פתיחת התפריט הראשי

גשר הקשתות (גשר הסוואפירים) הוא גשר לרכב שנבנה על ידי הבריטים מעל לנחל לכיש כתשתית לדרך שמחברת את רצועת עזה לירושלים (כיום כביש 3). משטח הגשר נתמך על יד קשתות ולכן כונה כך. הגשר נמצא מצפון למרכז שפירא ועין צורים. הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

גשר הקשתות
גשר הקשתות.JPG
מאפיינים כלליים
מיקום מועצה אזורית שפיר, ישראלישראלישראל
קואורדינטות 31°42′05″N 34°42′32″E / 31.701416666667°N 34.709°E / 31.701416666667; 34.709
מידע על ההקמה
מתכנן זאב פריזר עריכת הנתון בוויקינתונים
חומרים בטון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סיום 1933 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 20 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 5 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפתחים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גשר הקשתות

רקע היסטוריעריכה

לאורך ההיסטוריה היוותה הדרך המחברת את רצועת עזה לירושלים ציר אסטרטגי לשליטה באזור. ב-1915 (תקופת השלטון הטורקי) סללו קבלנים ועובדים יהודים דרך לאורך ציר זה (במסגרת ה"עמלייה") ובנו גשרים על הנחלים שחצו את הדרך. בעקבות כיבוש באר שבע על ידי הבריטים באוקטובר 1917 השתמשו הטורקים בציר זה לתמיכה לוגיסטית בקו הגנה שני שניסו לייצב מדרום לו זאת על ידי סלילת מסילת רכבת בין רצועת עזה לא-טינה. לאחר הניצחון בקרב עזה השלישי הדפו הבריטים את הטורקים צפונה והשתלטו על הדרך והמסילה. עם תום מלחמת העולם הראשונה פירקו הבריטים את מסילת הרכבת אך השקיעו בשיפור התשתיות של הדרך.

ההיסטוריה של הגשרעריכה

 
עודד נגבי - חבלן גדוד 53

כחלק משיפור התשתיות של הדרך בנו הבריטים מספר גשרים מעל נחלים שחצתה הדרך וביניהם גם גשר מעל נחל לכיש[1]. הנקודה בה חצה הגשר את הנחל היה בקרבת 3 כפרים ערבים: סואפיר אל שמאליה (באזור שדות כפר ורבורג), סואפיר אל גרביה (על גבעה הסמוכה לגשר ומצפון לצומת מרכז-שפירא) וסואפיר אל שרקיה (על גבעת בית הספר האזורי שפיר, ממזרח לנחל גוברין עד שלולית החורף ליד צומת עין-צורים)[2] ולכן הוא כונה גם "גשר הסוואפירים". הגשר, שהוזמן על יד המנדט הבריטי, הוקם ב-1933 על ידי המהנדס זאב פריזר[3]. הכביש וגשריו סייעו רבות בשמירת הקשר לנגב המערבי.

בתקופת מלחמת העצמאות שימש הכביש, מצד אחד, כציר להעברת אספקה לנגב הנצור ומצד שני היה צורך למנוע מהמצרים את היכולת להעביר דרכו כוחות לכוון מרכז הארץ. לפחות בשני מקרים כמעט פוצץ הגשר:

  • עודד נגבי (מפקד מחלקת החבלה של גדוד 53 של חטיבת גבעתי) התבקש לפוצץ את הגשר למנוע מעבר כוחות מצריים אך לבסוף הוחלט לא לבצע.
  • במועד אחר ניסה כח מצרי לחבל בגשר אולם עקב פגם בחומר הנפץ הפיצוץ גרם לנזק מועט לגשר והוא תוקן תוך זמן קצר.

לאחר המלחמה המשיך הגשר לשרת את הנוסעים בכביש (שהפך לכביש 3) אולם רוחבו (5 מטר) כבר לא התאים לגידול בהיקף התנועה. כמו כן גובהו המועט ממפלס הנחל גרמו להצפת הגשר בזמן שטפונות ולסגירת הכביש מדי פעם. בשנת 1992 הרחיבה מע"צ את כביש 3 ובנתה גשרים חלופים מעל הנחלים לכיש וגוברין והגשרים הבריטים נזנחו. בעקבות כוונה להרוס את גשר הקשתות הוא הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

נכון ל-2018 הגשר בתהליך שימור, וישולב במסגרת שביל לאורך הנחל. הגישה לגשר דורשת חציה של כביש 3. בשנות ה-90 של המאה ה-20 (לאחר סגירת הגשר) הקימו היישובים בסביבה שערי ברזל, משני צידי הגשר, על מנת למנוע מעבר של גנבים.

מבנה הגשרעריכה

 
אחת הקשתות ומסבכי הגשר

הגשר נבנה על ידי המהנדס זאב פריזר מבטון מזוין. אורכו כ-20 ורוחבו כ-5 מטר. משטח הגשר נתמך על ידי 2 קשתות בטון וקורות המהוות מסבכים לתמיכה בגשר.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

עודד גולן, הייתי חבלן - תחושותיו של חייל לפני הקרב, במהלכו ואחריו, הוצאת י. גולן, 2001

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גשר הקשתות בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גשר נוסף שבנו הבריטים היה גשר פריזר מעל נחל גוברין
  2. ^ הכפרים ננטשו ונהרסו ב-1948
  3. ^ פריזר גר באותה תקופה בבאר טוביה ועבד במחלקת העבודות הציבוריות הבריטית