דודה ליזה (חנה רובינא) וויקטור קדוש (שי דנון) בהצגה בתיאטרון הבימה, 1969

דודה ליזה: מלודרמה ישראלית הוא מחזה ישראלי פרי עטו של נסים אלוני, משנת 1968. המחזה הועלה ב"תיאטרון הבימה" בינואר 1969, בבימויו של אלוני, וזיכה אותו בפרס נשיא המדינה לספרות בשנת 1971 (אז הוענק פרס זה לראשונה).[1]

תקציר העלילהעריכה

עלילת המחזה מתרחשת בסתיו של שנת 1966 בגן ובטרקלין של אחוזתה של ליזה בלנק, כאשר בני משפחתה עלו לארץ ישראל בעלייה השנייה והקימו מושבה. האחוזה ממוקמת במושבה השוכנת בקרבת מועצה מקומית ישראלית.

ברקע המחזה ז'אק בלנק קינא באהבתו של בנו יוסף לאביגיל, לה עמד להינשא, ונתן את אביגיל לאחיו אלכסנדר במקום. בתגובה לכך יוסף בלנק רצח את אביו במרתף היין הביתי לעיניה של הדודה ליזה, אחותו של ז'אק.

לאחר מכן יוסף גורש לארצות הברית, שם הפך לג'ו, וישב בכלא במשך חמש עשרה שנה. מתא כלאו שלח יוסף שליחים במטרה לרצוח את הדודה ליזה. אך ליזה הפיקחית נישאה לשליחים, ובעזרתו של האגרונום ד"ר אטלס, השתלטה עליהם, סרסה אותם והפכה את השלישייה לגננים חסרי בינה. ובתמורה לעזרתו דודה ליזה הפכה את אטלס לארוסה הנצחי.

כעת, עם תחילת המחזה, יוסף שב לישראל מתוך כוונה להשיב לעצמו את רכוש אביו שנתון בידיה של ליזה. ליזה מעמידה פני נכה על כיסא גלגלים, ונעזרת באטלס האגרונום וביאשה, משרתה הזקן, כדי שיוסף (ג'ו) ישחק לידיה. אך היא חוששת גם ממרים, בתה של אביגיל, השבה מלימודיה בז'נבה ודומה לאמה כשתי טיפות מים, שכן גם היא רוקמת ברית עם יוסף לרצוח את ליזה. ויוסף (ג'ו) מתאהב במרים, בתה של אהובתו לשעבר. ליזה נעזרת בויקטור קדוש, אמן שנשכר על ידה בעבר כדי ליצור דמויות שעווה של בני משפחתה המתים, ובשלב מסוים אף מבקשת ממנו ליצור את דמותה שלה, כך שהגננים חסרי הבינה שבאים לרצוח אותה, טועים ו'רוצחים' בסופו של דבר את דמות השעווה, במקום את ליזה עצמה. לבסוף ד"ר אטלס רוצח את יוסף ואת דודה ליזה, שבעבר הייתה מאוהבת באחיינה, מצטערת על כך בדיעבד.

המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראליעריכה

תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 18 בינואר 1969; מספר הצגות: 67

המחזה בדפוסעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יצחק בן-מרדכי, 'רצח במשפחה: קריאה במחזה "דודה ליזה" מאת נסים אלוני', בתוך: נורית יערי (עורכת), על מלכים, שחקנים וצוענים: מחקרים ביצירתו התיאטרונית של נסים אלוני, בני ברק: הקיבוץ המאוחד; המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 122–147.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה