בואינג 777
בואינג 777 (באנגלית: Boeing 777), המכונה "טריפל שבע" (Triple Seven), הוא מטוס נוסעים סילוני דו־מנועי הגדול בעולם, ורחב גוף המיועד לטיסות ארוכות טווח, אשר פותח ונבנה על ידי חברת בואינג. ה-777 יכול להכיל בין 300 ל-550 מושבים (תלוי בדגם המטוס ובמפרט של כל חברת תעופה) לטווחים של 9,695–17,370 ק"מ. מתחריו של מטוס זה הם איירבוס A330, איירבוס A340 וכל מטוסי סדרת ה-A350 מתוצרת איירבוס ו-איליושין IL-96 מתוצרת איליושין.
 | |
| בואינג 777F | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים רחב גוף |
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית |
| יצרן | בואינג |
| טיסת בכורה | 12 ביוני 1994 |
| תקופת שירות | 7 ביוני 1995 – הווה (28 שנים) |
| יחידות שיוצרו | 1,680 (נכון ליוני 2020) [1] |
| משתמש ראשי |
 בריטיש איירווייז אמירטס סינגפור איירליינס אייר פראנס |
| משתמשים משניים |
 אל על |
| דגמים |
|
| מחיר |
777-200ER: 244,700,000 $ 777-200LR: 275,800,000 $ 777-300ER: 298,300,000 $ 777F: 280,100,000 $ |
| תרשים | |
 | |
היסטוריה עריכה
מטוס נוסעים עריכה
ביקוש השוק הוא שקבע את הממדים, עיצב והשיק את המוצר החדש ביותר במשפחת המטוסים הדו-מעבריים של בואינג - ה-777. עיצוב המטוס מספק תכונות, חידושים וגישות כלפי פיתוח מטוסים אשר קובעים רף חדש בכל הנוגע להוספת ערך למטוסים.
הבואינג 777, הוא מטוס הסילון הראשון שתוכנן באופן דיגיטלי לחלוטין, וזאת באמצעות גרפיקה ממוחשבת תלת-ממדית. לאורך תהליך התכנון, המטוס "הורכב מראש" על גבי המחשב וכך נמנע הצורך בבניית אב-טיפוס יקר בגודל מלא. פיתוח המטוס החל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ונעשה בשיתוף עם חברות התעופה הגדולות בעולם באותה התקופה: אול ניפון איירווייז, אמריקן איירליינס, בריטיש איירווייז, ג'פאן איירליינס, דלתא איירליינס, יונייטד איירליינס, קוואנטס, וקת'אי פסיפיק.
תוכנית 777 הושקה באוקטובר 1990, עם הזמנה של יונייטד איירליינס. ביוני 1995, יונייטד הפעילה את ה-777 לראשונה בטיסה מסחרית.
מועצת המנהלים של בואינג אישרה את ייצור ה-300–777 ב-26 ביוני 1995. מטוס ה-300–777 הראשון סופק ל-קת'אי פסיפיק ביוני 1998. מטוסי ה-200–777 וה-300–777, אשר תומכים בטווחי טיסה ארוכים יותר, הושקו בפברואר 2000, ומספקים את הנוחות והיתרונות הכלכליים של הבואינג 777 גם לנתיבים ללא תחנות ביניים, אשר לא היו אפשריים כלל בעבר. מטוס ה-300–777ER הראשון יצא ממפעל אוורט שבוושינגטון ב-14 בנובמבר 2002.
מטוס מטען עריכה
בואינג השיקה את מטוס המטען 777 במאי 2005, בתגובה לביקוש החזק מצד מפעילי מטענים מכל רחבי העולם שדרשו מטוס מטען יעיל ובעל קיבולת גבוהה ויכולת טיסה למרחקים ארוכים. המטוס הושק עם הזמנה של אייר פראנס. נכון להיום, ה-777 זמין בשישה דגמים: 777-200, 777-200ER (טווח מורחב), 777-200LR (טווח ארוך יותר), 777-300 וה-300–777ER וכן ה-777-Freighter (מטוס המטען).
2019-2023 - הסבת מטוסי נוסעים למטוסי מטען עריכה
באוקטובר 2019, פורסמה עסקת חתימה בשווי של כ-400 מיליון דולר, אשר יצאה לפועל באוגוסט 2021, וכך לראשונה בעולם, תסב התעשייה האווירית מטוס בואינג 777 נוסעים למטוס מטען. ההסבה עבור חברת GE Capital Aviation Services GECAS, וצפויה להימשך כ-130 ימים.[2] במרץ 2023 פורסם על ידי התעשייה האווירית כי טיסת ניסוי ראשונה של מטוס נוסעים B777-300ER שהוסב לתצורת מטען, בוצעה בהצלחה. המטוס בעל יכולת הטסת מטען במשקל של כ-100 טון ובעל נפח גדול.[3]
פרסים עריכה
ב-15 בפברואר 1996 זכה ה-777 בגביע רוברט ג’. קולייר המוענק על ידי איגוד האווירונאוטיקה הלאומי של ארצות הברית. עם הענקת הפרס, ה-777 הוכר כהישג האווירונאוטי לשנת 1995.[4]
מאפיינים עריכה
ה-777 הוא המטוס הראשון שנבנה כולו בסימולציות מחשב, ללא ניסויים בדגמים קטנים. הוא יכול לשאת בין 283 ל-368 נוסעים בתצורת 3 מחלקות ובעל טווח טיסה של 9,630 ק"מ (בגרסת ה"Freighter") עד 17,446 ק"מ (בגרסת ה-LR). המטוס עוצב כדי לגשר בין מטוס ה-767 ל-747, מבחינת תפוסת מקום, יוצר בשתי גרסאות אורך.
כבר במהלך שנת 2000 הצליח המטוס להשיג את התואר "המטוס הנמכר ביותר", זאת בזכות צריכת הדלק הנמוכה והגוף הרחב אשר גרמו לחברות רבות להעדיף להשתמש במטוס, לצורך טיסות ארוכות טווח.
חברת התעופה הראשונה אשר השתמשה ב-200–777 היא חברת "יונייטד איירליינס" בשנת 1995, ולפי נתונים משנת 2008, חברת "אמירטס" מחזיקה בצי הגדול ביותר של מטוסי בואינג 777.
בזכות הכנף החדשה, המנוע המתאפיין בנצילות מוגברת ומבנה קליל יותר, ה-777 מאפשר שימוש יעיל בדלק. יעילות זו, בתורה, מבטיחה פליטות פחמן פחותות על כל מושב נוסע.
בואינג מציעה ללקוחות ה-777 חידושים שמנצלים את המרחב באזור החלק העילי של המטוס - האזור שממוקם בין תאי האחסון לבין החלק העליון של המטוס. חידושים אלה מאפשרים למפעילים להשתמש במרחב העילי לצורך מיקום עמדות המנוחה של הצוות ולאחסון.
גרסאות המטוס עריכה
777-200 עריכה
ה-200–777 הוא הדגם הראשון של המטוס, טיסת הבכורה שלו נערכה ב-12 ביוני 1994, והוא נמסר לחברת התעופה יונייטד איירליינס ב-15 במאי 1995. טווחו המרבי 9,700 ק"מ, ונועד בעיקר לטיסות מקומיות בתוככי ארצות הברית.[5]
מדגם זה יוצרו 88 מטוסים, נכון ליולי 2011 68 מטוסים נמצאים בשרות פעיל. מטוסה המתחרה של איירבוס הוא ה-A330-300.
ב-18 בספטמבר 2018 יצא מטוס הבואינג 200–777 הראשון משירות, המטוס שטס את טיסת הבכורה ביוני 1994 נמסר בשנת 2000 לחברת התעופה קת'אי פסיפיק צבר כ-20,000 טיסות, ונמסר בתרומה למוזיאון התעופה והחלל פימה שבטוסון ארצות הברית.[6]
777-200ER עריכה
ה-777-200ER הוא גרסה מתקדמת של ה-200–777, היכול לשאת יותר דלק מגרסת ה-200 ולכן גדל טווח טיסתו - התוספת ER מסמנת טווח מורחב (Extended Range). טווחו המרבי של ה-200ER הוא 14,300 ק"מ (7,700 מיל). ה-200–777ER מחזיק בשיא של טיסת חירום עם מנוע אחד - 177 דקות טיסה מעל האוקיינוס השקט.
ה-200ER הראשון נמסר לבריטיש איירווייז ב-6 בפברואר 1997. המטוס המתחרה של ה-200ER הוא האיירבוס A340-300.
777-300 עריכה
ה-777-300 הוא גרסה מוארכת של ה-200–777 והיא ארוכה ממנו ב-10.1 מטר. הוא נועד להחליף מטוסי הבואינג 100–747 והבואינג 200–747. בהשוואה למטוסי ה-747 המיושנים, ל-777 המתוח ישנה קיבולת נוסעים וטווח טיסה דומה אך הוא נועד לצרוך דלק מופחת בשליש ועלויות התחזוקה שלו נמוכות ב-40 אחוז. מתיחה זו אפשרה למטוס לשאת עד 550 נוסעים במחלקה אחת, הסדר זה אומץ על ידי חברות התעופה היפניות אשר מטיסות נוסעים רבים בקווים קצרים. בגלל אורכו של המטוס (73.9 מטר) מצויד ה-300 בחלק המונע את חיכוך הזנב בקרקע במהלך הנחיתה ובמצלמות כדי לסייע לטייסים במהלך ההסעה. טווחו המרבי 11,120 ק"מ.
ה-300 הראשון נמסר לקת'אי פסיפיק ב-21 במאי 1998. עם כניסתו לשירות של ה-300–777ER, חברות התעופה בחרו בו במקום בדגם ה-300. ל-300 אין מתחרה ישיר של חברת איירבוס אולם ה-A340-600 הוצע במכרזים נגדו.
777-200LR עריכה
777-200LR הוא מטוס הנוסעים המסחרי בעל טווח הטיסה הגדול ביותר, המטוס נכנס לשירות בשנת 2006, התוספת LR מסמנת טווח ארוך יותר (Longer Range).[7] בואינג נתנה למטוס את השם Worldliner, המדגיש את יכולתו לחבר כמעט כל שני שדות תעופה בעולם. המטוס מחזיק בשיא לטיסה הארוכה ביותר ללא חניה. טווח המטוס הוא 17,370 ק"מ. המטוס מיועד לקווים ארוכים במיוחד כגון לוס אנג'לס-סינגפור. ל-200LR כנפונים משוכים לאחור, ציוד נחיתה חדיש, מכלי דלק נוספים ומבנה מחוזק. ה-200–777LR הראשון נמסר לפקיסטן אינטרנשיונל איירליינס ב-26 בפברואר 2006. המטוס המתחרה הקרוב ביותר מתוצרת איירבוס הוא איירבוס A340-500HGW
777-300ER עריכה
ה-777-300ER היא גרסה ארוכת טווח של ה-300–777 - משמעותו של הקיצור ER היא טווח מורחב (Extended Range). נוספו לו כנפונים משוכים לאחור, ציוד נחיתה חדיש, מכלי דלק נוספים ומבנה מחוזק. מנועיו הם GE90-115B1, ומנוע זה הוא מנוע הסילון החזק בעולם עם דחף מרבי 52,300 ק"ג (115,300 ליברות). טווחו המרבי 14,690 ק"מ.
ה-300ER הראשון נמסר לחברת אייר פראנס ב-29 באפריל 2004. ה-300ER היא הגרסה הנמכרת ביותר של ה-777 ואחריה ה-200ER. עלות התפעול של ה-300ER בעל שני מנועיו נמוכה ב-8 עד 9 אחוזים מעלות התפעול של האיירבוס A340-600 בעל ארבעת מנועיו. מספר חברות החלו להחליף את מטוסי הבואינג 400–747 שלהן ב-777-300ER החסכוני ב-20 אחוז בצריכת הדלק. מתחרי ה-300ER הם הA340-600HGW והאיירבוס A350-1000.
777 Freighter עריכה
777F הוא גרסת המטען של ה-777 - F היא קיצור המלה Freighter (מטוס מטען). ה-777F בנוי על שלדת ה-200–777LR, ולשניהם תכונות דומות כגון קיבולת דלק, מנועים, וכנפונים משוכים לאחור. טווחו מרבי 9,070 ק"מ כאשר הוא מלא, טווח המטוס גדל במדה ומשקל המטוס פוחת.
ה-777F הראשון נמסר לאייר פראנס ב-19 בפברואר 2009. מאז, נמסרו 61 מטוסים ל-11 חברות תעופה שונות.
777 טנקר (KC-777) עריכה
KC-777 הוא גרסת התדלוק של ה-777. בחודש ספטמבר 2006, הכריזה בואינג על ה-KC-777 שיהיה מטוס גדול יותר מה-KC-767 אם חיל האוויר האמריקני ידרוש מטוס תדלוק גדול יותר. בחודש אפריל 2007 הציעה בואינג את ה-KC-767 במקום ה-KC-777, עבור מכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס התדלוק KC-X.
777X עריכה
במהלך הסלון האווירי בדובאי, ב-17 בנובמבר 2013, חברת בואינג הכריזה על שיפור ל-777 שיקרא 777X. השיפור כולל שתי גרסאות בעלות כנפונים משוכים לאחור, מנועים משופרים של חברת ג'נרל אלקטריק (GE9X). מוטת הכנפיים של שני הדגמים היא 71.1 מטרים, עקב גודלה, הכנפונים מתקפלים כשהמטוס על הקרקע ומוטת הכנפיים מתקצרת ל-64.8 מטרים.[8]
ב-25 בינואר 2020 ביצע המטוס את טיסת המבחן הראשונה שלו.[9][10]
גרסה זו מחליפה את גרסת ה-747.[11]
777-8 עריכה
ה-777-8 יהיה תחליף ל-777-300ER ויוכלו לשבת בו כ-350 איש בשלוש מחלקות. בהתחלה הוצע דגם זה באורך 69.5 מטרים, אך ב2023 הוארך המטוס ל-70.87 מטרים, הזהה לגודלו של ה-777-8F. למטוס טווח טיסה של 16,190 ק"מ (8,745 מייל ימי) והוא המתחרה הישיר של האיירבוס A350-1000.
777-9 עריכה
ה-777-9 יוכל לשאת 400 נוסעים בשלוש מחלקות לטווח של 13,500 ק"מ (7,285 מייל ימי). אורכו של המטוס יהיה 76.7 מטרים והוא אמור להיות המטוס הדו-מנועי הגדול בעולם. לפי בואינג אין למטוס מתחרים בשוק. לפי הודעות בואינג המטוס הראשון יימסר לחברת אמירייטס ב-2023. בפוסט שכתבה בואינג לפני שנה ב-6 בינואר 2021, ה-777X יהיה המטוס המרווח בעולם במחלקה ראשונה וגם יהיה הארוך בעולם.
777-8F עריכה
ה-777-8F הוצג לראשונה ב2022 והוא אמור לשמש כתחליף ל-777F. המטוס יהיה באורך 70.87 מטרים ובעל מוטת כנפיים זהה לשני דגמי הנוסעים. טווח המטוס צפוי להיות 8,173 ק"מ.
נתונים טכניים עריכה
| 777-200 | 777-200ER | 777-200LR | 777F | 777-300 | 777-300ER | 777-8 | 777-9 | 777-8F | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| צוות | 2 | ||||||||
| מספר נוסעים ממוצע |
301 (3 מחלקות) 400 (2 מחלקות) 440 (מקסימום) |
מטען | 365 (3 מחלקות) 451 (2 מחלקות) 550 (מקסימום) |
353 (3 מחלקות) |
407 (3 מחלקות) |
מטען | |||
| אורך | 63.7 מטר | 73.9 מטר | 70.87 מטר | 76.7 מטר | 70.87 מטר | ||||
| מוטת כנפיים | 60.9 מ' | 64.8 מ' | 60.9 מ' | 64.8 מ' | 71.75 מ' (פתוח), 64.85 מ' (מקופל) | ||||
| גובה הזנב | 18.5 מ' | 18.6 מ' | 18.5 מ' | 19.48 מ' | 19.7 מ' | 19.51 מ' | |||
| רוחב פנימי | 5.87 מ' | 5.96 מ' | |||||||
| רוחב חיצוני | 6.20 מ' | ||||||||
| קיבולת מטען מרבית | 5,720 מ"ק | 23,051 מ"ק | 7,640 מ"ק | ||||||
| משקל ריק | 134,800 ק"ג | 138,100 ק"ג | 145,150 ק"ג | 144,400 ק"ג | 160,500 ק"ג | 167,800 ק"ג | |||
| משקל נחיתה מרבי | 201,840 ק"ג | 213,180 ק"ג | 223,168 ק"ג | 260,816 ק"ג | 237,680 ק"ג | 251,290 ק"ג | |||
| משקל המראה מרבי | 247,200 ק"ג | 297,550 ק"ג | 347,500 ק"ג | 347,800 ק"ג | 299,370 ק"ג | 351,500 ק"ג | 351,500 ק"ג | 351,500 ק"ג | 365,100 ק"ג |
| מהירות שיוט | 0.84 מאך (905 קמ"ש, 490 קשר) בגובה שיוט של 35,000 רגל (11,000 מטר) | ||||||||
| מהירות מרבית | 0.89 מאך (950 קמ"ש, 512 קשר) בגובה שיוט של 35,000 רגל (11,000 מטר) | ||||||||
| טווח מרבי | 9,700 ק"מ | 14,310 ק"מ | 17,370 ק"מ | 9,070 ק"מ | 11,120 ק"מ | 14,690 ק"מ | 16,190 ק"מ | 13,500 ק"מ | 8,170 ק"מ |
| אורך מסלול מינימלי | 2,530 מ' | 3,570 מ' | 2,970 מ' | 2,990 מ' | 3,380 מ' | 3,200 מ' | |||
| קיבולת דלק מרבית | 117,348 ל' | 171,176 ל' | 181,283 ל' | 181,283 ל' | 171,176 ל' | 197,360 ל' | |||
| סייג רום | 13,140 מ' | ||||||||
| הנעה (×2) | PW 4077 RR 877 GE90-77B |
PW 4090 RR 895 GE90-94B |
GE90-110B1 GE90-115B1 |
PW 4098 RR 892 GE90-92B/GE90-94B |
GE90-115B1 | GE9X | |||
| דחף (×2) | PW: 77,000 lbf (342 kN) RR: 76,000 lbf (338 kN) GE: 77,000 lbf (342 kN) |
PW: 90,000 lbf (400 kN) RR: 93,400 lbf (415 kN) GE: 93,700 lbf (417 kN) |
GE −110B: 110,100 lbf (490 kN) GE −115B: 115,540 lbf (514 kN) |
PW: 98,000 lbf (436 kN) RR: 93,400 lbf (415 kN) GE: 92,000/93,700 lbf (409 kN)/(418 kN) |
GE: 115,540 lbf (514 kN) | GE: 105,000 lbf (470 kN) | |||
תאונות ותקריות עריכה
- ב-17 בינואר 2008, מטוס 200–777ER שהיה בטיסת בריטיש איירוויז 038 מבייג'ינג ללונדון, דאה ללא מנועים בגובה של מתחת ל-1000 רגל ונחת נחיתת אונס בנמל התעופה לונדון הית'רו. כני הנסע האחוריים קרסו והמטוס החליק על המסלול. כמה עשרות נוסעים נפצעו ואף לא נוסע אחד נהרג. המטוס הוצא משירות וחלקיו משמשים את בריטיש איירוויז כחלפים. מחקירת התאונה עלה כי גבישי קרח זעירים שהצטברו במערכת הדלק של מנוע ה-Rolls-Royce Trent 800 הפכו לבוצה דביקה וסתמו את מערכת חילוף החום דלק-שמן. בסימולציות שנעשו התברר כי מדובר בתקרית נדירה ביותר, שמתרחשת בצירוף מקרים שכולל תנאים רבים, ושאי אפשר היה לחזותה מראש. מסקנת החקירה הביאה לעיצוב מחדש של דגם המנוע בחברת רולס-רויס.
- ב-6 ביולי 2013, מטוס 200–777ER שהיה בטיסה 214 של אסיאנה איירליינס משאנגחאי לסן פרנסיסקו דרך אינצ'ון התרסק בנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו במהלך הנחיתה והזנב נשבר ו-6 נוסעים נזרקו מחוץ למטוס. מתוך 307 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על הסיפון, נהרגו שלושה ונפצעו 181. נמצאה גופת אישה עם סימני דריסה של כבאית תעופתית, אך החוקרים הסיקו שהיא נהרגה כתוצאה מהתאונה עצמה. מקרה זה היה הראשון בו נהרגו נוסעים במטוס ה-777.[12]
- בחקירה התברר כי באותו יום מערכת ההנחתה האוטומטית של שדה התעופה הייתה כבויה. וכי בעת הנחיתה הטייס, שהיה בטיסת אימונים, העביר את מצב הטייס האוטומטי לשגוי, דבר שגרם למטוס להתחיל לטפס, ובכדי לתקן זאת הוא מיד העביר את המצערת למצב סרק. לטייס הייתה ציפייה שהמצערת האוטומטית תכנס לפעולה ותגביר את כח המנוע והדבר לא התרחש, כי שילוב פעולות לא רגיל זה כיבה את מוד המצערת האוטומטית. עוד התברר, כי מפקד הטיסה איחר לתפוס שליטה על המטוס כאשר הבין שקיימת בעיה. הדוח מציין שמדובר בטעות אנוש עם שילוב של בעיה במיכון, כאשר החוקרים נחלקים ביניהם, האם הבעיה העיקרית הייתה בעיה במיכון שבילבל את הטייסים או ביכולת השיפוט של הטייסים. עוד התברר כי מעט משעות הטיסה של הטייס היו בטיסות לא ממוכנות וכי הטייס עבר מהטסה של מטוס איירבוס שבו קיימת תורת ההפעלה אחרת. ההמלצות היו לאמן יותר את הטייסים בטיסות לא ממוכנות. לעצב את הטיסה הממוכנת באופן אינטואטיבי יותר לטייסים, ולתת לטייסים התראות טובות יותר כאשר מהירות המטוס נמוכה מדי.[13]
- ב-8 במרץ 2014 התרסק מטוס 200–777ER בעל הרישום 9M-MRO שהיה בטיסה 370 של מלזיה איירליינס בדרכה מקואלה לומפור לבייג'ינג-קפיטל, כשעליו 227 נוסעים ו-12 אנשי צוות. ב-24 במרץ, הודיעה מלזיה, כי המטוס התרסק ללא ניצולים בדרום האוקיינוס ההודי. שרידי המטוס נמצאו באי ראוניון, רק בקיץ 2015.
- ב-17 ביולי 2014 התרסק מטוס 200–777 בטיסה 17 של מלזיה איירליינס שהייתה בדרכה מאמסטרדם לקואלה לומפור. המטוס התרסק מעל אוקראינה כתוצאה מטיל נגד מטוסים שפגע בו. הטיל שוגר – כנראה – על ידי בדלנים רוסים שהיו באותה תקופה במהלך מלחמת אזרחים באוקראינה.[14]
- ב-3 באוגוסט 2016 מטוס בואינג 300–777 מס' זנב A6-EMW בטיסה 521 של אמירטס נחת בדובאי מטריוונדרום שבהודו ללא כן הנסע הקדמי, המטוס שהיו בו 282 נוסעים ו-18 אנשי צוות התלקח אך לא היו נפגעים מקרב המטוס, כבאי אחד נהרג בעת כיבוי השרפה.[15]
- ב-20 בפברואר 2021 מטוס בואינג 777-200 בטיסה UA328 של יונייטד איירליינס מדנוור בדרכו להוואי ביצע נחיתת חירום זמן קצר לאחר ההמראה, לאחר שמנועו החל לבעור. בדרך חזרה לשדה התעופה ניתקו חלקי מכסה המנוע מהמטוס ונפלו באזור מגורים בפרבר שנמצא כ-40 ק"מ צפונית לדנוור. נחיתת החירום בוצעה בהצלחה ולא דווח על נפגעים במטוס או על הקרקע. המטוס היה באוויר בסך הכול כ-22 דקות.[16] תקרית דומה ארעה למחרת גם בשמי הולנד עם אותו סוג של מנוע.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בואינג 777 (באנגלית)- האתר הרשמי של חברת בואינג
- קישור ישיר לדף של 777 באתר בואינג
- הצצה נדירה: כך בונים מטוס בואינג 777, באתר ynet, 25 בינואר 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ סיכום ההזמנות והמשלוחים של ה-777 באתר בואינג
- ^ לראשונה בעולם: התעשייה האווירית תסב בואינג 777 ממטוס נוסעים למטען, באתר ynet, 10 באוגוסט 2021
- ^ יובל אזולאי, תע"א: טיסת ניסוי ראשונה לבואינג 777 שעבר הסבה ממטוס נוסעים למטען, באתר כלכליסט, 24 במרץ 2023
- ^ בואינג ישראל, באתר 777
- ^ דרור מרום, בואינג 777-200: החדש, באתר גלובס, 28 באוקטובר 1999
- ^ Aviation Tribune, World’s First Boeing 777 to Be Donated to an Aviation Museum, Aviation Tribune | Aviation News, 2018-09-17 (באנגלית)
- ^ שירות גלובס, בואינג 777-200LR, בעל טווח הטיסה הארוך בעולם, ביצע טיסת ניסוי ראשונה, באתר גלובס, 9 במרץ 2005
- ^ Dubai 2013: Boeing 777X launches in record-breaking fashion
- ^ "Boeing 777X: World's largest twin-engine jet completes first flight". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-01-26. נבדק ב-2020-01-26.
- ^ Dominic Gates, Boeing enjoys rare moment of brightness as massive 777X makes first flight, The Seattle Times, 24 בינואר 2020 (באנגלית)
- ^ סוף עידן בתעשיית התעופה: בואינג נפרדת ממטוסי 747, באתר כלכליסט, 1 בפברואר 2023
- ^ הארץ, מטוס מסיאול התרסק במהלך נחיתה בסן פרנסיסקו, באתר הארץ, 6 ביולי 2013
- ^ תעופה בחקירה, עונה 14, פרק 2, ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, מטוס בואינג מלזי עם 300 בני אדם התרסק באוקראינה, באתר גלובס, 17 ביולי 2014
- ^ "Fire guts Emirates jet after hard landing; one firefighter dies". Reuters. 2016-08-03. נבדק ב-2016-08-03.
- ^ אי.פי. ואיתי בלומנטל, תיעוד מארה"ב: מנוע המטוס בער, חלקיו נפלו באזור מגורים בקולורדו, באתר ynet, 21 בפברואר 2021