פתיחת התפריט הראשי

יוסי פולק

שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי

יוסף (יוסי) פולק (נולד ב-12 במאי 1945) הוא שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.

יוסי פולק
Yossi Pollak.jpg
לידה 12 במאי 1945 (בן 74)
סוגה מועדפת תיאטרון
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית צבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פולק ומיכל בת אדם, בסרט "עתליה" (1984)

ביוגרפיהעריכה

פולק נולד לזוג הורים גרושים שהחליטו לא לגדלו, ולכן נשלח להתגורר בתחילה אצל קרובי משפחה דתיים ברחובות, ולאחר מכן במוסדות, פנימיות ובקיבוצים שונים.

שיחק לראשונה בצעירותו בהצגת התיאטרון בפנימיית הילדים הדסים, לבסוף נזרק מהפנימייה בשל התנהגותו הפרועה[1]. בבגרותו למד משחק בבית הספר למשחק בית צבי שברמת גן.

קריירה בתיאטרוןעריכה

לאחר שסיים לימודיו, החל קריירה מכובדת בתיאטרון הישראלי. במהלך השנים שיחק בתיאטרון הבימה בהצגות: "דודה ליזה", "הצוענים של יפו", "האב", "על עכברים ואנשים", "אותלו", "הדוד ואניה", "השקיעה" וב"דוקטור פאוסטוס". בתיאטרון בימות שיחק ב"נפוליון - חי או מת" וב"בדרך למוסד הסגור". בתיאטרון הקאמרי שיחק ב"חלום ליל קיץ", "שלושה הוצמך", "אילוף הסוררת", "הסוחר מוונציה", "יוליוס קיסר", "הוצאה להורג", "הנסיכה האמריקאית", "הג'יגולו מקונגו", "הגולם", "עקר בית", "אוי אלוהים" ובתפקיד ליר ב"המלך ליר". בתיאטרון חיפה שיחק ב"סיפורו של סוס" וב"עקומים" ובתיאטרון בית ליסין שיחק ב"קופר", "כולם היו בניי", "וריאציות על נושא מסתורי" וב"אני לא רפפורט", שעליה זכה בפרס השחקן הראשי של השנה בטקס פרסי האקדמיה לתיאטרון.

במהלך השנים ביים בתיאטרון הישראלי מספר הצגות, שברובן גם השתתף: "סוף משחק" של סמואל בקט במרכז התיאטרוני בנווה צדק, "יתומים", "רובינזון קרוזו" (עם צבי פישזון), "אותלו" ו"רומיאו ויוליה" בתיאטרון חיפה, ואת "על עכברים ואנשים" בתיאטרון בית ליסין.

קריירה בקולנוע ובטלוויזיהעריכה

כמו כן, השתתף פולק במספר סרטי קולנוע ישראליים: ב-1971 גילם את חברו של האופה בסרטו של בועז דוידזון "חצי חצי". ב-1972 גילם את אורי בסרטו של בועז דוידזון "עזית של הצנחנים". ב-1973 גילם את שלום בסרטו של יואל זילברג "חכם גמליאל", גילם את ירח בסרטו של גד בן ארצי "מתנה משמיים" והשתתף בסרטו של משה מזרחי "הבית ברחוב שלוש" (סרט שהיה מועמד לפרס האוסקר). ב-1980 גילם את שאול רז בסרטו של אבי כהן "המשחק האמיתי", והשתתף בסרטו של ג'אד נאמן "לא לשידור". ב-1984 השתתף בסרטו של עקיבא טבת "עתליה", ובסרטו של ג'אד נאמן "מגש הכסף". ב-1989 גילם את נפתלי סימן טוב בסרטה של מיכל בת אדם "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב". ב-2005 גילם את יצחק בסרטה של ג'ולי שלז "מוכרחים להיות שמח". ב-2010 גילם את אפרים לצדו של יהורם גאון בסדרה "נבלות" (על פי ספרו של יורם קניוק), ששודרה בערוץ הוט 3, והשתתף בסרטו של איתן צור "התפרצות X" לצד מלאני פרס ורמי הויברגר.

בשנת 1982 תרם את קולו לסרט "חזון ומעשה" של קרן רוטשילד, אשר שודר בטלוויזיה הלימודית[2].

פולק ידוע באירוע שערורייתי שהיה מעורב בו ב-1985, כשטילטל פיזית את מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ במהלך ההצגה "רובינזון קרוזו", מאז דבקה בו תדמית שלילית לאורך שנותיו בתיאטרון. כמו כן, ידוע פולק בדעותיו הפוליטיות השמאליות-רדיקליות, ובהתבטאויותיו נגד הממסד הישראלי, נגד צה"ל ונגד השלטון הישראלי ומהלכיו. גם משפחתו, ובעיקר בניו, ידועים בפעילות נגד מדיניותה של ממשלת ישראל.

פולק נשוי בשנית לתמי (בתו של נמרוד אשל) ולהם שני ילדים: יונתן פולק (ממייסדי קבוצת אנרכיסטים נגד הגדר) ושאול פולק (נוב). מנישואיו הקודמים יש לו שלושה ילדים נוספים: איש הקולנוע שי כרמלי-פולק, השחקן והרקדן אבשלום פולק ועומר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסי פולק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה