לורד ביירון

סופר בריטי
(הופנה מהדף ג'ורג' ביירון)
המונח "ביירון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ביירון (פירושונים).

ג'ורג' גורדון ביירון, הברון השישי מביירון, שנודע כלורד ביירוןאנגלית: George Gordon Byron;‏ 22 בינואר 178819 באפריל 1824) היה מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים.

לורד ביירון
ג'ורג' גורדון ביירון, בציור מאת תומאס פיליפס
ג'ורג' גורדון ביירון, בציור מאת תומאס פיליפס
לידה 22 בינואר 1788
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1824 (בגיל 36)
יוון 1828יוון 1828 מיסולונגי, הרפובליקה ההלנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ג'ורג' גורדון ביירון
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נוטינגהאמשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר הארו, אוניברסיטת קיימברידג', טריניטי קולג', Aberdeen Grammar School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עלילתית, ספרות גותית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Childe Harold's Pilgrimage, Don Juan, Manfred עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ Giovanni Battista Casti, לואיג'י פולצ'י, ויליאם וורדסוורת' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
    • ליידי ביירון (2 בינואר 18151816)
  • Claire Clairmont עריכת הנתון בוויקינתונים
    • Augusta Leigh
  • Claire Clairmont
  • Margarita Cogni עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עדה לאבלייס, Elizabeth Medora Leigh, Allegra Byron עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לורד ביירון מאת ברטל תורוואלסן
לורד ביירון מאת תומאס פיליפס במוזיאון בנאקי (אנ') באתונה

ביוגרפיה

עריכה

ביירון היה בנו של סרן ג'ון "מד ג'ק" ביירון ושל אשתו השנייה, קתרין לבית גורדון. האם הייתה צאצאית של הקרדינל ביטון ויורשת אחוזת גייט באברדינשייר בסקוטלנד. אביו מת כשהתינוק היה בן שנתיים. ביירון הצעיר ירש בגיל עשר, מדודו-רבו חשוך הילדים, את תואר הברון ביירון מרוצ'דייל.

ביירון הוכר לאחר מותו כמשורר שמצטיין ביפי ודקות ההבעה. למרות חייו ושירתו, שנטען עליהם כי הם בלתי מוסריים, הייתה לשירתו השפעה על התנועה הרומנטית באנגליה ומחוצה לה. ביוגרפיות רבות נכתבו עליו ועל אישיותו.

את ספר שיריו הראשון "שעות עצלות" פרסם כשהיה סטודנט באוניברסיטת קיימברידג', אך ספג ביקורת קשה על ספר ביכורים זה והגיב עליה בסאטירה "משוררים אנגלים ומבקרים סקוטים" שפרסם ב-1809.

ב-1811 נכנס כחבר בבית הלורדים, לאחר מסע בארצות אירופה הקלאסיות וב-1812 פרסם את החלקים הראשונים של יצירתו הלירית "העלייה לרגל של האביר הרולד", שיר שמתאר את מה שעובר על אדם הולל, ששבע מתענוגות.

בשנת 1815 נשא אישה עשירה בשם אן איזבלה מילבנק, שילדה לו את בתו החוקית היחידה עדה לאבלייס. אשתו של ביירון נטשה אותו כעבור זמן קצר על רקע יחסיו עם אחותו למחצה, דבר שגרם לשערורייה חברתית באנגליה השמרנית. על רקע חיי ההוללות שלו כתב את היצירה "דון ז'ואן", על דמותו של דון ז'ואן - הדמות האגדתית שהפכה לסמל הוללות, עמו ביירון הזדהה.

החברה האנגלית לא ראתה בעין יפה את חיי ההוללות שלו, והרומנים הרבים שניהל עם נשים וגברים. בין השאר, הוא ניהל רומן עם הליידי קרולין לם.

הביקורות הקשות על אורח חייו וחוסר הפתיחות של החברה האנגלית באותם ימים, הניעה את ביירון לעזוב את אנגליה ולעבור לאיטליה, שם הכיר את זוג המשוררים מרי שלי ובעלה פרסי ביש שלי.

ביירון, שהיה מקורב למוטיבים יהודים, כתב מחזה בשם "קין" ב-1821, זוהי יצירה פואטית טרגית, המתארת את עימותו של קין, הרוצח הראשון, עם אלוהים. יצירה זו נחשבה לנועזת, וקוממה קוראים רבים.

