פתיחת התפריט הראשי
מראה הגשר מעל נחל איילון ביציאה הצפונית מלוד (הצד המזרחי)
מראה הגשר ממערב
הסמל והכתובת במעקה הגשר
מראה מתחת לגשר
קטר הפוך למרגלות גשר בייברס במאורעות תרצ"ו

גשר לוד (נקרא גם גשר בייברס) הוא גשר עתיק, השוכן ביציאה הצפונית מהעיר לוד, בין כביש 40 למסילת הרכבת המובילה אל העיר מצפון. הגשר נקרא על-שמו של בייברס שהיה הסולטאן הממלוכי של מצרים וסוריה בין השנים 12601277, ואשר שבר את שלטון ממלכת ירושלים הצלבנית בארץ ישראל. הגשר הוקם בשנת 1273 על דרך הדואר הממלוכית הראשית, שעברה בנתיב דרך הים ממצרים (מרכז השלטון הממלוכי) לסוריה. באמצעות דרך זו הם קיימו רשת יעילה ביותר לקשר פנים מהיר בין חלקי האימפריה. במקום זה עברה גם הדרך ללוד ורמלה - ערים חשובות בתקופה ההיא.

תוכן עניינים

תיאור הגשרעריכה

אורך הגשר הוא 30 מ', ויש לו חיזוקים משני צדדיו - מכאן עמידותו. הגשר בנוי על קמרונות גדולים, מחודדים, המפצלים את זרם המים של נחל אילון, אשר בחורף עלול להיות חזק במיוחד. נחל איילון (בשמו הערבי "ואדי מוצררה") הוא אחד היובלים החשובים של הירקון. ייתכן כי אבני הגשר נלקחו מכנסיית סנט ג'ורג' שבלוד, על כך מעיד הדמיון בין תווי הסתתים שעל אבני הגשר - ואבני הכנסייה. את שני עברי קשתות הגשר מעטרים שני זוגות של בעלי חיים: אריות (שדומים מאוד לאריות המופיעים בשער האריות בירושלים) וחולדות או עכברים, כשביניהם כתובת בערבית. הכתובת נמצאת בתוך טאבולה אנסטה -טבלת אוזניים המשמשת כמסגרת מרובעת מסביב לכתובת או לעיטור (באבן, פסיפס וכיוצא בזה). משני צדיה - משולשים דמויי אוזניים.[1]

בכתובת כתוב:

בשם אללה הרחמן והרחום. ותפילתו על אדוננו מוחמד ועל חבריו כולם. צוה בבנין הגשר המבורך הזה, אדוננו הסולטאן האדיר המלך א-דאהר רוּכּן א-דין בּיבּרס בן עבּדאללה. בימי בנו אדוננו הסולטאן המלך א-סעיד נאצר א-דין, ברכת-ח'אן, יאדיר אללה ניצחונותיהם ויכפר להם. וזה (הגשר נבנה) בהשגחת העבד המסכן (הרוצה) לרחמי אללה, עלא-דין עלי א-סואק, יכפר אללה לו ולילדיו. בחודש ראמדאן שנת אחת ושבעים ושש מאות.

זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - ת"א, השרון, השפלה והנגב, הוצאת תור ירושלים, 1950, עמוד 191

שמו הנוסף של הגשר הוא גשר ג'ינדאס על שם כפר ערבי בשם זה ששכן לפנים במקומו של היישוב הנוכחי גינתון. יש חוקרים הטוענים כי הוא הוקם כבר בתקופה הצלבנית (כעדות לכך מציינים את הצלבים בצדו של הגשר), וכן שבייברס "זייף" את הכתובת וניכס לעצמו גשר שלא הוא בנה, ואולם - רוב החוקרים שוללים טענה זו.

מעברתא דלודעריכה

יש המזהים את מקום הגשר עם "מעבר לוד", (בארמית: מעברתא דלוד), המוזכר בתלמוד הירושלמי כמקום בו שרף אפוסטומוס את התורה. המשנה, במסכת תענית, מונה את האירוע כאחד מחמש הסיבות לקביעת צום שבעה עשר בתמוז. התלמוד הירושלמי שואל: "איכן שרפה? רבי אחא אמר: במעברתא דלוד, ורבנן אמרי: ב"מעברתא דטרלוסה". (מסכת תענית פרק ד', הלכה ה').

בעבר עברו במקום גם דרכים מהתקופה הרומאית מקיסריה, אנטיפטרוס ומיפו.

מבנים נוספיםעריכה

בייברס הקים ברחבי ארץ ישראל גם מצודות כדוגמת מצודת נמרוד, וכן גשרים נוספים, ביניהם מיוחסים לו:

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מקורו של העיטור הזה בדגמי לוחות מתכת שחוברו ב"אוזניהן" לאבנים.