גזה מרקוש
גזה מרקוש (בהונגרית: Márkus Géza; פשט, 4 באוגוסט 1871[1] – בודפשט, 6 בדצמבר 1912) היה אדריכל יהודי-הונגרי, נציג משמעותי של האר נובו ההונגרי. הוא היה אחיו של העיתונאי מיקשה מרקוש והמנצח דז'ה מרקוש.
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1871 פשט  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1912 (בגיל 41) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (העשור של 1890) |
| תחום יצירה |
אדריכלות |
| זרם באמנות |
אר נובו |
  | |
ביוגרפיה עריכה
גזה מרקוש נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ מרקוש, סוחר זכוכית, ושל אנה קוֹהְן (הגרסה ההונגרית-גרמנית לכהן). הוא למד בבודפשט, ולאחר מכן עבד במשרד התכנון של אלאיוש האוסמן ואדן לכנר. עבודתו המשמעותית היא הציפרפלוטה (ארמון ציפרה-Cifrapalota) בעיר קצ'קמט, שמציג את השפעת שאיפות האר נובו הלאומיות של מורו אדן לכנר, כמו כן של פסל ורשמארטי ברובע החמישי של בודפשט (הכל למעט הפסל עצמו). הוא תכנן כמה בנייני תיאטרון, או היה שותף משמעותי בתכנונם, ביניהם תיאטרון ארקל. הוא תכנן ועיצב גם תפאורות תיאטרון וכן הכין ציורים עבור כתב העת "אמנות" (Művészet). הוא היה המבקר האמנותי של מספר עיתונים, בין היתר של "העיתון ההונגרי" (מדיאר הירלפ-Magyar Hírlap)
אשתו הייתה רוזליה קטלין קרוואזי, אותה נשא לאישה ב־8 ביולי 1907 בבודפשט.[2]
עבודותיו העיקריות עריכה
- קצ'קמט : ארמון ציפרה (1902)
- תיאטרון הקיץ של קלוז'-נפוקה (עם פרידייש שפיגל),
- התיאטרון ההונגרי של קלוז'-נאפוקה (1909–1910)
- תיאטרון קיראי (תיאטרון המלך) לשעבר (בודפשט),
- אופרת העם (מאוחר יותר התיאטרון העירוני, כיום תיאטרון ארקל, יחד עם מרצל קומור ודז'ה יאקאב).
- מה שנקרא היום "ארמון הדנובה של BM" (נבנה בין השנים 1894–1897, על פי התוכניות של וילמוש פרוינד, בסגנון נאו-בארוק)
- סגד, טיילת שטפניה 10. (ארמון ויידה)
ספרים עריכה
- שאנדור ברודי: רעיונותיו של אדריכל (אמנות, 1906).
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- גזה מרקוש. לקסיקון יהודית הונגרי. אד. פטר אויווארי. בודפשט: לקסיקון יהודי הונגריה. 1929. (עמ' 576)
- לקסיקון אמנות התיאטרון ההונגרית
