פתיחת התפריט הראשי

גדיד הייתה התנחלות ומושב עובדים דתי בגוש קטיף אשר השתייכה למועצה אזורית חוף עזה. היישוב שכן דרומית לנוה דקלים ודרומית-מערבית לחאן יונס ונקרא על שם פעולת קטיף התמרים.

גדיד (יישוב לשעבר)
Sender-gadid02.jpg
חממות גדיד על רקע בתי היישוב
מדינה ישראלישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1982
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה 19 באוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 324 (2004)
קואורדינטות 31°20′39″N 34°16′38″E / 31.344166666667°N 34.277222222222°E / 31.344166666667; 34.277222222222 
אזור זמן UTC +2
שלט הכניסה ליישוב גדיד

תוכן עניינים

הקמת היישובעריכה

בתחילת חודש אייר תשל"ט (סוף אפריל 1979), הוחלט על הקמת היאחזות נח"ל גדיד, במקום שנקרא אז קטיף ד'.[1] ביום ח' באייר, עלה גרעין מתיישבים שיועדו לאכלס בעתיד את היישוב גדיד, לשהות זמנית לצורך הכשרה ביישוב כפר דרום, ששימש אז כמחנה מעבר.[2] שנה אחר כך, בי"ח בתמוז תש"ם (2/7/1980), עלתה לקרקע היאחזות הנח"ל גדיד,[3] טקס העלייה לקרקע התקיים בכ"ג אלול תש"ם (4/9/80).[4] בסוף ניסן תשמ"ב (אמצע אפריל 1982), זמן קצר לפני הנסיגה מסיני, פינו חיילי הנח"ל את המקום, והמבנים הועברו לידי המועצה האזורית, ושימשו את ישיבת ההסדר ימית שהגיעה למקום.[5] המקום הפך ליישוב כשאוכלס ביום ה' בתשרי תשמ"ג (22/9/82) על ידי הגרעין של 22 משפחות, שרובן שהו עד אז בכפר דרום.[6]

היישובעריכה

התגוררו בו כ-60 משפחות שהתפרנסו מחקלאות כאשר החממות הוקמו בסמוך לבתים. הגידולים העיקריים היו פלפל וגידולי עלים. ביישוב פעל גם מפעל שייצר תמציות מצמחי מרפא. בגדיד פעלו גני ילדים, ומעונות יום, מועדון לבני נוער, סניף בני עקיבא ומועדון תרבות. כמו כן היו בו בית כנסת מפואר ואולם אירועים. ב-1999 הוקם בגדיד מרכז קליטה לעולים חדשים. כרב היישוב כיהן הרב יגאל הדאיה, לימים רבו של יד בנימין.

בתחילת 2005 החליטו רוב התושבים לנהל משא ומתן עם הרשויות במטרה להעביר את כל המשפחות כגוש אחד ליישוב חלופי בתוך הקו הירוק, אולם יוזמה זו לא יצאה לפועל. במאי אותה שנה הצטרף חבר הכנסת יולי אדלשטיין ליישוב על מנת להביע מחאה נגד תוכנית ההתנתקות ולחזק את התושבים. לפני פינויו התגוררו בגדיד 75 משפחות, מתוכן 15 משפחות ששהו במרכז הקליטה.

פינוי גדיד וגורל תושביועריכה

במסגרת תוכנית ההתנתקות נפרץ שער היישוב על ידי דחפור ב-19 באוגוסט 2005 והשוטרים עברו מבית לבית וניסו לשכנע את התושבים להתפנות מרצונם. אלה שהתפנו מרצון עלו לאוטובוסים והמתנגדים נגררו בכוח. במקביל עשרות תושבים ואחרים שבאו לחזק את המתנגדים הבעירו צמיגים בצירי התנועה במטרה להקשות על הפינוי. בית הכנסת פונה לאחר תפילה אחרונה בו. תושבים רבים התבצרו על הגגות. פינוי היישוב הסתיים לקראת הצהריים.

לאחר הפינוי עברו משפחות הקהילה לבית ההארחה בנווה אילן. משם התפצלו לשלוש קבוצות: 26 משפחות נמצאות באתר הקרווילות בניצן, 17 משפחות נמצאות בבית הארחה בקיבוץ חפץ חיים והם התפצלו לאתרי הקרווילות ביד בנימין ועין צורים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גדיד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 102.
  2. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 104. עזרא ינוב, עיתון מעריב 26/9/80 היבול הראשון של נצר חזני.
  3. ^ שורשים בחולות 103.
  4. ^ עיתון דבר 5/9/80 היאחזות נח"ל גדיד הוקמה בגוש קטיף.
  5. ^ לנו המגל הוא החרב, חלק ב', עמוד 77. שורשים בחולות, עמוד 126.
  6. ^ שורשים בחולות, עמוד 144.