אבי רצון

עיתונאי פרשן וכתב ספורט ישראלי

אביצהל (אבי) רצון (נולד ב-8 באוגוסט 1952) הוא עיתונאי פרשן וכתב ספורט ישראלי, המתמקד בעיקר בתחום הכדורגל.

אבי רצון
אין תמונה חופשית
לידה 8 באוגוסט 1952 (בן 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, מנחה טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק מעריב, חדשות, הארץ, הערוץ הראשון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בתום שירותו הצבאי שימש מאבטח מטוסים בחברת אל על. בשנים 1977-1974 היה קצין הביטחון של השגרירות הישראלית ברומא. שם התוודע לכדורגל איטלקי, הוא ידוע כאוהד מילאן ונבחרת איטליה בכדורגל.

רצון שימש ככתב בעיתון "מעריב" בין השנים 1978 ל-1983[1]. שם נודע בזכות הטור הנשכני "הקו הלוהט", בו ראיין אנשי ספורט שונים מדי שבוע, ותקף פרות קדושות בספורט הישראלי[2]. ב-1984 נקרא על ידי המו"ל עמוס שוקן ועורך מדור הספורט, פיני זהבי[3], להצטרף לעיתון "חדשות". בחדשות המשיך לכתוב טור בשם "הקו הלוהט"[4]. החל מ-1987 שימש כעורך הספורט של העיתון.

בסוף 1989, ערך לתקופה קצרה יומון ספורט חדש בשם "עולם הספורט" (ה"גזטה דלו ספורט" הישראלי), שהקים איש העסקים אריה גנגר. העיתון לא זכה להצלחה ונסגר[5]. אחר כך רצון חזר לכתוב ב"חדשות"[6]. במקביל החל לשמש כפרשן הכדורגל המרכזי של הערוץ הראשון[7]. כמו כן שימש בשנות ה-90 פרשן בתוכנית הרדיו "שירים ושערים" לצידו של המגיש, מאיר איינשטיין.

בין השנים 1993 ל-2001 היה עורך מדור הספורט של עיתון "הארץ". עם תום כהונתו כעורך המשיך לכתוב בעיתון[8]. ביוני 2004 עבר לכתוב כפרשן ועורך ספורט ב"מעריב"[9]. בנוסף היה בעל טור באתר העיתון "nrg"[10].

בשנת 2001 החל להגיש את תוכנית הספורט "בטריבונה", ששודרה בערוץ "בריזה", שהקימה yes הטלוויזיה בלוויין[11]. לאחר שערוץ "בריזה" נסגר רכש את הזכויות לתוכנית ערוץ 10 והיא שודרה בערוץ עד שנת 2005[13]. במקביל הגיש בערוץ 10 גם תוכנית ערב יומית בשם "רצון חופשי"[14]. בשנת 2008 החל הערוץ הראשון לשדר את "בטריבונה"[15]. במסגרת התוכנית נודע רצון בביקורתו החריפה על מאמנים ישראליים, כשהבולטים מבין אלה שהטיח בהם ביקורת היו שלמה שרף ואברהם גרנט[16].

בפברואר 2006 מונה לעורך העיתון "ישראלי" שהוקם על ידי איש העסקים שלמה בן צבי[17], אולם תוך מספר חודשים הוחלף בידי עמוס רגב[18]. עקב כך פרץ סכסוך משפטי בין רצון לבן צבי על פיצויים שהיה אמור לקבל. בתצהיר שהגיש לבית המשפט טען בן צבי, כי רצון מונה לעורך לבקשת בנימין נתניהו ושלדון אדלסון (שנכנס להשקעה בעיתון). והוא הוחלף גם לבקשת אדלסון שלא רצה "כתב ספורט כעורך"[19].

רצון חזר לעבוד כפרשן ספורט ובעל טור ב"מעריב"[20], אולם עזב בסוף 2012 לאחר ששלמה בן-צבי רכש את העיתון[21].

בין השנים 2009 ל-2019 הגיש את תוכנית האקטואליה היומית "רצון חופשי" ברדיו ירושלים[22]. בשנת 2014 זכתה התוכנית בפרס הרדיו של אגודת העיתונאים בתל אביב[23]. בפברואר 2020, עבר לשדר תוכנית יומית ברדיו בגלי ישראל בשבע בבוקר[24]. בתוכנית מביע רצון דעות ימניות מובהקות[25].

