פריח אבו מדין

פריח אבו מדין
	השייח' פריח אבו מדין, שנות השלושים של המאה ה-20
	השייח' פריח אבו מדין, שנות השלושים של המאה ה-20
לידה	1871; צפון מערב הנגב
פטירה	1955 (בגיל 84 בערך)
עיסוק	ראש שבט החנאג'רה
	1922–1924; (כשנתיים)
	→ שייח' חמיד אל-צופי חג' חוסיין אבו כף ←

פריח אבו מדין (בערבית: فريح أبو مدين,1871–1955), היה ראש שבט החנאג'רה, מהשייח'ים הבדואים הבולטים והמכובדים בנגב. כיהן כראש עיריית באר שבע, כחבר מועצת העיר וכדיין בבית הדין השבטי של האוכלוסייה הבדואית.

תולדותיו

אבו מדין היה בן לשבט חנאג'רה. מוצא משפחתו מהקרקעות המשתרעות בחוף הים בין עזה ובין דיר אל-בלח. כשהיה בן חמש, נהרג אביו בקרבות בין שבט תיאהא ושבט תראבין ("מלחמת זארע").

בתקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת 1910 התמנה כחבר במועצת הנהלת העיר באר שבע, וכיהן בתפקיד זה עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה שימש כפקיד גביית התבואה מטעם הצבא העות'מאני שחנה בנגב. עם התקדמות הצבא הבריטי, עזבו הבדואים את אזורי הקרבות בפקודת הממשל העות'מאני. אבו מדין, שהיה חולה באותו זמן ולא יכול היה לנדוד עם שבטו, נעצר על ידי הבריטים. בהיותו שבוי, התוודעו אליו מספר קצינים בריטים, ביניהם מנהל הריגול. על ייסוד האמון שנוצר וההסכם שכרתו הבריטים עם חוסיין בן עלי, לפיו הובטחה לו השליטה באזורים שישוחררו על ידי בעלות הברית, הצטרף למלחמה באימפריה העות'מאנית. בתמיכתו פוזרו ממטוסים כרזות תעמולה הקוראות לציבור הערבי בארץ ישראל לתמוך בבריטים. כמו כן נשלחו מכתבים ברוח זו לשייח'ים בנפת באר שבע. אבו מדין אף שימש כמורה דרך לכוחות אנזא"ק בזמן כיבוש באר שבע והנגב.

אבו מדין קיבל אישור לקצור את התבואות של בני שבטו. על תושבי הכפרים הסמוכים: ח'אן יונס, בני סוהילה ודיר אל-בלח הוטל לסייע לו במלאכת הקציר. כמו כן, הועמדו לרשותו מספר חיילים להגנתו האישית ולשמירה על התבואה. לאחר המלחמה חזר לשבטו, שבט החנאג'רה, ונתמנה לשייח'. הממשלה הבריטית העניקה לו אות כבוד, "חבר נכבד של האימפריה הבריטית".

דיין בבאר שבע

דיינים בבית הדין השבטי הבדואי בבאר שבע

בראשית השלטון הבריטי בארץ ישראל, יסדו השלטונות את בית הדין השבטי, שבסמכותו היה לשפוט במקרים של הפרת החוק והמנהג הבדואי ולהוציא פסקי דין ברוח מנהגים אלה. מקום מושבו של בית הדין היה בקומה השנייה בבית הסארייה. בדין ישבו השייחים של שבטי הבדואים, ביניהם השייח' אבו מדין, ובראשם ישב קצין המחוז עארף אל-עארף. מוסד שיפוטי נוסף שהקימו הבריטים בבאר שבע בשנת 1919, היה מועצת הדמים. המועצה נוסדה כדי ליישב סכסוכי דם ישנים בין שבטי הבדואים בנגב. המועצה הורכבה משבעה נשיאי המטות, ביניהם השייח' אבו מדין, ובראשם, ראש עיריית באר שבע, חג' עלי אל-עטאונה. המועצה, הצליחה למנוע שפיכות דמים וליישב את רוב הסכסוכים בין השבטים, בוטלה בשנת 1922, וסמכויותיה נוספו לבית הדין השבטי.

נציג הבדואים בנפת באר שבע

בשנת 1922 מינו הבריטים את השייח' לראש עיריית באר שבע, תפקיד בו כיהן כשנתיים. השייח' היה אחד הבדואים הבודדים שגרו אז בעיר. ביתו הוקם כבית מגורים דו קומתי. חלקו התחתון שימש לחנויות שהושכרו וחלקו העליון למגורים. בנוסף לביתו, הקים גם חאן למתארחים בעיר.^[1]

בית השייח' אבו מדין

אבו מדין אף מונה כאחד מעשרים ואחד חברי המועצה המייעצת שייסד הנציב העליון, הרברט סמואל.^[2] המועצה הורכבה מעשרה נציגי ציבור (ארבעה מוסלמים, שלושה נוצרים ושלושה יהודים), מעשרה פקידים מן המחלקות השונות בממשל הבריטי, ובראשה עמד הנציב העליון.^[3]

אבו מדין העיד בפני ועדת שו בשם הבדואים מנפת באר שבע. הוא טען כי הבדואים במחוזו חרדים מפני גזילת קרקעותיהם. כמו כן טען בפני הוועדה שארץ ישראל היא ארץ קטנה, ואין ביכולתה להכיל את העולים היהודים הנוספים. לפיכך לערבים לא תהיה ברירה אלא למות או לעזוב את הארץ.

שנים אחרונות

לאחר קום מדינת ישראל, נמלט עם משפחתו לרצועת עזה,^[4]^[5] ובה נפטר ב-1955. נכדו, פריח אבו מדין, כיהן כשר המשפטים ברשות הפלסטינית.^[4]

לקריאה נוספת

עארף אל-עארף, מטה חנאג'רה ושבטיו, תולדות באר שבע ושבטיה, (תרגום: מנחם קפליוק), ירושלים: הוצאת אריאל, עמ' 114-118
עארף אל-עארף, בתי הדין השבטיים, שבטי הבדואים במחוז באר שבע, (תרגום: מנחם קפליוק), ירושלים: הוצאת אריאל, עמ' 28-32
אילן גל-פאר, באר-שבע והבדווים, בתוך: יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר שבע, ירושלים: הוצאת כתר, עמ' 277-281
מחמד עמר חמאדה, אנציקלופדיית נכבדי פלסטין במאה העשרים, סוריה 2000 (בערבית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריח אבו מדין בוויקישיתוף

עדים חדשים לועד הפועל הערבי לפני ועדת החקירה, דבר, 6 בדצמבר 1929; המשך.

הערות שוליים

^ גדעון קרסל ויוסף בן-דוד, ‏השוק הבדווי – אבן הפינה לייסוד באר-שבע, קתדרה 77, עמ' 53
^ ראו למשל: רשימת משתתפים במושב השלישי של הוועידה שהתקיים ב-7 בדצמבר 1920.
^ ראו:אודות המועצה המייעצת, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
^ ¹ ² Aref Abu-Rabia, A Bedouin Century: Education and Development Among the Negev Tribes in the Twenties Century, P. 132
^ המצרים מתבססים בכביש עזה - אל עריש, על המשמר, 4 באוקטובר 1949

[1] גדעון קרסל ויוסף בן-דוד, ‏השוק הבדווי – אבן הפינה לייסוד באר-שבע, קתדרה 77, עמ' 53

[2] ראו למשל: רשימת משתתפים במושב השלישי של הוועידה שהתקיים ב-7 בדצמבר 1920.

[3] ראו:אודות המועצה המייעצת, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.

[שנים_אחרונות-4] ¹ ² Aref Abu-Rabia, A Bedouin Century: Education and Development Among the Negev Tribes in the Twenties Century, P. 132

[5] המצרים מתבססים בכביש עזה - אל עריש, על המשמר, 4 באוקטובר 1949

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]