בשנת 1815, זמן קצר לפני שעזב את אנגליה לבלי שוב אליה, חיבר יחד עם המלחין היהודי האנגלי יצחק נתן אסופה של שלושים שירים שכונתה 'מנגינות עבריות'. בשירים אלה ניתן למצוא רמיזות ציוניות ראשונות בזכות העם היהודי שגלה מארצו החרבה והוא ראוי לחזור אליה.

ביירון אהד את תנועת השחרור היוונית, והיה ממוביליה של התנועה הפילהלניסטית שהתפשטה באירופה בתמיכה במאבק היוונים לעצמאות. בסוף 1823 הצטרף ביירון באופן פעיל למאבק היוונים במלחמת העצמאות היוונית נגד הטורקים, וכעבור כ-4 חודשים, ב־19 באפריל 1824 מת במיסולונגי שביוון ממחלת המלריה בה לקה כאשר השתתף במלחמת העצמאות של יוון[1]. היוונים, המעריצים את זכרו, קברו את לבו מתחת לעץ בעיר מיסולונגי ביוון, וגופתו נשלחה לאנגליה. כנסיית וסטמינסטר סרבה לקבור אותו, והוא נקבר בכנסיית מריה מגדלנה, בעיירה האקנל במחוז נוטינגהאם.

דמותו ויצירתו של ביירון השפיעה על יוצרים רבים, מאנדרה מורואה, שכתב את הספר "לבו של ביירון" ועד לברטראנד ראסל, שטבע את המונח "אומללות ביירונית" מושג שמופיע בספרו "כיבוש האושר". אמן הקרמיקה הישראלי סמי די ביסס את עבודותיו בתערוכה HETOME על שירו של ביירון Child Harold's pilgrimage.

כמו כן, חיבר ביירון את יצירת הפרוזה 'מקטע של רומן' (Fragment of a Novel) שנכתבה בעקבות תחרות כתיבת סיפורי אימה שערך עם המשורר פרסי ביש שלי ב-1816 (תחרות שהולידה בסופו של דבר דווקא את יצירתה הידועה של מרי שלי, אשתו של פרסי, 'פרנקנשטיין'). ב-1819 פורסמה היצירה לראשונה תחת הכותרת A Fragment בקובץ Mazeppa. ל'מקטע של רומן', אף על פי שאינו תופס מקום מרכזי בגוף היצירה של ביירון, נודעה ברבות הימים השפעה מרובה על התפתחות ספרות הערפדים האנגלית ובין היתר נכתבה בהשראתו הנובלה 'הוומפיר' (The Vampyre, 1819) מאת ג'ון ויליאם פולידורי (Polidori). 'מקטע של רומן' תורגם בידי שירלי פינצי לב והופיע בכרך ד' של 'דחק' - כתב עת לספרות טובה, 2014.

מנגינות עבריות

עריכה
  ערך מורחב – מנגינות עבריות

ספר השירים מנגינות עבריות (Hebrew Melodies) הוא יצירה משותפת של ביירון ושל המלחין הבריטי היהודי יצחק נתן. בשנת 1815 התפרסם קונטרס המכיל תריסר שירים על תוויהם. בדף השער נאמר: "מבחר של מנגינות עבריות (Hebrew Melodies), עתיקות וחדשות, עם עיבוד וליווי מתאים, מאת ג'והן בראהאם ויצחק נתן. השירים נכתבו במיוחד ליצירה זו בידי כבוד הלורד ביירון. מתפרסם ונמכר בידי יצחק נתן". אחר כך נוספו עוד שירים ובסך הכל מכילות ה"מנגינות העבריות" שלושים שירים על מילותיהם ותוויהם. שלושה עשר שירים הם שירים רומנטיים בסגנונו של ביירון, ואין להם כל רקע עברי. אבל למרבית השירים יש רקע מקראי. דמויות ואירועים היסטוריים המופיעים בשירים הם המלך שאול, בת יפתח, איוב, קהלת, סנחריב, בלשצר, הורדוס ומרים וטיטוס.

תרגומים לעברית

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Tsiamis C, Kalantzis G, Tompros N, Poulakou-Rebelakou E. (2011). Lord Byron's first voyage in Greece (1810) and the neglected case of malaria. Journal of the Royal Society of Medicine. 104(8):316-20. PMID 21816929

2. 100 גאים מאת פול ראסל הוצאת ידיעות ספרים