דורית צמרת

מרצה לקולנוע ישראלית

דורית צמרת (30 באוגוסט 19425 בינואר 2023) הייתה מרצה לקולנוע, פעילת שלום ופזמונאית ישראלית.

דורית צמרת
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 30 באוגוסט 1942
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 5 בינואר 2023 (בגיל 80)
ישראלישראל בית השיטה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נועה ארנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

דורית צמרת הייתה תושבת קיבוץ בית השיטה. היא שירתה בצה"ל בחטיבת הנח"ל, וכתבה בעיתון "במחנה נח"ל"[1].

לאחר שחרורה מצה"ל, חזרה לקיבוץ, שם ערכה את "יחד", ביטאון התק"ם[2] בין השנים 1984–1986[3].

צמרת כתבה את המילים למספר שירים שהולחנו. שירה המפורסם ביותר הוא "החיטה צומחת שוב", ללחן של חיים ברקני, אותו כתבה לאחר מלחמת יום הכיפורים לזכרם של 11 בני הקיבוץ שנפלו במלחמה. השיר בוצע, בין היתר, על ידי הגבעטרון, חוה אלברשטיין, אביבה שחף, קולות ירדן, אחינועם ניני, ירדנה ארזי, קרן פלס, שלומית אהרון, אוהד חיטמן, רוחמה רז ודודו זכאי. שירים נוספים שכתבה הם "זה רק מילים" ללחנו וביצועו של יחזקאל דורי, "יש מה לספור" שהלחין דן פלד, "סיפורי אהבה" שהלחין יחזקאל דורי וכן "וכל זה תם ולא נשלם יותם" ללחן של נחום היימן, שביצעה סי היימן. השיר נכתב לזכר יותם לוטן, בן בית השיטה, שנהרג במלחמת לבנון השנייה.

בראיון איתה שפורסם ב-2014, סיפרה צמרת שכפעילת שלום, בין השאר, תמכה בתנועות ארבע אמהות, שוברים שתיקה ולוחמים לשלום והייתה פעילה בעמותת בדרך להחלמה[4].

צמרת הייתה נשואה לניסן ארנברג, אם לארבעה ילדים וסבתא לתשעה נכדים. צמרת היא בתו של פעיל תנועת ההעפלה שמריה צמרת ואמה של נועה ארנברג, תסריטאית ויוצרת ישראלית.

צמרת נפטרה בביתה ב-5 בינואר 2023 בגיל 80[5].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה