נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

(הופנה מהדף מע"צ)
המונח "מע"צ" מפנה לכאן. לערך העוסק בפרשה שבה זוכו מורשעים בדין בישראל, ראו כנופיית מע"צ.

נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ היא חברה ממשלתית האחראית לפיתוח תשתיות התחבורה בישראל. החברה עוסקת בתכנון, פיתוח ואחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים לרבות מחלפים וגשרים, הקמת מסילות רכבת (עבור רכבת ישראל), ביצוע פרויקטים במרחב העירוני והמטרופוליני (בנוסף לחברת נתיבי איילון) והקמת שדה תעופה בינלאומי חדש (משלים לנתב"ג, המיועד לטיסות חסך).

נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה
בניין המשרדים הראשי של החברה, באור יהודה
בניין המשרדים הראשי של החברה, באור יהודה
בניין המשרדים הראשי של החברה, באור יהודה
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית
מייסדים ממשלת המנדט
תקופת הפעילות 1921 - כמחלקת עבודות ציבוריות
2003 - כחברה ממשלתית – הווה
מיקום המטה אור יהודה עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי אור יהודה
בעלות מדינת ישראל
ענפי תעשייה פיתוח תשתיות תחבורה
יו"ר יגאל עמדי
מנכ"ל ניסים פרץ
עובדים 415 (2018)
 
www.iroads.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החברה הוקמה בשנת 1921 על ידי המנדט הבריטי ששלט בארץ באותה תקופה, תחת השם P.W.D.) Public Works Department), ומקום המדינה תחת השם העברי מחלקת עבודות ציבוריות (מ.ע.צ.). משנת 1948 עד 2004 הייתה מ.ע.צ. יחידה במשרדי ממשלה שונים (מ-1980 הייתה יחידת סמך במשרד התחבורה) וב-2004 הפכה לחברה ממשלתית בשם "מ.ע.צ. – החברה הלאומית לדרכים בישראל".

מאז היותה חברה ממשלתית ב-2004, לחברה מבנה "רזה" של חברה מנהלת בלבד, המנהלת את ספקיה (מנהלי פרויקטים, מתכננים וקבלנים) באמצעות מיקור חוץ, לאחר זכייה במכרזים לביצוע עבודות החברה. לפיכך היא אינה מעסיקה במישרין כח אדם לביצוע העבודות או מחזיקה בכלים הנדסיים וציוד הנדסי כבד.

בשנת 2012, בעקבות החלטת ממשלה, שונה שם החברה ל"נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ" והוחלט כי החברה תהיה אחראית על פיתוח תשתיות תחבורה נוספות (כגון: מסילות רכבת, פרויקטים עירוניים והקמת שדה תעופה) ולא רק על הכבישים הבינעירוניים במדינה.

מנכ"ל החברה הוא ניסים פרץ ויושב ראש הדירקטוריון הוא יגאל עמדי.

היסטוריה

עריכה
 
פעולות מ.ע.צ. להקמת גשר הירקון, שנות ה-50 של המאה ה-20
 
עובדים של מ.ע.צ. במעלה עקרבים, 1950
 
מחנה עבודה של מע"צ בביר מליחה ליד בית קמה, 1950
 
עובדי מ.ע.צ. סוללים את הכביש לאילת, 1957
 
אנדרטה לזכר עובדי מ.ע.צ. שנפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה; ניצבת בצדי גשר עד הלום

החברה הוקמה במקור בשם P.W.D ‏(Public Works Department) בשנת 1921, על ידי המנדט הבריטי. הרברט סמואל, שכיהן כנציב העליון בארץ ישראל, פעל להקמת גופים אדמיניסטרטיביים אזרחיים בארץ, וביניהם P.W.D (בעברית - מ.ע.צ.), כיחידה ההנדסית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופת המנדט פעלה P.W.D בפרויקטים רבים של סלילת כבישים ובניית נמלים וגשרים, בהם בניית גשר הירקון הראשון ב-1922, ופריצת הדרך לשריד ב-1933. כמו כן עסקה P.W.D בתכנון ובינוי של מבני שלטון, בתי חולים, בתי ספר, תחנות משטרה ובתי דואר בשירות ממשלת המנדט. רבים מייחסים פן חלוצי למלאכת הבנייה של P.D.W ותרומה להתפתחות החברתית והכלכלית של החברה הישראלית בראשית ימיה.

בשנת 1948, עם הקמת המדינה, שונה השם האנגלי - P.W.D. לשם העברי מ.ע.צ. (מחלקת עבודות ציבוריות) והאחריות על גוף זה הועברה למשרד העבודה של מדינת ישראל. האדריכל גד אשר שהחל לעבוד בחברה ב-1941 והתמנה אז לסגן אדריכל ראשי, היה בין מייסדי הגוף הישראלי ועמד בראש המחלקה עד לפטירתו ב-1965. בתקופה זו, הריבונות על שטחים חדשים וגלי עלייה המוניים הגבירו את הצורך ליישב אוכלוסייה חדשה בערים ובכפרים בכל שטחי המדינה, מה שחייב חיבור של אותם שטחים למרכזי האוכלוסייה באמצעות סלילת כבישים[1]. רשת התחבורה שהחלה להיבנות תרמה לתנופת הפעילות הכלכלית של המדינה, יצרה תכנונים של שימושי קרקע, ניידות של אנשים והון, ועוד. במקביל הושקעו משאבים של המדינה באמצעות מ.ע.צ. גם בפיתוח התשתיות הקיימות, שנפגעו במהלך מלחמת העצמאות[2]. בנוסף, בעתות מלחמה היה למ.ע.צ. תפקיד בפריצת דרכים בשטחי האויב והנחת גשרים מעל מקורות מים, כדי לאפשר תנועה של הכוחות הלוחמים[3]. סלילת הכבישים התבצעה על ידי חלוצים וחלוצות, ויש הרואים בפעילותה של מ.ע.צ. בתקופה זו את תחילתו של כור היתוך בחברה היהודית במדינה[4].

לאורך השנים סללה מ.ע.צ. אלפי קילומטרים של כבישים, גשרים ועורקי תחבורה לכ-500 יישובים. בין הפרויקטים החשובים מאז קום המדינה היו בניית גשר בכביש באר שבע-דימונה ב-1960, בניית גשר הראל במבואות ירושלים ב-1971, ועוד. בנוסף הקימה מ.ע.צ. מבני ממשל רבים וביניהם כנסת ישראל, בית הנשיא, בניין בנק ישראל, בתי חולים, מרכזי קשר למנויי טלפונים, מעגני דיג, כיתות ואמצעי לימוד והדרכה במרכזי הכשרה, מוסדות סעד, בתי חינוך חקלאיים ועוד[4].

במהלך השנים פיתחה מ.ע.צ. אמצעי בטיחות חדשים כדי לשפר את רמת הבטיחות בכבישים ולמנוע תאונות דרכים. כך למשל פיתחה טכנולוגיית כביש שקיבלה את הכינוי "כביש סלחני", המאפשר לנהגים שנקלעו למצב מצוקה בדרך (סטייה מנתיב או סיבוב חד) לשוב ל"דרך הישר" באמצעות מבנה הנדסי מיוחד של הכביש ובאמצעות אביזרי בטיחות שהותקנו לאורכו – מעקות הפרדה, שוליים מיוצבים ועוד.

מ.ע.צ. עברה לאורך השנים בין משרדים ממשלתיים שונים. עם קום המדינה הייתה מ.ע.צ. כפופה למשרד הפיתוח, אך מינואר 1949 הוכפפה למשרד העבודה מתוך הבנה שמרבית כוח העבודה של החברה יגיע מקרב העולים החדשים שנהרו לארץ באותם ימים. לאור הפעילות הרבה של מ.ע.צ. בבניית מוסדות שלטון בארץ, הוחלט בשנת 1977 להכפיפה למשרד השיכון והבינוי. עם זאת, בשנת 1980 הוחלט על סגירת אגף "מבני ציבור" במ.ע.צ. והחברה התמקדה החל משנה זו בפיתוח תשתית הכבישים הבינעירוניים בלבד. בין השנים 1996–1999 הוכפפה מ.ע.צ. למשרד התשתיות הלאומיות, והחל משנת 1999 הוכפפה למשרד התחבורה.

כחברה ממשלתית

עריכה

ב-15 בספטמבר 2003 החליטה ממשלת ישראל לסגור את מ.ע.צ. במתכונתה אז, יחידת סמך במשרד התחבורה, ולפטר את כל 750 עובדיה. במקומה, הוקמה חברה ממשלתית בשם "מ.ע.צ. - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ", בה 100 עובדים בלבד ושפועלת בעיקר באמצעות מיקור חוץ[5]. החברה קיבלה תחת אחריותה את כל מערכת הכבישים הבינעירוניים, ניהול ובקרת תנועה, תכנון, פיתוח ותחזוקת הדרכים ובטיחותן[6]. שר התחבורה אביגדור ליברמן מינה את מקורבו אלכס ויז'ניצר למנכ"ל החברה החדשה. עם כניסתו לתפקיד הכריז ש"מע"צ פעלה במשך שנים ללא מגבלת תקציב, ובלי פיקוח. אני מודע לבעיה, לאווירה של שחיתויות ושל חריגים. עבודת המטה וההנהלה הייתה לקויה באופן מובהק"[7]. העברת הסמכויות לחברה החדשה נקבעה ל-1 בינואר 2004 ותחילת עבודתה של נקבעה ליולי באותה השנה, אך החל מאבק של העובדים וההסתדרות נגד הקמת החברה החדשה. ביולי 2005 נחתם הסכם בין הנהלת החברה לבין יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, עופר עיני. על פי ההסכם 180 עובדים ותיקים המשיכו לעבוד בחברה, השאר פרשו או עברו למשרדי ממשלה אחרים, כמו כן החליט ויז'ניצר להעתיק את משרדי החברה מירושלים לאור יהודה, וגייס 50 עובדים חדשים לחברה[8]. ויז'ניצר עמד בראש החברה החדשה והיה מנהלה הכללי עד לשנת 2010. מחליפו היה האדריכל שי ברס, לשעבר מנכ"ל חברת נתיבי איילון[9].

בעקבות החלטת ממשלה, החל מנובמבר 2012 שונה שמה של החברה ל"נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ" והחברה הרחיבה את פעילותה לתשתיות תחבורה נוספות מעבר לפיתוח הכבישים הבינעירוניים בישראל, והחלה לפתח מסילות רכבת חדשות (לתפעול "רכבת ישראל"), לפי התוכנית התחבורתית "נתיבי ישראל"[10].

ב-21 בינואר 2015 מינה שר התחבורה ישראל כ"ץ את עודד שמיר להיות יושב ראש החברה.

בנובמבר 2015, בתום חקירה סמויה של יחידת להב 433, נעצרו ארבעה עובדי נתיבי ישראל, שלושה מנהלים לשעבר ו-11 נותני שירותים לחברה, בהם אלכס ויז'ניצר ושי ברס וחבר הכנסת לשעבר מיכאל גורלובסקי[11]. המשטרה ייחסה לבכירים שנעצרו קבלת שוחד וטובות הנאה בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, בתרומה לקידום העסקתם של ספקים חיצוניים מסוימים[12]. בתום החקירה, שכונתה "פרשה 618", זומנו לשימוע לפני העמדה לדין 30 חשודים ו-13 חברות[13]. ב-6 במרץ 2019 הוגש נגד ויז'ניצר כתב אישום על עבירות שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירת מס[14]. ב-3 ביוני 2021 הורשע ויזניצ'ר לפי הודאתו בעבירה של בקשת שוחד בפרשת השחיתות נתיבי ישראל, בעקבות הסדר טיעון בו הוסכם כי יגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 850 אלף ש"ח[15].

מאז פרשה זו, מונה בסוף שנת 2015 מנכ"ל חדש לחברה, תא"ל (מיל') ניסים פרץ, והתחלפו בכירים רבים בחברה.

כיום, החברה משקיעה משאבים רבים בפיתוח מערכות ניהול תנועה חכמה בכבישים, חדשנות, השקעה בפיתוח נתיבים לתחבורה ציבורית, קשרי קהילה, אינטגרציה וקישוריות בין אמצעי תחבורה שונים (תחבורה ציבורית, רכב פרטי, אופניים והליכה ברגל), ומשקיעה רבות בתחום האחריות התאגידית, ומחשבה על הסביבה בפיתוח תשתיות התחבורה.

בינואר 2019 הציג מנכ"ל החברה ניסים פרץ את תוכנית החומש של החברה בתקציב של כ-60 מיליארד שקלים. במסגרתה החברה תהיה אחראית לתכנון של מספר מסילות: מסילת כרמיאל - קריית שמונה, מסילת עפולה - טבריה, מסילת דימונה - ירוחם, מסילת באר שבע - ערד וקו הרכבת לאילת[16]. מסילות אלו הן חלק מהתוכנית האסטרטגית של רכבת ישראל לשנת 2040.

ב-21 בדצמבר 2020 נכנס לתפקיד יושב ראש החברה יגאל עמדי.

פעילות החברה

עריכה

חברת נתיבי ישראל פועלת לפי תוכניות רב שנתיות שמאושרות על ידי משרד התחבורה ומשרד האוצר. התוכנית הרב שנתית הראשונה הייתה בין השנים 2006–2010, השנייה מ-2011 עד 2016, ונכון לשנת 2021 החברה פועלת בתוכנית החומש השלישית, שהקף תקציבה יותר מ-50 מיליארד ₪.

תוכנית חומש זאת שמה דגש לההיבטים הבאים:

  • חיבור הפריפריה למרכז.
  • מתן עדיפות לתחבורה ציבורית.
  • שיפור בטיחות בתשתיות הקיימות.
  • שיפור השילוביות בין אמצעי התחבורה השונים (הולכי רגל / אופניים / רכב פרטי / תחבורה ציבורית).
  • תחזוקת הכבישים לשמירה על רמת שירות גבוהה למשתמשי הדרך.
  • פתרונות חכמים לניהול ולבקרת התנועה.

תחומי פעילות החברה

עריכה
 
המרכז הלאומי לניהול התנועה

חברת נתיבי ישראל אחראית לפיתוח תשתיות התחבורה בישראל: אחזקה ופיתוח של מרבית הכבישים הבינעירוניים, הקמת מסילות רכבת (עבור רכבת ישראל), ביצוע פרויקטים במרחב העירוני והמטרופוליני (בנוסף לחברת נתיבי איילון) והקמת שדה התעופה הבינלאומי החדש העתידי של ישראל (משלים לנתב"ג, המיועד לטיסות חסך).

החברה מפעילה גם את המרכז הלאומי לניהול התנועה, המבצע ביקורת של פעילות הרמזורים, ניהול התנועה במינהרות, מצב השילוט ושולי הכביש בין היתר באמצעות כ-350 מצלמות פנורמיות הפרושות לאורך כבישי ישראל, וכן שולט מרחוק בשילוט האלקטרוני ונותן מענה לאזרחים באמצעות מוקד *2120. כמו כן מפעילה החברה גם מערך של ניידות סיור ושירות בפריסה ארצית המעניקות סיוע ראשוני ללא תשלום לכלי רכב שנתקעו בכבישים הבינעירוניים שבאחריותה.[17]

כבישים בינעירוניים

עריכה

באחריות החברה כבישים באורך כולל של כ-8,500 קילומטר. נוסף על כך החברת מתחזקת כ-1,300 גשרים ומנהרות, 105 מחלפים, 2,200 צמתים, 5,600 ק"מ של מעקות בטיחות, 18,500 נקודות מאור בכבישים, 95,000 תמרורים ושלטים, 18,500 אלף דונם של שטחי גינון, והיא גם מתפעלת יותר מ-150 מצלמות לניהול ובקרה של התנועה.

החברה אחראית כמעט לכל הכבישים הבינעירוניים במדינה, לצד חברות ממשלתיות נוספות האחראיות על הכבישים המרכזיים במרחבים המטרופוליניים (חברת נתיבי איילון בגוש דן – אחראית על כביש 20 "נתיבי איילון" וחברת מוריה בירושלים – אחראית על כביש 50 "בגין") ולצד חברת חוצה ישראל, האחראית על כביש 6 "חוצה ישראל" ועל כביש 23 "מנהרות הכרמל" בחיפה.

 
אשפה בצד כביש 75 במחלף יגור 23 במרץ 2023

ניקיון כבישים

עריכה

חברת נתיבי ישראל אחראית גם על הניקיון בכבישים שבאחריותה. האחריות חלה על הכביש עצמו ועל צידי הכביש, השול עד מרחק 10 מטר מהכביש[דרוש מקור]. לשם כך היא שוכרת שירותי קבלני ניקיון. על פי מדיניות החברה כבישים מקומיים אמורים להיות מנוקה פעם בחודשיים[דרוש מקור] . בעוד שכבישים ארציים ואזוריים אמורים לעבור ניקיון כל כמה שבועות. אם אזרחים רואים מפגעי ניקיון, הם יכולים להתקשר למוקד של נתיבי ישראל, בו אפשר להודיע על מפגעים בכביש כולל מפגעי ניקיון.

 
אשפה בכביש 7212 בפארק הכרמל שלא נאספה על ידי חברת נתיבי ישראל

מסילות רכבת

עריכה

משנת 2012 קיבלה החברה גם אחריות לביצוע של קווי מסילות רכבת:

בינואר 2019 הציג מנכ"ל נתיבי ישראל, ניסים פרץ, את תוכנית החומש בתקציב של כ-60 מיליארד שקלים, במסגרתה החברה אחראית לתכנון של כמה מסילות: כרמיאל-קריית שמונה, עפולה-טבריה, דימונה-ירוחם, באר שבע-ערד ואת קו הרכבת לאילת[16]. מסילות אלו הן חלק מהתוכנית האסטרטגית של רכבת ישראל לשנת 2040. בנוסף מקדמת החברה את הפרויקט להקמת המסילה החמישית והשישית באיילון[19].

כמו כן קיבלה החברה, בשיתוף עם רכבת ישראל, אחריות למימוש פרויקט חשמול הרכבת בקווים שהיא מקימה.

פרויקטים במרחב העירוני והמטרופוליני

עריכה

ביולי 2020 קיבלה החברה מספר פרויקטים מידיה של "יפה נוף", החברה העירונית של חיפה, לאחר שמשרד התחבורה החליט להפסיק את ההתקשרות עם "יפה נוף". חברת נתיבי ישראל קיבלה אחריות לביצוע פרויקט הרכבלית בחיפה ואת המשך סלילתם של 2 מקטעי מטרונית חדשים: בין חיפה לנשר ובין חיפה לעכו[20].

במרץ 2022 הוטל על החברה לבצע פרויקטים נוספים במרחב העירוני והמטרופוליני (בנוסף לחברת נתיבי איילון)[21]. בין השאר החברה מתכננת את הרכבת הקלה בבאר שבע.

הקמת שדה תעופה בינלאומי חדש

עריכה

בחברה הוקמה מנהלת מקצועית, האמונה על הקמת שדה תעופה בינלאומי חדש, שעתיד לקום בשנים הקרובות ויהיה שדה משלים לנתב"ג, בעיקר עבור טיסות Low Cost.

מבנה החברה

עריכה
 
מבנה ארגוני

מטה החברה שוכן באור יהודה, בו מועסקים רוב עובדי החברה בתשע חטיבות שונות:

  1. הנדסה ופיתוח
  2. תפעול ואחזקה - כוללת ארבעה מרחבים: במרכז - בסמיכות למחלף גן רווה, בצפון - בנצרת, בדרום - בבאר שבע וביו"ש - במעלה אדומים.
  3. חטיבה רכבתית
  4. מנהלת הקמת שדה תעופה
  5. כספים
  6. משאבים ומינהל
  7. לשכה משפטית
  8. חוזים והתקשרויות
  9. חדשנות

ראשי החברה

עריכה

[22]

יושבי ראש

עריכה
מספר דיוקן שם שם החברה תקופת כהונה
1   עמירם לוין החברה הלאומית לדרכים 2003 - 2009
2   מיכה גולדמן 2009 - 2011
3 יאיר שמיר נתיבי ישראל 2012 - 2013
4   עודד שמיר 21 בינואר 2015 - 2 בדצמבר 2020[23]
5   יגאל עמדי 21 בדצמבר 2020 - מכהן

מנהלים כלליים

עריכה
 
ניסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל מציג את תוכנית החומש של החברה, ינואר 2019
מספר דיוקן שם שם החברה תקופת כהונה שר ממונה משרד ממונה
1   מרדכי שטרן מ.ע.צ 1948 - 1949 מרדכי בנטוב משרד העבודה
2   אליעזר אהרונוב 1949 - 1952 גולדה מאיר
3   אביגדור ברתל 1952 - 1959 גולדה מאיר

מרדכי נמיר

4   ברוך בסין 1959 - 1971 גיורא יוספטל

יגאל אלון

יוסף אלמוגי

5   מיכאל גולן 1971 - 1980 יוסף אלמוגי

יצחק רבין

משה ברעם

גדעון פת

דוד לוי

משרד הבינוי והשיכון
6   משה שהמי 1980 - 1985 דוד לוי
7   יהודה כהן 1985 - 1993 דוד לוי

אריאל שרון

בנימין בן אליעזר

8   סלמן בן ציון 1993 - 2000 בנימין בן אליעזר

בנימין נתניהו

אריאל שרון משרד התשתיות הלאומיות
אליהו סויסה
יצחק מרדכי

אמנון ליפקין שחק

משרד התחבורה
9   עמי לקס 2000 - 2003 אמנון ליפקין שחק

אפרים סנה

צחי הנגבי

אביגדור ליברמן

הפיכת מ.ע.צ לחברה ממשלתית
1   אלכס ויז'ניצר החברה הלאומית לדרכים 2003 - 2010 אביגדור ליברמן

מאיר שטרית

שאול מופז

ישראל כ"ץ

משרד התחבורה
2   שי ברס החברה הלאומית לדרכים, נתיבי ישראל 2010 - 2014 ישראל כ"ץ
3   ניסים פרץ נתיבי ישראל 2015 ואילך ישראל כ"ץ

בצלאל סמוטריץ'

מירי רגב

מרב מיכאלי


סמלילי החברה ההיסטוריים

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • פריצקי, ש. (עורך), מ.ע.צ. – ספר העשור, הוצאת מ.ע.צ., משרד העבודה, ירושלים, 1959
  • רייכמן, ש. ובראשי, ד., התפתחות רשת הכבישים הבנעירוניים בישראל בשנים 1948–1970, מכון ישראלי לתכנון ומחקר תחבורה, ירושלים, 1972
  • רינה רייניץ אידן, נתיבים לישראל : ספר המורשת של מ.ע.צ ונתיבי ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים 2018.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אפרת, א., "תכנון לאומי ופיתוח בישראל בשנות ה-2000". הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2003
  2. ^ נויברגר, ב. (עורך), "ישראל בעשור הראשון", האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2002
  3. ^ רייכמן, ש., "ממאחז לארץ מושב", הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1979
  4. ^ 1 2 פריצקי, ש. (עורך), "מע"צ - ספר העשור", הוצאת מע"צ, משרד העבודה, ירושלים, 1959
  5. ^ צמצום כוח-אדם במשרדי הממשלה (סגירת מע"צ והקמת חברת כבישים בינעירוניים), החלטה מספר 779 של ממשלת ישראל, משנת 2003, באתר של משרד ראש הממשלה
  6. ^ ענת ג'ורג'י, במשרדי הממשלה מנמקים סגירת מע"צ: 100 איש מספיקים לניהול הכבישים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2003
    משרד האוצר מציע: סגירת מע"צ במתכונתה הנוכחית - בסוף 2003, באתר TheMarker‏, 14 בספטמבר 2003
  7. ^ "נבטל את המושג 'חריגים' מלכסיקון מע"ץ", באתר גלובס, 18 באפריל 2004
  8. ^ זאב קליין, ‏רכלבסקי ועיני חתמו על סגירת מע"צ והקמת החברה הלאומית לדרכים בישראל, באתר גלובס, 7 ביולי 2005
    אבי בר-אלי, "הפוליטיקאים השחיתו את מע"צ", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2007
  9. ^ אבי בר-אלי, מהאספלט למים: מנכ"ל מעצ אלכס ויז'ניצר יהיה יו"ר מקורות, באתר הארץ, 12 בינואר 2010
  10. ^ דניאל שמיל, לא עוד מעצ: החברה משנה את שמה ל"נתיבי ישראל", באתר TheMarker‏, 19 בנובמבר 2012
  11. ^ זוהר שחר לוי, הוארך מעצרם של 18 חשודים בפרשת נתיבי ישראל, בהם בתו של השר לשעבר דוד לוי, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2015
  12. ^ אלי סניור, פרסום ראשון: בכירים ב"נתיבי ישראל" חשודים בשוחד, גם ח"כ לשעבר נעצר, באתר ynet, 2 בנובמבר 2015
  13. ^ 30 חשודים ו-13 חברות זומנו לשימוע בפרשה 618 ("נתיבי ישראל"), באתר משרד המשפטים, 25 באוקטובר 2017
  14. ^ חן מענית, ‏מהחמורות בפרשות השחיתות: הפרטים מאחורי חקירת השוחד בנת"י נחשפים, באתר גלובס, 12 במרץ 2019
      גור מגידו, בעזרת משל על פוטין ויחסיו עם האוליגרכים: כך קיבל ויז'ניצר שוחד במיליונים, באתר TheMarker‏, 6 במרץ 2019
  15. ^ תומר גנון, מנכ"ל נתיבי ישראל לשעבר הודה שדרש שוחד מקבלן; ירצה שנתיים מאסר, באתר כלכליסט, 3 ביוני 2021
  16. ^ 1 2 ליאור גוטמן, "התחבורה הציבורית בישראל לא זמינה, לא נגישה ולא יעילה", באתר כלכליסט, 23 בינואר 2019
  17. ^ המרכז הלאומי לניהול התנועה
  18. ^ ארז רביב, ‏ואדי ערה לא מתחבר, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 בפברואר 2019
  19. ^ סוניה גורודיסקי, ‏נת"י תקדם את הפרויקט להקמת המסילה החמישית והשישית באיילון, באתר גלובס, 22 בינואר 2019
  20. ^ ליאור גוטמן, משרד התחבורה: הפרויקטים התחבורתיים של יפה נוף יחולקו בין כלל החברות הממשלתיות, באתר כלכליסט, 6 ביולי 2020
  21. ^ אסף זגריזק, ‏בדרך לקבינט החברתי-כלכלי: נתיבי איילון תנהל את פרויקט אגרת הגודש, באתר גלובס, 7 במרץ 2022
  22. ^ רינה רייניץ-אידן, נתיבים לישראל ספר המורשת של מ.ע.צ ונתיבי ישראל, ירושלים: דפוס איילון, 2018, עמ' 171, מסת"ב 978-965-217-421-5
  23. ^ פוסט סיום כהונה בנתיבי ישראל, בעמוד הפייסבוק של עודד שמיר, 3 בדצמבר 2020