דב בריש ויידנפלד

רב פולני
(הופנה מהדף דב בעריש וידנפלד)

הרב דב בריש וַיידנפלדיידיש: דוב בעריש וויידענפעלד; ה' בשבט תרמ"א, 5 בינואר 1881י' בחשוון ה'תשכ"ו, 5 בנובמבר 1965), נודע בכינוי הרב מטשעבין, היה ראש ישיבה, פוסק הלכה וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בישראל.

דב בריש ויידנפלד
הרב מטשיבין
לידה 5 בינואר 1881
ה' בשבט תרמ"א עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 1965 (בגיל 84)
י' בחשוון ה'תשכ"ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 5 בנובמבר 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדותיו עריכה

נולד בעיר הרימאיליב שבאוקראינה לרבי יעקב ווידנפלד, מחבר הספר "כוכב מיעקב", שהיה רב העיר ומחסידי הוסיאטין. אחיו הגדול היה הרב נחום ווידנפלד. אביו נפטר בעודו נער, ובשנת תר"ס, בגיל 19, נשא את יאכט, בתו של הגביר ישראל יוסף קלוגר, ועבר לעיר טשיבין (טשעבין) שבגליציה שבה התגורר חותנו. לצד ניהול בתי העסק של המשפחה שקד על לימודו. עמד בקשר עם רבי מאיר אריק, רבי שלום מרדכי שבדרון, רבי מנחם זמבה ועוד.

למרות הפצרות סירב לקבל משרת רבנות והעדיף לעסוק במסחר. לאחר שפשט את הרגל ב-1918 נאלץ לקבל משרת מורה-הוראה, ובשנת 1923 התמנה לרב העיר טשיבין. הוא הקים בעיר ישיבה גדולה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו).

 
בית בוקסבוים בגבול שכונת רחביה ושערי חסד בירושלים, בו התגורר הרב מטשיבין מאז עלייתו לארץ

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הנאצים לפולין ב-1939 התעורר חשש כבד לחייו, לאחר שבעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" הוא תואר כ"גדול התלמודיסטים בעולם"[1]. הוא נמלט מפולין ללבוב שהייתה אז בשליטת ברית המועצות, והתגורר בבית האדמו"ר מהוסיאטין. בקיץ 1940 נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. מסופר כי בשנים אלו עסק בחשאי בלימוד תורה בעל-פה עם חתנו, רבי ברוך שמעון שניאורסון. בשנת 1942 הועבר לבוכרה, בתחילת שנת 1946, לאחר שתדלנות של הרב יצחק הרצוג אצל הלורד הליפקס שהפעיל לחצים על השלטון הרוסי. הצליח לצאת מרוסיה לאיראן, שם שהה במשך חצי שנה עד לקבלת סרטיפיקטים[2], ב-10 באפריל 1946 הגיע לארץ ישראל עם אשתו ושתי בנותיו ששרדו עמו. מודעות 'ברוכים הבאים' נתלו לקראת בואו ארצה. בבואו לארץ ישראל התאכסן במלון באב"ד, עד אשר סודרה לו דירת מגורים בבניין שבנה ד"ר מרדכי בוקסבוים בשכונת שערי חסד בירושלים, בשכנות לשופט מנחם אלון.

לאחר המעבר לשכונת שערי חסד החל לכהן כרב בית הכנסת "קהל חסידים" שבשכונה.

אשתו נפטרה בשנת תש"ז (1947) והוא נישא בשנית לרייזל[3], אלמנת הרב יוסף ברנפלד, צאצאית של החתם סופר.

הרב ויידנפלד צורף למועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ונחשב לאחד ממנהיגיה הרוחניים הבולטים של המפלגה. למרות זאת הוא זכה להערכה גם בחוגי סאטמר. בשנת תש"ח מונה לבקשת הרב אליעזר יהודה פינקל לראש ישיבת חיי עולם במקום רבי נפתלי צבי שמרלר.

בשנת ה'תשט"ז ייסד בירושלים את ישיבת "כוכב מיעקב – טשיבין".

נפטר בירושלים בערב שבת, י' בחשוון תשכ"ו, 5 בנובמבר 1965. הלווייתו התקיימה במוצאי שבת שלאחר מכן בירושלים. בהלוויה השתתפו כ-30,000 אנשים ועל פי צוואתו לא נישאו בה הספדים[4]. נקבר בהר המנוחות, לצדו של רבי אהרן רוקח, הרבי מבעלז.

משפחתו עריכה

בנו הרב יעקב נישא לרחל לבית קנר וכיהן כר"מ בישיבת כוכב יעקב בטשבין. בנו הרב ישראל יוסף נישא למרים, בתו של הרב מנחם זמבה, וכיהן אף הוא כר"מ בישיבה. בתו לאה נישאה לתלמידו הרב ברוך הלברשטאם, בנו של הרב סיני הלברשטאם מז'מיגראד, שכיהן כרבה של העיר זקליקוב בפולין. בתו יוטא נישא לחיים טננבוים. כולם נספו בשואה[5]. נכדתו, בתם של לאה והרב ברוך הלברשטאם שנולדה ביוני 1943, נמסרה למיילדת פולנייה שמסרה אותה לזוג פולני חשוך ילדים, אצלם נשארה גם לאחר המלחמה[6].

בתו רייזל נישאה לרב ברוך שמעון שניאורסון (נין ונכד לבעל התניא), מחבר הספר "ברכת שמעון" שייסד יחד עם חותנו את הישיבה ומילא את מקומו לאחר פטירתו. בת נוספת, מינדל, נישאה לשלמה זלמן גולדשטוף שעבד לפרנסתו כסוחר. על שמו הוקם בניין הפנימייה "בית שלמה" בישיבת טשיבין בירושלים. לזוג זה לא נולדו ילדים.

ספריו עריכה


מכתבים

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ב' עמ' 781
  2. ^ שר התורה עמודים 138-145
  3. ^ בראש חודש אלול ה'תש"ט, בביתו של אחיינה הרב יוסף ליברמן (רב), מובא בספרו שלשלת היוחסין עמוד ח
  4. ^ הפרדס, שנה מ' חוברת ג', עמ' 38–40, הגאון מטשיבין זצ"ל איננו, באתר היברו בוקס, ‏כסלו תשכ"ו
  5. ^ שר התורה עמודים 74-77
  6. ^ הרב דוד כהנא, אחרי המבול: חיי הקהילות בפולין לאחר השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, עמודים 15-16.