יצחק עמית
יצחק עמית (נולד ב-20 באוקטובר 1958) הוא שופט בבית המשפט העליון.
 | |||||
| לידה |
20 באוקטובר 1958 (בן 60) תל־אביב–יפו, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| עיסוק |
שופט, עורך דין | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ראשית חייועריכה
יצחק עמית נולד כיצחק גולדפריינד בתל אביב, למד בבית הספר התיכון הדתי צייטלין שבעיר וסיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1976. שירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200[1] והשתחרר בשנת 1980. בשנת 1981 החל ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1985.
לאחר שנתיים שבהן התמחה, הוסמך בשנת 1986 כעורך דין, ועבד כעו"ד עצמאי.
כשופטעריכה
בשנת 1997 נבחר לכהן בבתי משפט השלום במחוז חיפה, תחילה בעיר עכו ולאחר מכן בעיר חיפה. באוקטובר 2001 כיהן בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה וביולי 2002 נבחר לכהן כשופט בבית משפט זה.
בכהונתו בבית המשפט המחוזי בשנת 2003 חולל סערה כשקבע כי אף על פי שבתי המשפט השונים מחויבים לפסיקותיו של בית המשפט העליון, הלכה מסוימת ("הלכת שמש"), שאותה הגדיר "נושנה", בטלה: "הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת. הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמיים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק. בהלכה נושנה עסקינן. במקום להמתין ל'חמורו של משיח' בדמותו של המחוקק, עד שייתקן את החוק, אשים נפשי בכפי ואעשה מעשה לזכות את הרבים". לאחר מתן פסק הדין המהפכני נאלץ עמית לחזור בו מכיוון שהתברר כי טעה ואך מספר חודשים קודם לכן השופטת דליה דורנר השתמשה בהלכה זו.[2] "הלכת שמש" בוטלה לבסוף על ידי בית המשפט ב-2013[3].
בית המשפט העליוןעריכה
באוגוסט 2009 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון, וב-14 באוקטובר 2009 נכנס לתפקידו. לפי שיטת הסניוריטי הנהוגה כיום במערכת המשפט הישראלית, לפיה מתמנה כנשיא בית המשפט העליון השופט בעל הותק הרב ביותר, אמור השופט יצחק עמית להתמנות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון לאחר פרישתו של השופט עוזי פוגלמן ב-6 באוקטובר 2024, ולהחזיק בו עד לפרישתו הצפויה ב-20 באוקטובר 2028.
עמית ידוע בפסיקותיו החדשניות והמקוריות, המושפעות מהפסיקה האמריקאית, ובהלכות חדשות אשר מופיעות בפסקי דינו, המהוות פריצת דרך בתחום הנזיקין והביטוח[4].
עמדות בבית המשפט העליוןעריכה
ככלל, קוטלג יצחק עמית על ידי עיתון הארץ כבעל נטייה מתונה לשמרנות[5].
עמית תואר באחד התיקים על ידי אליקים רובינשטיין כמי שמגיע "מעולמו ובית מדרשו של חיי המעשה". באותו תיק, סירב עמית להצטרף לדעת הרוב שפסק חובת גילוי פרוטוקולים של חקירות המפרק, לאור ההתנהלות הבעייתית, לשיטתו, של מבקש הגילוי[6]. עמית פועל באופן יצירתי להשגת תוצאות צודקות בעיניו. במקרה אחד, בו פנה אחד הצדדים לבית משפט בלונדון, בניגוד לפסיקה של בית משפט בישראל, פסק עמית הוצאות משפט של מיליון שקלים, ש-800,000 שקלים מתוכם נועדו לאיין הוצאות משפט שנפסקו בבית המשפט בלונדון[7][8]. במקרה אחר, בו נותר עמית בדעת מיעוט, הוא כתב[9]:
- "כחברי השופט דנציגר, אף אני סבור כי התוצאה לפיה צד שזכה בפסק בוררות בישראל, מנוע מלהמציא בקשה לאישור פסק הבוררות לצד שכנגד הנמצא מחוץ לתחום, היא תוצאה בלתי רצויה שהדעת אינה נוחה הימנה. עם זאת, ובניגוד לחברי, לטעמי ניתן לפרש את תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) באופן המוביל לתוצאה הרצויה."[דרושה הבהרה]
עמית התריע נגד עורכי דין שמאריכים יתר על המידה בטענותיהם והמליץ להטיל עליהם הוצאות[10].
משפט אזרחיעריכה
במקרים רבים יחסית מוצא עצמו עמית בעמדת מיעוט בערעורים אזרחיים[11]. למשל, באחד המקרים ביקש עמית לקבוע שהפטור של חברת ביטוח מתשלום למבוטח שניסה לרמות את החברה לא יחול כלפי צד ג' תם לב, למרות שיקולים משפטיים המורים ההפך, אך נותר בדעת מיעוט[12]. במקרה אחר הוא ביקש בדעת מיעוט לקבוע שחברת ביטוח אינה צריכה להעניק כל פיצוי על נזק שנגרם לרכב בעת שנהג הרכב היה מתחת לגיל שנקבע בפוליסה[13].
באופן כללי, עמית מתנגד לפסיקות של תשלומים גבוהים במקום בו הוא אינו רואה נזק המצדיק זאת. למשל, הוא רצה לקבוע בדעת מיעוט שהמדינה הייתה רשאית שלא להעניק את הפרס המובטח של 10 מיליון דולר למוצאי גופתו של מג'די חלבי[14]. כך גם, עמית יצא כנגד פסיקות גבוהות של פיצויים על נזק לא ממוני ונכות נפשית שנפסקו על ידי עמיתיו. במקרה אחד כתב על פסק דין המיעוט של השופט ניל הנדל: "איני מכיר אף פסק דין בנזיקין בו נפסק סכום כה נכבד ... בגין נכות נפשית בשיעור של 10%"[15]. במקרה אחר יצא בחריפות נגד פסק דין הרוב של השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת השופט יורם דנציגר, שפסק פיצויים נפרדים ומשמעותיים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק בלתי ממוני טהור[16]. בשנת 2018 הוא שב ופסק, בהסכמת עמיתיו להרכב, שאין לפסוק פיצויים על פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים על נזק לא ממוני, למעט במקרים של הולדה בעוולה[17]. עמית גם הציג גישה מצמצמת יחסית לזכותם של תלויים בוגרים לפיצויים על מותו של קרוב שהעניק להם תמיכה. לשיטתו, זכות התביעה כתלוי, בניגוד לתביעת העיזבון, ניתן מסיבות סוציאליות ואך ורק למי שנזקק לתמיכה מהנפטר[18]. בפסק דין אחר הבהיר עמית שלא ניתן להעניק במקביל פיצויי הסתמכות ופיצויי קיום אלא במקרים חריגים שבהם הם אינם יוצרים כפילות בפיצוי[19].
עמית התנגד לכלל בדיני מכרזים הקובע ביטול כל הצעה שבה יש טעות בערבות. הוא טען שכלל זה פוגע במטרה של המכרזים, להשיג מחיר טוב ויעילות כלכלית, ושהציפייה שהמציעים ימנעו מטעויות בעקבות הסנקציה החריפה, אינה מתממשת[20].
בפסק דין שניתן במרץ 2018, קבע עמית שהלכת אלחבאנין אינה סימטרית ונוגעת אך ורק למקרים בהם תוחלת החיים של הניזוק קצרה מתוחלת החיים על פי תקנות ההיוון. במקרים בהם תוחלת החיים של הניזוק ארוכה מזו שנקבעה בתקנות ההיוון, לא תחול הלכה זו ויש לערוך את החישוב על פי התקנות. באותו פסק דין קבע שאין להפחית מהפיצוי לניזוק את תוספת הותק של קצבת הזקנה או את דמי הביטוח הלאומי ששולמו או אמורים היו להשתלם עבור רכיב קצבת הזקנה[17].
משפט פליליעריכה
עמית מרשיע, במידת מה, יותר מעמיתיו. בדעת מיעוט, תמך בהרשעה של אדם על סמך ראיות נסיבתיות, בהיעדר תרחיש חלופי סביר לשיטתו, ועל סמך התנהגות תמוהה של הנאשם[21]. במקרה אחר נותר בדעת מיעוט בקביעה שיש להרשיע אדם שמסר רכב לאדם שביצע בו פשע, ב"קשירת קשר למטרה פסולה", בטענה שהראיות הנסיבתיות לא מותירות תרחיש חלופי הגיוני לכך שהוא מסר את הרכב למטרה מותרת[22]. בנוסף, היה בדעת מיעוט שבקשה להרשיע את אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס[23]. כן היה בין שופטי הרוב במספר מקרים בהם הועמדה הרשעה על כנה כנגד דעת מיעוט[24][25], כמו במקרה של הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה[26]. עם זאת, במספר מקרים היה בדעה מקילה עם נאשם בתמיכה בהרשעה בעבירה קלה יותר[27] או בזיכוי מחלק מהאישומים[28].
עמית כתב שני פסקי דין ארוכים בנוגע לזכרונות מודחקים. באחד, זוכה הנאשם מחמת הספק[29], ובשני הורשע הנאשם[30].
