יצחק עמית
יצחק עמית (נולד ב-20 באוקטובר 1958) הוא משפטן ישראלי, המכהן כנשיא בית המשפט העליון. הוא שופט בית המשפט העליון משנת 2009, וכיהן כשופט בבתי משפט השלום והמחוזי בעכו ובחיפה.
.jpg) | |||||
| לידה |
20 באוקטובר 1958 (בן 66) תל אביב-יפו, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | יצחק גולדפריינד | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| השכלה |
| ||||
| מעסיק |
 בית המשפט העליון | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
נולד בשם יצחק גולדפריינד בשכונת שפירא שבדרום תל אביב. אביו שמואל, היה ניצול השואה ששרד את מחנות בוכנוולד, פלאשוב וסקרז'יסקי. אימו, הדסה אירנה, איבדה את משפחתה בשואה וגודלה על ידי משפחה נוצרית, כשיהדותה הוסתרה. הוריו הכירו ונישאו בישראל.[1]
למד בבית ספר היסודי ממלכתי-דתי "מוריה" בתל אביב ובבית הספר התיכון הדתי צייטלין שבעיר, וסיים את לימודיו התיכוניים ב-1976. בנעוריו עזר להוריו במסעדת פועלים בבעלותם.[1]
שירת בצה"ל כקצין בינה רשתית וכקצין תרגום מערבית, בבסיס ביחידה 8200 בצפון[2] והשתחרר בשנת 1980. בשנת 1981 החל ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו לתואר ראשון בהצטיינות בשנת 1985.
לאחר שנתיים שבהן התמחה, הוסמך בשנת 1986 כעורך דין ועבד כעורך דין עצמאי.
קריירה שיפוטית
בשנת 1997 נבחר לכהן בבתי משפט השלום במחוז חיפה, תחילה בעכו ולאחר מכן בחיפה. באוקטובר 2001 כיהן בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה וביולי 2002 נבחר לכהן כשופט בבית משפט זה.
בכהונתו בבית המשפט המחוזי בשנת 2003 חולל סערה כשקבע כי אף על פי שבתי המשפט השונים מחויבים לפסיקותיו של בית המשפט העליון, הלכה מסוימת ("הלכת שמש"), שאותה הגדיר "נושנה", בטלה:
הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת. הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמיים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק. בהלכה נושנה עסקינן. במקום להמתין ל'חמורו של משיח' בדמותו של המחוקק, עד שיתקן את החוק, אשים נפשי בכפי ואעשה מעשה לזכות את הרבים.
לאחר מתן פסק הדין המהפכני נאלץ עמית לחזור בו כיוון שהתברר שטעה ואך מספר חודשים קודם לכן השופטת דליה דורנר השתמשה בהלכה זו.[3] "הלכת שמש" בוטלה לבסוף על ידי בית המשפט העליון ב-2013.[4]
בית המשפט העליון
באוגוסט 2009 נבחר לשופט בבית המשפט העליון, וב-14 באוקטובר 2009 נכנס לתפקידו. בשנים 2021–2022 כיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25. מ-1 במרץ 2021 ועד 29 בפברואר 2024 היה חבר הוועדה לבחירת שופטים, ובאוקטובר 2024 חזר לכהן בה, עם כניסתו לתפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון.
נשיא בית המשפט העליון
מינויו
.jpg)
עמית התמנה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון וצפוי להחזיק בתפקיד עד פרישתו ב-20 באוקטובר 2028. לפי שיטת הסניוריטי השופט עוזי פוגלמן אמור היה להתמנות עם פרישתה של אסתר חיות, אולם פוגלמן ויתר על המינוי בשל צפי לכהונה קצרה במיוחד עד פרישתו.
שר המשפטים יריב לוין התנגד למינויו של עמית לתפקיד, ולא כינס את הוועדה לבחירת שופטים עד שנתקבלה עתירת התנועה למען איכות השלטון לבג"ץ, וזה הורה ללוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולבחור נשיא לבית המשפט העליון.[5] לאחר פסק הדין, לוין דרש מעמית שיקפיא את מועמדותו, בעקבות מספר כתבות שפורסמו באותה תקופה ובהן טענות נגד עמית, על ניגודי עניינים לכאורה בפסיקתו וחריגת בנייה לכאורה בביתו,[6][7] אך עמית לא הסיר את המועמדות וענה שמתנהל נגדו מסע הכפשות שנועד למנוע את מינויו.[8] ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, בועז בלט, קבע שהתלונות אינן מעלות חשד לפלילים והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, כתבה כי אין עילה לדחות את המינוי.[9]
ב-26 בינואר 2025 כונסה הוועדה לבחירת שופטים על ידי מנהל בתי המשפט,[10] כששלושת נציגי הקואליציה בוועדה, שהיו במיעוט דעות נגד בחירת עמית, מחרימים את הכינוס. הוועדה דנה בטענות,[11] ובחרה בעמית לנשיא בית המשפט העליון. השר לוין שהיה בדעת מיעוט, הודיע שאינו מכיר בעמית כנשיא בית המשפט העליון ואיים שלא ישתף עמו פעולה בכל הקשור לניהול בתי המשפט.[12]
עמית הושבע לנשיא בית המשפט העליון ב-13 בפברואר 2025, כששר המשפטים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה – כולם חברי "הליכוד" – החרימו את הטקס.[13]
פסיקתו
עמית מתואר לעיתים כאקטיביסט[14][15] ולעיתים כבעל נטייה מתונה לשמרנות.[16] באחד התיקים תואר על ידי אליקים רובינשטיין כמי שמגיע "מעולמו ובית מדרשו של חיי המעשה". באותו תיק, סירב עמית להצטרף לדעת הרוב שפסק חובת גילוי פרוטוקולים של חקירות מפרק חברות, לנוכח ההתנהלות הבעייתית, לשיטתו, של מבקש הגילוי.[17] עמית משתמש באמצעים ייחודיים להשגת תוצאות צודקות בעיניו. במקרה אחד, שבו פנה אחד הצדדים לבית משפט בלונדון, בניגוד לפסיקה של בית משפט בישראל, פסק עמית הוצאות משפט של מיליון שקלים, ש-800,000 שקלים מתוכם נועדו לאיין הוצאות משפט שנפסקו בבית המשפט בלונדון.[18][19]
עמית התריע נגד עורכי דין שמאריכים יתר על המידה בטענותיהם והמליץ להטיל עליהם הוצאות משפט.[20]
פרשנות
היו מקרים שבהם עמית פירש חוקים בדרכים מקוריות, בעוד שעמיתיו להרכב לא מצאו אפשרות לפרש את התקנות כמותו. למשל, במקרה שבו נותר עמית בדעת מיעוט, הוא כתב[21]:
"כחברי השופט דנציגר, אף אני סבור כי התוצאה לפיה צד שזכה בפסק בוררות בישראל, מנוע מלהמציא בקשה לאישור פסק הבוררות לצד שכנגד הנמצא מחוץ לתחום, היא תוצאה בלתי רצויה שהדעת אינה נוחה הימנה. עם זאת, ובניגוד לחברי, לטעמי ניתן לפרש את תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) באופן המוביל לתוצאה הרצויה."
עם זאת, במקרה אחר, עמית, בדעת מיעוט, פירש את החוק לגבי התיישנות תקופת מאסר של אסיר נמלט בפירוש דווקני המחייב את ביטול יתרת תקופת מאסרו, בעוד עמיתיו להרכב צמצמו את פרשנות החוק למקרים שבהם המדינה לא פעלה להחזיר את האסיר הנמלט לכלא. בפסק דינו הסתמך השופט עמית גם על הכלל הקובע שבעת ספק, יש לפרש את החוק בפרשנות המטיבה עם המורשע בפלילים.[22]
משפט אזרחי
לעיתים מוצא עצמו השופט עמית בעמדת מיעוט בערעורים אזרחיים.[23] למשל, באחד המקרים ביקש עמית לקבוע שהפטור של חברת ביטוח מתשלום למבוטח שניסה לרמות את החברה לא יחול כלפי צד ג' תם לב, למרות שיקולים משפטיים המורים ההפך, אך נותר בדעת מיעוט.[24] במקרה שבו נכס נמכר בכינוס נכסים תוך זיוף מסמכים, ונקבע שתקנת השוק אינה עומדת לרוכשים, ביקש עמית, בדעת מיעוט, לקבוע אשם תורם על בעלת הנכס, בגלל שניהלה הליכי סרק מתוך שהתעקשה לנהל את ההליכים בעצמה ללא סיוע של עורך דין.[25] במקרה אחר, הוא ביקש בדעת מיעוט לקבוע שחברת ביטוח אינה צריכה להעניק כל פיצוי על נזק שנגרם לרכב בעת שנהג הרכב היה מתחת לגיל שנקבע בפוליסה.[26] עמדתו זו נתקבלה לבסוף ברוב דעות בדיון נוסף.[27]
באופן כללי, עמית מתנגד לפסיקות של תשלומים גבוהים כשהוא אינו רואה נזק המצדיק זאת.[28] למשל, הוא רצה לקבוע בדעת מיעוט שהמדינה הייתה רשאית שלא להעניק את הפרס המובטח של 10 מיליון דולר למוצאי גופתו של מג'די חלבי.[29] כך גם, עמית יצא נגד פסיקות גבוהות של פיצויים על נזק לא ממוני ונכות נפשית שנפסקו על ידי עמיתיו. במקרה אחד כתב על פסק דין המיעוט של השופט ניל הנדל: "איני מכיר אף פסק דין בנזיקין בו נפסק סכום כה נכבד ... בגין נכות נפשית בשיעור של 10%".[30] במקרה אחר יצא בחריפות נגד פסק דין הרוב של השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת השופט יורם דנציגר, שפסק פיצויים נפרדים ומשמעותיים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק בלתי ממוני טהור.[31] בשנת 2018 הוא שב ופסק, בהסכמת עמיתיו להרכב, שאין לפסוק פיצויים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק לא ממוני, למעט במקרים של הולדה בעוולה.[32] עמית גם הציג גישה מצמצמת יחסית לזכותם של תלויים בוגרים לפיצויים על מותו של קרוב שהעניק להם תמיכה. לשיטתו, זכות התביעה כתלוי, בניגוד לתביעת העיזבון, ניתנת מסיבות סוציאליות ואך ורק למי שנזקק לתמיכה מהנפטר.[33] בפסק דין אחר הבהיר עמית שלא ניתן להעניק במקביל פיצויי הסתמכות ופיצויי קיום - אלא במקרים חריגים שבהם הם אינם יוצרים כפילות בפיצוי.[34]
עמית גם ממעט יחסית לעמיתיו לחייב בנזיקין. בערעור על פסק דין שחייב את מגן דוד אדום בפיצויים על טיפול לקוי בתינוקת שנפטרה, כתב עמית שרף האחריות שנקבע על ידי המחוזי נראה גבוה מדי, אך בסופו של דבר לא התערב בפסק הדין של המחוזי, בגלל כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור.[35] במקרה אחר, היה בדעת הרוב שאין לחייב בנזיקין של לידת ילד פגוע, רופא שהמליץ על הפלה בגלל חשש ללידה מוקדמת, אך לטענת ההורים לא הסביר להם את הסיכונים של לידה מוקדמת.[36]
עמית התנגד לכלל בדיני מכרזים הקובע ביטול כל הצעה שיש בה טעות בערבות. הוא טען שכלל זה פוגע במטרה של המכרזים, להשיג מחיר טוב ויעילות כלכלית, ושהציפייה שהמציעים יימנעו מטעויות בעקבות הסנקציה החריפה, אינה מתממשת.[37]
בפסק דין שניתן במרץ 2018, קבע עמית שהלכת אלחבאנין אינה סימטרית ונוגעת אך ורק למקרה שתוחלת החיים של הניזוק קצרה מתוחלת החיים על פי תקנות ההיוון. במקרה שתוחלת החיים של הניזוק ארוכה מזו שנקבעה בתקנות ההיוון, לא תחול הלכה זו ויש לערוך את החישוב על פי התקנות. באותו פסק דין קבע שאין להפחית מהפיצוי לניזוק את תוספת הוותק של קצבת הזקנה או את דמי הביטוח הלאומי ששולמו או אמורים היו להשתלם עבור רכיב קצבת הזקנה.[32]
מיסים
באחד מפסקי הדין שלו ביקר את רשויות המס וכתב[38]: "המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניהן של רשויות המס אינה לפלס לעצמן את הנתיב הפרשני המוביל לגביית מס בשיעור הגבוה ביותר האפשרי, אלא לחתור לגביית מס אמת על פי לשונן של הוראות החוק ותכליתן".
בהתאם עמית היה בדעת הרוב ש"משעה שהמשיבים מכרו 'דירת מגורים' כהגדרתה בחוק, אזי יש ליתן להם ליהנות מהוראות הדין המיטיבות עמם בשל כך, גם אם הדבר כרוך ב'וויתור' כביכול מצד רשויות המס על נתח פוטנציאלי מהתמורה. כך כאשר מדובר במכירת דירה 'ממוצעת' מן היישוב, וכך כאשר מדובר במכירת דירת פאר בשדרות רוטשילד בתל אביב".[39]
עמית כתב את פסק הדין העיקרי בדיון נוסף שעסק במיסוי כספי הימורים אסורים. הימורים נחשבים על פי פקודת מס הכנסה כמקור הכנסה ולכן הרווחים מהם חייבים במס. במקרה בו חלטה המדינה את הרווחים של הנישום מהימורים, טען הנישום-המהמר כי הכספים שנחלטו הם הוצאה המותרת בניכוי. עמית, בהסכמת שאר שופטי המותב, דחה את טענת הנישום בשני נימוקים: ראשית, הסיכון שהרווחים ייחלטו בעקבות פעילות אכיפה אינו סיכון אינצידנטלי אלא סיכון אינהרנטי לאופי ההכנסה מהימורים לא חוקיים; שנית, יש להעדיף פרשנות שמענישה את העבריין ולא מיטיבה עימו.[40]
משפט פלילי
עמית מרשיע, במידת מה, יותר מעמיתיו. בדעת מיעוט, תמך בהרשעה של אדם על סמך ראיות נסיבתיות, בהיעדר תרחיש חלופי סביר לשיטתו, ועל סמך התנהגות תמוהה של הנאשם.[41] במקרה אחר נותר בדעת מיעוט בקביעה שיש להרשיע אדם שמסר רכב לאדם שביצע בו פשע, ב"קשירת קשר למטרה פסולה", בטענה שהראיות הנסיבתיות לא מותירות תרחיש חלופי הגיוני לכך שהוא מסר את הרכב למטרה מותרת.[42] בנוסף, היה בדעת מיעוט שביקשה להרשיע את אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס.[43] כן היה בין שופטי הרוב במספר מקרים שבהם הועמדה הרשעה על כנה כנגד דעת מיעוט,[44][45][46] כמו במקרה של הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה.[47] עם זאת, במספר מקרים היה בדעה מקילה עם נאשם בתמיכה בהרשעה בעבירה קלה יותר[48] או בזיכוי מחלק מהאישומים.[49]
באחד מפסקי הדין שלו הביע עמית תרעומת על השימוש המוגזם של סניגורים בשיח הזכויות, וכתב[50]:
"הערעור דנן הוא אך דוגמה אחת מני רבות לתהליך שעובר המשפט הפלילי בשני העשורים האחרונים – משיח של ראיות לשיח של זכויות. בימים עברו, המשפט הפלילי התמקד בעבודה המייגעת והאפורה של בחינת כל ראיה לגופה, קבילותה, משקלה והצטברותה למכלול של ראיות, והכל על מנת לממש את תכלית כל התכליות של המשפט – חקר האמת. אך בעשורים האחרונים דומה כי המקום של ה"יש הראייתי" הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בחקירה ובהליכי התביעה, טענות לאי חוקיות של מעשה זה או אחר במהלך החיפוש-תפיסה-חקירה, טענות להגנה מן הצדק ועוד. טענות כאלה, מסיטות את ההליך הפלילי מדרך המלך ומהתכלית של חקר האמת, גורמות להליך הפלילי להסתרבל ולהתארך עוד יותר, ולמעשה מביאות להיפוך תפקידים: "הנאשם קם מכיסאו והופך לקטגור, והמאשימה אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק" (עניין בן עוז, בפסקה 11). מבלי לכפור בתרומת שיח הזכויות להליך הפלילי ולזכויות הנאשם, לטעמי, הגיעה העת כי ההליך הפלילי שהלך והסתרבל ישיל מעליו משקולות שנוספו לו בשנים האחרונות, ויחזור ויעמיד במרכז הבמה את החתירה לבירור האמת העובדתית."
עמית כתב שני פסקי דין ארוכים בנוגע לזכרונות מודחקים. באחד, זוכה הנאשם מחמת הספק,[51] ובשני הורשע הנאשם.[52]
פיצוי למי שזוכה
עמית ביקש לקבוע בדעת מיעוט שהפיצוי לפי סעיף 80 למי שזוכה יכול להינתן גם בתביעה אזרחית.[53]
משפט מנהלי
בהערת אגב בפסק דין שבו דחה השופט עמית את העותר בנימוק של חוסר ניקיון כפיים, הביע עמית עמדה המתנגדת להגבלה של ההלכה בבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים שקבעה שהרישום במרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בלבד. עמית כתב: "אני סבור כי הכרה בסמכותו של פקיד הרישום לסרב לרשום נישואין מחמת תקנת הציבור, עלולה לסדוק את ההלכה היציבה ולפיה סמכויות פקיד הרישום הן טכניות, תוך הכנסת שיקולים ערכיים-מוסריים לפעולת הרישום." ובהמשך שלל סירוב של פקיד הרישום בנימוק של ממזרות: "מחשש שקבלת עמדת המשיב (המדינה) עלולה ליצור כלל רחב מדי, שלפיו כל מקרה של חשש ממזרות יוחרג מהלכת פונק שלזינגר."[54]
בשני מקרים שבהם בית המשפט קצב לרשויות זמן לניצול קרקע שהופקעה למטרות ציבוריות, סבר עמית בדעת מיעוט שיש לבטל את ההפקעה ולא לאפשר לרשויות להשתהות זמנים ארוכים על קרקעות שהופקעו ולא נעשה בהן שימוש.[55] במקרה שלישי היה חלק מהרכב שהחליט פה אחד על ביטול הפקעה, מפני שנעשתה ללא תמורה, עבור ייעוד קונקרטי שלא מומש אף כי חלפו שנים רבות מההפקעה.[56] במקרה אחר היה בדעת מיעוט שיש לבטל החלטה של רשויות התכנון מפני שלא נעשה סקר סיכונים.[57]
עמית היה שותף לעמדת הרוב שדחה את עמדת משרד הבריאות שמנעה את פעילותם של מרכזים ללידה טבעית.[58]
ביטחון
עמית הוא בין השופטים שאינם פוסלים הריסת בתי מחבלים, תוך שהוא מציין כי "השימוש באמצעי של הריסת בית צריך להיות מושכל ולהיעשות במשורה ובמקרים המתאימים על רקע המצב הביטחוני הכללי",[59] כיוון שמדובר ב"סוגיה רגישה ומורכבת, וניתן להצביע על שיקולים שונים, במישור המוסרי-משפטי-תועלתני, המושכים לכיוונים מנוגדים". בנימוקי התמיכה שלו הוא כתב[60]:
"ההנחה כי מפגע פוטנציאלי עלול להירתע מלבצע את זממו כאשר הוא שם נגד עיניו את הנזק וההשלכות של מעשהו על בני משפחתו, היא הנחה הגיונית. ... גם ההנחה כי בני משפחתו של המפגע הפוטנציאלי יבקשו להניא את בן משפחתם מלבצע פיגוע, היא הנחה הגיונית. הדברים אמורים במיוחד במפגעים פוטנציאליים צעירים, שנמצאים עדיין תחת חסותם או השפעתם של הוריהם, שמטבע הדברים ינסו לפקח עליהם או לשכנע אותם או למנוע בעדם מלבצע פיגוע, נוכח המחיר הכבד הצפוי למשפחה בדמות הריסת ביתם."
