אסא
אָסָא היה על פי המקרא מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים י"ד-ט"ז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים א' (ט"ו, ט'–כ"ד).
![]() | |||||||||||
אסא מלך יהודה, איור משנת 1553 מתוך פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום | |||||||||||
לידה | 930 לפנה"ס | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
867 לפנה"ס (בגיל 63 בערך) ממלכת יהודה ![]() | ||||||||||
מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
מקום קבורה |
![]() | ||||||||||
בת זוג | עזובה בת שלחי | ||||||||||
שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
![]() ![]() |

מלכותו
עריכהראשית שלטונו
עריכהאסא עלה לשלטון בגיל צעיר. הוא לא המשיך בדרך אביו ולא לחם בפועל נגד ממלכת ישראל אלא רק שלח את ארם להילחם בישראל (”בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ עֶשֶׂר שָׁנִים”[2]). לפי המסופר בדברי הימים, אסא היה הראשון שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:[3]
וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים.
המלחמה נגד מצרים
עריכהככל הנראה כבר בתחילת מלכותו רווחה הרגשה של מזימות מצריות כנגד הממלכה, שכן בתקופה זו נמשכה בניית ערי המצור ביהודה (דברי הימים ב', י"ד, ה'–ו') יחד עם הגברת הציוד הצבאי לחיל הרגלי הכבד ("נושאי צינה ורומח") וגם נעשה חידוש במערך הצבאי, על ידי הקמת חיל רגלי מקרב בני בנימין, שנאמנותם לבית דוד הוכחה והיו קלעים מיומנים.
ההכנות הללו עזרו לאסא כאשר זרח הכושי עלה על יהודה עם רכב ויחידות נוביות ולוביות (דברי הימים ב', י"ד, ח'; ט"ז, ח': "הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב ולרכב ולפרשים להרבה מאוד").
וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, כִּי הֵנִיחַ ה' לוֹ. וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה: נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים, דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים [...] וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח: מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף – כָּל אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים, וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה. וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה[4] לְמָרֵשָׁה. [...] וַיִּגֹּף ה' אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים. וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה, כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד. וַיַּכּוּ אֵת כָּל הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי הָיָה פַחַד ה' עֲלֵיהֶם, וַיָּבֹזּוּ אֶת כָּל הֶעָרִים כִּי בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם. וְגַם אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ, וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלָ͏ִם.
ההתקפה המתוארת של מלחמת אסא והכושים הייתה כנראה בתקופת שלטונו של אוסורקון א' מלך מצרים, אולי כהמשך למסעו של אביו שישק שתקף את יהודה כמה שנים לפני כן - אם כי אין עדויות מצריות למסע מלחמה נוסף לארץ ישראל בתקופה זו. אסא בחר להתעמת עם צבא מצרי זה במעלה נחל לכיש (פתח הכניסה הטבעי להרי יהודה מדרום-מערב), באחד הגאיות הצרים והארוכים (הנמשכים בכיוון צפון-דרום), או זה שבין מרשה לבית גוברין, או זה שבין בית גוברין לתל גדידה, במקום בו הרכב המצרי מנוטרל והצבא המצרי לא יכול להתפרס והופך לשדרת מסע ארוכה וצרה שקל לפגוע בה על ידי קלעים וקשתים הממוקמים על הגבעות משני עברי הגיא.
- ערך מורחב – מלחמת אסא ובעשא
מלחמת האחים הארוכה בין ממלכות ישראל ויהודה, שבאה בעקבות הפילוג ונמשכה כל ימי בית ירבעם ובית בעשא (928 - 883), החלישה את שתי הממלכות מבחינה צבאית וגרמה בעקיפין להתעצמותה של דמשק. לאחר פילוג הממלכה, הגיעה ממלכת ישראל בצפון עד צפון הבשן, אולם במרוצת השנים הארמים החלו מספחים אט אט שטחים לממלכתם.
על היחסים בין יהודה לישראל בימי בית ירבעם בן נבט לא נמסר בפירוש, אך רמז לכך נמצא בספר מלכים א':
וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר: בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב – לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי.
מסתבר שכבר בימי רחבעם נקשרה ברית בין יהודה לבין דמשק. ברית זו הייתה, כנראה, מחויבת על רקע האינטרסים המסחריים המשותפים של שתי המדינות, ובמיוחד כל עוד המשיכה יהודה לשלוט על אדום, אך אין זה מן הנמנע שמניע נוסף של רחבעם בברית זו היה הרצון למנוע התארגנות חזית ארמית-ישראלית נגדו. מצד שני, מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי גם לישראל הייתה ברית בעבר עם דמשק, לפחות בימי בעשא.
בשנה ה-38 לאסא, עלה למלוכה בישראל אחאב ושנה אחר כך חלה אסא ברגליו (כנראה במחלת השיגדון). אז החל ככל הנראה יהושפט בנו לכהן כעוצר המלוכה. לאחר 41 שנים של מלוכה מת אסא ובמקומו עלה בנו יהושפט למלוכה ביהודה.
בספר דברי הימים ב' מסופר שחנני הרואה הזהיר את אסא, שלא יכרות ברית עם מלך ארם. דבר זה הכעיס את המלך וזה העניש את חנני ”וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת”[5] אסא משליך את הנביא לבית המהפכת. לפי רש"י ”בית הסוהר שעשוי מלאכת המהפכת”. יש הסוברים כי הנביא מילא תפקיד של דובר רצון העם ובהמרצתו.[6]
התנהגותו של אסא אל חנני היא אחד הגורמים למחלתו.[7] חנני בנאומו נוזף באסא על מעשיו. הוא טוען כי הוא נכשל במלחמתו. דבריו כוללים הסבר לשתי המלחמות[8] וזאת לפי הכתוב:
וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ. הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד, וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ. כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו' נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת, כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.
מותו
עריכהקבורתו של אסא מוזכרת ומפורטת בדברי הימים (ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז, פסוק י"ד): הניחו את גופתו בקבר שכרה לעצמו לפני מותו בעיר דוד. שמו בקברו ”בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה”[9] (יש משערים שתוספת הבשמים נדרשה עקב מחלתו), ואף שרפו לכבודו רכוש רב, ”שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד”[9], כמקובל.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק י': "שם אמו מעכה בת אבישלום". לעומת זאת, בספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוקים א'–ב' היא נזכרת כאמו של אביה בן רחבעם, אביו של אסא. על המחלוקת בדבר זהותה, ראו: מעכה בת אבישלום.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ג
- ^ חנוך רביב, החברה בממלכות ישראל ויהודה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, עמ' 139
- ^ תרגום השבעים גורס: "צפונה"
- ^ דברי הימים ב', ט"ז, י'
- ^ חנוך רביב, החברה בממלכות ישראל ויהודה, ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, עמ' 141.
- ^ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, עמ' 157.
- ^ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, עמ' 171-170.
- ^ 1 2 ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז, פסוק י"ד
מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|