משפט מנהליעריכה
בהערת אגב בפסק דין בו דחה השופט עמית את העותר בנימוק של חוסר ניקיון כפיים, הביע עמית עמדה המתנגדת להגבלה של ההלכה בבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים שקבעה שהרישום במרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בלבד. עמית כתב: "אני סבור כי הכרה בסמכותו של פקיד הרישום לסרב לרשום נישואין מחמת תקנת הציבור, עלולה לסדוק את ההלכה היציבה ולפיה סמכויות פקיד הרישום הן טכניות, תוך הכנסת שיקולים ערכיים-מוסריים לפעולת הרישום." ובהמשך שלל סירוב של פקיד הרישום בנימוק של ממזרות: "מחשש שקבלת עמדת המשיב (המדינה) עלולה ליצור כלל רחב מדי, שלפיו כל מקרה של חשש ממזרות יוחרג מהלכת פונק שלזינגר."[31]
בשני מקרים בהם בית המשפט קצב לרשויות זמן לניצול קרקע שהופקעה למטרות ציבוריות, סבר עמית בדעת מיעוט שיש לבטל את ההפקעה ולא לאפשר לרשויות להשתהות זמנים ארוכים על קרקעות שהופקעו ולא נעשה בהן שימוש[32]. במקרה שלישי היה חלק מהרכב שהחליט פה אחד על ביטול הפקעה בגלל שנעשתה ללא תמורה לייעוד קונקרטי שלא מומש בחלוף שנים רבות מההפקעה[33]. במקרה אחר, היה בדעת מיעוט שיש לבטל החלטה של רשויות התכנון בגלל שלא נעשה סקר סיכונים[34].
קישורים חיצונייםעריכה
- יצחק עמית, באתר הרשות השופטת
- יצחק עמית, באתר "שופטים בישראל"
- יובל יועז, פרופיל: מי אתה יצחק עמית, צעיר השופטים בבית-המשפט העליון?, באתר גלובס, 28 ביולי 2010
- יצחק עמית, על חובת הזהירות של המחזיק במקרקעין, באתר "דעת"
הערות שולייםעריכה
- ^ אנשי הקהילה מתמנים לתפקידים במשק, מבט מל"מ 54, ספטמבר 2009, עמ' 46
- ^ עידו באום, בין השופטים החדשים בעליון - יצחק עמית שבעבר התנגח במערכת, באתר TheMarker, 31 באוגוסט 2009
- ^ לפשרה של הלכה חדשנית, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
- ^ נועם שרביט, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וניל הנדל מונו לשופטים בעליון, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2009
- ^ שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
- ^ ע"א 6919/15 ברגרזון נ' אשפלסט, ניתן ב-17.7.2017
- ^ ע"א 3907/14 בנאי נ' רייפמן, ניתן ב-10.8.2016
- ^ משה גורלי, העליון נגד לונדון בקרב על תיק רייפמן: "זלזול בהליך מקומי תלוי ועומד", באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2016
- ^ רע"א 1739/17 Michael Flacks נ' Stephen Bisk, ניתן ב-31 בדצמבר 2017
- ^ גור מגידו, העליון: הוצאות משפט על צדדים שמשתמשים לרעה בהליך מקדמי, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2015
- ^ ראו בנוסף לפסקי הדין האחרים המדווחים בערך זה, את: ע"א 297/16 שלוסברג ואח' נ' הוד ואח', ניתן ב-4 בדצמבר 2017
ע"א 10208/16 קרסו מוטורס נ' Better Place Inc., ניתן ב-13 בדצמבר 2017
ע"א 8205/16 CONTRASTOCK OY נ' האוניה, THOR HORIZON באמצעות בעלת האוניה, ניתן ב-25 בינואר 2018 - ^ רע"א 1219/18 שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ב-18 ביוני 2018
- ^ רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בעמ, ניתן ב-4 ביוני 2019
- ^ ע"א 6295/16 איברהים קוזלי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-3 ביוני 2019
- ^ ע"א 4699/10 מדינת ישראל נ' רגב שובר, ניתן ב-4.12.2012
- ^ ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' היס, ניתן ב-7.7.2011
- ^ 17.0 17.1 ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12 במרץ 2018
- ^ ע"א 8961/16 פלונים נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה, ניתן ב-14.6.2017
- ^ ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים נ' אנטיפוד השקעות, ניתן ב-25.6.2019
- ^ עע"ם 5375/15 בטחון שירותים אבידר נ' נתיבי ישראל ואחרים, ניתן ב-11.8.2016
- ^ ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל, ניתן ב-6.9.2016
- ^ ע"פ 6928/17 מדינת ישראל נ' יהודה אסרף, ניתן ב-16 באוגוסט 2018, סעיף 57
- ^ ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט, ניתן ב-28.9.2016
- ^ ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31.12.2015
- ^ ע"פ 8704/09 באשה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-11.11.2012
- ^ ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב-23.12.2015
- ^ ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-19.11.2012
- ^ ע"פ 7253/14 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל, ניתן ב-16.11.2015
- ^ ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20.10.2010
- ^ ע"פ 2218/10
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון
פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים בג"ץ 5384/16 , סעיפים 17-18 - ^ עע"מ 1405/13 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, ניתן ב-9 במרץ 2014
עע"מ 9047/17 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א נ' דוד קרקובסקי, ניתן ב-23 במאי 2019 - ^ עע"מ 7946/16 שלומית הרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, ניתן ב-28 בינואר 2018
- ^ עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' אלון צבי כרמלי ואח', ניתן ב-26 ביוני 2019