גוסטב השלישי, מלך שוודיה
| ערך ללא מקורות | |
גוסטב השלישי, מלך שוודיה (Gustav den Tredje; 24 בינואר 1746 סטוקהולם – 29 במרץ 1792 סטוקהולם) היה מלך שוודיה משושלת הולשטיין-גוטורפ החל מ-12 בפברואר 1771 ועד ליום הירצחו 29 במרץ 1792. היה בנם הבכור של אדולף פרדריק, מלך שוודיה, ושל לואיזה אולריקה מפרוסיה, אחותו של פרידריך הגדול. התנגד לזכויות היתר שהאריסטוקרטיה נהנתה מהן אחרי רפורמות שבוצעו לפני הגעתו לשלטון (בתקופה הקרויה בשוודיה "עידן החרות"), וניסה באמצעות הפיכה ו"מסמך האחדות והביטחון" ב-1772 להשכין מחדש על כנה את המונרכיה האבסולוטית בארצו. שוחר אמנויות, העלה את ההוצאות הציבוריות באופן שנוי במחלוקת, הקים את האקדמיה המלכותית השוודית ומוסדות אקדמיים אחרים, התחיל את בניית האופרה בסטוקהולם והנהיג אופנת לבוש חדשה שנקראה "התלבושת הלאומית". גוסטב השלישי ניסה לשמור ואף להרחיב את גבולות המדינה מזרחה על ידי מלחמה עם רוסיה (1790-1788), עם הצלחה מועטה. נרצח בגיל 46 על ידי קנוניה של אצילים.
.png) | |||||||||
| דיוקן מאת אלכסנדר רוסלן משנת 1777 | |||||||||
| לידה |
24 בינואר 1746 סטוקהולם, ממלכת שוודיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
29 במרץ 1792 (בגיל 46) סטוקהולם, ממלכת שוודיה | ||||||||
| מדינה | שוודיה | ||||||||
| מקום קבורה | כנסיית רידרהולם סטוקהולם | ||||||||
| בת זוג | סופיה מגדלנה, נסיכת דנמרק | ||||||||
| שושלת בית הולשטיין-גוטורפ | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
התואר
עריכהתאריו כמלך היו:
גוסטב, בחסד האל, מלך של שוודיה, של הגוטים והוונדים וכו', יורש נורווגיה, דוכס שלסוויג הולשטיין, סטורמארן ודיטמארשן, רוזן אולדנבורג ודלמנהורסט
Gustaf, med Guds Nåde, Sveriges, Götes och Vendes Konung, etc.Arvinge till Norge, Hertig till Schleswig Holstein, Stormarn och Dithmarschen, Greve till Oldenburg och Delmenhorst, etc
ביוגרפיה
עריכהילדותו
עריכהגוסטב נולד ב-24 בינואר 1746 בסטוקהולם, ובכך היה המלך השוודי הראשון שנולד בשוודיה מאז קרל השנים עשר. גוסטב היה בנם של אדולף פרדריק, מלך שוודיה ולוביסה אולריקה לבית ההונצולרן, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה וסופיה דורותיאה מהנובר.
אביו תואר כאב ובעל טוב אך חסר כישורים מיוחדים, שניסה לשווא לפחות פעמיים (ב"הפיכת 1756", מיוזמת אשתו לוביסה וב-1768 בעידוד גוסטב הצעיר עצמו) להשתחרר משלטון הפרלמנט והמועצה שהנהיגו בפועל את הממלכה. החיים הפוליטיים התאפיינו באותם הימים במאבקי כוח במיוחד בין שני הפלגים האריסטוקרטיים העיקריים – הקרויים ה"כובעים" וה"גלימות".
המלכה לוביסה אולריקה, אחותו של פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, הייתה משכילה, מעריצה של וולטר אותו הכירה בחצר אחיה בברלין, וניהלה בארמון סלון ספרותי. הנסיך היורש גוסטב חונך מגיל 4 בעיקר על ידי שני מורים פרטיים שהיו מדינאים ומלומדים בעלי שם: קארל גוסטב טסין (1695–1770) וקארל פרדריק שפר. הרוזן קארל גוסטב טסין, שגריר בצרפת לשעבר, השתדל לחנך את תלמידו ברוח האידיאלים הקלאסיים של התרבות הצרפתית מהמאה ה-17 ולפי עקרונותיו של פנלון (כפי שבאו לידי ביטוי ביצירה המפורסמת שלו "טלמאק"). כמו כן שיטת החינוך שלו, החופשית משהו, הושפעה על ידי ההגות של ג'ון לוק.
מורה חשוב נוסף, היה ההיסטוריון אולוף פון דאלין (1708–1763) שעורר בתלמידו אהבה למולדת, להיסטוריה שלה, לשפתה ולתרבותה. גוסטב שלט באותה מידה בשפות השוודית והצרפתית והיה מיומן ברטוריקה. גילה דמיון מפותח, כישרונות ספרותיים ואהב דרמה וטקסים מרשימים. העריך את הספרות ואת האמנויות היפות ובדומה לסביו, פרידריך הגדול, אהב להיות מוקף במלומדים. כתב מחזות בעלי נושאים פטריוטיים.
אווירת התככים בחצר המלכות הרגילה אותו מגיל קטן לאמנות העמדת הפנים.
נישואיו
עריכההפרלמנט כפה על הנסיך, עוד בגיל 4 אירוסין לסופיה מגדלנה, נסיכת דנמרק, בתו של מלך דנמרק, פרדריק החמישי מבית אולדנבורג. בהתאם לתוכנית, כשהיה בן 20 התחתן איתה. תהליך הנישואים התחיל ב-1 באוקטובר 1766 בארמון כריסטיאנסבורג בקופנהגן על ידי טקס שלא בנוכחות הנסיך והסתיים בטקס בסטוקהולם ב-4 בנובמבר 1766.
הוריו התנגדו לנישואים אלה, וגוסטב עצמו, אחרי תקופה של התלהבות, נעשה אדיש כלפי בת זוגו. לפי מקורות מסוימים בני הזוג גילו ביחסי האישות אי-אלו מכשולים אנטומיים ונזקקו לעזרה חבר משותף, אדולף פרידריק מונק, שקיבל רשות להיכנס לטרקלינם ברגעים האינטימיים על מנת לסייע להם בעצותיו איך לקיים יחסי מין.
אחרי עלייתו של גוסטב על כס המלכות לבני הזוג נולדו בסופו של דבר שני ילדים: הנסיך גוסטב אדולף, לימים המלך גוסטב הרביעי אדולף, והנסיך קרל גוסטב, דוכס סמולנד שמת בינקותו בגיל של 7 חדשים. רכילויות שנתמכו על ידי המלכה האם, טענו שגוסטב השלישי לא היה אביו הביולוגי של בנו ויורשו.
נפוצו אף שמועות כי לגוסטב היו נטיות הומוסקסואליות. במיוחד הועלו רמזים כאלה לגבי קשריו עם שני אצילים צעירים שבחצרו – הרוזן אקסל פון פרסן והברון גוסטב ארמפלט. גיסתו, אחות אשתו, התייחסה לכך ביומנה. [1] [2] לדעת ההיסטוריון אריק לנרוט אין סימוכין עובדתיים להשערות אלה.
המשבר בשנת 1768
עריכהשיטת הממשל שהשפילה את משפחת המלוכה הפכה למאוסה בעיני יורש הכתר גוסטב. הכוח שצבר הריקסדג (הפרלמנט) והמועצה שלו (ראד) והשחיתות ששררה בשני המחנות היריבים שהסכימו לקבל שוחד ממעצמות זרות, נחשבו בעיניו לסכנה ממשית לעצמאותה ולרווחתה של שוודיה. מפלגת "הכובעים" זכתה לתמיכה, כולל כספית, מצרפת בעוד מפלגת ה"גלימות" הייתה יותר ויותר תלויה בתרומותיה ובלחציה של המעצמה השכנה, רוסיה.
הנסיך גוסטב היה נחוש להחזיר את מאזן הכוח במדינה אל בית המלוכה. לפיכך בנסיבות התרעומת שיצרו בדעת הקהל גזירות של מפלגת ה"גלימות" השלטת ומדיניותה המוטה לטובת רוסיה, גוסטב שכנע את אביו המלך ליזום כינוס הפרלמנט בישיבה שלא מן המניין. אולם כשידן של ה"כובעים" הייתה שוב על העליונה, ראשי פלג זה סירבו לקיים את ההבטחה שנתנו למלך לתמוך ברפורמה שתחזיר את המשילות לבית המלוכה.
הביקור בצרפת ובפרוסיה והעלייה על כס המלכות
עריכהבין 4 בפברואר ובין 25 במרץ 1771 ביקר גוסטב בפריז ואישיותו עוררה שם התלהבות גדולה, שכללה שבחי המשוררים והפילוסופים ומחמאות הנשים. עם הרבה אישים שפגש המשיך להיות בקשר מכתבים לאורך חייו. גוסטב ניהל שם מגעים שהוכנו מראש עם מדינאים דגולים כמו הדוכס שואזל שייעץ לו לגבי הדרכים שבהן יש לבצע מהפך בשיטת השלטון בארצו. עוד לפני תום ביקורו דאגה צרפת להבטיח לשוודיה סבסוד שנתי ללא תנאי בשווי של מיליון וחצי ליברות. כמן כן, הרוזן וורז'ן, מאשפי הדיפלומטיה הצרפתית, הועבר מקושטא (הלוא היא קונסטנטינופול) כדי לשמש כשגריר בסטוקהולם.
בעיצומו של הביקור בצרפת נודע לנסיך על מותו הפתאומי ב-12 בפברואר 1771 של אביו, המלך אדולף פרדריק. מפריז הוא שיגר לפרלמנט בשוודיה מסר מרגיע שבו הצהיר כי מתכוון להמשיך במדיניות אביו.
בחזרתו מצרפת למולדת, המלך החדש ביקר בפוטסדם, אצל דודו, מלך פרוסיה, פרידריך הגדול. פרידריך הבהיר לגוסטב שהוא ערב יחד עם רוסיה ודנמרק לשמירת החוקה השוודית כפי שהייתה אז והמליץ מאוד למונרך הצעיר שיאמץ בממלכתו עמדה של מתווך בלי להשתמש באמצעים אלימים.
ההפיכה
עריכהתוך אימוץ טקטיקה מקיאבליסטית, גוסטב חתם בשנת 1771 בפני הריקסדאג הנשלט על ידי מפלגת ה"גלימות", מסמך שהבטיח מגבלות חדשות של סמכויותיו כמלך. אבל בעודו מעמיד פנים כי מבוקשו להשכין שלום בית בין שני הפלגים היריבים בפרלמנט – ה"כובעים" וה"גלימות" ושהוא נתון כל כולו לעיסוקיו בתיאטרון, רקמה ותלבושות, תכנן בחשאי הפיכה שתחזיר את רסני השלטון לידיו.
בחזרתו לשוודיה מביקוריו בצרפת ופרוסיה, גוסטב הוכתר בתאריך 29 במאי 1772 כמלך תחת השם "גוסטב השלישי, מלך השוודים, הגוטים והוונדים". הוא הראה רצון להירתם לתווך בין הפלגים הניצים בפרלמנט. ב-21 ביוני 1771 פתח את ישיבת הריקסדאג בנאום שריגש רבים. זאת הייתה בפעם הראשונה מזה למעלה ממאה שנה שהמלך פנה לריקסדאג בשפת האם – שוודית.
הוא הדגיש את ההכרח שכל הפלגים יקריבו את המחלוקות שלהן למען טובת הכלל ו"בתור האזרח הראשון של עם חופשי", נידב את שרותיו בתיווך בין הצדדים היריבים. הוקם פורום שיועד להפגת המתחים אבל מאמצים אלו עלו בתוהו. ניסיונות נוספים של ראשי ה"גלימות" לדחוק את המלך למעמד של "מלך בטל", "roi fainéant "חסר שליטה" גרמו לגוסטב לשקול ביתר שאת ולתכנן את ההפיכה המשטרית.
תחת הנהגת פלג ה"גלימות" שוודיה הסתכנה בלהיבלע על ידי רוסיה, במסגרת ה"סיסטמה הצפונית", פרי תוכניותיו של הקנצלר הרוסי, הרוזן ניקיטה פנין. נראה שרק מהפך פתאומי ומהיר עשוי היה לשנות את הכיוון ולשמור על עצמאות הממלכה. בצומת דרכים זה נעזר גוסטב השלישי בשרותיו של יאקוב מגנוס ספרנגפורטן, אציל מפינלנד, שעורר את איבת ה"גלימות". ספרינגפורטן היה אמור לכבוש את המבצר סוובורג ועל ידי כך להבטיח לעצמו את השליטה בפינלנד. לאחר מכן עמד להפליג לשוודיה, להצטרף למלך ולבני בריתו על יד סטוקהולם ולכפות על הפרלמנט לאשר חוקה חדשה כרצון המלך. דמות מפתח אחרת בקנוניית המלך הייתה יוהאן כריסטופר טול, גם הוא קרבן רדיפות מצד מפלגת ה"גלימות". טול הציע ליזום מרד במחוז סקניה ולהשתלט שם על המבצר הדרומי קריסטיאנסטאד. המרד בקריסטיאנסטאד היה אמור לפרוץ זמן קצר אחרי המרידה בפינלנד. על אחיו של המלך, הדוכס קארל, היה לגייס את חילות המצב בכל המבצרים בדרום המדינה כביכול על מנת לדכא את המרד בקריסטיאנסטאד. אבל בהגיעו על יד אותו מבצר היה אמור להצטרף למורדים ולצעוד לעבר עיר הבירה כשספרנגטפורטן יתקוף מהמזרח. כל המבצע מומן בהלוואות מהבנקאי הצרפתי ניקולא בוז'ון, שגויס על ידי השגריר השוודי בצרפת, הרוזן קרויץ.
ב 6 באוגוסט 1772 טול הצליח בעורמה לכבוש את המבצר קריסטיאנסטאד. ב-16 באוגוסט גם ספרננגטפורטן הצליח להפתיע את מגני המבצר סוובורג. אבל מנקודה זו התוכניות השתבשו. מזג אוויר סוער מנע ממנו לחצות את הים עד לסטוקהולם ובינתיים האירועים בשוודיה עשו את נוכחותו מיותרת. ב-16 באוגוסט 1772 מנהיג ה"גלימות", טורה רודבק, הגיע לסטוקהולם, מודאג מהידיעות על מרד בדרום. המלך גוסטב התעורר פתאום מוקף באויבים. ספרנגטפורטן נשאר תקוע בפינלנד, בגלל מזג האוויר. טול נמצא במרחק של חמש מאות ק"מ ומנהיגי ה"כובעים" נאלצו להסתתר. ברגעים אלה גוסטב החליט שיש לתת לאויביו מכה ניצחת לפני הגעתו של ספרנגטפורטן. המלך פעל מיד ובנחישות. ב-18 באוגוסט בערב כל הקצינים שנראו לו נאמנים ומסוגלים לשמור סודות קיבלו הוראות להתכנס למחרת בבוקר בכיכר הגדולה שליד הארסנל. ב-19 באוגוסט בשעה 10 בבוקר גוסטב עלה על סוסו ורכב אל עבר הארסנל. בדרך חסידיו הצטרפו אליו בקבוצות קטנות, כך שבהגעתו ליעד פמלייתו כללה מאתיים קצינים. אחרי מצעד, ליווה המלך את הקצינים בחזרה לאולם המשמר באגף הצפון-מערבי של הארמון, שבה שכן מטה משמר הכבוד, ושם הציג בפניהם את תוכניותיו.
אם תבואו אחרי, בדיוק כפי שאבותיכם באו אחרי גוסטב ואסה וגוסטבוס אדולפוס, אהיה מוכן להקריב את חיי ואת דמי בעדכם ובעד גאולת המולדת"
. אז צוער צעיר הכריז בלהט:
אנו מוכנים להקריב את דמנו ואת חיינו בשרות הוד מלכותך!
גוסטב הכתיב להם אז נוסח חדש לשבועה וכל אחד חתם עליו ללא היסוס. הנוסח החדש פטר אותם מציות לפרלמנט וחייב אותם להישאר נאמנים אך ורק ל"מלך החוקי, גוסטב השלישי". בינתיים חברי המועצה – ה"ראד" – ויושב ראש שלה, רודבק, נעצרו. אנשי המלך השתלטו על הצי. גוסטב סייר בעיר והתקבל בכל מקום על ידי המונים צוהלים שראו בו מושיע. המלחין והמשורר קארל מיקאל בלמן חיבר בהזדמנות זו את השיר החגיגי "לחיי מלך גוסטב!" – (Gustafs Skål)
השינויים החוקתיים
עריכהבערב היום 20 באוגוסט 1772 כרוזים הודיעו ברחבי סטוקהולם כי הפרלמנט יכונס למחרת בארמון. כל חבר פרלמנט שנעדר מישיבה זו נחשב לאויב העם והמלך. ב-21 באוגוסט כמה רגעים לאחר התכנסות הבית הופיע המלך בכל הדר תלבושתו והתיישב על כס המלכות. נאומו בנסיבות אלה היה לאחד מהמפורסמים ביותר בתולדות העם השוודי ולאחת מפניני הרטוריקה בשפה השוודית. המלך ביצע סקירה של מצב המדינה והסכנות האורבות לה. הצהיר שלא ייגע בחופש, אלא רק יבטל את המשטר הקיים הגרוע לטובת הקמת שלטון החלטי. לאחר מכן נקראה ההצעה לשינוי החוקה לפי תוכניות המלך. הגורם המבצע (ניהולי) במדינה יהיה המלך לבדו. הוא ימנה את הפקידים הבכירים ואת היועצים ויכרות בריתות עם מעצמות זרות, אבל לא יתחיל במלחמה ללא אישור הריקסדאג. מועצת המדינה תהיה מורכבת משבעה-עשר חברים בעלי סמכויות של מחוקקים אך לא של מבצע. הריקסדאג יכונס לפי צו המלך וההחלטות לגבי המיסוי והחוקים תילקחנה על ידי המלך והריקסדאג יחדיו. הסמכות המשפטית של כל הוועדות תבוטל. הפרלמנט אישר את הצעות המלך וכך התחוללה הפיכת המשטר בצורה חלקה ומיומנת, למורת רוחן של רוסיה, פרוסיה ודנמרק שעד אז הצליחו למשוך בחוטים בפוליטיקה השוודית לטובת האינטרסים שלהן.
בין חוקה ובין אבסולוטיזם
עריכההרפורמות של גוסטב השלישי דמו לאלו של מונרכים אחרים מ"עידן האורות". החוק הפלילי נעשה יותר אנושי, עונש המוות הוגבל רק לכמה סוגים של פשעים, נאסרו העינויים. המלך השתתף באופן פעיל בניהול כל משרד ממשלתי, אבל העדיף לסמוך על יועצים חיצוניים מאשר על מועצת המדינה (הסנאט). השקיע מאמצים לעקור את השחיתות שפרחה בימי שלטון ה"כובעים" וה"גלימות" ואף הביא בפני משפט את כל חברי בית המשפט העליון הקודם, ה-Göta Hovrätt "גטה הובראט". ננקטו אמצעים לרפורמה של המינהל ושל הפרוצדורות המשפטיות. בשנת 1774 הוצאה תקנה שהכריזה על חופש העיתונות "תוך מגבלות אחדות". המלך דאג לחיזוק כוחות הביטחון לפי אמות מידה של "מעצמה גדולה". הוגבר במיוחד הצי המלכותי כדי שיהפוך לאחד המרשימים באירופה. התקנה בנוגע למטבע משנת 1776 הנהיגה סדר באוצר הממלכה. המדיניות הכלכלית החדשה כללה עידוד הסחר בדגנים (1775) וביטולם של כמה מהמסים שהגבילו את היצוא. שופר "החוק הנוגע לעניים". הוכרז חופש פולחן במגבלות מסוימות לגבי הדתות הנוצרית רומית-קתולית והדת היהודית. בנוסף לכל המלך עיצב והפיץ בממלכה תלבושת לאומית מומלצת שהייתה בשימוש במעמדות הגבוהים עד למותו. יש סבורים שאחת הטעויות הכלכליות שלו הייתה הפיכת מכירת ההמשקאות החריפים למונופול ממלכתי, דבר שפגע בצורה בוטה בפריווילגיות של אנשים רבים. ב 3 בספטמבר 1778 כשכינס את המעמדות בסטוקהולם הציג המלך דו"ח חיובי מאוד, מעין טפיחה עצמית על השכם, על הישגי שש שנות מלכותו עד אז. הפרלמנט התבטל לפניו ובכל הישיבה לא הופנתה אליו אפילו שאלה אחת. כעבור עוד 8 שנים הרוחות השתנו.
במדיניות החוץ גוסטב השלישי היה בהתחלה זהיר בשקילת צעדיו. אף על פי שבסתר לבו השתוקק לחטוף את נורווגיה מידי דנמרק וביקש לחזק את מעמדו מול יקטרינה הגדולה, נענה לה בספטמבר 1780 והצטרף לברית (ליגה) לנייטרליות צבאית שהיא יזמה נגד בריטניה. לברית זו הצטרפו גם דנמרק (עוד מיולי 1780), אחר כך גם פרוסיה, אוסטריה, פורטוגל, וממלכת שתי הסיציליות. גוסטב דאג לביטחון האניות השוודיות והבטיח להן ליווי של ספינות צבאיות אפילו עד לים התיכון. כך בשנים 1780–1782 הסחר הימי השוודי ידע שיאים של פריחה.
מונרכיה אבסולוטית
עריכהישיבת הפרלמנט משנת 1786 היוותה תפנית בתולדות שלטונו של גוסטב השלישי. הפעם כל הצעותיו נדחו או שונו עד כדי כך שהמלך נאלץ למשוך אותן בחזרה. מאותו היום גוסטב נראה נחוש למשול ללא הפרלמנט ואכן, חולל בהדרגה מעבר זוחל מחצי-חוקתיות אל חצי-אבסולוטיזם. במקביל מדיניות החוץ של המלך הפכה יותר הרפתקנית. תחילה ביקש להשיג את תמיכת רוסיה בניסיון לחטוף את נורווגיה מידי דנמרק. אך יקטרינה השנייה סרבה לנטוש את בת בריתה הדנית. אז ביוני 1788 הכריז גוסטב השלישי מלחמה על רוסיה, בעוד מעצמה זו הייתה מרוכזת במלחמתה נגד האימפריה העות'מאנית בדרום. היציאה למלחמה נעשתה ללא אישור ה"מעמדות", תוך הפרת החוקה מ-1772, מה שגרם למרד – "הקשר אניאלה" (Anjala) – בקרב קצינים אריסטוקרטים ששרתו בפינלנד. תוך תמיכה בבת בריתה הרוסית, גם דנמרק הכריזה מלחמה נגד שוודיה, אך נוטרלה מהר הודות למאמצים דיפלומטיים בריטיים ופרוסיים. בחזרתו לשוודיה, גוסטב גינה בפומבי את התנהגות הקצינים המורדים, עורר נגדם את זעם העם, דיכא את מרידתם ועצר את מנהיגיהם. תוך ניצול המומנטום שנוצר מבחינת עליית העוינות כלפי האריסטוקרטים, גוסטב כינס מוקדם את ה"מעמדות" בשנת 1778. שם הצליח ב-17 בפברואר 1778 להעביר בתמיכת שלושה מהמעמדות את "צ'רטר האיחוד והביטחון". מסמך זה חיזק את כוח המלך, ביטל את מרבית הפריבילגיות של האצילים והשאיר בידי הפרלמנט את הסמכויות בנוגע להוצאות המדינה.
המלחמה בין שוודיה ובין רוסיה 1788–1790
עריכהבשנת 1788, החייט הראשי של האופרה המלכותית השוודית קיבל הוראה לתפור מספר מדים של הצבא הרוסי. באמצעות מדים אלו, ביים המלך השוודי מתקפה רוסית לכאורה על מאחז שוודי בגבול בין שוודיה לרוסיה. מתקפה "רוסית" זו התקבלה בזעם רב בסטוקהולם, והאסיפה הלאומית השוודית אישרה למלך, שהיה נטול סמכות לקבל כזו החלטה בכוחות עצמו, לצאת למלחמה נגד רוסיה.
גוסטב ניהל בין השנים 1788–1790 מלחמה נגד רוסיה שהסתיימה בקרב בסבנסקונד ב-9 ביולי 1790 הנחשב הניצחון הגדול בכל הזמנים של חיל הים השוודי. הרוסים איבדו שליש מאניותיהם ו-7,000 אנשים. כעבור חודש, ב-14 באוגוסט 1790 נחתם בוורלה (Värälä) הסכם השלום בין שתי השכנות היריבות. רק שמונה חדשים לפני כן הקיסרית הרוסית הכריזה כי "התוקפנות המרושעת והמקוממת" של מלך שוודיה לא תיסלח אלא אם כן יכפר את מעשיו על ידי הסכם שלום שבו יבטיח חנינה כללית ובלתי מוגבלת לכל אלה שמרדו בו בארצו ויסמיך את הפרלמנט השוודי לשמור על השלום בעתיד ("כי יהיה מאוד לא זהיר מצדנו לסמוך על תום לבו בלבד"). הסכם השלום בוורלה הציל את שוודיה מהשפלה כזאת ובאוקטובר 1791 גוסטב כרת ברית הגנה עם רוסיה ל-8 שנים, בעוד הקיסרית התחייבה לשלם לבן בריתה החדש סיבסוד שנתי של 300,000 רובל.
בו זמנית באותן השנים אירועי המהפכה הצרפתית עוררו במלך השוודי דאגה גדולה. התחיל להקדיש מחשבה רבה איך לגייס ברית של נסיכים למלחמה נגד המהפכנים הצרפתים. ההיכרות הקרובה עם רוח האסיפות העממיות נתנה לו להבין טוב יותר ממלכים אחרים את פסיכולוגיית ההמונים ואת המנוע של התהליך המהפכני. לא מצא באירופה את התמיכה שציפה במאמצים אלה ואחרי ישיבת פרלמנט שכונסה בגבלה (Gävle) ב-22 בינואר – 24 בפברואר 1792 נפל הוא עצמו קרבן, אבל לקנוניה אריסטוקרטית.
הקשר
עריכהבחצות 16 במרץ 1792 אורגן נשף מסיכות בבניין האופרה בסטוקהולם. המלך הגיע באותו ערב מוקדם יותר על מנת ליהנות בחברת ידידים. במשך ארוחת הערב קיבל מכתב מאלמוני שבו איומים על חייו, אבל מפני שהיה רגיל לקבל מכתבים כאלה, התעלם ממנו ואחרי הארוחה יצא מחדר האוכל כדי להשתתף בנשף המסיכות. מיד עם כניסתו לאולם הוקף על ידי אנקארסטרם (Anckarström) וחבריו לקנוניה, הרוזן קלאס פרדריק הורן (Claes Fredrik Horn) והרוזן אדולף לודביג ריבינג (Adolf Ludvig Ribbing). הם זיהו אותו בקלות מפני שנשא על חזו את עיטור המסדר המלכותי של השרפים מכסף שהבהיק מעל גלימתו. הקושרים היו מחופשים עם מסיכות שחורות וקיבלו את גוסטב במילים בצרפתית: "שלום לך, מסיכה יפה!" ("!Bonjour, jolie masque").
אנקרסטרם שעמד מאחורי המלך ירה בו באקדח בצד השמאלי של הגב. המלך קפץ הצידה תוך קריאה בצרפתית: "אה, נפצעתי, משכו אותי מפה ועצרו אותו!" ("!Ah, je suis blessé, tirez moi d'ici et arrêtez-le".) המלך נלקח מיד לחדריו ושערי האופרה ננעלו. אנקרסטרם נעצר בבוקר למחרת והודה בהתנקשות אבל הכחיש כי מדובר בקנוניה. רק כשנודע לו ששותפיו, הורן וריבינג, נעצרו גם כן, מסר הודאה מלאה.
המלך לא נהרג והמשיך למלא את סמכויותיו כראש הממלכה. לטווח קצר נראה שההתנקשות נכשלה. אבל מהר הפצע הזדהם וגרם למותו של גוסטב ב-29 במרץ 1792. מילותיו האחרונות היו: "אני מרגיש רדום, כמה רגעי מנוחה יעשו לי טוב" ("Jag känner mig sömnig, några ögonblicks vila skulle göra mig gott")
תרומתו של גוסטב השלישי לתרבות השוודית
עריכה
על אף חולשותיו וגחמותיו, כאיש "עידן האורות", נחשב גוסטב השלישי בין המלכים המובילים במאה ה-18 בתחום עידוד האמנויות והמדע.
גוסטב השלישי בעצמו היה בעל סגנון כתיבה משובח, הבא לידי ביטוי במכתביו לידידיו ובמסות ההיסטוריות שכתב, במיוחד בהספד המפורסם לזכרו של לנארט טורסטנסון שהוכתר בפרס האקדמיה השוודית. התעניין בכל ענפי הספרות והאמנויות והעניק חסות לכל המשוררים והאמנים בני תקופתו.
גוסטב כתב גם מחזות והקים את התיאטרון המלכותי בסטוקהולם Kongliga Teatern, שבו הוצגו גם הדרמות ההיסטוריות שלו. דאג לקדם כישרונות חדשים בתחום המשחק והזימרה, ביניהם כוכבים כמו השחקנים פרדריק לוון ולארס טיורטסברג וזמרי האופרה אליזבת אולין וכריסטופר כריסטיאן קארסטן, שביצעו תפקידים גם ביצירותיו.
בשנת 1773 ייסד את האופרה המלכותית השוודית ואת הבלט המלכותי השוודי, תחת מטריית התיאטרון המלכותי. בניין אופרה חדש נבנה ונחנך בשנת 1782. הוא מחובר על ידי גשר נורברו אל הארמונו. עד 1788 הועלו גם מחזות וגם אופרות על במת בית האופרה. החל מאותה שנה פעל התיאטרון המלכותי לדרמה בבניין חדש הנמצא מאחורי בית האופרה. בזמנו של המלך הוקמה האקדמיה השוודית (1786) ובית המלוכה תרם תרומות נדיבות לקידום המדעים ולאוניברסיטת אופסלה.
אוסף ציורי האדריכלות שברשותו של גוסטב השלישי שכלל ציורי בניינים מאת מיטב אדריכלי שוודיה בתקופתו, וגם, כמה ציורים מאת המלך עצמו, יצא לגלות ב-1809 יחד עם המלך גוסטב הרביעי אדולף הוא הוחזר לשוודיה ב-1925 אחרי שנרכש על ידי האחים הליה ואקסל אקסון יונסון ושעבר בירושה לבתו של אקסל, מרי קלר קרונסטדט. הוא נמצא כיום המפעלי הברזל אנגלסברג. [3]
כחלק מהסלידה שהייתה בחצר המלכות משתיית קפה ותה הורה גוסטב לערוך ניסוי שיוכיח את ההשפעות הבריאותיות השליליות של שתיית קפה. הניסוי שבמהלכו חויבו שני תאומים זהים, לשתות כמויות גדולות של קפה ותה לא הצליח להוכיח את התזה, להפך, שני התאומים חיו שנים רבות אחרי שהמלך והרופאים שהופקדו על הניסוי מתו.
מושבה שוודית בים הקאריבי
עריכהבשנת 1784 בימי מלוכתו של גוסטב השלישי השיגה שוודיה מצרפת, תמורת זכויות מסחר, את המושבה סן ברתלמי בים הקריבי. היא נמכרה בחזרה לצרפת בשנת 1878
הנצחה
עריכה- גוסטביה, בירת סן ברתלמי, קהילה צרפתית שמעבר לים, בים הקריבי, חלק מאיי הודו המערבית הצרפתיים, נקראה לכבודו של המלך בתקופה שהאי היה שייך לשוודיה.
דמותו במדיה האמנותית
עריכהתיאטרון
עריכה- אוגוסט סטרינדברג – המחזה "גוסטב השלישי"
מוזיקה
עריכה- האופרה נשף מסכות מאת ורדי (ליברית: אז'ן סקריב) נכתבה במקור לפי סיפור ההתנקשות במלך גוסטב. פרטי העלילה והגיבורים שונו בהשפעת הצנזורה.
אילן יוחסין
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- Hildor Arnold Barton Scandinavia in the Revolutionary Era, 1760-1815
U. of Minnesota Press, Minneapolis 1986 (הילדור ארנולד בארטון - סקנדינביה בעידן המהפיכות, 1760-1815, הוצאת אוניברסיטת מינסוטה, מיניאפוליס, 1986)
- Christopher O'Regan
Gustaf III:s Stockholm. Glimtar ur 1700-talets stadsliv. Forum, 2004. ISBN 91-37-12597-4.(כריסטופר או'רגאן - "סטוקהולם של גוסטב השלישי:הבזקים מחיי העיר בשנות ה-1700" - בשוודית)
- Christopher O'Regan
- En bädd av dun : livet vid Gustav III:s hov. Forum, 2005. ISBN 91-37-12749-7.
"החיים בחצרו של גוסטב השלישי"
- Hildor Arnold Barton Gustav III of Sweden and the Enlightment
Eighteenth century Studies, Jophns Hopkins University Press 1972 (הילדור ארנולד בארטון - "גוסטב השלישי ועידן האורות", הוצאת אוניברסיטת ג'ון הופקינס, 1972 - באנגלית)
- Auguste Geffroy Gustave III et la cour de France 2 vol 1867
(אוגיסט ז'פרואה "גוסטב השלישי וחצר צרפת" 2 כרכים, 1867 N. Bain, Gustavus III and His Contemporaries, 1746-1792:An* Overlooked Chapter of Eighteenth Century History (2 vols., 1894), (נ. ביין - "גוסטבוס השלישי ובני תקופתו, 1746-1792": פרק עלום מתולדות המאה הי"ח, 2 כרכים, 1894)
- Carl Hallendorf and Adolf Schück, A History of Sweden 1929; rev. ed. 1938
(קרל האלנדורף ואדולף שיק - "תולדות שוודיה", 1929
- (Andrew A. Stomberg, A History of Sweden (1931
(אנדרו א. סטומברג - היסטוריה של שוודיה (1931)
- A.D. Harvey -
Gustav III of Sweden: the forgotten despot of the age of enlightenment, History Today, December 1, 2003 (א.ד. הרווי - "גוסטב השלישי של שוודיה: הדספוט הנשכח של עידן האורות" - באנגלית)
- Odhner - Sveriges politiska historia under konung Gustaf IIIs regering (2 vols., Stockholm, 1885-96);
(אודנר - "ההיסטוריה הפוליטית השוודית תחת גוסטב שלישי" 2 כרכים, 1885-96, בשוודית)
- Stavenow, Frih Gustaff III (Stockholm 1901
קישורים חיצוניים
עריכה
- גוסטב השלישי, מלך שוודיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גוסטב השלישי, מלך שוודיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Robert Aldrich, Garry Wotherspoon (Ed.), Who's who in Gay and Lesbian History: From Antiquity to World War II, Psychology Press 2001
- ^ George E. Haggerty, Encyclopedia of Gay Histories and Cultures (vol.2), Taylor & Francis, 2000
- ^ Marcus Olausson The Collection of King Gustav III: Architectural Drawing Bokforlaget Arena 2021
| הקודם: אדולף פרדריק |
מלכי שוודיה | הבא: גוסטב הרביעי אדולף |