פתיחת התפריט הראשי

ארכיוני ארולזן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים

Disambig RTL.svg המונח "ITS" מפנה לכאן. לערך העוסק במערכות תבוניות לתחבורה, ראו איגוד ITS.

ארכיוני ארולזן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים (Arolsen Archives – International Center on Nazi Persecution), או, בשמו הקודם: שירות האיתור הבינלאומי (International Tracing Service; בראשי תיבות: ITS) הוא ארכיון ומרכז מידע ותיעוד אודות פשעי הנאציונאל-סוציאליזם וגורלם של הניצולים לאחר שחרורה של אירופה. למעלה מ-30 מיליון המסמכים השמורים בארכיון מספקים לנרדפים לשעבר ולקרוביהם מידע פרטני אודות מאסר, עבודות כפייה והתקופה שלאחר השחרור. ארכיון ה-ITS מהווה בנוסף מוקד למחקר היסטורי. כדי להתמודד עם משימותיו, משתף ה-ITS פעולה עם מוסדות הנצחה ומחקר רבים ברחבי העולם.

ארכיוני ארולזן
מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים

Arolsen Archives
International Center on Nazi Persecution
Logo ITS.jpg
הבניין המרכזי של שירות האיתור הבינלאומי בבאד ארולזן
הבניין המרכזי של שירות האיתור הבינלאומי בבאד ארולזן
מידע
כתובת

Große Allee 5 - 9 34454 Bad Arolsen

Germany
מנהל פלוריאן הוהנברג
https://www.its-arolsen.org/en/

ה-ITS מנציח את קורבנות הרדיפה הנאצית ומהווה נדבך מרכזי בתרבות ההנצחה. מאז 2013 מהווה התיעוד המקורי בארכיון חלק ממורשת התיעוד האנושי של UNESCO "זיכרון העולם" (Memory of the World)[1].

ה-ITS מופעל על ידי ועדה בינלאומית שמיוצגות בה איטליה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד, יוון, ישראל, לוקסמבורג, פולין ו-צרפת. פעילותו של שירות האיתור הבינלאומי ממומנת על ידי משרד התרבות והתקשורת הגרמני (BKM)[2].

החל מ-2013 פועל ה-ITS בשותפות עם ארכיון המדינה הגרמני (Bundesarchiv).

היסטוריהעריכה

 
תמונה מימיו הראשונים של שירות האיתור הבינלאומי
 
כרטסת השמות המרכזית מכילה למעלה מ-17.5 מיליון שמות של נרדפי השלטון הנאצי
 
מסמך (הודעה על מות אסיר במחנה זקסנהאוזן) הנושא אימות מארכיב ITS

בשנת 1943 הורתה המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית (SHAEF) למחלקה הבינלאומית של הצלב האדום הבריטי להקים שירות לרישום ולאיתור נעדרים. הארגון הוקם ב-15 בפברואר 1944 בכפיפות למיפקדת בעלות הברית וכונה "משרד האיתור המרכזי". עם התמשכות המלחמה, הועבר המשרד מלונדון לורסאי, מאוחר יותר הועבר לפרנקפורט ולבסוף לבאד ארולזן(אנ'), שנחשב מיקום מרכזי בתוך השטחים שנכבשו על ידי בעלות הברית.

ב-1 ביולי 1947 הועבר ניהול המשרד לארגון הפליטים הבינלאומי. ב-1 בינואר 1948 שונה שמו לשם הנוכחי - שירות האיתור הבינלאומי. באפריל 1951 סמכויות הניהול של השירות הועברו אל הוועדה העליונה של בעלות הברית לגרמניה. לאחר סיום הכיבוש של גרמניה ב-1954, הוכפף השירות מינהלתית לצלב האדום.

בשנת 2007, לאחר לחץ ציבורי רב מצד הציבור וגופי מחקר מובילים החליטה הוועדה הבינלאומית המפעילה את ה-ITS על פתיחת הארכיון לקהל הרחב. בשנת 2011 נחתם הסכם חדש המתווה את פעילותו של ה-ITS ונחתם על הסכם שיתוף פעולה עם ארכיון המדינה הגרמני. בשנת 2012 וויתר הצלב האדום על ניהולו של ה-ITS לנוכח השינוי באופיו של המוסד. כיום מתמקד הארגון בהמשך הביצוע של מטלות הליבה שלו בתחום האיתור והמענה לפניות, כמו גם על שיפור הגישה לתיעוד הארכיוני ופעילות בתחום המחקר.

בשנת 2014 התקבל ה-ITS כשותף קבוע בכוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA).

