אלכסנדר פון הומבולדט
פרידריך וילהלם היינריך אלכסנדר פון הומבולדט (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Heinrich Alexander Freiherr von Humboldt; 14 בספטמבר 1769 – 6 במאי 1859) היה חוקר טבע ומגלה ארצות גרמני. יחד עם קרל ריטר גאוגרף גרמני (פרוסי) הוא נחשב לאבי הגאוגרפיה המודרנית. תרם רבות לבוטניקה, לזואולוגיה ולתחומי מדע רבים אחרים. זרם הומבולדט, שלחופי אמריקה הדרומית קרוי על שמו.
 | |
| לידה |
14 בספטמבר 1769 ברלין, ממלכת פרוסיה, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1859 (בגיל 89) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| ענף מדעי | גאוגרפיה, בוטניקה, זואולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה |
ארמון טגל |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
גאורג כריסטוף ליכטנברג |
| מוסדות |
אוניברסיטת פרידריך שילר |
| תלמידי דוקטורט |
יוהאן וילהלם ריטר, אוטו וילהלם הרמן פון אביך |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות | זרם הומבולדט, שלחופי אמריקה הדרומית קרוי על שמו. |
| תרומות עיקריות | |
| יסוד תחום מדע חדש - ביוגאוגרפיה. נחשב עד היום לאחד מגדולי הנוסעים וחוקרי הטבע. | |
| חתימה |
 |
  | |
ילדות ולימודים
עריכהפון הומבולדט נולד ב-1769 בברלין. הוא היה בן למשפחה מיוחסת ועשירה, יורש העצר, הנסיך פרדיננד היה הסנדק שלו, אך למרות זאת הייתה לו ילדות אומללה. בגיל תשע נתייתם מאביו, קצין בחצרו של פרידריך הגדול. הוא ואחיו, לימים השר הפרוסי, הבלשן והפילוסוף וילהלם פון הומבולדט, גודלו בידי אימם באחוזת המשפחה בטגל שליד ברלין. אמו, מריה אליזבט, הייתה בת למשפחה עשירה והייתה מרוחקת רגשית מבניה.[1] הבנים זכו לחינוך מן המעלה הראשונה בידי שורה של מורים פרטיים, הוגי דעות, חדורי רוח הנאורות. כילד לא לקחו ברצינות את תחומי העניין שלו בטבע ובנסיעות. אמו, שבה היה תלוי כלכלית, התעקשה שיהפוך לעובד מדינה. בניגוד לאחיו הוא נמשך לא רק ללימודים אלה גם למסעות וחקר הטבע. הוא היה נמרץ מאד וחקר תחומים רבים. ב-1786 החל ללמוד מדעי הטבע באוניברסיטת גטינגן.
באביב 1790 נסע אלכסנדר פון הומבולדט ללונדון שם פגש את ג'וזף בנקס שהיה הבוטנאי של ג'יימס קוק וכיהן כנשיא החברה המלכותית.[2] בשלהי 1790 הוא החל ללמוד כלכלה ופיננסים בהמבורג אולם שנא את הלימודים.[3] תאווותו למסעות גרמה לו לתסכול רב ותוארה על ידי אחרים כאדם המחשב להתפוצץ. הוא השלים את לימודיו בהיותו בן 21.[3]
ב-1791 החל פון הומבולדט ללמוד באקדמיה למכרות בפרייברג. זו הייתה פשרה עם אמו – לימודיו יאפשו לו לעבוד במשרד המכרות של פרוסיה אבל לימודיו יוכלו לספק את סקרנותו בתחום המדע והגאולגיה.[3] אחרי 8 חודשים סיים תוכנית לימודים שאחרים השלימו תוך 3 שנים. הוא נהג להשכים בבוקר ולצאת לסיורים במכרות. בגיל 22 התמנה למפקח מכרות, מה שנחשב צעיר מאד, ותפקידו אפשר לו לנסוע למקומות רבים ולחקור בתחום הגאולוגיה.[4]
פגישתו עם גתה
עריכה
ב-1794 ביקר אלכסנדר פון הומבולדט את אחיו וילהלם ומשפחתו שגרו ביינה, שהייתה מרכז מחקר וספרות מפורסם. הם היו מיודדים עם המשורר פרידריך שילר שהיה חברו של גתה. במהרה יוהאן וולפגנג פון גתה הוזמן במהרה ליינה וגר בטירת הדוכס בסמוך לשאר החבורה.[5] גתה היה באותו זמן המשורר הפופולרי ביותר בגרמניה, בשל יצירתו ייסורי ורתר הצעיר, אך בשלב זה של חייו, היה באמצע שנות ה-40 של חייו והיה מתוסכל וחסר השראה.
החבורה נפגשה מדי יום ונוצר קשר חזק בין גתה ואלכסדר. הומבולדט היה חוקר נלהב ו"כפה" על הנוכחים את מדעי הטבע. הם שוחחו על זואולוגיה, בוטניקה, הרי געש, כימיה וגלווניזם. גתה אמר על פון הומלבט כי "בשמונה ימים של קריאה בספרים אין האדם יכול ללמוד את כל מה שהוא מקבל ממנו בשעה אחת".[6]
המפגש של הומבולדט עם גתה השפיע עמוקות על שניהם. גתה התרשם מאד מהומבולדט ובילה איתו ימים רבים והפכו ידידים לכל ימי חייהם. הומבולדט חידש את העניין של גתה במדע (בתחומים כמו גאולוגיה, בוטניקה, ואופטיקה) והמפגש ביניהם הוביל אותם לחקירה משותפת של הקשרים בין טבע-אדם ודמיון ובפרשנות ל"ביקורת התבונה הטהורה" ושל ארסמוס דרווין הם חיפשו חוקים ותובנות ביחס ליצורים החיים והאדם. ידידו של גתה, שילר, חשש שהמפגש שלו עם הומבולדט יסיט אותו מדרכו הספרותית אולם התרחש דבר הפוך – גתה החל למזג את המדע וההשראה שלו ביצריתו, וולף טעונת כי גתה כתב הרומן המפורסם שלו פאוסט (גתה) בפרצי כתיבה שחפפו את זמני הביקור של הומבולדט (בתקופות מאוחרות יותר), וכי רבים ראו בדמות הראשית ברומן – דוקטור פאוסט, איש אשכולות שמוכן לעשות הכל תמורת ידע אינסופי את בן דמותו של הומבולדט. המפגש עם גתה השפיע עמוקות גם על הומבולדט, עד אז הוא התמקד בביצוע מדדידות רבות, אך בעקבות המפגשים הוא הבין כי כדי להבין את הטבע ואת החוקים המושלים בו יש צורך בדמיון כדי למצוא דפוסים שחבויים בקרב יצורים או תחומים שנראים במבט ראשון מרוחקים זה מזה.[7]
הכנות למסע
עריכהבנובמר 1797 נפטרה אמו של הומבולדט מסרטן. עד אז היה כבול לרצונתיה לראות אותו מתקדם בסולם הדרגות בבירוקרטיה של פרוסיה. מותה הפך אותו ואת אחיו לאנשים אמידים. אלכסנדר קיבל בירושה 100,000 טאלר. והוא כתב שהוא כה עשיר עד כי היה יכול "להתכסות בזהב". אך כל מרצו היה מכוון למסעות ומחקרים. הוא התפטר בתוך חודש מתפקדיו כמפקח מכרות והחל לתכנן מסע חקר רציני. הוא טייל ברחבי אירופה כדי ללמוד כל מה שניתן על בוטניקה, גאלוגיה, זואולוגיה ואסטרונמיה. פרסומיו הראשונים ורשת קשרים עם אישים שונים פתחו לו דלתות שונות. בתקופה זו זכה שסוג חדש של עץ מהודו יקרא על שמו – Humboldtia. הוא טיםס על האלפים כדי לחקור הרים וכדי שיוכל להשוותם להרים אחרים. בשנים 1796–1797 באוניברסיטאות בפרייברג, וינה, יינה ופריז
אחרי כשנה של הכנות למסע הבין הומבולדט כי המצב הפוליטי באירופה יקשה עליו לצאת למסע. הוא ניסע להגיע ליעדים שונים כמו איי הודו המערבית או מצרים אך המלחמות בין המעצמות מנעו זאת ממנו. באפריל 1798 ביקר אלכסדר את אחיו וילהלם ומשפחתו בפריז. שם פגש את בוטנאי אמה בונפלאן שהיה אז בן 25, חסון וצמא למסעות. בונפלאן היה במובנים רבים היפוכו של הומבולדט הנמרץ והמתלהב שכן היה שלו תמיד, והומבולדט החליט לצרף אותו למסעו. בסוף 1798 נואש הומבולדט מצרפת ונסע למדריד. הספרדים באותה תקופה נודעו לשמצה בגלל שלא נתנו לנוכרים לבקר במושבותיהם באמריקה. עם זאת הומבולדט היה מקושר וכריזמטי מאד והצליח לדבר אל ליבו של המלך קלרוס הרביעי וקיבל היתר לבקר באמריקה הדרומית במאי 1799. חמישה ימים לאחר קבלת הדרכונים יצאו הומבולדט בונפלאן ללה קורוניה, נמל בצפון מערב ספרד והפליגו משם על גבי הפריגטה פיסארו בתחילת יוני. הומבאלט לא נרתע מסכנות בדרך כמו אוניות הצי הבריטי. הוא לקח איתו 42 מכשירי מדע כולל מיקרוסוקופים, טלסקופים ועוד וכן צלוחיות וכלים לאכסון זרעים, דוגמיות אדמה, ספרים ליבוש צמחים ועוד. במכתביו הסביר שבכוונתו לערוך תצפיות רבות בדומה לנוסעים מדעיים שקדמו לו, כמו איסוף צמחים זרעים, מדידת גובהם של הרים ועוד. אולם המטרה האמיתית של המסע הייתה לגלות כיצד "כל כוחות הטבע שלובים ושזורים יחדיו" – מה טיב יחסי הגומלין בין האורגני לאי-אורגני.
המסע לאמריקה הלטינית
עריכה
ב-1799 יצא עם ידידו הטוב בונפלאן למסע בן חמש שנים במושבות ספרד באמריקה. תחילה עברו באיים הקנריים, (שם קבע כי העץ דרקון אלף השנים הוא בן 6,000 שנים, קביעה שנתנה לו את שמו) ומשם לוונצואלה. שם החלו מסע ממושך.
