זרחיה הלוי
רבי זרחיה הלוי מגירונה (רז"ה), מן הראשונים, למדן, פרשן, פוסק ומשורר, מחשובי חכמי פרובנס במאה ה-12. מחבר "ספר המאור", ספר השגות על הרי"ף, ועל כן נקרא בפי כל: בעל המאור.
| לידה |
1130 ז'ירונה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
1186 (בגיל 56 בערך) לוניל, צרפת |
| מדינה |
צרפת, כתר אראגון |
| תקופת הפעילות |
?–1186 |
| רבותיו |
משה בן יוסף |
| חיבוריו |
ספר המאור |
| אב |
יצחק בן זרחיה הלוי |
  | |
מלבד בקיאותו הרבה והמקיפה בתורה, נודע הרז"ה גם בידיעותיו בתחומים אחרים, כמו אסטרונומיה ופילוסופיה, וכן בספרות.
כמו כן, מפורסם הרז"ה בפיוטיו ושיריו. כמה מפיוטיו, סליחותיו וקינותיו נכנסו לסידור התפילה.
תולדות חייו
עריכההרז"ה נולד לרבי יצחק בעיר גירונה שבספרד. שנת לידתו אינה ידועה, אך החוקר ישראל מ' תא-שמע משער שנולד סמוך לשנת 1115.[1] בגיל צעיר הגיע עם הוריו לנרבונה, במחוז פרובאנס שבצרפת, שבאותה תקופה ניחן ביצירה יהודית תוססת. שם למד תורה בפני חכמי המקום, ר' משה בן יוסף (רמב"י) ור' אברהם בן יצחק אב בית דין (ראב"י אב"ד, בעל ספר האשכול). על הרב משה בן יוסף כותב הרז"ה (בספרו המאור הקטן מסכת חולין פרק שלישי): "והוא הרב המובהק שלנו ועליו היינו סומכים".
עוד בנערותו, בגיל 19, כבר היה בידו חיבור משלו, ככל הנראה ספר על הלכות שחיטה ובדיקה.[2] לאחר מכן עבר ללוניל (לפי השערת תא-שמע, אולי כבר בין השנים 1145–1150), שם למד מפי רבי משולם בר יעקב מלוניל ובה חיבר את חיבורו העיקרי, ספר המאור, ובסוף ימיו חזר לגירונה;[3] על מעשיו בסוף ימיו אין כל ידיעות. נפטר כנראה בשנת ד'תתקמ"ו, 1186 לספה"נ.[4]
משפחתו
עריכהאביו, ר' יצחק, היה תלמיד חכם חשוב בגירונה; שמו של סבו היה זרחיה, ושל אבי-סבו – ר' שם טוב; אין ידוע דבר על פעלם של שני האחרונים, אף כי מסתבר כי חיו ופעלו בקטלוניה או בספרד.
לר' זרחיה היה אח צעיר בשם ר' ברכיה, ואשר כמה איגרות ביניהם השתמרו, ובהן שאלות ששאל ר' ברכיה את הרז"ה. ר' ברכיה כתב כמה פיוטים, ובנו, ר' יהודה, הוא מחבר שיטת ריב"ב המודפסת בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי, על הרי"ף. בספר זה רבות מאוד המובאות בשם דודו הרז"ה, בעיקר מתוך ספר המאור.
לרז"ה היה בן בשם יצחק, שפעל בגירונה, ובן מבוגר יותר, בשם יוסף, שנשאר בלוניל.
עוד ידוע כי משפחת הרז"ה באה בקשרי נישואין עם ר' משולם בן יעקב מלוניל; הרא"ה שמייחס עצמו כדור רביעי לרז"ה, בן אחר בן, כותב[5]: "תירץ אדוני זקני הרב ר' אהרן בן אדוננו הרב ר' משולם ז"ל".
על פי מגילות ייחוס עתיקות,[6] משפחות הורוביץ ואפשטיין, אשר מהן יצאו רבנים, אנשי ציבור ואנשי דת, וכן מדענים, מוזיקאים ופילוסופים, מקורן במשפחתו של ר' זרחיה.
| תקופת חייו של הרב זרחיה הלוי על ציר הזמן |
|---|
 |
חיבוריו
עריכהספר המאור
עריכהכאמור, חיבורו המפורסם של הרז"ה הוא ספר ההשגות על הרי"ף: ספר המאור. ספרו זה מתחלק לשניים: המאור הקטן נכתב על מסכת ברכות וסדר מועד וכן על מסכת חולין, והמאור הגדול נכתב על סדרי נשים ונזיקין.[7]
ספר המאור הוא תוספת לחיבור ההלכות של הרי"ף וכולל דיונים בהלכות הרי"ף והשגות עליהם, הוספות של דברי חכמים על הלכות המוזכרות בספרו של הרי"ף וביאורי סוגיות של התלמוד הנוגעות לעניינים שנדונו בהלכות הרי"ף. לטענת הרב בנימין זאב בנדיקט מגמתו של הרב זרחיה הלוי בספר המאור היה להגן על מסורות קדומות של חכמי פרובאנס מפני פסיקת הלכה על פי הרי"ף שהביא לחדירת מנהגי ספרד לפרובנס.[8]
בראש חיבורו מובא בדפוס שיר קצר, שאינו שייך לחיבור זה במקורו. בהקדמה לחיבור הוא מאריך במעין התנצלות על שהעז להשיג על דברי הרי"ף. וכך הוא כותב שם על הרי"ף: ואינו צריך להאריך בגדולתו ובחכמתו. כי היא גלויה לכל בעלי עיניים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו. ומסיים דבריו אלו: ועל כן חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר, לכבדו ולפארו לקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו. ולזאת חברתי הספר הזה.
לאחר פתיחה זו, הוא מסביר בהקדמה מדוע בחר לקרוא בשמות הללו לחיבוריו: 'המאור' נקרא כך, משום שענינו להאיר עיני התלמידים. 'המאור הגדול', שנכתב על סדרי נשים ונזיקין, נקרא כך כיוון שדיני ממונות, המרובים בסדר זה, נקראו בפי חז"ל: מקצוע גדול בתורה. 'המאור הקטן', שנכתב על סדר מועד, נקרא כך כיוון שהמועדים נקבעים על ידי קידוש החודש, על פי חידוש הלבנה, שהיא המאור הקטן.
בספר ישנה מערכת הפניות פנימיות מפורטת ומסועפת - ומדויקת להפליא. דיוק זה נובע מהחלטתו שלא להפיץ את הספר עד שיעבור הגהה אחרי הגהה ושיפוץ אחרי שיפוץ, כך שלמעשה נכתב הספר עד סוף ימיו. רז"ה ביקר בחריפות את בן פלוגתו הגדול, הראב"ד, גם על התגאותו של זה בכך שחזר בו לעיתים קרובות. לדעת רז"ה, אין זה ראוי מצדו של פוסק לפרסם דעה שתתברר לאחר מכן כשגיאה.
שאר ספריו
עריכהספר הצבא - חיבור זה הוא מעין השלמה לספר המאור. בספר זה מציג הרז"ה שלושה עשר כללים בדרכי לימוד הגמרא, שמתוכם נובעות כמה השגות על הרי"ף.
סלע המחלוקת - השגות על ספר "בעלי הנפש" של הראב"ד, בהלכות נידה.
דברי הריבות - חיבור הכולל ויכוח בין הרז"ה לראב"ד, בסוגיית שתי פרות (אחת שאולה ואחת שכורה) לעניין חיוב שבועה (בבא מציעא צח ב), החיבור כולל שבעה מכתבים, ארבעה מהרז"ה ושלושה מהראב"ד.
כמו כן, חיבר הרז"ה חיבור על מסכת קינים, וכן חיבור קצר בשם 'הלכות שחיטה וטריפות', שכתב בנערותו וככל הנראה עוד בטרם הגיע לנרבונה.
מבקריו
עריכהלמרות התנצלותו של הרז"ה בהקדמתו, השגותיו על הרי"ף נתקבלו ברעש גדול. הראב"ד, שהיה גם חברו, הגיב בחריפות רבה על ההשגות, בחיבורו 'השגות ותשובות' (המכונה 'כתוב שם'). גם הרמב"ן, הקדיש את חיבורו מלחמות ה' להגנת הרי"ף מפני 'בעל המאור'. יש האומרים שהרז"ה אף נאלץ לעזוב את העיירה לוניל בעקבות הביקורת על חיבורו.
להגנתו של הרז"ה מפני השגות הרמב"ן בספר "מלחמות ה'", וכן לביאור דברי המאור, יצא דורות אחריו, ר' עזרא מלכי (גיסו של הפרי חדש, ומחבר הספר מלכי בקודש על הרמב"ם) בחיבורו 'שמן למאור'.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יעקב רייפמן, תולדות רבנו זרחיה הלוי בעל המאור, וקורות ספריו, פראג תרי"ג.
- ישראל מ' תא-שמע, רבי זרחיה הלוי: בעל המאור ובני חוגו, ירושלים: תשנ"ג.
- בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובאנס: אסופת מאמרים, ע' 68–91, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1985
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו, עמוד 10.
- ^ בפתיחת ספר המאור שבדפוס וילנא מובא שיר שבו הוא מוזכר כבן 19, אך השיר אינו שייך לספר זה, כפי שניתן לראות באזכור סוף ימיו של רבנו תם בספר, ועוד רבות כהנה.
- ^ "ובימי ר' זרחיה הלוי שיצא בבחורתו מעיר גירונדא וזכה ללמוד במגדל לוניל ועמד שם זמן רב וחזר לו לשם" - ספר מגן אבות למאירי (תחילת עניין א)
- ^ כך על פי רשימה כרונולוגית אנונימית שהובאה בספר "שבט יהודה" לן' וירגה. תא שמע (עמ' 15) סבור כי ייתכן שאין זה תאריך פטירתו האמיתי, שכן קיימת עדות של ר' מנחם די לונזאנו על ספר "משנה תורה" בכתיבת יד הרז"ה, כאשר מוסכם על הכול שספר זה לא הגיע לפרובנס לפני 1193.
- ^ בפירושו למסכת עבודה זרה, לה, ב. ראו תא-שמע, עמ' 16.
- ^ ראו אנציקלופדיה לחכמי גליציה מאת מאיר וונדר, כרך ב'.
- ^ ישנן גמרות שפירושו על מסכת חולין נקרא שם 'המאור הגדול', והיא טעות, כפי שמוכח בהקדמתו לספר.
- ^ בנימין זאב בנדיקט, מרכז התורה בפרובנס, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 68