ג'רג' קורטג

ג'רג' קורטג
Kurtág György
לידה	19 בפברואר 1926 (בן 97); לוגוז', רומניה
מוקד פעילות	הונגריה, רומניה, צרפת
תקופת הפעילות	1954–הווה (כ־69 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, התיכון הפיאריסטי בטימישוארה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	הונגרית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	ECM
בן או בת זוג	מרתה קורטג (1947–17 באוקטובר 2019)
צאצאים	ג'רג' קורטג הבן
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1973); פרס ארנסט פון סימנס (1998); פרס סיבליוס (2012); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1998); פרס גרומאייר (2006); פרס גרומאייר להלחנה (2006); פרס פרנץ ארקל (1956); פרס קושוט (1996); פרס פרנץ ארקל (1969); פרס פרידריך הלדרלין של האוניברסיטה ואוניברסיטת העיר טיבינגן (2001); מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2013); Premiul Hazám (Patria mea) (2002); פרס פרנץ ארקל (1954); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1999); פרס הרדר (1993); פרס לאוני סונינג למוזיקה (2003); אמן מצטיין של הונגריה (1980); Béla Bartók - Ditta Pásztory Award (1984); הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה (2006); אזרחות כבוד של בודפשט (2001) ;

גֱ'רג' קוּרְטָג או גיירג' קורטג (בהונגרית: Kurtág György;‏ 19 בפברואר 1926) הוא מלחין הונגרי-יהודי.

קורות חייו עריכה

ג'רג' קורטג נולד להורים יהודים דוברי הונגרית בלוגוז' במחוז באנאט ברומניה. שפת אמו הייתה הונגרית ורק בגיל שש החל לדבר רומנית בבית הספר. מגיל חמש למד פסנתר אצל אמו ומשנת 1940 למד פסנתר אצל מגדה קרדוש והלחנה אצל מקס אייזיקוביץ' בטימישוארה. בשנת 1946 החל את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם פגש את אשתו, מרטה וכן את ג'ורג' ליגטי, שהיה לידידו הקרוב. מורו לפסנתר באקדמיה היה פאל קדושה; הוא למד הלחנה אצל שאנדור ורש ופרנץ פרקש, מוזיקה קאמרית אצל לאו ויינר, ותאוריית המוזיקה אצל לאיוש ברדוש. בשנת 1948 קיבל אזרחות הונגרית. בשנת 1951 סיים את לימודיו בתואר בפסנתר ובמוזיקה קאמרית ובשנת 1955 קיבל תואר בהלחנה. בתקופה מוקדמת זו היה קורטג פעיל יותר כפסנתרן מאשר כמלחין. כתיבתו המוזיקלית הושפעה מן המבנים הריתמיים והמצלולים בנוסח שירי-עם של בלה בארטוק.^[1]

החשיפה למוזיקה מערבית הייתה מוגבלת בשנים אלה של שלטון הקומוניזם בהונגריה וקורטג התוודע רק לפרטיטורות בודדות של סטרווינסקי, שנברג ווברן. יצירות אלה כמעט לא הושמעו בהונגריה, אך למזלו של קורטג, לחברו ליגטי היה אוסף תקליטים, בהם כמה מיצירות סטרווינסקי.^[2]

לאחר סיום לימודיו יצא קורטג לפריז, שם שהה בשנים 1957–1958. עקב המרד ההונגרי של 1956, הייתה שהותו שם קריטית בשבילו. בפריז למד אצל אוליבייה מסייאן ודריוס מיו. ואולם, בתקופה זו סבל קורטג מדיכאון חמור: "הייתי נואש כיוון שהבנתי, שדבר מכל מה שהאמנתי בו לגבי העולם איננו נכון...". קורטג קיבל טיפול פסיכולוגי ממריאן שטיין - מפגש שעורר מחדש את חיוניותו וזירז ביותר את התפתחותו האמנותית. בתקופה זו גילה גם את יצירותיו של אנטון וברן ואת מחזותיו של סמואל בקט. רביעיית המיתרים שחיבר בשנת 1959 לאחר שובו לבודפשט מציינת את נקודת המפנה המכרעת בהתפתחותו; היא בנויה משישה חלקים ברורים בשפת הסריאלית, במבטא מגיארי בולט. שש התמונות המיניאטוריות שלה אינן ניתנות להגדרה, אך אוצר הדימויים שלהן מלא חיים וצבעוני.^[3] הוא מתייחס אל יצירה זו כאל אופוס 1 שלו והקדיש אותה למטפלת שלו, ד"ר שטיין.^[2]

להחלטתו של קורטג להישאר בהונגריה לאחר המרד של 1956 הייתה משמעות עצומה לפעילותו המקצועית ולהפצת יצירותיו. בין 1960 ל-1968 עבד כפסנתרן חזרות בפילהרמוניה הלאומית של הונגריה בבודפשט. ב-1967 התמנה לפרופסור לפסנתר ובהמשך גם למוזיקה קאמרית באקדמיה ע"ש פרנץ ליסט, שם המשיך ללמד עד 1993.^[4]

קורטג זכה למוניטין בינלאומיים הודות ל"מסרים מאת מיס ר. ו. טרוסובה המנוחה" לסופרן והרכב קאמרי, שהשמעת הבכורה שלה הייתה בפריז בשנת 1981. מאז ראשית שנות ה-90', עבד קורטג בתדירות גדלה והולכת ברחבי אירופה; הוא היה מלחין הבית של הפילהרמונית של ברלין בשנים 1993–1995 ושל הקונצרטהאוס של וינה בשנת 1995. לאחר זאת, מ-1996 עד 1998, חי בהולנד, חזר לברלין לעונת 1998–1999 ובהזמנת אנסמבל אינטרקונטמפוריין, סיטה דה לה מוזיק ופסטיבל ד'אוטום, חזר לפריז לשנים 1999–2001. מאז 2002 חיים קורטג ואשתו סמוך לבורדו.

יצירתו עריכה

תקופת שהותו של קורטג בפריז נתנה לו הזדמנות להתוודע אל פרטיטורות של מלחינים מערביים, והשפעתם של סטרווינסקי ווברן ניכרת ביצירתו. קורטג התנסה בדודקפוניה, אבל השורה אצלו הייתה לא יותר מפתיחה לפרק. על אף השפעתם של מלחינים מערביים, ההשפעה העיקרית על יצירתו של קורטג באה מבארטוק.^[5]

היצירות שקדמו לאופוס 33, היצירה התזמורתית Stele, שהוקדשה לקלאודיו אבאדו ולפילהרמונית של ברלין, כוללות בעיקר מוזיקה לקול סולו ולמקהלה ומוזיקה אינסטרומנטלית מיצירות סולו עד יצירות להרכבים גדלים והולכים. "אמרות פטר בּוֹרְנֶמיסָה" ("Bornemisza Péter mondásai") אופוס 7, שנכתב בשנים 1963 עד 1968, הוא מחזור שירים בן 40 דקות לסופרן ופסנתר, המבוסס על דרשות של מטיף רפורמי בן המאה ה-16 ויוצר מסע לאורך החיים, מלידה עד מוות. זו היא יצירתו הווקאלית הראשונה של קורטג מאז השנים שקדמו ל-1956, גולת הכותרת לשלב היצירה הראשון הבוגר שלו, שאף התרחק מן התמציתיות האכזרית של התקופה. המבנה הסימפוני בן ארבעת החלקים של יצירה זו בולט בייחודו במכלול יצירתו של קורטג.^[6]

באחדות מיצירותיו של קורטג, יש תפקיד חשוב לחלל: " - קואזי אונה פנטזיה...", שהשמעת הבכורה שלה הייתה ב-1988 בפסטיבל ברלין, היא היצירה הראשונה שבה בוחן קורטג את הרעיון של מוזיקה האופפת את הקהל במרחב. מאז אופוס 33 זכו כמה וכמה יצירות גדולות לביצועי בכורה, כמו "מסרים" אופוס 34 ו"מסרים חדשים" אופוס 34a לתזמורת, המוזיקה למחזה של בקט pas a pas – nulle part אופוס 35, הקונצ'רטו הכפול "...קונצ'רטנטה..." אופוס 42 ו-"6 מומנטים מוזיקליים" אופוס 44 לרביעיית מיתרים.

פרסים ואותות הוקרה עריכה

1954, 1956 ו-1969 פרס פרנץ ארקל ממדינת הונגריה
1985 אות מסדר האמנויות והספרות" הצרפתי
1996 פרס קושוט של ממשלת הונגריה על מפעל חיים
1998 פרס "אהרנצייכן" ופרס המוזיקה ע"ש ארנסט פון סימנס של אוסטריה
2006 פרס גרומיה על יצירתו "...קונצ'רטנטה..." אופוס 42 לכינור, ויולה ותזמורת.

נוסף לכך, קורטג הוא חבר האקדמיה הבווארית לאמנויות במינכן והאוניברסיטה לאמנויות של ברלין (שניהם מאז 1987). האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות העניקה לו תואר חבר כבוד בשנת 2001.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא ג'רג' קורטג בוויקישיתוף

ג'רג' קורטג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'רג' קורטג, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'רג' קורטג, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
ג'רג' קורטג, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'רג' קורטג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'רג' קורטג, באתר Discogs (באנגלית)
ג'רג' קורטג, באתר Songkick (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ רייצ'ל ב. וילסון, "ג'רג' קורטג" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
^ ¹ ² גרוב
^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 705
^ גרוב
^ גרוב
^ גרוב

[1] רייצ'ל ב. וילסון, "ג'רג' קורטג" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין

[גרוב-2] ¹ ² גרוב

[3] נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 705

[4] גרוב

[5] גרוב

[6] גרוב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


לידה	19 בפברואר 1926 (בן 97) לוגוז', רומניה
מוקד פעילות	הונגריה, רומניה, צרפת
תקופת הפעילות	1954–הווה (כ־69 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, התיכון הפיאריסטי בטימישוארה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	הונגרית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	ECM
בן או בת זוג	מרתה קורטג (1947–17 באוקטובר 2019)
צאצאים	ג'רג' קורטג הבן
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1973) פרס ארנסט פון סימנס (1998) פרס סיבליוס (2012) העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1998) פרס גרומאייר (2006) פרס גרומאייר להלחנה (2006) פרס פרנץ ארקל (1956) פרס קושוט (1996) פרס פרנץ ארקל (1969) פרס פרידריך הלדרלין של האוניברסיטה ואוניברסיטת העיר טיבינגן (2001) מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2013) Premiul Hazám (Patria mea) (2002) פרס פרנץ ארקל (1954) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1999) פרס הרדר (1993) פרס לאוני סונינג למוזיקה (2003) אמן מצטיין של הונגריה (1980) Béla Bartók - Ditta Pásztory Award (1984) הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה (2006) אזרחות כבוד של בודפשט (2001)