קבע כי החברה ביצעה רישום מוטעה של הכנסות בשנים 2002–2003, בהוראת שגיא גנגר[43]. כמו כן נחשף כי רכש דירה בניו יורק ב-2 מיליון דולר בערבות של החברה[44].

בשנת 2001, רכש את יצרנית מוצרי ההשקיה אלגו[45], ומכר אותה בשנת 2006[46].

בשנת 2014 השקיע גנגר בחברת "וונטייז" שפיתחה טכנולוגיה לוידאו על פי דרישה[47]. החברה הונפקה בבורסת תל אביב, אחר כך פשטה את הרגל ונסגרה, ולבסוף נמכרה כשלד בורסאי[48].

השקעות בתחום התקשורתעריכה

בינואר 1989 נכנס גנגר במפתיע לתחום התקשורת בישראל ורכש 50% מהשבועון "העולם הזה", מידי אורי אבנרי תמורת הזרמת מיליון שקל[49]. במאי 1989, החל העיתון לצאת בפורמט חדש, כמגזין צבע מודרני[50], אולם תוך מספר שבועות נתגלו חילוקי דעות בין אבנרי לגנגר[51]. במרץ 1990 הציע גנגר לאבנרי לרכוש את מחצית הבעלות שעוד החזיק[52], והעסקה הושלמה במאי[53]. ביוני 1990 מונה לעורך רפי גינת, במקום אבנרי שעזב[54]. ביולי 1992, לאחר ש"העולם הזה" סבל מהפסדים מתמשכים, העביר גנגר את השליטה לגינת (תמורת רווחים עתידיים)[55].

בנוסף השיק יומון ספורט חדש בשם "עולם הספורט" (שהיה אמור להיות "גזטה דלו ספורט" הישראלי), בעריכת אבי רצון[56]. העיתון לא זכה להצלחה ונסגר תוך זמן קצר[57].

ביולי 1992, ניהל משא ומתן לרכישת 50% מהעיתון "מעריב"[58], אך העסקה לא יצאה לפועל[59].

משפחתועריכה

אמו של גנגר, דבורה, היא אחותו של יוסף מנקס, שהיה חבר בארגון המחתרת "מלכות ישראל" שאחת מפעולותיה הנודעות היה הפיגוע בצירות הסובייטית ב-1953, וכן היה בקבוצת המתנקשים בישראל קסטנר. אחותו של גנגר הייתה נשואה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב צבי הכהן.

גנגר היה נשוי לדליה ולהם שני ילדים[60].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 יצחק לץ, ‏יד ביד עם שרון, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2002
  2. ^ 1 2 יעל גבירץ, שמואל רוזנבלאום, גנגר ישלם, חדשות, 28 באפריל 1989
  3. ^ פאר-לי שחר, שרון־ריקליס: המיליונר הלווה לחוואי, השר אישר למיליונר, חדשות, 20 במאי 1987
    רותם שטרקמן, ראש הממשלה הכי עשיר שהיה למדינת ישראל אי פעם - אריאל שרון, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2005
  4. ^ יוסף גולן, בגין פעל לביטול מינוי גנגר, דבר, 20 בדצמבר 1981
  5. ^ עובדי משרד הבטחון ידונו היום במינוי גנגר ומינויים אחרים, דבר, 29 בנובמבר 1981
    עובדי משרד הבטחון ימנעו פיסית כניסתו של גנגר לעבודה, דבר, 13 בדצמבר 1981
  6. ^ עריק - מלך ישראל, דבר, 13 בדצמבר 1981
  7. ^ טלי בשן, שקט משדרים, מעריב, 15 בדצמבר 1982
  8. ^ יוסף פריאל, שילנסקי הציע לגנגר לעבוד בפיתוח מושבים, דבר, 1 בינואר 1982
  9. ^ היועץ שוקל פרישה לעסקים, מעריב, 19 באוקטובר 1982
    שרגא מקל, לא שיתפו איתי פעולה, איני מוכן למשכורת חינם, מעריב, 26 באוקטובר 1982
  10. ^ נחום ברנע, עלילת דן, כותרת ראשית, 22 ביולי 1987
  11. ^ יגאל לביב (ניו יורק), אויה גנגר קנה את חלקו של ריקליס בחברת טרנס ושוסס, והשתלט עליה, חדשות, 30 באפריל 1992
  12. ^ נועם שרביט, ‏חשד: גלעד שרון קיבל 1.8 מיליון דולר מאריה גנגר בעסקת קש והעבירם לאביו, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2007
  13. ^ יהונתן ליס, המשטרה: חשד לפלילים בהעברת הכסף מגנגר לגלעד שרון; הכספים שימשו למימון הפריימריס של אריאל שרון ב-1999, באתר TheMarker‏, 29 באוקטובר 2007
  14. ^ אורה קורן, מקורות בשוק ההון: אריה גנגר מטרפד המכירה של חיפה כימיקלים במיליארד ש', באתר הארץ, 31 במאי 2006
  15. ^ גתית פנקס, שתי החברות של אריה גנגר שנמצאות בהקפאת הליכים יגישו לביהמ"ש בארה"ב תוכנית הבראה עד תחילת אוקטובר, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2002
  16. ^ הארץ, חברת TRI של אריה גנגר בבעיית נזילות: מתקשה לשלם ריבית על הלוואותיה, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2002
  17. ^ יורם גביזון, השליטה בחיפה כימיקלים עברה מאריה גנגר לג'ולס טראמפ, באתר TheMarker‏, 26 בספטמבר 2008
  18. ^ דוד ליפקין, גנגר: נבדקות השקעות בעשרות מפעלים עתירי ידע, מעריב, 15 בספטמבר 1985
    גנגר: אנו בודקים רכישת עוד מפעלים, מעריב, 1 באוקטובר 1985
  19. ^ דוד ליפקין, קבוצת גנגר רכשה את חיפה כימיקלים, מעריב, 13 בספטמבר 1985
    מכירת חיפה כימיקלים לקבוצת גנגר, מעריב, 11 בנובמבר 1985
  20. ^ עודד שורר, מבוקשים: עסקים טובים עם יצוא, מעריב, 28 בינואר 1986; המשך
  21. ^ עודד שורר, בתי הזיקוק מנהלים מו"מ עם אריה גנגר, מעריב, 5 בדצמבר 1985
    עודד שורר, קבוצה אמריקנית מבקשת לרכוש, מעריב, 14 בינואר 1986
    דוד זוהר, בתי הזיקוק מוכנים למכור מניות פז וחיפה כימיקלים, מעריב, 10 בפברואר 1986
  22. ^ אהוד רבינוביץ', גנגר מנסה להשפיע ברכישת מניות, מעריב, 3 בנובמבר 1986
  23. ^ עודד שורר, לא הייתי משקיע אגורה שחוקה בישראל, מעריב, 6 בנובמבר 1986
  24. ^ עודד שורר, הבורסה נגד גנגר, מעריב, 7 בנובמבר 1986
  25. ^ דוד חיון, ‏חיפה כימיקלים משלימה השקעת 90 מיליון ד' במפעל במישור רותם, באתר גלובס, 15 במרץ 1999
  26. ^ יורם גביזון, אריה גנגר רכש את החברה ב-50 מיליון דולר וב-4 שלבים, באתר הארץ, 14 ביולי 2004
  27. ^ דוד רטנר, חיפה כימיקלים נקנס ב-584 אלף שקל על זיהום הים, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2005
    נורית רוט, נדחתה חוות דעת דייגי הקישון: "אינה מגובה בהשכלה רשמית", באתר TheMarker‏, 19 במרץ 2007
  28. ^ מרי שגיא, ניו-יורק, ‏"הפועל נלחם על דובדבן יותר גדול", באתר גלובס, 24 בדצמבר 1996
  29. ^ דוד חיון, ‏ההסתדרות דרשה לחשוף בביה"ד את דמי הניהול של גנגר בחיפה כימיקלים, באתר גלובס, 25 בדצמבר 1996
  30. ^ נועה זלוטניק, הייתי עושה את זה שוב, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 17 ביוני 2015
  31. ^ ענת באלינט, מנכ"ל רשות השידור דורש מהבמאים למחוק מהסרט תמונה של ראש הממשלה ומקורביו, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2005
  32. ^ חנה קים, כשפינטו ניסה להקים ועד, באתר הארץ, 24 ביוני 2003
    רותי סיני, מאבק עובדי חיפה כימיקלים הצליח - והם רשאים להתאגד, באתר הארץ, 3 ביולי 2003
  33. ^ המשטרה פתחה מפעל חיפה כימיקלים בדרום, באתר הארץ, 4 ביוני 2003
  34. ^ צחר רותם, רביעיית כימיקלים דרום, באתר הארץ, 9 ביולי 2003
  35. ^ יואב יצחק ואורי גינוסר, קבוצת גנגר־ריקלים השלימה רכישת השליטה בתעשיות לייזר, מעריב, 31 בדצמבר 1989
    הארץ, חברת TRI של אריה גנגר בבעיית נזילות: מתקשה לשלם ריבית על הלוואותיה, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2002
  36. ^ אורי גינוסר, קרן אור לתעשיות לייזר, מעריב, 5 בינואר 1990
  37. ^ עמי גינזבורג, ‏אי.אס.סי רוכשת את תעשיות לייזר תמורת כ-280 מיליון דולר במניות, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
    עדי מנדלסון, ‏קבוצת גנגר צפויה להגיש בימים הקרובים בקשה רשמית לכינוס אסיפה באי.אס.סי לשם החלפת הדירקטוריון, באתר גלובס, 13 באפריל 1999
  38. ^ עדי מנדלסון, ‏יום הדין של אקהויז, באתר גלובס, 26 ביוני 1999
    עדי מנדלסון, ‏"צריך לשים קץ למצב בו אי.אס.סי נשלטת על ידי אדם אחד", באתר גלובס, 18 באפריל 1999
  39. ^ יובל מנדלסון, ‏יאשה סיטון פורש בסוף החודש: אריה גנגר התמנה לתפקיד מנכ"ל לומניס, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2002
  40. ^ ניר גולדברג, ‏שגיא גנגר, סמנכ"ל הכספים של אי.אס.סי מדיקל, מכר מניות ב-2.3 מיליון דולר, באתר גלובס, 17 באפריל 2001
  41. ^ גיא ימין, חילופים באי.אס.סי: סמנכ"ל הכספים שגיא גנגר יחליף את סמנכ"ל התפעול, באתר TheMarker‏, 20 ביולי 2001
  42. ^ אורי גוטליב, ‏על מה בדיוק יקבל שגיא גנגר פיצויים בסך מיליון דולר, ובנוסף דמי ייעוץ בסך 575 אלף דולר?, באתר גלובס, 21 באוגוסט 2003
    גתית פנקס, שגיא גנגר יקבל מיליון דולר על רקע פרידתו מלומניס; ימשיך לתת לה שירותי ייעוץ תמורת 575 אלף דולר לשנתיים, באתר TheMarker‏, 20 באוגוסט 2003
  43. ^ שירלי יום-טוב, ה-SEC חשפה את פעלולי שגיא גנגר בלומניס, באתר TheMarker‏, 8 במאי 2006
  44. ^ ניר גולדברג, ‏שגיא גנגר, סמנכ"ל התפעול של לומניס, רכש דירה בניו יורק ב-2 מיליון דולר בערבות של החברה, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2002
  45. ^ שלומי גולובינסקי, אריה גנגר עידכן את ציבור המשקיעים בעיסקות שביצע במניות חברת אלגו - באיחור של 4 שנים, באתר TheMarker‏, 1 בנובמבר 2005
  46. ^ שלומי גולובינסקי, ג'ון גנדל רוכש את השליטה ביצרנית מוצרי ההשקיה אלגו מידי אריה גנגר, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2006
  47. ^ שירי דובר, ‏הרשת החברתית, באתר גלובס, 4 במאי 2016
  48. ^   שלי אפלברג, המרוץ להצלת המיליונים: וונטייז קרסה - אך הדרמה בכיכובה של משפחת ברזני נמשכת, באתר TheMarker‏, 17 בינואר 2022
  49. ^ הדס מנור, אריה גנגר המקורב לשר שרון נכנס כשותף ב"העולם הזה", מעריב, 25 בינואר 1989
    סמדר אלזון, ללא משוא פנים, חדשות, 26 בינואר 1989
  50. ^ אמיר פלג, "העולם הזה״ חגג את את הפורמט החדש שלו בהשתתפות 200 מוזמנים, חדשות, 14 במאי 1989
  51. ^ שמעון אלקבץ, פיצוץ ב"העולם הזה" – קבוצת גכגר מתכנסת לדון על עתיד השותפות, חדשות, 26 ביולי 1989
  52. ^ שלמה סלוצקי, אפי לנדאו, זה מסתובב- "צר לי שאבי "העולם הזה" הפך לבייביסיטר שלו", חדשות, 14 במרץ 1990
  53. ^ אפי לנדאו, גנגר השלים אה רכישת "העולם הזה", חדשות, 25 במאי 1990
  54. ^ אפי לנדאו, רונית אנטלר, רפי גינת עורך "העולם הזה" אורי אבנרי פורש, חדשות, 14 ביוני 1990
    הדס מנור ואילנה באום, אורי אבנרי פורש; רפי גינת עורך 'העולם הזה', מעריב, 14 ביוני 1990
  55. ^ יגאל רביב, גנגר מכר לגינת את "העולם הזה", חדשות, 8 ביולי 1992
  56. ^ בן כספית, "עולם הספורט" יהפוך לעתון יומי כללי, מעריב, 12 בינואר 1990
  57. ^ אפי לנדאו, העיתון "עולם הספורט" נסגר אתמול סופית, חדשות, 1 במרץ 1990
    אפי לנדאו, עורך "עולם הספורט": הקונספציה שלי נכשלה, חדשות, 9 בינואר 1990
  58. ^ יגאל לביב, גנגו רוכש 50% ממניות הכשרת הישוב ב״מעריב", חדשות, 9 ביולי 1992
  59. ^ יגאל לביב, נמרודי וגנגר: אין מו״מ על מניות מניות "מעריב", חדשות, 10 ביולי 1992
  60. ^ תומר גנון ועמיר קורץ, גנגר נגד גנגר ,כלכליסט, 21 באפריל 2021