חקירות על ברוא יערות
עריכהבפברואר 1800 יצא הומבולדט יחד עם בונפלאן, משרת בשם חוזה, וארבעה פרדים מקרקס. לאחר כשבוע הגיע לאגם ולנסיה. האגם שכן בלב עמק חקלאי. הנוף במקום היה אידלי אולם תושבי המקום היו מודאגים בשל ירידת מפלס מי האגם. המקומיים חשבו שהדבר נגרם עקב מוצא תת-קרקעי שמנקז את מי האגם אולם הומבולדט חשב אחרת. הוא השווה את שיאור ההתאיידות מהאגם לנהרות ואגמים אחרים בעולם והגיע למסקנה כי בירוא היערות מסביב לאגם והטיית המים להשקיית גידולים היא זו שגרמה לירידת המפלס בו. בעלי המטעים הטו נחלים לשם השקיה וכן כרתו עצים כדי לברא אדמה לגידולים, ודבר זה גרם לאובדן סבך הצמחייה התחתון שהיה ביער וכלל טחב, שיחים ושורשים – דבר זה הוביל לאדמה חשופה שאינה מסוגלת לאגור מים. דבר זה גרר ירידה בפוריות החקלאית של האדמה ובעלי המטעים נאלצו לנוע הלאה. הומבלדט היה אחד הראשונים שהבין שהדבר הוביל לתוצאות הרסניות לטבע ולאדם. הוא הבין כי היערות בעבר הגנו על האדמה וכך הפחיתו את ההתאיידות.[8]
"כאשר משמידים יערות, כפי שעושים בלי מטעים בכל רחבי אמריקה, בפזיזות ובלי שיקול דעת, המעיינות מתייבשים לגמרי או נעשים שופעים פחות. אפיקי הנהרות הנשארים יבשים במשך חלק מהשנה, הופכים לנתיבי שיטפון כישורדים גשמים גדולים במקומות הגבוהים. העשבייה והטחב נעלמים עם השיחים בצלעות ההרים, ודבר אינו בולם עוד את שטף מי הגשם: תחת שיתווספו אט-אט למפלסי הנהרות בסינון הדרגתי, הם חורשים תלמים בצלעות ובגבעות ברדת ממטרים כבדים, זורמים על העפר שנעשה תחוח וגורמים להצפות פתאומיות העושות שמות בארץ."
עצים הינו נחוצים לתעשייה, לבניית אוניות ולדלק במאות ה-17, 18 בדומה לחשיבות הנפט בימנו. ג'ון איוולין הזהיר מפני התמעטות העצים וכך גם ג'ון ברטרטם ופרנקלין (שהמציא אח חסכונית יותר). ז'אן בטיסט קולבר העביר חוק לצמצום הכריתה והגברת הנטיעות, אולם כל אלה עשו זאת עקב שיקולים כלכליים. הומבלדט היה הראשון שהבין את חשיבות היערות לאדם והזהיר כי ברוא יערות עלול לגרום נזק לדורות הבאים. בהמשך הוא תיאר דבר זה גם במקומות שונים כמו פרו או רוסיה. הוא הבהיר כי ברוא היערות עלול לגרום פגיעה באדמות ובאקלים. לפי וולף דעות אלה הובילו לכך שהומבולדט בלא ידיעתו הפך לאבי התנועה הסביבתית.[8]
מודעות להרס הטבע
עריכהמסעותיו של הומבולדט הובילו אותו לימים למסקנה התקדימית כי "כל הדברים הם פעולות גומלין ותגובות הדדיות". וכן כי פעילות האדם עלולה לגרום לנזק סביבתי ניכר. הוא למד זאת באמצעות צפיה בהשפעות כריתת היערות על אגם ולנסיה ועל פוריות האדמות סביבו, והוא ראה זאת גם בתחומים אחרים – מסיונרים האירו את הכנסיות שלהן באמצעות שמן שהופק מביצי צבים, אולם הדבר הוביל להתמעטות אוכלוסיית הצבים, הוא הזהיר גם כי שלייה מוגזמת של פנינים בחוף וונצואלה מפחיתה את מרבצי הצדפות.[8]
הומבולדט נטש בהדרגה את ההשקפה האנתרופצרטית, ששמה את האדם במרכז הבריאה ואשר משלה בכיפה במשך אלפי שנים כאשר אנשים תארו את יחס האנושות אל הטבע. החל מאריסטו שכתב כי "הטבע יצר את כל הדברים במפורש למען האדם", ועד קארולוס לינאוס שקבע ב-1749 כי "כל הדברים נוצרו למען האדם". בהשפעת ספר התנ"ך (בין היתר בראשית א' כ"ח) האמינו כל האנשים בתקופת הומבולדט כי אלוהים ייעד את האדם לשלוט בטבע. במאה ה-17 כתב בייקון כי "העולם נברא לאדם". דקארט קבע כי בעלי החיים הינם "אוטומטונים- חסרי כוח בינה, נחותים מבני האדם שהם " אדוני הטבע ובעליו".[8]
במאה ה-18 רווח בקרב ההוגים המערביים הרעיון לפיו ניתן לשכלל את הטבע באמצעות עבודת האדמה. החשיבה המערבית דגלה בכך ששדות חקלאות, ברוא יערות וכפרים הופכים את הישימון הפראי לנוף פורה ונעים. לפי תפיסה זו יערות בראשתיים של העולם החדש היו לדעתם "שממה פראית" שצריך לכבוש, להשליט סדר בתוהו ובוהו, ובכך להפוך דבר רע לטוב.[8] לדוגמה ב 1748 כתב מונטסקייה כי האנושות "הפכה את הארץ ראויה יותר למשכנה" – גנים ושדות מראה היו האידיאל שהוגי הדעות חשבו עליו. אלכיס דה טוקוויל כתב ב-1833 כי "רעיון ההרס" – כריתת יערות אמריקה בגרזינים הוא שהעניק לנוף את "החינניות הנוגעת ללב שלו". יו וילאמסון, רופא ופוליטקאי מקרולזינה הצפונית פרסם ב-1770 מאמר בזכות ברוא יערות שכן הדבר הועיל לדעתו לאקלים. אחרים הציעו לכרות עצים כדי לייבש ביצות. וההסכמה הכללית הייתה כי "כיבוש השממה" הוא "היסוד לרווחים לעתיד". הרוזן דה ביפון תיאר את יערות העד כמקום מתועב מלא עצים נשחתים, צמחים טפילים, חרקים ארסיים, עלים נרקבים ושלולית מים עכורות. את הישימון הוא תיאר כ"עיוות". השקפתו עיצבה את דעת הקהל. היופי זוהה עם התועלת לאדם. על האדם התרבותי היה לנצח את הטבע הלא תרבותי ולאלף אותו. ביפון כתב כי "כיבוש הטבע הוא היפה".[8]
אל מול כל זאת הומבולדט היה הראשון להבין כי ראיית עולם זו שגויה שכן האדם תלוי בהמשך תפקודו של העולם הטבעי. הוא הזהיר באופן תקדימי כי על האדם להכיר את כוחות הטבע שנשזרים אחד בשני כחוטים שונים במעשה רקמה. הוא כתב כי "האדם יוכל לפעול על הטבע ולהפקיע את כוחותיו לשימושו, רק אם יבין את חוקיו". הוא גם הזהיר כי כי האנושות עלולה להרוס את הסביבה וכי התוצאות עלולות להיות הרות אסון.[8]
מסע לגילוי חיבור האמזונס אל אורינוקו
עריכהבמשך שנה וחצי סיירו בג'ונגל של האורינוקו, בסירות עץ וברגל. בין השאר, חקר פון הומבולדט את הנהר יוצא הדופן קסיקיארה. נהר זה מתפצל לשניים: צד אחד נשפך לאורינוקו, בעוד הצד השני לנהר ריו נגרו, ולפיכך לאמזונאס. במשך שנים כינו את הנהר הזה "הנהר הזורם לשני כיוונים", ויש סברו שהוא בעצם תעלה. הומבולדט, בזמן שהותו בוונצואלה, גילה את האמת על נהר זה.
חציית האנדים וטיפוס על צ'ימבורסו
עריכה
מוונצואלה נסעו פון הומבולדט וידידו להוואנה בירת קובה, ומשם לנמל קרטחנה ובמעלה נהר מגדלנה אל בוגוטה, בירת קולומביה. מקולומביה המשיכו אל אקוודור של ימינו, שם נכשל הומבולדט בניסיונו לכבוש את פסגת הר הגעש צ'ימבורסו, שגובהו 6,268 מטרים. פון הומבולדט האמין שזהו הר הגעש הגבוה בעולם. הוא סירב לוותר גם כשכל התנאים היו לרעתו: מורה הדרך נטש אותו ואת חבריו, ערפל כבד הכה בהם, פון הומבולדט חלה במחלת גבהים, ובגובה 5,800 מטר החלה סופת שלגים. בצער רב הוא נאלץ לחזור על עקבותיו ולזנוח את רעיון הטיפוס על פסגת ההר. ברם, ההר לא נכבש ב-80 השנים הבאות, אז העפיל לפיסגתו האלפיניסט אדוארד וימפר.