באוגוסט 2018 הצטרף עמית לפסיקת בג"ץ (פה אחד) לפיה המדינה אינה רשאית למנוע כניסה לישראל - לשם טיפול רפואי בבית חולים פלסטיני על חשבון הרשות הפלסטינית, רק בשל קרבה משפחתית מדרגה ראשונה של מבקש הטיפול לאנשי חמאס, זוטרים כבכירים - כמנוף לחץ לשחרור חטופים שבידי החמאס. באמרת אגב בחוות דעתו התייחס השופט עמית להיבט התועלתני במניעת כניסה כאמור, באומרו כי מאחר שטיפול בקרובי משפחתם של בכירי החמאס ימומן מן הסתם על ידי החמאס, ספק רב אם הצעד יקדם את המטרה של השבת החטופים והנעדרים.[61]
חיים אישיים
נשוי לרבקה ומתגורר במבשרת ציון. לזוג שתי בנות ובן. בתו נטע פסיכולוגית תעסוקתית עורכת באתר "פוליטיקלי קוראת". בנו שי מנהל אקדמי של התכנית לכלכלת חברה וסביבה שעל ידי המכללה החברתית-כלכלית.
אחיו חנוך דב גולדפריינד הוא דירקטור בבנק הבינלאומי,[62] ולשעבר מנכ"ל בנק פועלי אגודת ישראל. גיסו הוא ישראל יניב, לשעבר יו"ר קבוצת דור אלון.
קישורים חיצוניים
- יצחק עמית, באתר הרשות השופטת
- יובל יועז, פרופיל: מי אתה יצחק עמית, צעיר השופטים בבית-המשפט העליון?, באתר גלובס, 28 ביולי 2010
ממאמריו:
- על חובת הזהירות של המחזיק במקרקעין, באתר "דעת"
- על טשטוש תחומים, טשטוש גבולות ואי-ודאות במשפט, דין ודברים ו, תשע"א
- פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים, דין ודברים י 2, תשע"ח
הערות שוליים
- ^ 1 2 דברי נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית בטקס הצהרת אמונים בבית נשיא המדינה
- ^ אנשי הקהילה מתמנים לתפקידים במשק, מבט מל"מ 54, ספטמבר 2009, עמ' 46
- ^ עידו באום, בין השופטים החדשים בעליון - יצחק עמית שבעבר התנגח במערכת, באתר TheMarker, 31 באוגוסט 2009
- ^ לפשרה של הלכה חדשנית, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
- ^ בג"ץ 1711/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר המשפטים ואחרים, ניתן ב־8 בספטמבר 2024
- ^ קלמן ליבסקינד, על ניגודי העניינים של הנשיא הבא של בית המשפט העליון, באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2023
- ^ קלמן ליבסקינד, מה עומד מאחורי ניגודי העניינים של יצחק עמית ושל שופטים אחרים בעליון?, באתר מעריב אונליין, 17 בינואר 2025
אנה ברסקי, בעקבות חשיפת "מעריב" ופניית ח"כ קלנר: הכנסת תדון בניגוד העניינים של שופטי העליון, באתר מעריב אונליין, 28 באוגוסט 2023
עמית סגל, פרסום ראשון: המיועד לנשיא העליון, האח והטענה לניגוד עניינים, באתר מאקו, 22 בינואר 2025
עו"ד אברהם בלוך, גילויים חדשים על פרשת הבנייה של השופט עמית - הקלטות של הקבלן | האזינו, באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2025
דניאל הרץ, פרשה חדשה נוספת נגד השופט | לוין: "תקפיא מועמדות", באתר כיכר השבת, 22 בינואר 2025 - ^
חן מענית ויעל פרידסון, השופט עמית ללוין: מתנהל נגדי מסע הכפשות מאורגן במטרה לסכל את מועמדותי, באתר הארץ, 23 בינואר 2025
טובה צימוקי, לוין: תקפיא את מועמדותך לנשיא העליון. עמית: אין בכוונתי להיכנע, באתר ynet, 23 בינואר 2025 - ^ אלי סניור, המשטרה לא תבקש בדיקה נגד השופט עמית: "אין חשד לפלילים", באתר חדשות 13, 16 בינואר 2025;
ב. ניסני, היועמ"שית: אין עילה לדחות את המינוי של השופט עמית, באתר כיכר השבת, 16 בינואר 2025 - ^ אברהם בלוך, דרמה בוועדה למינוי שופטים: לוין הוביל מהלך חסר תקדים, באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2025
- ^
ציוץ של אביעד גליקמן ברשת החברתית אקס (טוויטר), 26 בינואר 2025
- ^ טובה צימוקי, יצחק עמית נבחר לנשיא העליון. לוין הודיע שאינו מכיר בהחלטה: "זו חרפה מוסרית", באתר ynet, 26 בינואר 2025
- ^ גלעד כהן, טובה צימוקי, עמית הושבע לנשיא העליון ופנה ללוין: "נכונים להידברות". הרצוג: מגנה את ההשתלחויות בך, באתר ynet, 13 בפברואר 2025
- ^ נטעאל בנדל, אפשרות למהפך בעליון: רוב לשופטים שמרנים, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2022, אבישי גרינצייג, ציוץ בטוויטר, 27 במאי 2020
- ^ שאול שארף, שלושה נשיאי בית המשפט העליון לעתיד בראי פסק דין ג'אעוני, באתר "דיומא", 29 במרץ 2022
- ^ שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
- ^ ע"א 6919/15 ברגרזון נ' אשפלסט, ניתן ב־17 ביולי 2017
- ^ ע"א 3907/14 בנאי נ' רייפמן, ניתן ב־10 באוגוסט 2016
- ^ משה גורלי, העליון נגד לונדון בקרב על תיק רייפמן: "זלזול בהליך מקומי תלוי ועומד", באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2016
- ^ גור מגידו, העליון: הוצאות משפט על צדדים שמשתמשים לרעה בהליך מקדמי, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2015
- ^ רע"א 1739/17 Michael Flacks נ' Stephen Bisk, ניתן ב־31 בדצמבר 2017
- ^ בג"ץ 8029/21 יוסי בן ארי נ' השר לביטחון פנים, ניתן ב־30 במאי 2022
- ^ ראו בנוסף לפסקי הדין האחרים המדווחים בערך זה, את: ע"א 297/16 שלוסברג ואח' נ' הוד ואח', ניתן ב־4 בדצמבר 2017
ע"א 10208/16 קרסו מוטורס נ' Better Place Inc., ניתן ב־13 בדצמבר 2017
ע"א 8205/16 CONTRASTOCK OY נ' האוניה, THOR HORIZON באמצעות בעלת האוניה, ניתן ב־25 בינואר 2018 - ^ רע"א 1219/18 שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ב־18 ביוני 2018
- ^ ע"א 1479/18 סוזאן דדוש נ' הדרה ורדינה סלס, ניתן ב־25 ביולי 2022
- ^ רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בעמ, ניתן ב־4 ביוני 2019
- ^ דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בעמ נ' אבי פיקאלי, ניתן ב־7 ביולי 2021
- ^ בנוסף לדוגמאות להלן בפסקה זאת, ראו: ע"א 3166/22 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, ניתן ב־27 באפריל 2023
- ^ ע"א 6295/16 איברהים קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב־3 ביוני 2019
- ^ ע"א 4699/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר, ניתן ב־4.12.2012
- ^ ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' היס, ניתן ב־7.7.2011
- ^ 1 2 ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 במרץ 2018
- ^ ע"א 8961/16 פלונים נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה, ניתן ב־14.6.2017
- ^ ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים נ' אנטיפוד השקעות, ניתן ב־25.6.2019