חיים אישייםעריכה

רצון הוא בן דודה של הזמרת מרגלית צנעני[דרוש מקור].

קישורים חיצונייםעריכה

ממאמריו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבי רצון, דיסנצ״ק, קודם תסתכל מה קורה ב״מעריב", חדשות, 18 בספטמבר 1986
  2. ^ אבי רצון, הקו הלוהט עם ויקי פרץ, מעריב, 2 באפריל 1979
    הקו הלוהט עם הקפטן יצחק שום, מה שלא עשינו עד היום, : לא נעשה ביומיים שנותח..., מעריב, 24 בספטמבר 1979
  3. ^ משפטי־הדיבה של פנחס זהבי, כותרת ראשית, 31 ביולי 1985
    לאה ענבל, פנחס זהבי: סרסור מליגה לאומית, כותרת ראשית, 26 ביוני 1985
  4. ^ הקו הלוהט - אבי רצון עם אביגדור מוסקוביץ, חדשות, 6 במרץ 1984
  5. ^ בן כספית, "עולם הספורט" יהפוך לעתון יומי כללי, מעריב, 12 בינואר 1990
  6. ^ אבי רצון, עיתונות- ירושלמי מגביה בעמוד הראשון ונוגח בפנימיים, חדשות, 4 בנובמבר 1990
  7. ^ משה גורלי, על מאמנים ופרשנים, מעריב, 25 באוקטובר 1990
  8. ^ ארן ליביו, זה רק ספורט, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2002
  9. ^ אביב הורביץ, פרשן הספורט של "הארץ" אבי רצון עבר ל"מעריב", באתר הארץ, 20 ביוני 2004
  10. ^ שלמה מן, רצונו, כבודו, באתר העין השביעית, 12 באוקטובר 2009
  11. ^ רוני קורן-דינר, YES תשקיע 10 מיליון דולר בערוץ "בריזה" בשנה הקרובה, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2001
  12. ^ סופית: רוזן במקום רצון, באתר וואלה!‏, 4 בספטמבר 2005
  13. ^ משה גוזגל, "בטריבונה עם אבי רצון" - בדרך לערוץ 10, באתר ynet, 13 באוקטובר 2002[12]
  14. ^ זוהר ישראל, אבי רצון מתרחב, באתר ynet, 9 בספטמבר 2003
  15. ^ גם אתם יושבים על הטריבונה, באתר וואלה!‏, 1 בינואר 2008
  16. ^ שלמה מן, פסטיבל עריפת ראשו של מאמן הנבחרת שובר שיאים, באתר העין השביעית, 31 במרץ 2011
  17. ^ ענת באלינטהמועמד המוביל לעורך היומון החדש "ישראלי": אבי רצון, באתר הארץ, 13 בפברואר 2006
  18. ^ רותי זוארץ, ‏עמוס רגב מונה לעורך הראשי של היומון "ישראלי" במקומו של אבי רצון, באתר גלובס, 27 ביולי 2006
  19. ^ הרצון של נתניהו, באתר וואלה!‏, 27 בספטמבר 2011
    אורן פרסיקו, האקדח המעשן, באתר העין השביעית, 26 באוגוסט 2011
  20. ^ עוזי בנזימן, נוק-אאוט: אבי רצון הפיל את תום פרידמן על הקרשים, אבל מה – הכוחות לא היו שווים, באתר העין השביעית, 16 בנובמבר 2010
  21. ^ אבי רצון לאנשיו של בן צבי: "אתם גנבים, אתם נוכלים", באתר וואלה!‏, 31 באוקטובר 2012
  22. ^ אלכסנדר כץ, לאחר עשור: רדיו ירושלים סיימה את ההתקשרות עם אבי רצון, באתר אייס, 10 באוקטובר 2019
  23. ^ גילי איזיקוביץניב רסקין, אבי רצון ושוש פורמן בין זוכי פרס הרדיו, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2014
  24. ^ אייס, אבי רצון מצטרף לרדיו גלי ישראל, באתר אייס, 20 בפברואר 2020
  25. ^ כפיר אדר, "עולב העולבים", "שטויות וטמטום מוחלט", "פתטי": אבי רצון תחת המתקפה החריפה אי פעם, באתר אייס, 3 בפברואר 2021