פתיחת התפריט הראשי

ר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ז, 1757י"ח בכסלו תקע"ב, 1811) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות. היה האדמו"ר הראשון שהשתית את טענתו לתואר ולבכורה על ייחוסו, ובכך היה חלוץ רעיון השושלתיות בתנועת החסידות.

ביוגרפיהעריכה

ר' ברוך נולד במז'יבוז' לרבי יחיאל (מיכל) אשכנזי ואדל, בתו היחידה של הבעל שם טוב וגדל אצל סבו לאחר מכן אצל ר' פנחס מקוריץ בעת שבתו באוסטרוה. הוא נשא לאשה את בתו של אחד מעשירי אוסטרוה, ר' טוביה קצקש. למד אצל המגיד ממזריטש. בתק"ם (1780) התקבל לאדמו"ר בטולצ'ין, עיר מגורי אביו, ומשם הנהיג את חצרו. בשנת תקמ"ח (1788) עבר ר' ברוך למז'יבוז', אך המשיך מדי פעם להגיע לטולצ'ין, ובחודשי הקיץ היה מתגורר רק שם. הוא נטמן ליד סבו במז'יבוז'.

חצרועריכה

ר' ברוך היה נוהג לקבל פדיונות מחסידיו להחזקת חצרו, ולא פעם סירב לקבל אנשים שסירבו לתת לו פדיון. לשם איסוף הפדיונות גם היה נוסע בעיירות, בהן התגוררו חסידיו. חלק מהכסף שקיבל שלח ר' ברוך לחיזוק היישוב החסידי בארץ ישראל. חצרו נודעה לתהילה הודות לעשרו ולאנשיו, כמו הרשל'ה מאוסטרופולי. רבים ראו בהתנהגות ר' ברוך חיקוי לרוזן סטניסלב פליקס פוטוצקי, מושל המחוז, וקראו לו הנסיך מטולצ'ין. למרות הטענות רוב יהודי חבל פודוליה קיבלו את מנהיגותו.

יחסיו עם מנהיגים חסידיים אחריםעריכה

ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מינה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך) ור' ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו, וככל הנראה מסיבה זאת התנגד לפגישות עם אדמו"רים אחרים שחלקו על כך, והתייחסו אליו כאל שווה בין שווים. כמו כן נמנע מעיסוק בפעילות ציבורית רחבה ומאבק עם השלטונות על זכויות יהודים ובא במחלוקת עם מנהיגים חסידיים אחרים, כדוגמת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ר' שניאור זלמן מליאדי ואחיינו ר' נחמן מברסלב.

משפחתו ויורשיועריכה

 
ר' מרדכי ממעז'יבוז' (בן נינו של ר' ברוך) אדמו"ר ממעז'יבוז' האחרון שכהן במז'יבוז'.

רבי ברוך היה נשוי לבתו של הרב טוביה קטצקש מאוסטראה ממנה נולדו לו 4 בנות, ובשנית לבתו של רבי אהרן מטיטיוב. את מקומו במז'יבוז' מילא חתנו רבי יצחק מיאמפולי בן רבי יוסף מיאמפולי, בעל בתו חנה, ואת מקומו בטולצ'ין חתנו רבי דוב בער בן רבי שלמה מקרלין, בעל בתו רייזל (ואחריו בנו רבי שלמה).

כיום יש אדמו"ר מזוויהל-מז'יבוז בבוסטון, ארצות הברית, רבי יצחק אהרן קארף, נכדו וממלא מקומו של רבי יעקב ישראל מזוויהל, בנו של רבי מרדכי אדמו"ר ממעז'יבוז (בנו של רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש) וחתנו של רבי יחיאל מיכל מזוויהל.

תלמידיועריכה

אמרותיועריכה

  • "ככל שהצדיק קרוב יותר לה', כך הוא יכול לפתוח יותר שערים בדרך אל ה'. כמו שלשומר שפותח שער גשמי צריך לשלם עבור שרותו, כך גם צריך לתת פדיונות לצדיק שפותח שער לשמיים עבור חסידיו".
  • "לא זה היה מפעלו הגדול של אליהו שעשה נפלאות, אלא זה, שבשעה שנפלה אש מן השמיים לא דיבר העם על הפלא אלא כולם קראו 'ה' הוא האלוהים'"

חיבוריועריכה

  • בוצינא דנהורא: מדבריו ותורותיו שכונסו אחר הסתלקותו.
  • "פעם אחת הביא רבי ברוך בשביל בתו החולה סמי מרפא מעיר המחוז. המשרת הניח את הרפואה בחלון של האכסניה. התהלך רבי ברך בחדר הנה והנה, הביט בצנצנת ואמר: "אם רצון השם יתברך הוא, שבתי רייזל תירפא, הרי אין צורך בשום סמי מרפא. אבל אילו היה השם מגלה את כח נפלאותיו לכל עין, לא הייתה ניתנת עוד לאדם הבחירה, כי הכל היו יודעים. וכדי שתישאר הבחירה בידי האדם, מלביש הבורא את פעולתו במעשי הטבע. וכך יצר את צמחי הרפואה"
  • "נכדו של רבי ברוך שיחק פעם עם נער אחר במשחק המחבואים. הוא התחבא היטב וחיכה שחברו יחפשהו. כשחיכה זמן רב יצא ממחבואו, אבל חברו לא נראה בשום מקום. עתה הבחין הנכד שחברו לא חיפש אותו כלל. פרץ בבכי ובא במרוצה מתוך בכייה אל חדר סבו והתאונן בפניו על חברו הרע. זלגו עיני רבי ברוך דמעות ואמר: כך אומר גם הבורא: 'אני מחביא עצמי, אבל אין איש רוצה לחפשני' "."
אור הגנוז, סיפורי חסידים, מרטין בובר

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה