פתיחת התפריט הראשי

ברוך עוזיאל

פוליטיקאי ישראלי

ברוך עוזיאל (1 באוגוסט 1901 - 20 בפברואר 1977) היה איש ציבור, פעיל תנועת מכבי העולמית, ממייסדי תנועת העובד הציוני ועורך דין יווני-ישראלי שכיהן כחבר הכנסת.

ברוך עוזיאל
Uziel baruch.jpg
לידה 1 באוגוסט 1901
סלוניקי, האימפריה העות'מאנית
פטירה 20 בפברואר 1977 (בגיל 75)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1914
מקום קבורה בית העלמין הדרום
השכלה בית הספר המנדטורי למשפטים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה גח"ל, המפלגה הליברלית הישראלית
חבר הכנסת
4 בספטמבר 196117 בנובמבר 1969
(8 שנים ו-10 שבועות)
כנסות 5 - 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בסלוניקי שביוון למשה עוזיאל. סבו, הרב יעקב עוזיאל, היה אספן ספרים ומנהל העיתון הרשמי של ממשלת טורקיה בסלוניקי. בילדותו למד בתלמוד תורה של הקהילה היהודית בעיר בניהול יצחק אפשטיין. כבר מגיל צעיר עסק בכתיבה, ואחד ממאמריו הראשונים הודפס בעיתון "איל אימפארסייאל" ועסק בצורך לאסוף את הפולקלור הספרדי. בסלוניקי נמנה עם חברי תנועת מכבי, וייסד יחד עם דוד בנבנשתי ושמעון נסים את אגודת "מחזיקי העברית" שקידמה את התרבות העברית, והוציאה לאור את "התחיה" - העיתון העברי הראשון בעיר.

בשנת 1914 עלה לישראל יחד עם קבוצת צעירים מסלוניקי ולמד בבית המדרש למורים. בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה הוגלה על ידי הטורקים לדמשק שבסוריה בשל נתינותו היוונית. לאחר שחזר לישראל עם הכיבוש הבריטי, עסק בהוראה בירושלים, ברחובות ובפתח תקווה. במקביל השלים גם לימודי משפטים בירושלים, ובסוף שנת 1933 הומלץ לקבל רישיון עריכת דין על ידי המועצה המשפטית הממשלתית[1]. מחודש ינואר 1934 החל לעסוק בעריכת דין.

עוזיאל היה פעיל במהלך השנים שקדמו לקום המדינה בהבאת פועלי נמל יהודיים מסלוניקי. כן היה פעיל בהתאחדות עולי יוון וכיהן כיו"ר המכון לחקר יהדות סלוניקי, ונמנה עם מייסדי הסתדרות "חלוצי המזרח" (לימים ספרדים ועדות מזרח) בירושלים, בה פעל שנציגים ספרדים ישתתפו באספת הנבחרים הראשונה. בין השנים 1930 - 1931 שימש כחבר הנשיאות של תנועת מכבי בישראל, וניהל את המחלקות לתרבות ולתעמולה. כן השתתף באספת היסוד של הנוער הציוני שהתקיימה בפתח תקווה, ונבחר בהזדמנות זו למזכירות התנועה.

עוזיאל נמנה בין מייסדי תנועת "העובד הציוני" וכיהן מטעמה באספת הנבחרים הרביעית. לאחר קום המדינה נמשכה פעילותו במסגרת המפלגה הפרוגרסיבית. בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959 היה בעשיריה הראשונה של המפלגה, אולם למרות שהגיע למעמד "הבא בתור"[2], לא נכנס לכנסת[3]. לאחר הקמת המפלגה הליברלית הישראלית וההצלחה בגידול כוחה לעומת מרכיביה, בבחירות לכנסת החמישית בשנת 1961, נכנס עוזיאל לכנסת. עוזיאל נותר במפלגה הליברלית גם לאחר הקמת גח"ל. מהלך זה הוסבר בעיתונות ביחיסים המעורערים שלו עם משה קול וחששו כי לא יזכה למקום ריאלי ברשימה לבחירות לכנסת הבאה[4]. עוזיאל נבחר לכנסת השישית מטעם גח"ל וכיהן מטעמה בכנסת עד 1969, עת פרש מטעמי גיל[5]. במהלך הכנסת החמישית והכנסת השישית הוא היה חבר ועדת החינוך והתרבות וועדת השירותים הציבוריים.

במהלך חייו כתב מאמרים ופיליטונים רבים שהודפסו בעיתונים העבריים הארץ, דבר, הפועל הצעיר, "השער" ו"המכבי", ובעיתונים הספרדיים "איל טיימפו" ו"לה רינאסינסייה ז'ודיאה".

משפחתועריכה

לעוזיאל שני ילדים, בתו היא המשוררת המנוחה רחל עוזיאל פרחי. ובן המתגורר בארצות הברית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה