ארמון ורדאלה
ארמון ורדאלה (במלטית: Il-Palazz Verdala, באנגלית: Verdala Palace) הוא אחד משלושת מעונותיו הרשמיים של נשיא מלטה, והוא שוכן בגני בוסקט שבדרום מערבו של האי מלטה.
היסטוריה עריכה
גני בוסקט (מאיטלקית בוסקטו - "Boschetto" - חורש קטן) הוא אזור החורש הטבעי היחיד באי מלטה, אורכם כ-800 מטרים ורוחבם הממוצע הוא כ-200 מטרים. הגנים הם אחד האתרים היחידים באי שנהנים מזרימה של מי נגר עילי בשל כך שהם שוכנים בערוץ נחל המוביל מצוקי דינגלי שמדרום להן. הארמון עצמו שוכן בפינה הצפון-מזרחית של הגנים. במקום עמד בית ציד קטן שהוקם על ידי הגראנד מאסטר זא'ן דה לה ולט ב-1557. דה לה ולט בחר באתר בשל הצמחייה שבו ובזכות התאמתו לספורט הציד שהיה חביב על האבירים ההוספיטלרים. המבנה הנוכחי הוקם על ידי הגראנד מאסטר היג לובן דה ורדאל (Hughues Loubenx de Verdalle) ב-1586 וקרוי על שמו. הוא תוכנן על ידי האדריכל המוביל במלטה באותה עת, ג'רולאמו קסאר (Gerolamo Cassar), ונבנה ב-1582. המבנה הוקם בצורת מבצר רבוע שבארבע פינותיו מגדלי שמירה בולטים, וזאת כדי לספק לו הגנה מהתקפות הראזים העות'מאנים. עם זאת המגדלים הוקמו לקישוט בלבד, ולא היה להם ערך אסטרטגי. סביב הארמון נחפר חפיר יבש, והסלע שהוצא ממנו שימש כחומר בניין.
כאשר הבריטים כבשו את האי מידיו של נפוליאון, הם השתמשו בארמון כבית כלא לשבויי המלחמה הצרפתים. לאחר מכן שימש זמן מה כבית חרושת לייצור משי, ואחר כך ננטש ומצבו התדרדר. באמצע המאה ה-19 שופץ המבנה והפך למעון הכפר של המושל הבריטי של מלטה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה שימש הארמון כמקום מקלט ליצירות אמנות שהועברו אליו מהבירה ולטה. ב-1982 המבנה שופץ שוב והחל לשמש כבית הארחה לראשי מדינות אשר בקרו במדינה, וב-1987 הוכרז כמעון הקיץ הרשמי העומד לרשותו של נשיא הרפובליקה.
המבנה עריכה
הארמון רבוע בצורתו, ותוכניתו פשוטה למדי. אורך כל אחת מצלעותיו הוא כ-30 מטרים, ושתי קומותיו משתרעות על פני שטח של 1,800 מ"ר בסך הכל. בארבעת המגדלים שבפינות המבנה קומה שלישית. גשר קטן מעל החפיר מוביל אל הכניסה הראשית בצידו הצפוני של המבנה. הכניסה נפתחת אל מבואה רבועה, ובהמשכה אולם מלבני מקורה בתקרת קמרון חבית, ששימש ככל הנראה כחדר האוכל. על תקרת האולם פרסקאות מסוף המאה ה-16, המתארים שמונה דמויות מיתולוגיות ושתי אלגוריות מוסריות. משני צדדיו של ציר זה (המבואה וחדר האוכל) שוכנים שלושה חללים רבועים בכל צד, שאחד מהם משמש כגרם מדרגות לולייני אל הקומה השנייה. אורכם ורוחבם של כל אחד מהחדרים הוא כעשרה מטרים לערך, בעוד שהחדר המלבני משתרע לאורך של 20 מטרים. במבנה מספר תוספות מאוחרות בסגנון אדריכלות הבארוק, כולן בקומה השנייה, הכוללות מרפסת, מעקה עמודים המקיף את הגג, ועמודים קטנים בין החלונות. מכך מוסק שייתכן שהקומה השנייה נוספה בשלב מאוחר יותר[1]. ברצפת הקומה השנייה של המבנה שרד לוח שחמט שנחרט ברצפה על ידי החיילים הצרפתים שהוחזקו בארמון כשבויי מלחמה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה