בנייני האומה

בנייְני האומה (ששמו הוסב למרכז הקונגרסים הבינ"ל בנייני האומה ירושלים- ICC) הוא מרכז כנסים הכולל את ה-"אודיטוריום הלאומי" של מדינת ישראל הנמצא בירושלים. בנייני האומה צפוי להתרחב ולהפוך למרכז הקונגרסים הגדול במזרח התיכון כחלק מפרויקט הכניסה לעיר. הוא מארח בכל שנה עשרות כנסים, מופעים ואירועים בינלאומיים. המבנה נחנך ב-1956 בסמוך לקריית הממשלה בגבעת רם. במהלך השנים הורחב המתחם ושופץ מספר פעמים. שטח הקומפלקס הבנוי כ-34,000 מ"ר והאולמות המרכזיים שלו הם אודיטוריום אוסישקין ואולם טדי.
מנכ"לית בנייני האומה החל משנת 2001 היא מירה אלטמן.

מרכז הקונגרסים הבינלאומי - ירושלים
Binyaney-hauma.JPG
בנייני האומה
מידע כללי
סוג מרכז כנסים עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש אולמות כנסים ומופעים
כתובת שדרות שז"ר 1, ירושלים
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
בעלים הסוכנות היהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
התחלת הבנייה 1950-1956
סיום הבנייה 1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל זאב רכטר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′10″N 35°12′10″E / 31.7862°N 35.2027°E / 31.7862; 35.2027
מרכז הקונגרסים הבינלאומי - בנייני האומה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנשיא יצחק בן-צבי נואם בפתיחת הקונגרס הציוני ה-25 בבנייני האומה, 1960
נשיא ארצות הברית ברק אובמה מנופף לסטודנטים לאחר נאומו, מרץ 2013
בנייני האומה בבול תערוכת העשור

באוקטובר 2020 התקבלה החלטה כי מרכז הקונגרסים ייקרא ע"ש שמעון פרס[1].

היסטוריהעריכה

הבניין הוקם על קרקע שבבעלות קק"ל ביוזמת הסוכנות היהודית כמרכז לאירוח כנסים ציוניים לצד כנסים ציבוריים אחרים. המבנה תוכנן על ידי האדריכל הנודע זאב רכטר, שנבחר לתפקיד המתכנן בזכות זכייתו בתחרות אדריכלית שהתקיימה בראשית שנת 1949. תהליך הבנייה נמשך בין השנים 19501963 (במשך זמן רב נותר הבניין כשלד בשל קשיי מימון שנבעו מהחלטת הממשלה עקב מצב החירום במשק, והמבנה אף כונה "חירבת אל-אומה" – "חורבת האומה"), ונחנך בשנת 1951 בכנס של הקונגרס הציוני ה-23, שנערך בבניין הלא-גמור. בשנת 1958 נערכה בבניין ובאזור הסובב אותו "תערוכת העשור", לציון עשור להקמת מדינת ישראל. בניית המבנה הסתיימה בשנת 1963, ומאז הוא מארח בו קונגרסים, כנסים, ירידים ומופעים.

תכנונו של רכטר נועד לבטא את הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל לאחר שנים של נדידה בגלות בארצות של זרים. מסיבה זו תכנן רכטר מבנה מוצק, עטוף אבן, אשר יישב על הקרקע ויראה חלק מההר שסביבו. תכנון המבנה דומה לרויאל פסטיבל הול שהוקם בלונדון בשנת 1951. על מנת שלא ליצור מבנה אטום מידי שיראה כמו מצבה, השאיר את חזית הבניין מבלי חיפוי אבן. רכטר תכנן שבחזית יכינו האמנים יוסף זריצקי ויצחק דנציגר תבליט קיר מונומנטלי, אולם הדבר לא התבצע. בשנת 1995 כוסתה חזית המבנה בזכוכית בצבע תכלת.

אירועים במבנהעריכה

במלחמת ששת הימיםעריכה

בנייני האומה שימשו בזמן מלחמת ששת הימים כעמדה קדמית לפיקוד המרכז, ובמרתף המבנה שכנה מפקדתו של אלוף הפיקוד עוזי נרקיס. וכך כתב בזכרונותיו[2]:

הלשכה – היא חדר קטן במרתף, ללא חלונות, מואר בפנסי-חשמל הניזונים מסוללות. שולחן-שדה ועליו מכשיר טלפון, ספסל ומיטה מתקפלת, ועל הרצפה בפינה – מכשיר אלחוט. הכול צמודים איש לרעהו...

ממפקדה זו יצאו הפקודות בקרבות על ירושלים, וכן ההודעה הרשמית על הניצחון. שלט הוקרה שקיבלו בנייני האומה מפיקוד המרכז על תרומתם בזמן מלחמת ששת הימים מוצג בכניסה למבנה.

אירועים ידועים ומתוקשריםעריכה

מבין האירועים הידועים והמתוקשרים שידע המקום: אירוויזיון 1979 ואירוויזיון 1999 וכן משפט דמיאניוק שהתקיים שם. כמו כן בשנות השבעים והשמונים התקיימו כמה מהפסטיבלים השנתיים על כל סוגם, כגון פסטיבל למנצח שיר מזמור, פסטיבל הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל שירי הילדים, תחרויות מלכת היופי ועוד. בנוסף מתקיימים בו מדי שנה אירועים של פסטיבל ישראל והוא משמש כמשכנה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית המקיימת במקום כ־12 קונצרטים בשנה, כמו גם התזמורת הסימפונית ירושלים.

מרכז הקונגרסים מכיל 12,000 מ"ר של שטחי תצוגה לתערוכות, 27 אולמות כנסים וחדרי סמינר, לשכת עסקים מאובזרת ועשרות פינות מנוחה ומפגש. המרכז מסוגל לאכלס עד 10,000 איש באירוע אחד או במספר אירועים מקבילים.

כחלק ממרכז הקונגרסים גם אולם האודיטוריום הגדול בישראל, אולם אוסישקין, ובו 3,104 מושבים (1,461 באולם ו־1,391 ביציע) המיועד לקונצרטים, מופעים, פסטיבלים ואירועים אחרים. כמו כן, במתחם פועל בית קולנוע של גלובוס גרופ.

במרץ 2013 התקיים באולם נאומו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בפני סטודנטים ישראלים. נאום זה נחשב לאחד הנאומים החשובים בקריירה של הנשיא[דרוש מקור].

מרכז הקונגרסים מארח תערוכות אמנות מתחלפות, הפתוחות לקהל הרחב.

חפירות במתחםעריכה

במהלך החפירות שקדמו לבנייה, חשף הארכאולוג מיכאל אבי-יונה בית מלאכה לכלי חרס, לבנים ורעפים של הלגיון העשירי פרטנסיס שחנה במקום ושימש ככל הנראה את תושבי העיר. חלק חשוב מהכבשנים יחד עם עוד ממצאים נותרו במקום, בקומה התחתונה של המבנה ופתוחים לקהל כפינה ארכאולוגית. ב-2016 נמצאו לבנים של הלגיון עם ממצאים נוספים במרחק של כ-800 מטרים, במתחם שנלר[3].

באמצע שנת 2011 נתגלתה במהלך החפירות של תחנת הרכבת ירושלים, מתחת לבנייני האומה "מערת האומה", מערת מים זורמים הנחשבת לנחל התת-קרקעי הגדול ביותר שנחשף בישראל.

סביבת בנייני האומהעריכה

מול בנייני האומה ממוקמות התחנה המרכזית של ירושלים, תחנת הרכבת יצחק נבון ותחנה של הקו האדום של הרכבת הקלה. בעבר היה מעבר תת-קרקעי להולכי רגל שבו עמדה בעבר "אנדרטת מגיני ירושלים במלחמת השחרור" ולאחר שהועברה אל "קריית הלאום", כיום חלקו עדיין בבניה. בסמוך לבנייני האומה נבנה בשנות ה-70 מלון הילטון (כיום מלון קראון פלזה ירושלים). החל משנת 2011 נבנה מולו פרויקט הנדל"ן היוקרתי "משכנות האומה" ולצידו מתוכנן גם קומפלקס חדש לבתי המשפט בירושלים. במתחם "חניון הלאום" שנמצא בקרבת מקום הוקם קומפלקס אולמות קולנוע ותיאטרון שכולל 14 אולמות לצד קפיטריה שפועל תחת המותג "סינמה סיטי" ונפתח ב-27 בפברואר 2014.

השדרה המובילה מהבניין אל קריית הממשלה קרויה בשם: שדרות האומה.

בסמוך למבנה אירעו שני פיגועי התאבדות: ב-25 בדצמבר 1994 מחבל הפעיל חגורת נפץ בחניון וב-23 במרץ 2011 הופעל מטען בתחנת אוטובוס סמוכה.

תוכניות פיתוח עתידיותעריכה

החל מ-2007 החלו לקדם את תוכניות השדרוג לקומפלקס בנייני האומה. במסגרת תוכנית בינוי מקיפה למשרדים ומלונאות של עיריית ירושלים לכניסה לעיר מכיוון כביש 1 המכונה "רובע מבוא העיר", הוכנה גם לקומפלקס בנייני האומה תוכנית מתאר לבינוי על ידי משרד פרחי-צפריר כחלק מתוכניות הבינוי שהכין לרובע הכניסה לעיר[4]. בהמשך הוכנה תוכנית ראשונה לשדרוג והרחבת בנייני האומה על ידי האדריכל מסימיליאנו פוקסס ומשרד שפר אדריכלים. בהמשך הוחלפו משרדי האדריכלים ואת תוכניות ההרחבה העדכניות הכינו משרד גולדשמידט ארדיטי בן נעים בשיתוף משרד האדריכלים POPULOUS. ביצוע התוכנית מתוכנן לעלות כ-800 מיליון ש"ח ויימשך כעשר שנים עד 2030. לצורך ביצוע הפרויקט הוסדרה ב-2020 הבעלות על קרקע המתחם, ועל פי ההסכם קק"ל רכשה את מלוא הבעלות על קרקע המתחם מידי הסוכנות היהודית, שממשיכה להחזיק בבעלות בחכירה על מרכז הכנסים בשותפות עם עיריית ירושלים.

במסגרת התוכנית למתחם תתקיים בקומפלקס בנייה מחודשת שתגדיל את השטחים הבנויים בקומפלקס מרכז הכנסים עצמו לכ-55,000 מ"ר (שטחו בטרם העבודות הוא כ-34,000 מ"ר). מתוכם תוספת של 9,000 מ"ר שטחי תצוגה ותערוכות ל-12,000 מ"ר שטחי התצוגה הקיימים ושטחי שירות שיכללו גם מחסנים וחניון תת-קרקעי. בין החללים החדשים גם אולמות תצוגה רב תכליתיים (אקספו) בגובה של עד 12 מטרים. מבנה "אודיטוריום אוסישקין" שמהווה את האולם המרכזי במתחם הקונגרסים, יורחב לעד 6,000 צופים עם פתרונות ישיבה שחלקם מודולריים המאפשרים שינויים גמישים בתצורות השימוש וקיבולת האולם באירועים שונים ויקבל מעטפת זכוכית חדשה שתחליף את חיפוי האבן הישן, אך חזית ההיכל הפונה לרחוב יפו ושדרות שז"ר תשומר כפי שתוכננה על ידי זאב רכטר.

תוכניות הפיתוח האזוריות כוללות גם שדרוג המרחב סביב המתחם כגון שיקוע כביש שדרות שז"ר במנהרה ויצירת מרחב ציבורי פתוח להולכי רגל בין בנייני האומה לסביבתם, הוספת קווי רכבת קלה נוספים שיחלפו בסמוך, מלונות ושטחי הסעדה מסחר ובילוי בקומפלקס המתחם ועוד. גם הסביבה האורבנית סביב המתחם תהפוך לצפופה יותר עם תוספת של מגדלי מגורים ומשרדים ומבני ציבור נוספים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה