גשר לוד
גשר לוד (נקרא גם גשר ביברס או גשר ג'ינדאס, ערבית: جسر جنداس[1]) הוא גשר עתיק, השוכן ביציאה הצפונית מהעיר לוד, בין כביש 40 למסילת הרכבת המובילה אל העיר מצפון. הגשר נקרא על-שמו של ביברס שהיה הסולטאן הממלוכי של מצרים וסוריה בין השנים 1260–1277, ואשר שבר את שלטון ממלכת ירושלים הצלבנית בארץ ישראל. הגשר הוקם בשנת 1273 על דרך הדואר הממלוכית הראשית, שעברה בנתיב דרך הים ממצרים (מרכז השלטון הממלוכי) לסוריה. באמצעות דרך זו הם קיימו רשת יעילה ביותר לקשר פנים מהיר בין חלקי האימפריה. במקום זה עברה גם הדרך ללוד ורמלה, ערים חשובות בתקופה ההיא.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר  |
| על שם |
ביברס |
| כתובת |
לוד |
| מיקום |
לוד |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1273–הווה (כ־751 שנים) |
| חומרי בנייה |
אבן |
| מידות | |
| אורך |
30 מ' |
| מידע טכני | |
| מפתחים |
3 |
| קואורדינטות | 31°58′07″N 34°54′02″E / 31.96861111°N 34.90055556°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   גשר לוד  | |
  | |
תיאור הגשר עריכה
אורך הגשר הוא 30 מטר. מצידו הדרומי שומרים זוג מפצלי זרם מסיביים מחודדים על אומנות הגשר מפני זרימת השיטפונות – מכאן עמידותו. הגשר בנוי על קמרונות גדולים, מחודדים, המפצלים את זרם המים של נחל איילון, אשר בחורף עלול להיות חזק במיוחד. נחל איילון (בשמו הערבי "ואדי מוצררה") הוא אחד היובלים החשובים של נחל הירקון. ייתכן כי אבני הגשר נלקחו מכנסיית סנט ג'ורג' שבלוד, על כך מעיד הדמיון בין תווי הסתתים שעל אבני הגשר – ואבני הכנסייה. את שני עברי הגשר מעטרים שני זוגות של בעלי חיים: אריות/נמרים (שדומים מאוד לאריות המופיעים בשער האריות בירושלים) שמרימים בטפרי רגלם השמאלית חולדה או עכבר (בכל צד תלוי העכבר באופן שונה), בין כל זוג אריות יש כתובת מהודרת בערבית. הכתובת נמצאת בתוך טאבולה אנסטה – טבלת אוזניים המשמשת כמסגרת מרובעת מסביב לכתובת או לעיטור (באבן, פסיפס וכיוצא בזה). משני צדיה – משולשים דמויי אוזניים.[2]
בכתובת כתוב:
בשם אללה הרחמן והרחום. ותפילתו על אדוננו מוחמד ועל חבריו כולם. צוה בבנין הגשר המבורך הזה, אדוננו הסולטאן האדיר המלך א-דאהר רוּכּן א-דין בּיבּרס בן עבּדאללה. בימי בנו אדוננו הסולטאן המלך א-סעיד נאצר א-דין, ברכת-ח'אן, יאדיר אללה ניצחונותיהם ויכפר להם. וזה (הגשר נבנה) בהשגחת העבד המסכן (הרוצה) לרחמי אללה, עלא-דין עלי א-סואק, יכפר אללה לו ולילדיו. בחודש ראמדאן שנת אחת ושבעים ושש מאות.
— זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל – ת"א, השרון, השפלה והנגב, הוצאת תור ירושלים, 1950, עמוד 191
שמו הנוסף של הגשר הוא גשר ג'ינדאס על שם כפר ערבי בשם זה ששכן במקום עד אמצע המאה ה-19, במקומו של היישוב הנוכחי גנתון.[3] יש חוקרים הטוענים כי הוא הוקם כבר בתקופה הצלבנית (כעדות לכך מציינים את הצלבים בצדו של הגשר), וכן שביברס "זייף" את הכתובת וניכס לעצמו גשר שלא הוא בנה, ואולם – רוב החוקרים שוללים טענה זו.[דרוש מקור]
מעברתא דלוד עריכה
יש המזהים את מקום הגשר עם "מעבר לוד", (בארמית: מעברתא דלוד), המוזכר בתלמוד הירושלמי כמקום בו שרף אפוסטומוס את התורה. המשנה, במסכת תענית, מונה את האירוע כאחד מחמש הסיבות לקביעת צום שבעה עשר בתמוז. התלמוד הירושלמי שואל: "איכן שרפה? רבי אחא אמר: במעברתא דלוד, ורבנן אמרי: ב"מעברתא דטרלוסה". (מסכת תענית פרק ד', הלכה ה').
בעבר עברו במקום גם דרכים מהתקופה הרומאית מקיסריה, אנטיפטרוס ומיפו.
מבנים נוספים עריכה
ביברס הקים ברחבי ארץ ישראל גם מצודות כדוגמת מבצר נמרוד, וכן גשרים נוספים, ביניהם מיוחסים לו:
- גשר בנות יעקב – שעל נהר הירדן, בדרך בין צפון ארץ ישראל לדמשק.
- גשר אדם – שעל נהר הירדן בדרך בין א-סלט לשכם.
- הגשר הממלוכי ביבנה – גשר מעל נחל שורק במזרחה של יבנה. גשר אינו בשימוש היום.
גלריה עריכה
-
הסמל והכתובת במעקה הגשר -
מראה מתחת לגשר -
קטר הפוך למרגלות גשר ביברס במאורעות תרצ"ו
,_Lydda_(Lod).jpg)
לקריאה נוספת עריכה
- רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 9–43.
- עמית מנדלסון, גשר לוד - גשר ג'ינדס, אתר טבע ונופים בישראל.
- צבי אילן, אתרי טיול בארץ ישראל, עם עובד תרבות וחינוך – תל אביב, 1982.
קישורים חיצוניים עריכה
- מידע על אתר גשר לוד, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים עריכה
- ^ "The bridge of Jindas", according to Palmer, 1881, p. 215
- ^ מקורו של העיטור הזה בדגמי לוחות מתכת שחוברו ב"אוזניהן" לאבנים.
- ^ Ron Toueg, Shahar Krispin, Vered Eshed, Ginnaton (Jindas): Preliminary Report, Hadashot Arkheologiyot: Excavations and Surveys in Israel / חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל 131, 2019 doi: 10.2307/26904587