- ^ ע"א 1423/19 מגן דוד אדום נ' עזבון המנוחה פלונית, ניתן ב־22 ביוני 2020
- ^ ע"א 7416/12 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני, ניתן ב־4 בנובמבר 2014
- ^ עע"ם 5375/15 בטחון שירותים אבידר נ' נתיבי ישראל ואחרים, ניתן ב־11 באוגוסט 2016
- ^ ע"א 3277/19 פקיד שומה ירושלים נ' אפרים סקמסקי, ניתן ב־16 באוגוסט 2021, פסקה 49
- ^ ע"א 6107/20 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' נירה מעיין ושלמה נחמה, ניתן ב־19 ביולי 2022, פסקה 4
- ^ דנ"א 4004/22 רועי חיון נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, ניתן ב־28 ביוני 2023
- ^ ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל, ניתן ב־6.9.2016
- ^ ע"פ 6928/17 מדינת ישראל נ' יהודה אסרף, ניתן ב־16 באוגוסט 2018, סעיף 57
- ^ ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט, ניתן ב־28 בספטמבר 2016
- ^ ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־31.12.2015
- ^ ע"פ 8704/09 באשה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־11.11.2012
- ^ ע"פ 3164/14 גיא פן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־29 ביוני 2015
- ^ ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23.12.2015
- ^ ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־19.11.2012
- ^ ע"פ 7253/14 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל, ניתן ב־16.11.2015
- ^ ע"פ 4039/19 דניאל נחמני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 במרץ 2021
- ^ ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־20.10.2010
- ^ ע"פ 2218/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב־21 בנובמבר 2011
- ^ ע"א 7801/20 דמיס רפאלוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־13 בינואר 2022
- ^ בג"ץ 5384/16 פלוני נ' שר הפנים, סעיפים 17-18
- ^ עע"מ 1405/13 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, ניתן ב־9 במרץ 2014
עע"מ 9047/17 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א נ' דוד קרקובסקי, ניתן ב־23 במאי 2019 - ^ עע"מ 7946/16 שלומית הרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, ניתן ב־28 בינואר 2018
- ^ עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' אלון צבי כרמלי ואח', ניתן ב־26 ביוני 2019
- ^ דנג"ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת – למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־21 ביולי 2021
- ^ בג"ץ 480/21 מרווח קבהא נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב־3 בפברואר 2021
- ^ בג"ץ 144/22 סועאד אבו שחידם נ' מפקד פיקוד העורף, ניתן ב־19 בינואר 2022
- ^ בג"ץ 5693/18 סמיה ציאם נ' ראש הממשלה, ניתן ב־26 באוגוסט 2018
- ^ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, דוח מיידי על תוצאות אסיפה: מינוי מר חנוך דב גולדפריינד לתקופת כהונה שלישית בת שלוש שנים כדירקטור חיצוני בבנק, באתר הבנק הבינלאומי, 10/06/2021