מאקוודור נסעו פון הומבולדט ובונפלאן דרומה לפרו. הם עברו בעיר טרוחיו ובלימה בירת פרו, ומשם לעיר קייאו, תחנתם הדרומית ביותר במסע, לשם הגיעו כדי לערוך תצפית אסטרונומית.
מסע במקסיקו
עריכהמקייאו בתחילת 1804 הם הפליגו למקסיקו, שם חקרו את הר הגעש פופוקטפטל, ההר השני בגובהו במקסיקו. בין היתר הם חקרו מערכת ניקוז מים באזור מקסיקו סיטי ולצורך כך הגיעו לאזור טקיסקיאק. אחרי שנה במקסיקו.
מפגש עם תומאס ג'פרסון בארצט הברית
עריכהלאחר חמש שנות מסע היה אמור הומבולדט לחזור לאירופה, אבל הוא שינה את תוכניתיו והחליט לבקר למספר שבועות בארצות הברית כדי להפגש עם נשיא ארצות הברית השלישי, תומאס ג'פרסון. במאי 1084 הוא נחת בפילדפידה שמנתה אז 75,000 תושבים. הוא כתב מכתבים אל ג'פרסון ואל שר החוץ ג'יימס מדיסון. קונסול ארצות הברית בקובה כתב גם הוא אל מדיסון כדי לקדם את הפגישה בגלל המידע רב הערך שהיה להומבולדט על מקסיקו. בשני ביוני נפגש עם ג'פרסון והשניים דנו בנושאים רבים הקשורים ליבשות אמריקה, במיוחד בנוגע למקסיקו שבה היה לארצות הברית עניין רב וידע מועט מאד. הם המשיכו להפגש בשבוע שלאחר מכן והומבולדט עדכן את ג'פרסון וממשלתו במידע רב בנושא כולל מפות, טבלאות וסיכום של 19 עמודים של סיכומי המחקרים שלו. בנוסף הוא וג'פרסון דנו בנושאים רבים הקשורים במדע, אקולוגיה, אימפראלזים ופוליטיקה. הומבולדט התנגד לקולוניאליזם ולניצול דרום אמריקה והבהיר כי המשך מדיניותה של ספרד במושבותיה יביא לאסון סביבתי וחברתי. הומבולדט התלהב מארצות הברית הצעירה והדמוקרטית אבל הסתייג מהעבדות שהייתה בה. בסוף יוני 1804 הפליג הומבולדט מארצות הברית לצרפת
מגורים בפריז ופרסום ספריו
עריכההחל מ-1808 התגורר הומבולדט בפריז, שם הוציא לאור את מחקריו ב-33 כרכים. לכלל מחקריו קרא בשם "מסע לגלילות המשווניים של היבשת החדשה". הוא זכה לפרסום רב וספריו השפעיו על מדענים רבים ביניהם לייל ודרווין. הוא גם פגש את סימון בוליבר הצעיר וכתביו השפיעו על החלטתו לשחרר את דרום אמריקה מהכיבוש הספרדי. לאחר שבוליבר פנה לדרום אמריקה כתב פון הומבולדט ספרים ביקרותיים על הקולוניאליזם הספרדי במושבות. מגוריו בפריז היו לצנינים בעיני המלך הפרוסי ובעיני אחיו שהפך עם הזמן לשר החינוך – וזאת בגלל המצב המלחמתי בין צרפת לפרוסיה, עם זאת הומבולדט שנא את הקור של החורף הגרמני ואהב לשבת בפריז שהייתה מרכז המחקר האירופאי. הוא נהנא מפרסום רב ברחבי אירופה. נפולאין שהפך לקיסר צרפת לא אהב את הומבולדט וניסה לסלקו מארצו אבל בגלל הפופאלריות הרבה שלו בצרפת גירוש זה נמנע. הומבולדט היה מרצה מבוקש ברחבי פריז והשפיע על מדענים רבים שפעלו שם.