פעילותעריכה

מענה לפניותעריכה

בירור גורלם של נרדפי המשטר הנאצי, חיפוש קרובים ומענה לפניות של ניצולים וקרוביהם בנוגע לגורלם של בני משפחותיהם הן מטלות הליבה של הארגון. למעלה מ-70 שנים מתום מלחמת העולם השנייה ממשיך הארגון לקבל למעלה מ-1,000 פניות מדי חודש מכל קצוות תבל. מרבית הפניות הן של בני הדור הצעיר, אשר מבקש מידע אודות גורלם של בני משפחותיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. לצד מידע פרטני אודות גורלם של בני המשפחה והעתקים של התיעוד הרלוונטי המצוי בארכיון ה-ITS, מספק השירות גם אודות הרקע ההיסטורי. ניתן לפנות בבקשת מידע לאיתור גורלם של בני משפחה באתר האינטרנט של ה-ITS[3].

שירות האיתור של הארגון, אשר פועל זה למעלה מ-70 שנים מאחד כ-30 משפחות מדי שנה. השירות מאפשר מפגש בין קרובי משפחה שלא זכו להכיר זה את זה בשל צעדי רדיפה כשילוח לעבודות כפייה או הגירה. בתחום איחוד המשפחות פועל ה-ITS בשיתוף פעולה צמוד עם משרדי האיתור המקומיים של ארגון הצלב האדום, הסהר האדום ומגן דוד אדום.

ה-ITS מספק מידע אודות קבוצות נרדפי הנאצים הבאות:

  • בני כל הלאומים, אשר שגורשו, נאסרו במחנות ריכוז, גטאות, מחנות עבודה ובבתי כלא של הגסטפו.
  • אנשים שאולצו לעבוד בכפייה בשטח הרייך.
  • עקורים (DPs) שהיו באחריות ארגון הפליטים הבינלאומי לאחר השחרור.
  • קטינים מתחת לגיל 18 בזמן השחרור, אשר השתייכו לאחת מקבוצות הנרדפים.
  • שבויי מלחמה סובייטיים ואיטלקיים, אשר גורשו למחנות ריכוז או הועבדו בעבודות כפייה.

גישה למסמכי ה-ITSעריכה

ה-ITS החל בדיגיטציה של כלל התיעוד בארכיון כבר בשנת 1998. הזרז העיקרי לפרויקט הדיגיטציה היה זירוז הטיפול בפניות, כמו גם שמירה על התיעוד המקורי וביטול הצורך להשתמש בו לצורך העבודה היומיומית. חלקים רבים מהארכיון נגישים דיגיטלית. ה-ITS מנצל כיום את הדיגיטציה הנרחבת כדי לאפשר גישה קלה ככל היותר לאוסף המסמכים העצום שברשותו.

  • במושבו של הארגון בבד-ארולזן יכולים המבקרים להשתמש במאגרי המידע של ה-ITS.
  • עותקים מלאים של הארכיון הדיגיטלי של ה-ITS עומדים לרשות שבעה ארגונים שותפים: ארכיון המדינה הבלגי, הארכיון הלאומי הצרפתי, ספריית וינר בלונדון, יד ושם בירושלים, מרכז המחקר וההנצחה של תנועת ההתנגדות בלוקסמבורג, מכון הזיכרון הלאומי בפולין (IPN) ומוזיאון השואה בוושינגטון.
  • משנת 2015 עמל ארכיון ה-ITS על בניית ארכיון מקוון. בשנים הקרובות צפוי ה-ITS להרחיב את כמות התיעוד הזמינה לגולשים[4].

מאז פתיחתו של הארכיון בשנת 2007 ושינוי אופיו של ה-ITS משירות איתור למרכז תיעוד אודות פשעי הנאציונאל-סוציאליזם עמל הארכיון לגוון את דרכי הגישה לתיעוד המצוי ברשותו, אשר אורכב לצרכיו הפרטניים של שירות איתור העוסק בגורלם של פרטים.

במאי 2019 הועלה לראשונה לאינטנרט מאגר של עשרה מיליון מסמכים הכולל תיעוד ממחנות ריכוז וטרנספורטים, כולל רשימות מתים וניצולים. בהמשך יועלו תיקי חיפוש קרובים ורשימות עקורים ועובדי כפייה[5].

מחקרעריכה

ה-ITS יוזם ותומך בפעילות מחקרית, סדנאות מחקר, אוצר תערוכות ומפרסם מחקרים ומאמרים בתחום העסוק שלו. עובדי מחלקת המחקר של הארגון עונים לפניות של חוקרים ומדריכים חוקרים המבצעים מחקר במטה הארגון בבד-ארולזן. פניות מחקריות ל-ITS ניתן להגיש באופן מקוון[6].

חינוךעריכה

ה-ITS מפתח תוכניות לימוד לבתי ספר, מוסדות הנצחה ומוסדות חינוך אחרים. נדבך משמעותי בעבודת החינוך של ה-ITS מההות סדנאות העבודה שמתקיימות בו מעת לעת, בהם נוטלים חלק משתתפים ממוסדות מגוונים. ה-ITS מפרסם חומרים חינוכיים מגוונים.

