ג'רג' באלינט (סופר)

ג'רג' באלינט (במקור בראונר, בהונגרית: Bálint György; בודפשט, 9 ביולי 1906 – אוקראינה, סטארי ניקולסקויה, 21 בינואר 1943) היה סופר, עיתונאי, מבקר, מתרגם יהודי-הונגרי, שנרצח בשואה. ג'רג' באלינט היה אחד האפוטרופוסים והנציגים המשמעותיים ביותר של ההומניזם, הערכים האזרחיים ודמוקרטיים, ויוצר בולט בעיתונאות ובספרות ההונגרית בין שתי מלחמות העולם.

ג'רג' באלינט
Bálint György

לידה	9 ביולי 1906 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	21 בינואר 1943 (בגיל 36)
מדינה	הונגריה
שפות היצירה	הונגרית
בן או בת זוג	ורה צ'ילאג (1933–1943)

קורות חיים

משפחתו

ג'רג' באלינט נולד במשפחה יהודית כבנם של ארמין בראונר, פקיד בנק (לימים אחד המנהלים של הבנק), ושל קמילה הופמן. (במרכז לזיכרון ותיעוד השואה, שמו המקורי של ג'רג' באלינט מופיע כ"אוסטררייכר" ולא בראונר. ניתן לקרוא על כך גם באתר אחר, שם מצוין ששם האב היה אכן אוסטררייכר עד 1887).

בענף האימהי שלו היה אב סבו סוחר תבואה בפאפה. בתו (בטי לוי) הייתה נשואה לשאנדור הופמן, סוחר עצים מנג'קניז'ה. נישואיהם הולידו את אמו של הסופר, את קמילה הופמן (נולדה בנג'קניז'ה ב-26 בפברואר 1881) לאחר מכן, אחרי מעבר המשפחה לעיר גיור, נולד בנם ינה (שלימים ניספה בשואה). שאנדור הופמן כבר עבד בגיור בחברת ביטוח; בתו, קמילה הופמן, למדה בהכשרת מורים בגיור ובשנת 1902 קיבלה דיפלומה כמורה בחטיבת ביניים בבודפשט. שם לימדה במשך שלוש שנים.

סבו מצד אביו, מוריץ בראונר (טורה, 1841 או 1842 – בודפשט, 1912) היה פקיד. בשנת 1868 נולדו חמישה ילדים מנישואיו לאידה פיש (נפטרה בסביבות 1932), השני היה ארמין בראונר, אביו של ג'רג' באלינט, ארמין בראונר (סוצובצה, 19 במאי 1876 – בודפשט, 12 בפברואר 1945). יש להניח שסיים גימנסיה, כלומר לימודי תיכון כיוון שידע יוונית ולטינית ובנו ג'רג' שמע ממנו לראשונה על סופרים יוונים קדומים. המשפחה שגרה באזור "הונגריה העליונה" (כיום סלובקיה) עברה מאוחר יותר לבודפשט. הוריו של באלינט התחתנו שם ב-20 באוגוסט 1905, ובנם ג'רג' (ילד יחיד) נולד כמעט שנה לאחר מכן. בשנת 1907 שינה האב את שם משפחתם לבאלינט. באותה תקופה המשפחה התגוררה ברחוב פודמניצקי. בסביבות 1910 הם עברו לדירת שלושה חדרים, אז ברחוב הסוכן 8 (לימים הפך שמו לרחוב קרס גזה 16), שם התגורר ג'רג' באלינט עד ראשית שנות השלושים.

בזמן שהאב עבד, המשפחה חיה טוב: הם החזיקו עוזרת בית, הילד קיבל מורה פרטית לשפה הגרמנית, לימים לימדו אותו גם אנגלית וצרפתית וכל שנה יצאו לחופשת קיץ באוסטריה. המשפחה נשלטה על ידי אמו הנחושה וההחלטית של הסופר. לאחר נישואיה היא ויתרה על ההוראה לתמיד ובעצם מילאה את תפקיד ראש המשפחה והעניקה לבנה חינוך קפדני. בעלה שהיה תמיד בצלה עמד בראש המזכירות של הבנק ההונגרי-איטלקי והחזיק בתואר "מנהל עסקים". הוא הזדהה בדעותיו עם צורת שלטון של הרפובליקה, ותמך בטרנספורמציה דמוקרטית אזרחית בהונגריה במקום המלוכה שנשלטה אז על ידי עוצר צבאי בדמותו של האדמירל מיקלוש הורטי. ג'רג' באלינט היה דומה יותר לאביו עם דמותו השקטה, המעט מרוחקת. הוא כתב גם על עמתיו הסופרים, משוררים ובין היתר על ארנה שבשי ותיאר אותו בספרו המילה הסופית: "ארנה שבשי הוא משורר מוזר. למעשה שני משוררים נפרדים. אחד ארנה שבשי שכותב בקול רענן ומעניין, עם הרבה רעיונות עוצמתיים, הרבה סרקזם תוסס ולעג עצמי. ארנה שבשי האחר, לעומת זאת, אוהב קיטש, סנטימנטלי ומתוק, ולעיתים לא מעניין לחלוטין. לו רק אחד מארנה שבשי אלה היה כותב את הכרך, זה היה ספר יפה לשבח."

בית ספר וקריירה

לאחר בית הספר היסודי למד בגימנסיה דניאל ברז'ני ברחוב מרקו משנת 1916 וסיים את לימודיו בשנת 1924.שנה מעליו למד שאנדור פירסט שלימים הוצא להורג ביחד עם אימרה שלאי שניהם היו דמויות דומיננטיות של מפלגת הקומוניסטים של הונגריה הבלתי חוקית. באלינט לקח חלק בפעילות חוג החינוך העצמי בבית הספר ובכיתה ח' זכה בפרס על תרגומי השירה שלו מצרפתית ומאנגלית; בשלב זה הוא כבר כתב שירים בעצמו ולמד גם איטלקית. פגישות התקיימו עם חבריו אצל אחד מהם שלמד איתם בכיתה, שאנדור צ'ילאג, בדירת מגוריו ברחוב קאדאר ושם פגש את אשתו לעתיד, ורה צ'ילאג.

בשנת 1924 סיים את לימודיו בתיכון ברחוב מרקו. לאחר סיום לימודיו פנה למחלקה ההונגרית-צרפתית בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בודפשט, אך קבלתו נדחתה. תרם לכך חוק הנומרוס קלאוזוס (1920), שמנע מלאומים ובמיוחד מיהודים להמשיך בלימודים אקדמיים באמצעות הגבלה מספרית אדמיניסטרטיבית. באותה שנה אביו פרש בטרם עת מהבנק וג'רג' באלינט נאלץ לחפש פרנסה. לבקשת אביו, הוא סיים קורס בן שנה באקדמיה למסחר, אך בינתיים, שני שיריו שהוגשו לכתב העת הספרותי החשוב ניוגט הופיעו בגיליון אפריל 1925.

הוא החל את הקריירה שלו ביומון אשט בשנת 1926. בזכות שיריו ובעזרת דודו הוא הגיע ללאיוש מיקש, העורך הספרותי של עיתוני "אשט". בסוף 1926 הועסק כעוזרו של כתב המשטרה, אך עד מהרה ערך גם ראיונות עצמאיים, ובאמצעות כישורי השפה שלו נשלח לראיין את הסלבריטאים שהגיעו להונגריה. כך החלה דרכו כעיתונאי וככותב, שמילא את כל חייו בעשור שלאחר מכן.

דרך חיים נוספת

בשנים 1929–1939 עבד בעיקר כעובד של פשטי נפלו, בעודו עובד גם ככתב בעיתון דיילי אקספרס ושל עיתוני ויליאם רנדולף הרסט האמריקאים. עיתוני אשט השתייכו לאימפריה העיתונאית של אנדור מיקלוש (שנשלטה אז כבר על ידי אשתו פרידה גומבסיגי בשל מותו של מיקלוש בשנת 1933). עבודתו כמתרגם רומנים החלה בשנת 1928 ובשנת 1929 פורסם הכרך הראשון. אוסף השירים הזה, שפורסם על חשבונו, היה גם האחרון, שכן כתיבת שירה הוחלפה לחלוטין על ידי פרוזה ועיתונות.

הכריכה של הכרך השירים הזה "חרוזים" (Strófák) היה בעיצובה של אשתו ורה צ'ילאג (5 בדצמבר 1909 – אוסטרליה, סידני, 29 באפריל 1997), איתה התחתן בשנת 1933. אביה של ורה היה עורך הדין בני צ'ילאג שנרצח באוקטובר 1944 על ידי אנשי מפלגת צלב החץ, הפשיסטים ההונגרים משתפי הפעולה עם הנאצים. אמה שרדה את השואה ומתה ב-1967. אחיה, שאנדור צ'ילאג, היגר לאוסטרליה בשנת 1939 בגלל האנטישמיות ורדיפת היהודים בהונגריה. לאחר שורה סיימה את לימודיה בתיכון, למדה בבית ספר לאמנות והפכה לגרפיקאית. לאחר נישואיהם, ממאי 1933, הם התגוררו במשך שנה וחצי בבודה, ברחוב קארוי קלטי 35, ואז עברו לדירת שני חדרים של בית מס' 5 בפארק סנט אישטוואן היוקרתי ברובע 13 בבודפשט.

בשנת 1939 פורקו העיתונים של אשט והופיעו בשם חדש, הפשטי נפלו חדל להתקיים. כמעט ולא נותרו עיתונים שבהם יכול היה ג'רג' באלינט לפרסם. "העיתון" (Újság), נפסבה ו"מאדיאר צ'ילאג" (Magyar Csillag) פרסמו חלק מכתבותיו. עם זאת, בשל החוקים (האנטי) היהודיים ובמיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השליש, הוא וגם אשתו לא יכלו להיות מועסקים יותר בשום מקום כעובדים מן השורה (תמורת משכורת חודשית). העיתונים שילמו מדי פעם שכר סופרים עבור עבודותיהם. עם זאת, ביקורו בלונדון בשנת 1939 כבר לא היה טיול תיירותי. בשל השכיחות הכללית של הפשיזם ואיום החוקים היהודיים בהונגריה, אשתו החליטה להגר. שניהם קיבלו את תעודות הנסיעה שלהם, אך בסופו של דבר ג'רג' באלינט נסע לבד ב-15 במאי כדי לחפש פרנסה; אשתו הייתה אמורה לבוא אחר כך. באלינט לא הצליח למצוא הזדמנות מתאימה, הוא חזר הביתה ב-15 ביולי. המצב בבית השתנה במהירות, הימין הקיצוני התחזק מאוד וההכנות למלחמה התגברו. הוא הגיש בקשה לוויזה שוב באוגוסט, אך לא קיבל אישור כניסה מהבריטים. כך הם נשארו בבית, בתנאים בלתי נסבלים יותר ויותר.

צבא, שירות עבודה, כלא

לפני שעזב ללונדון, הוא זומן לצבא פעמיים. לאחר שחזר מלונדון, הוא נאלץ להתגייס שוב באוקטובר, לא בפעם האחרונה.

• הוא זומן לראשונה לאימונים צבאיים בסתיו 1938; לאחר שלושה חודשים שוחרר לפני חג המולד ואז חלה במשך חודשיים.
• הוא נקרא לוואץ בתחילת האביב של 1939, שוחרר בסוף אפריל; בינתיים שירת ביישוב לבה כמה שבועות.
• בסתיו 1939 הוא התגייס שוב לשישה שבועות של אימונים.
• הוא נקרא גם בשנת 1940, אך לפני כן התאשפז בסנטוריום בעזרת רופא-מכר שלו, כדי שיוכל להשתחרר מהשירות.
• הוא זומן בפעם החמישית במאי 1941, הפעם כבר לא כחייל אלא לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא נשלח לגדלה, ומשם הועבר לטוקאי ואחר כך נלקח לעבודות בוורבאס (כיום בסרביה); הוא הצליח לחזור לביתו בסוף אוגוסט.
• הוא נעצר בתחילת אפריל 1942 והוחזק במעצר לפני משפט בכלא שדרות מרגיט במשך חצי שנה; שוחרר ב-12 בספטמבר. הוא נחשד בהשתתפות בהתארגנות כלשהי, אך לא היה בסיס מציאותי לכך וגם לא היה דיון בבית המשפט.
• ב-27 באוקטובר 1942 גויס שוב ל"פלוגת עובדים מיוחדת" במסגרת שרות העבודה, כלומר פלוגת עונשין; חודש לאחר מכן, ב-27 בנובמבר, נשלח ברכבת לחזית המזרחית לאוקראינה. ג'רג' באלינט נפטר שם ב-21 בינואר 1943.

תרגומי הרומנים שלו

תרגומים לפי סדר הופעה:

• ג'ון גולסוורתי: בגדה השנייה (1929)
• פייר מק אורלן: דינה מיאמי (1929: בהמשכים בפשטי נפלו; 1930: בצורת ספר)
• אלפרד מאכרד: המרדף (1930)
• אברת אינגבורג: אהבות מלך הגפרורים קרוגר (1932)
• סינקלר לואיס: לבה של אישה מודרנית (1933)
• צ'ארלס דיקנס: הרפתקאותיו של ילד טוויסט (1934). בשנת 1957 הופיע בשם אוליבר טוויסט
• סינקלר לואיס: אמנים (1934)
• ג'ון גולסוורתי: הממתין (1934)
• ג'ון גלסוורת'י: בג'ונגל הפורח (1935)
• נתניאל הות'ורן: אות השני (1935)
• סינקלר לואיס: זה בלתי אפשרי אצלנו (1936)
• תומאס הנרי האקסלי: מכנסי אוויר וחבריו (1936)
• אן ברידג': הגריפינדור (1940)
• סטיוארט קלואט: העם הלוחם (1940)
• ג'ון קניטל: הרפתקאה מרוקאית (1940)
• ג'ון קניטל: תרז (1941).

ספריו (מבחר)

• Strófák (versek). [A címlapon Csillag Vera linóleummetszete.] (1929)
• Az idő rabságában (karcolatok) (1935)
• Odisszeusz, vagy Az óvatosság; Gondolat, Bp., 1936 (Gondolat-könyvtár)
• Jégtáblák, könyvek, koldusok : [magyar esszék, szociográfiák]. (1937)
• Az állatok dícsérete (1938)
• Spanyolországban jártam (1938)
• Búcsú az értelemtől : [naplójegyzetek] (1940)
• Veszély Ázsiában : [nemzetiségi kérdésről] (1940)
• Bálint György–Fellegi István: Színészekről szól; Hajnal Ny., Bp., 1941
• Emberi méltósággal : [esszék, karcolatok] (1947)
• A szavak felkelése : válogatott cikkek (1954)
• A toronyőr visszapillant : cikkek, tanulmányok, kritikák. Szerk. Koczkás Sándor – Magyar István (1961)
• A tintahal : publicisztikák : [válogatás A toronyőr visszapillant c. kötetből] (1964)
• A toronyőr visszapillant. Cikkek, tanulmányok, kritikák, 1-2.; szerk., utószó, sajtó alá rend., bibliogr. Koczkás Sándor, Magyar István, jegyz. Rét Rózsa, Kristó Nagy István; 2. bőv., átdolg. kiad.; Magvető, Bp., 1966
• Az utolsó percek : [cikkek, jegyzetek] (1971)
• Rejtsd el az örömöd : versek (1974)
• Rapszódia az íróasztal mellett; vál., szerk., utószó Koczkás Sándor; Ifjúsági Lapkiadó, Bp., 1976
• Spanyolországban jártam; előszó, jegyz. Szigethy Gábor; Magvető, Bp., 1983 (Gondolkodó magyarok)
• Babits és Bálint György. Levelek, cikkek, tanulmányok; szerk., jegyz. Téglás János; Ságvári Nyomdaipari Szakközépiskola és Szakmunkásképző Intézet, Bp., 1987 (A nyomdaipari szakközépiskola kiadványai)

הנצחה

בשנת 1986, התאחדות הלאומית של עיתונאים הונגרים קראה למוסד החינוכי שעוסק בהכשרת עיתונאים, הפועל כיום בשם כאקדמיה לעיתונאות ג'רג' באלינט.

לקריאה נוספת

• לקסיקון ספרותי הונגרי חדש מסת"ב 963-05-6805-5
• מיהו מי בספרות ההונגרית? (2000) ISBN 963-8607-10-6
• מיהו מי בספרות ההונגרית? בודפשט, 1999 ISBN 9-638157-91-7
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי. ג'רג' באלינט. 1967
• מיקלוש טמאש גאשפאר : האיש שידע (12 ביולי 2006)
• ארמין באלינט: הערות לבני ג'ורי. יומן משנת 1944

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רג' באלינט בוויקישיתוף