במשך שנים ניסה הומבולדט לקבל אישור מחברת הודו המזרחית לבצע מסע מחקר בהודו, כדי לחקור את ההרים שם ולהשלים את מחקריו. למרות קשריו הרבים בחברה המלכותית ובחברה הבריטית, אישור כזה לא ניתן להומבלט כנראה בגלל חשש מביקורת חברתית שלו על הקולוניאליזם בהודו.
עם הזמן התרוקן הונו של הומבולדט בגלל הוצאתיו הרבות על מסעות וכן בגלל ההוצאה הגדולה בפרסום ספריו וכן תמיכה במדענים שונים. במשל שנים הוא קיבל קצבה מהמלך הפרוסי. כמו כן השהייה בפריז הפכה להיות פחות ופחות מושכת – לאחר הדחת נפולאיון השתרר משטר נוקשה שדגל בצנורה שמרנות נוצרית. בעקבות דרישה הולכת ומתחזקת מצד מלך פרוסיה חזר הומבולדט לברלין. הוא שרת שם בחצר המלך, וכמעט לא יכל לעסוק במחקריו ופרסומיו. עם זאת תוך זמן קצר הוא החל בפעילות חינוכית של מתן הרצאות לקהל הרחב, שניתנו בחינם ואפשרו גם כניסה לנשים, מה שלא היה מקובל. הרצאות אלו היו מבוקשות מאד ומשכו מאות בני אדם. הוא כיסה בהם נושאים רבים בצורה שהדהימה את שומעיו.
מסעו לרוסיה
עריכה
ב-1829 נסע עם פרופסור כריסטיאן גוטפריד אהרנברג ועם חוקרים מרוסיה למסע משותף בהרי אורל, הרי אלטאי והים הכספי. הומבולדט הדהים את מארחיו כאשר גילה להם איפה וכיצד אפשר למצוא יהלומים במכרות שכללו פלטינה וזהב. עם זאת עיקר מטרת מסעו הייתה לבצע מחקרים בגאולוגיה בוטניקה והשוואת מחקרים בתחומים שונים באזור עולם נוסף ובמיוחד בהרי אלטאי.
את המסע הוא פרסם בספר בן 3 כרכים בשם "אסיה התיכונה". שני ספרים אלה נכתבו בצרפתית ויועדו לבעלי ידע מדעי; לעומת זאת, ספריו בגרמנית "מחזות הטבע" ו "הקוסמוס" יועדו לכל בעלי השכלה בסיסית באשר הם.
פון הומבולדט נפטר ב-6 במאי 1859 בגיל 90 – גיל מופלג, בהתחשב במסעות שערך באזורים מן המסוכנים ושורצי המחלות ביותר שבעולם.
תרומתו למדע
עריכההכרונולוגיה של פרסומי הומבולדט עדיין אינה נהירה כיום. אפילו הומבולדט עצמו לא ידע בדיוק מה פורסם, מתי ובאיזו שפה. פון הומבולדט נחשב עד היום לאחד מגדולי חוקרי הטבע. מסעותיו ומחקריו תרמו לתחומים רבים מספור של המדע, בהם: פיזיקה, כימיה, גאולוגיה, גאוגרפיה, מינרלוגיה, וולקנולוגיה, בוטניקה, גאובוטניקה, זואולוגיה, קלימטולוגיה, אוקיינוגרפיה, אסטרונומיה, כלכלה, אתנוגרפיה ודמוגרפיה. פרסומיו הנוגעים לאמריקה הלטינית הפכו לסדרה בת 34 כרכים בשם "מסע לאזורים האקווינוקטיים של היבשת החדשה". הומבולדט ידוע רבות בזכות זרם הים שגילה וקרוי על שמו, סמוך לחופי אמריקה הדרומית. בנוסף לכך, היה פון הומבולדט פילוסוף והוגה דעות ידוע; הוא הוקיע בחריפות את העבדות, ותמך בשוויון זכויות לכל אדם באשר הוא.
עוד בימי חייו זכה פון הומבולדט לתשבחות ומחמאות להן זכו מעטים בלבד בדורו. הוא כונה "קולומבוס השני", "מגלה אמריקה מחדש", "נסיך המדע" ו"אריסטו החדש". הוא הושווה לגתה ולנפוליאון, שאת שניהם הכיר, ונחשב עד היום לאחד מגדולי הנוסעים וחוקרי הטבע.
האסטרואיד 54 Alexandra (אנ') שהתגלה ב-1858 על ידי הרמן גולדשמידט נקרא על שמו. היה זה האסטרואיד הראשון שנקרא על שם אדם (גבר) ולא דמות מהמיתולוגיה.[9]
לקריאה נוספת
עריכה- אנדריאה וולף, המצאת הטבע – הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע, תרגם עמנואל לוטם, הוצאת שוקן, 2017.[10][11]
- דניאל קלמן, מודדים את העולם, ספרי עליית הגג ומשכל, תרגום מגרמנית: יפתח הלרמן-כרמל ועדינה שטרן, 2009.
- חיים זעליג סלאנימסקי, אות זיכרון לאלכסנדר פֿאן הומבאלד ביום מלאת לו שמונה ושמונים שנה. בערלין, בהוצאת הגבירים פֿייט ושותפו, התרי"ח. 100 עמ'. העתקה דיגיטלית באתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית, ב פרויקט בן-יהודה וב־ויקיטקסט. עותק סרוק באתר Internet Archive.
קישורים חיצוניים
עריכה
- רחל אליאור,אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע, יוני 2019
- אתר קרן הומבולט (אורכב 02.12.2003 בארכיון Wayback Machine)
משה גלעד, המדען שעורר השראה בדרווין, ונשכח, באתר הארץ, 8 בינואר 2018- חבצלת פרבר, שמו הולך לפניו: המדען הידוען שהקדים את זמנו, בעיתון מקור ראשון, 25 בפברואר 2018
- יעקב שביט, מעריציו היהודים של פון הומבולדט, במלאות 250 שנה להולדתו, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2019
- אלכסנדר פון הומבולדט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלכסנדר פון הומבולדט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אלכסנדר פון הומבולדט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אלכסנדר פון הומבולד (1769-1859), דף שער בספרייה הלאומית- אלכסנדר פון הומבולדט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
הערות שוליים
עריכה- ^ אנדריאה וולף, המצאת הטבע, עמ' 29
- ^ המצאת הטבע, עמ' 34
- ^ 1 2 3 אנדריאה וולף, המצאת הטבע, 2017, תרגם עמנואל לוטם, עמ' 35
- ^ אנדריאה וולף, המצאת הטבע, 2017, תרגם עמנואל לוטם, עמ' 36
- ^ אנדריאה וולף, המצאת הטבע: הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, 2017, עמ' 40
- ^ אנדריאה וולף, המצאת הטבע: הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, 2017, פרק "דמיון וטבע", עמ' 41
- ^ המצאת הטבע, פרק דמיון וטבע, עמ' 40–53
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 המצאת הטבע, אמריקה הדרומית, עמ' 69-74
- ^ (54) Alexandra In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_55. ISBN 978-3-540-29925-7.
- ^ המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע, תרגם עמנואל לוטם, הוצאת שוקן, 2017
- ^ רות אלמוג, המדען הנוסע הגדול של כל הזמנים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018; משה אלחנתי, "המצאת הטבע": דיוקן החוקר שהתייחס לטבע כשותף של השכל והרגש, באתר הארץ, 28 במרץ 2018