ארכיון ה-ITSעריכה

אוספי הארכיון: ארכיון ה-ITS הוא אחד מהאוספים הגדולים ביותר של תיעוד אודות הקרבנות האזרחיים של השלטון הנאצי. האוסף כולל יותר מ-30 מיליון מסמכים, חלקם מהשנים 1933-1945 וחלקם מהשנים שלאחר המלחמה. המסמכים מנכחים את ממדי הרדיפה והרצח שבוצעו על ידי השלטון הנאצי, ואת היקף ניצול כח העבודה של אזרחי הארצות שנכבשו על ידי גרמניה במהלכה של מלחמת העולם השנייה.

את הבסיס לאוספי הארכיון מהווים מסמכים שהעבירו אליו בעלות הברית לאחר כיבושה של גרמניה. מסמכים אלה כוללים רבים מהמסמכים ששרדו ממחנות ריכוז, גטאות ובתי כלא. בארכיון ה-ITS תיעוד מקורי רב ממחנות הריכוז דכאו, בוכנוולד, פלוסנבורג ומחנות נוספים, כמו גם העתקים רבים מתיעוד שצולם במספר רב של ארכיונים ומחנות ברחבי אירופה. היקף הניצול של עובדי כפייה מתועד גם הוא על ידי ספרי עבודה, מסמכי ביטוח, תיקים רפואיים ותיעוד רשמי נוסף. בין אוספי הארכיון מצויים גם תיקים של ארגונים נאציים כלבנסבורן (Lebensborn), ארגון טודט (Organisation Todt) ותיקים של הגסטפו והאס אס (SS).

לאוספי הליבה של הארכיון מצטרפים מסמכים רבים המתעדים את פעולות האיתור כמו גם את הטיפול בעקורים לאחר המלחמה. מקום של כבוד בין אוספי הארכיון שמור לכרטסת השמות המרכזית המכילה כ-50 מיליון כרטיסים אשר מתייחסים לכ-17.5 מיליון איש. עד להקמתו של מאגר המידע הדיגיטלי, הייתה הכרטסת- כלי העבודה העיקרי של שירות האיתור.

אוסף ייחודי נוסף בין אוספי ה-ITS הוא אוסף החפצים שלו, הכולל חפצים שנלקחו מאסירים במחנה הריכוז דכאו ומחנות ריכוז אחרים (רוב רובם של החפצים הם של אסירים לא יהודים). ה-ITS עמל על איתורם של בעלי החפצים ויורשיהם, על מנת להשיב להם את החפצים. גרסה דיגיטלית של אוסף זה הועלתה במלואה לארכיון המקוון של ה-ITS.

בישראלעריכה

בישראל מופעל השירות על ידי יחידת האיתור הבינלאומית של מגן דוד אדום בשיתוף עם יד ושם. במסגרת היחידה הוכשרו קציני איתור בקורס שנערך בהשתתפות הצלב האדום הבינלאומי, אשר מגן דוד אדום הוא חלק ממנו. שירות האיתור הבינלאומי שימש כאחד ממקורות המידע עבור המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית.

ביקורת ומחלוקתעריכה

במהלך השנים נמתחה כלפי השירות ביקורת על כך שאינו פותח את גנזכיו לציבור. השירות, בגיבוי הממשל בגרמניה, הסתמך על חוק הארכיבים הגרמני, המחייב תקופה של מאה שנים לפני שחרור רשומות, ממניעים של צנעת הפרט. המבקרים משיבים מנגד, כי הארגון הוקם על ידי הצלב האדום ומצוי באחריותו ועל כן אינו כפוף לחוק הגרמני.

הועלתה אף טענה כנגד גרמניה ושירות האיתור הבינלאומי כי אינם פותחים את הארכיבים על מנת להסתיר מידע אודות השואה. המבקרים מצטטים את העובדה כי כל אחת עשרה המדינות החברות בוועדה המפקחת על השירות אישרו את הצהרת סטוקהולם מינואר 2000, הכוללת קריאה לפתיחת ארכיונים מתקופת השואה. הודעה לעיתונות של מוזיאון השואה האמריקאי מ-7 במרץ 2006 האשימה כי "בפועל, שירות האיתור הבינלאומי והצלב האדום סירבו בעקביות לשתף פעולה עם מועצת הוועדה הבינלאומית והותירו את הארכיב סגור"[7].

בתחילת 2006 מספר מאמרי עיתונים העלו תהיות לגבי טיב הניהול של השירות ולגבי המניעים לפיגור שנצבר בטיפול בפניות, בהציגן טיעונים כי התנהלות זו נובעת ממניעים של הכחשת השואה[8][9][10].

החל משנת 2007 נפתח הארכיון לקהל הרחב ואוספיו מונגשים בחלקם באופן מקוון, בכך הפכו הטענות על סגירות נחלת העבר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏צ'כיהצפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל