ג'ובאני לורנצו ברניני
ג'וֹבאנִי לוֹרנצוֹ בֶּרְנִינִי (באיטלקית: Giovanni Lorenzo Bernini; 7 בדצמבר 1598 – 28 בנובמבר 1680) היה פסל ואדריכל איטלקי הנחשב לגדול הפסלים ולאחד מחשובי האדריכלים של תקופת הבארוק.
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1598 נאפולי, ממלכת נאפולי  |
|---|---|
| פטירה |
28 בנובמבר 1680 (בגיל 81) רומא, מדינת האפיפיור |
| מקום קבורה |
בזיליקת סנטה מריה מג'ורה |
| זרם באמנות |
בארוק |
| יצירות ידועות |
ארמון ברבריני, פסל קוסטנזה בונרלי, Sant'Andrea al Quirinale, האקסטזה של תרזה הקדושה, כיכר פטרוס הקדוש, מזרקת ארבעת הנהרות |
| בן או בת זוג |
Caterina Tezio |
| צאצאים |
Domenico Bernini |
  | |
קורות חייו ופועלו
עריכהברניני נולד בשנת 1598 בנאפולי. אביו, פייטרו ברניני, היה פסל בסגנון המנייריזם, שהיה הסגנון השליט במחצית השנייה של המאה השש עשרה. ג'ובאני הצעיר למד אצל אביו את אמנות הפיסול שעם השנים הפכה למקצועו העיקרי. כבר מילדותו התבלט כילד פלא, ופסלים מוקדמים שלו כילד צעיר, כגון "העז אלמתאה עם יופיטר הצעיר ופאון" (שנת 1609 לערך, גלריה בורגזה)[1], מעוררים התפעלות גם כיום. לימים התפתח להיות גדול פסלי הבארוק ולאדריכל חשוב. בדומה לאמנים אחרים בתקופתו עסק גם בציור, רישום, עיצוב תפאורות, בניית מזרקות ועוד. לימים שיתף פעולה עם אביו (בשנת 1627) בעיצוב "מזרקת הספינה" למרגלות "המדרגות הספרדיות" ברומא.
עבודותיו הראשונות הושפעו מפסלים בסגנון ההלניסטי הקלאסי אשר היו מצויים לרוב ברומא אליה עבר יחד עם אביו. פריצת הדרך שלו כאמן פיסול הייתה כשיצר סדרת עבודות מרשימות עבור פטרונו הראשון, הקרדינל שיפיונה בורגזה, אחיינו של האפיפיור פאולוס החמישי. אלה כללו את "איניאס ואנכיסס" (1619), "אונס פרספונה" (1621–1622), "אפולו ודפנה" (1622–1625) ואת "דוד" (1623–1624). עבודות אלה (הנמצאות כולן בגלריה בורגזה ברומא) אופיינו בטכניקה מעולה ובדינמיות רבה והניחו את היסודות לסגנון הבארוק בפיסול.
במהלך עבודתו על "דוד" התיידד ברניני עם הקרדינל רב ההשפעה מפאו ברבריני שהפך לפטרונו הראשי. חודשים ספורים אחר כך נבחר ברבריני לאפיפיור ועלה על כס האפיפיורות תחת השם אורבנוס השמיני. מסופר כי ביום הכתרתו לאפיפיור זימן אורבנוס השמיני אליו את הפסל הצעיר (אז בן עשרים וארבע), ובנוכחות הקרדינלים אמר לו "מזלך הגדול, קבלייר, שזכית לראות את הקרדינל מפאו ברבריני אפיפיור; אלא שמזלנו גדול אף יותר, שאדם כמו הקבלייר ברניני חי בתקופתנו"[2]. הידידות הקרובה והחמה בין השניים הובילה לכך שבתקופת אפיפיורותו הארוכה של אורבנוס השמיני (1623–1644) זכה ברניני בכל פרויקט בו רצה, בין אם אדריכלי או פיסולי, ברחבי רומא. בין אלה בולטת חופת הברונזה בעיצובו שנבנתה מעל המזבח הראשי שעל קברו של פטרוס בבזיליקת פטרוס הקדוש שבוותיקן.
בתחום האדריכלות התפרסם ברניני בזכות המשימה שלקח על עצמו בשנת 1623 - השלמת עיצובה של בזיליקת פטרוס הקדוש, עבודה עליה עמלו בעבר שורה של אדריכלים גדולים ובהם דונטו ברמנטה ומיכלאנג'לו, כמו גם בנייתה של כיכר סן פייטרו שמולה. לימים גם תכנן ועיצב את פיאצה נאבונה שנמצאת לא הרחק מן הפנתאון, זאת לבקשת מחליפו של אורבנוס השמיני, אינוקנטיוס העשירי (1644–1655). כן יצר את מזרקת ארבעת הנהרות הניצבת במרכז כיכר זו.
בין השנים 1655–1661 השלים את תכנונה של קפלת קיגי בבזיליקת סנטה מריה דל פופולו, והציב בה שניים מפסליו: דניאל והאריה וחבקוק והמלאך.
בשנת 1665 הוזמן ברניני לארמון ורסאי שם פיסל את דיוקנו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. בשהותו שם אף הגיש ברניני הצעה לעיצוב מחדש של חזית ארמון הלובר, אולם הצעתו נדחתה.
בנוסף לפרויקטים שעשה עבור האפיפיורים השונים (שמונה במספר), ביצע ברניני ברומא פרויקטים פרטיים שונים. המפורסם שבהם הוא הקבוצה הפיסולית שעשה עבור הקרדינל פדריגו קורונרו הוונציאני בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה. הקבוצה הקרויה האקסטזה של תרזה הקדושה, מתארת את חזונה המיסטי של הנזירה הספרדייה שהוכרזה כקדושה בשנת 1622.
ברניני הלך לעולמו בנובמבר 1680, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-82. זמן קצר לפני מותו שותקה ידו הימנית וברניני אמר כי אכן מן הראוי הוא שיד זו תזכה ראשונה למנוחה, שכן עבדה כל כך קשה[3].
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Rudolf Wittkower, Gian lorenzo Bernini, The Phaidon Press, 1955
- Howard Hibbard, Bernini, Penguin Books, 1965
- (Charles Avery, Bernini - Genius of the Baroque, Thames and Hudson, (n.d
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלון איקן, סיור ברומא בעקבות הפסל והאדריכל ברניני, באתר GoTravel
- ג'ובאני לורנצו ברניני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ובאני לורנצו ברניני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)