בג"ץ פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה

בג"ץ 4602/13 פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה הידוע גם כבג"ץ 9780/17 או כדנג"צ 8537/18 (כינויים נוספים: בג"ץ הבוגדת או בג"ץ המורדת), הוא עתירה כנגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, שעוסקת בזכאות של אישה למחצית בית מגורים של בעלה שבו התגוררה במשך שנים רבות, עד לגירושיהם. במסגרת העתירה נידונה גם השאלה האם ניתן להתייחס לבגידת האישה בבעל כגורם משפיע על הלכת השיתוף. בית הדין הרבני הגדול, בדעת רוב, קיבל את ערעור הבעל, ופסק שהאישה לא תקבל לאחר הגירושים מחצית מהדירה, והיא עתרה נגד ההחלטה לבג"ץ, שדן בה פעמיים. בפסיקת בג"ץ הראשונה משנת 2018 אישר הרכב של שלושה שופטים, בדעת רוב, את פסיקת בית הדין הרבני. בהוראת נשיאת בית המשפט העליון נקבע דיון נוסף בעתירה בהרכב מורחב של תשעה שופטים. הרכב זה פסק ביוני 2021, בדעת רוב, שהחלטת בית הדין הרבני הגדול בטלה, שהאישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים, ושאין מקום לשקול אי-נאמנות מינית בהחלטה על פירוק השיתוף.

דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואחרים

מידע החלטה
ערכאה	בית המשפט העליון
תאריך החלטה	24 ביוני 2021
החלטה
פסק הדין של בית הדין הרבני בטל והאישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים שבו התגוררה עם בן זוגה עד לגירושים
חברי המותב
חברי המותב	אסתר חיות, חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, אלכס שטיין, דוד מינץ, נעם סולברג

השתלשלות האירועים

בני הזוג נישאו בשנת 1982, ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2013 הגיש הבעל תביעה לגירושים שבה טען שהאישה מורדת ואינה מקיימת יחסי-אישות, נואפת עם גבר זר, ואיננה מנהלת חיי משפחה תקינים. האישה מיאנה בתחילה להתגרש, אולם לבסוף בני הזוג התגרשו בהסכמה. לאחר הגירושים נמשכה המחלוקת בין בני הזוג על חלוקת הרכוש.

ברשות הבעל היה מגרש שקיבל בירושה, מספר חודשים קודם לנישואיו. בשנת 1988 התקשר הבעל עם קבלן בעסקת קומבינציה שבמסגרתה העביר לקבלן שלושה רבעים מהמגרש בתמורה לתשלום מהקבלן בסך 30,000 דולר ולבניית בית המגורים על הרבע הנותר. בבית המגורים שנבנה התגוררו בני הזוג במשך למעלה מעשרים שנה עד לקרע ביניהם בשנת 2013. בנוסף אליו היו להם נכסי מקרקעין משותפים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על בית המגורים.

פסיקת בתי הדין הרבניים

במסגרת הדיון בחלוקת הרכוש פסק בית הדין הרבני בחיפה שעל אף שחוק יחסי ממון קובע שנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין אינו נכלל בנכסים המשותפים, חייהם המשותפים של בני הזוג בדירה, ששופצה ואף נבנתה מלכתחילה במהלך הנישואים, מקנים לאישה זכות למחציתה בהתאם להלכה הנהוגה בבתי המשפט לענייני משפחה.

הבעל ערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול שקיבל את ערעורו. בית הדין הסיק על סמך המשטר הממוני בין בני הזוג, שלא הייתה כוונה לשתף את האישה בדירה. בין יתר השיקולים התומכים בכך, דנו שניים מהדיינים גם בבגידתה של האישה, על בסיס תקדים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו "קשה לייחס כוונה לבן זוג, לשיתוף בן הזוג האחר בנכס חיצוני כשהאחר אינו שומר אמונים לבן זוגו, בוגד בו עם נשים אחרות", וכן על סמך היקש לחוק המתנה המאפשר חזרה מהתחייבות ליתן מתנה בשל "התנהגות מחפירה". הרב מיכאל עמוס, בדעת מיעוט, סבר שהאישה זכאית לחמישית משווי הדירה ללא הקרקע.

פסיקת בג"ץ הראשונה

האישה עתרה לבג"ץ, בטענה שבית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו. השופט עמית פסק בדעת מיעוט שיש לקבל את עתירתה, שכן בית הדין הגדול שילם מס שפתים לדין האזרחי, אך הסתמך על בגידת האישה על סמך הדין הדתי, בחריגה מסמכותו. השופט מינץ פסק שהדיון בבגידת האישה היה למעלה מן הצורך, והשופט שטיין פסק שלדעתו בית הדין הגדול טעה, אך זו טעות בפרשנות העובדות ולא חריגה מסמכות שבג"ץ מוסמך להתערב בה, וגם לא טעות בדין. העתירה נדחתה ברוב דעות.

פסיקת בג"ץ בהרכב מורחב

ב-18 ביוני 2019 הורתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין של בג"ץ, בו תעלה התייחסות לשאלה האם בגידה של אישה בבעלה מהווה עילה ל"שיתופיות מוחלשת" ובנסיבות העניין בעקבות זאת גם לשלילת חלקה בדירה בה התגוררו במשותף.

ב-24 ביוני 2021 הפך בג"ץ, בהרכב מורחב, את החלטתו משנת 2018. עמדת בית המשפט נכתבה על ידי אסתר חיות, ואליה הצטרפו חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז. דעת הרוב קבעה שבית הדין פסק לפי הדין הדתי, בניגוד להלכת בבלי המחייבת אותו לפסוק לפי הדין האזרחי. בנוסף, צוין בהחלטה שאי-נאמנות מינית או אחריות על פירוק הנישואים מצד אחד מבני הזוג אינם מהווים סיבה לשלול זכויות ברכוש.

בדעת מיעוט, כתב השופט נעם סולברג שלא הייתה הצדקה לקיים דיון נוסף בתיק, שכן לא נקבעה בהחלטה משנת 2018 הלכה חדשה. דוד מינץ, שכתב את פסק הדין מ-2018, התנגד גם כן לדעת הרוב. לטענתו, היות שגם במשפט העברי בן זוג שאינו נאמן לא בהכרח מאבד את זכויותיו ברכוש, לא מדובר במקרה שבו בית הדין הרבני החיל את הדין הדתי באופן שסותר את פסיקת בית המשפט העליון. גם אלכס שטיין סבר שדעת הרוב שגויה. לטענתו, ההסכמה לחלוק רכוש והתנאים לחלוקה זו הם עניין פרטי של בני הזוג, וכאשר בית המשפט דן בנושא עליו לברר באופן עובדתי מה היו התנאים להסכמה זו. במקרה זה, לפי שטיין, לא הייתה עילה להתערבות של בית המשפט העליון בהחלטת בית הדין הרבני.

קישורים חיצוניים

• פסק דין בג"ץ 4602/13, הרכב מורחב, מתאריך 24 ביוני 2021
• בג"ץ 4602/13 - מסמכים בהליך - פלונית נגד בית הדין הרבני האזורי בחיפה, באתר בית המשפט העליון, ‏18 בנובמבר 2018
• בג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, ניתן ב־18 בנובמבר 2018
• דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואחרים, ניתן ב־24 ביוני 2021
• שחר ליפשיץ, ‏שיפוט מוסרי של התנהגות מינית בנישואים, אוטנומיה ו"משילות" בעקבות בג"ץ 4602/13, עיוני משפט מג(1), תשע"ט
• חנוך דגן ודפנה הקר, "הלכת השיתוף הספציפי – לקראת המערכה הרביעית בבג"ץ 4602/13", מחקרי משפט לב(1) 519 (2019)
• יהודית מייזלס, "אל תוך חדר המיטות – דיון בבג"ץ הבגידה", מבזקי הארות פסיקה 94(4) (אוקטובר 2019)
• מכון תורת המדינה, בקשת הצטרפות כידיד בית המשפט לדיון החוזר, יולי 2020.
• שני ליטמן, היא איבדה את הבית כי טענו שבגדה בבעלה. עכשיו היא יוצאת לקרב אחרון, באתר הארץ, 31 ביולי 2019
• דפנה הקר, זוגיות הוגנת לפי השופט שטיין: עצימת עין מול העליונות הגברית, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 19 ביולי 2021