אתנובוטניקה

אֶתְנוֹבּוֹטָנִיקָה (מ"אתנולוגיה" - מחקר התרבות ו"בוטניקה" מחקר הצומח) היא תת-ענף מדעי של אתנוביולוגיה העוסק ביחסים הקיימים בין בני אדם לצמחים. האתנובוטניקה מבקשת לתעד, לתאר ולהסביר את היחסים המורכבים בין תרבות אנושית והשימוש שלה בצמחים. המחקר עוסק בראש ובראשונה בשאלות כמו: איך הצמחים נתפסים, איך נרכשת שליטה בהם ואיך משתמשים בהם בתרבויות השונות (למשל כתרופות, ככלים לניחוש העתיד, כמוצרי קוסמטיקה, צביעה, טקסטיל, בנייה, ככלים, ככסף, כביגוד. ובנוסף איך הם מופיעים בספרות, בטקסים ובחיים החברתיים).

בוטנאי בעבודה מאת Gerbrand van den Eeckhout, אמצע המאה השבע עשרה.

היסטוריה של האתנובוטניקה

המונח אתנובוטניקה נטבע בשנת 1895 על ידי הבוטנאי האמריקאי ג'ון ויליאם הרשברגר (John William Harshberger) אולם ההיסטוריה של התחום החלה הרבה לפני כן. בשנת 77 לספירה המנתח היווני דיוסקורידס, פרסם קטלוג של 600 צמחים ים תיכוניים. הקטלוג מתאר כיצד היוונים השתמשו בצמחים, בעיקר למטרות רפואיות ומפרט לגבי כל צמח כיצד ומתי יש לקטוף אותו, האם הוא אכיל (הספר כולל מתכונים) והאם הוא יכול להיות רעיל. ספרו של דיוסקורידס שימש כספר לימוד במשך דורות, אולם התלמידים לא נכנסו לתחום המחקר האתנובוטני עד אחרי ימי הביניים.

ב-1542 אומן מהרנסאנס בשם לאונהארט פוקס (Leonhart Fuchs), חזר אל העיסוק בתחום כשפרסם את "De Historia Stirpium", קטלוג של 400 צמחים האופייניים לאזור גרמניה ואוסטריה. ב-1753 כתב קארולוס ליניאוס את "Species Plantarum", אשר כלל מידע על כ-5,900 צמחים. במאה ה-19 הגיע המחקר האתנובוטני לשיא כאשר אלכסנדר פון הומבולדט וג'יימס קוק הביאו מידע בוטני רב מן העולם החדש ומדרום האוקיינוס השקט. בהמשך, נערך מחקר מקיף למיפוי אתנובוטני של אוכלוסיית האבוריג'ינים.

הרופא הגרמני בן המאה ה-19, לאופולד גליק (Leopold Glueck), היה הראשון שערך מחקר המבקש לתאר את היחס אל הצמחייה מנקודת מבטו של הנחקר. מחקרו, הנחשב למחקר האתנובוטני המודרני הראשון, תיאר שימוש רפואי מסורתי בצמחים באזור בוסניה.

אתנובוטניקה מודרנית

החל מתחילת המאה ה-20, תחום האתנובוטניקה, שעסק עד אז בעיקר באיסוף נתונים, קיבל כיוון חדש עם דגשים מתודולוגיים וקונספטואלים. זו הייתה תחילתה של האתנובוטניקה האקדמית. האב המייסד של תחום זה הוא ריצ'רד אוונס (Richard Evans). בימינו, ההכשרה בתחום האתנובוטניקה כוללת זיהוי ושימור צמחים ולימודי אנתרופולוגיה ושפה מקומית.

למרות שהרבה מהידע המסורתי עדיין נשמר בקרב מרפאים שבטיים, לעיתים קרובות ישנה הסתייגות ניכרת בנוגע לשיתוף הידע עם זרים.

בין האתנובוטנאים הפעילים בישראל, ניתן למנות את פרופ' זהרה יניב-בכרך.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אתנובוטניקה

• שימושים אתנובוטניים של צמחים שונים
• שאלות ותשובות באתנובוטניקה (אורכב 17.11.2015 בארכיון Wayback Machine)
• אתנובוטניקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אתנו-בוטניקה, דף שער בספרייה הלאומית