ג'מאעין
ג'מאעין (ערבית: جمّاعين) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם, במרחק 16 ק"מ משכם ומצפון לעיר אריאל. לפי מרשם האוכלוסין הפלסטיני, בשנת 2007 חיו בכפר 6,227 תושבים.
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | שכם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 6,227 (2007) |
| קואורדינטות | 32°07′52″N 35°12′03″E / 32.131111111111°N 35.200833333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
היסטוריהעריכה
הכפר מוזכר לראשונה בתקופת סלאח א-דין שצבאו חנה בו. באותה עת עיקר התושבים במקום היו בני שבט בני קֻדאמה, שהיגרו בהמשך לדמשק. בתקופה העות'מאנית, הם בנו את המסגד הראשון בו. במאה ה-17 שלטה משפחת קאסם על ג'מעין ועל הכפרים הסמוכים - חארס, עוורתא, בית וזן וזיתא ג'מעין.
במאות ה-18 וה-19, הייתה ג'מאעין בירתו של חבל הארץ "בילאד ג'מאעין," החופף במידה ניכרת את נחלת שבט אפרים המקראית. אזור זה היה על התפר שבין הרי יהודה והרי השומרון, והוא סבל מחוסר יציבות פוליטית עקב הגירת שבטים ותחרות מתמדת בין משפחות תקיפות על גביית מיסים בשם השלטונות העת'מאניים.[1]
בשנת 1834, עם תחילת השלטון המצרי בארץ ישראל, עמד אחמד אל-קאסם בראש מרד הפלאחים אשר דוכא ביד קשה על ידי השלטון המצרי. בסוף המרד הוצאו אחמד ושני בניו להורג. החל מהמאה ה-17 ישבו באזור גם בני שבט אל-זייתאוי, שעיקר מושבן היה בכפר זיתא אל-ג'מאעין. במאה ה-18 התיישבה משפחת א-צדיק אל-ג'מאעיני מג'מאעין במצודת אפק והקימה את מג'דל יאבא (מגדל צדק).[2]
בשנת 1870 ביקר בכפר הנוסע הצרפתי ויקטור גרן והעריך את מספר תושביו ב-1400 נפש. הוא הבחין, כי הבתים בכפר היו בנויים באיכות גבוהה יותר מהבתים במרבית הכפרים האחרים בארץ.[3]
כלכלהעריכה
פרנסת הכפר מבוססת בעיקר על חציבת אבנים לבניה ועל גידול זיתים וייצור שמן זית. הכפר ידוע גם בסליו, העשויים מעלי זית. כמו כן בכפר מפותח משק החלב, יש בו עיזים ופרות, ומייצרים יוגורט מחלבם.
מרבית תושבי הכפר מועסקים במחצבות או משכירים את אדמותיהם למפעלי המחצבות. בכפר זיהום אוויר כבד בשל מפעלי החצץ והאספלט. החציבות גולשות לתוך שטח הכפר ומהוות מפגע בטיחותי חמור.[4]
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 26.
- ^ רועי מרום, מלבס: הכפר ותושביו לפני הקמת פתח-תקוה, קתדרה 176, 2020, עמ' 54
- ^ Guérin, 1875, pp. 172-3
- ^ יפעת ארליך, מגיפת מחצבות, באתר ynet, 2019-10-04