פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

איתין נולד בראש השנה בשנת תרכ"ה (1864) בעיר בריאנסק, עיר תעשייתית לחרושת כבדה שבמחוז בריאנסק שברוסיה, לסעדיה ומעלה, שנישאו לאחר שסעדיה שירת 12 שנה בצבא הצאר ניקולאי הראשון במסגרת הקנטוניסטים – "החטופים".

כאשר השתחרר אביו מהשירות הצבאי הממושך נהנה מזכויות-יתר מסוימות, בהן הזכות להתיישב מחוץ לתחום המושב. סעדיה, מעלה אשתו וצאצאיהם גרו אפוא בבריאנסק (האב סעדיה איתין היה יליד אוקראינה). אהרן קיבל חינוך יהודי וכללי, ואת הכשרתו במקצוע הדפוס קיבל בבית-דפוס שהיה בבעלותו של גנרל רוסי בדימוס בשם יוּדין. לימים רכש אהרן את בית-הדפוס. הוא נישא לרבקה בת נחום גרבוז מקורסק ונולדו להם שלוש בנות ושני בנים. בעירו בריאנסק היה אהרן איתין עסקן פעיל בענייני הציבור היהודי ומורשה של חובבי ציון.

העלייה לארץ ישראל והקמת בית הדפוסעריכה

 
דפוס איתין את שושני בדרך יפו 5

בשנת ה'תרס"ו (1906) עלה אהרן איתין לארץ ישראל, לאחר שמכר את בית הדפוס שלו בבריאנסק. הוא הביא עמו ארצה ממון רב וכן אותיות דפוס רוסיות ועבריות. ביפו קנה בית דפוס שהיה סגור בהוראת השלטונות העות'מאנים. הוא שיפץ, שיכלל והרחיב והביא בית דפוס זה למצב פעיל. עם פתיחת בית-הדפוס של אהרן ביפו חודשו אפשרויות ההדפסה בעיר, לאחר שבית-דפוס קטן שקדם לו, שנוסד בידי א"ח זילברמן בשנת ה'תרמ"ח (1887), נסגר בפקודת השלטונות העות'מאניים. בית הדפוס סיפק את צורכיהם העסקיים של תושבי יפו והסביבה לדברי דפוס ולצורכי משרד, ויצר גם חותמות גומי עם ציוד מיוחד שיובא מגרמניה. גם פקידי השלטון של אז נהנו משירותיו של בית הדפוס. לאהרן איתין היו גם כישורים אמנותיים, שאותם יישם בעיצוב אותיות מסוגננות אשר שימשו לעיטור דברי דפוס.

אחותו של אהרן, פייגה-מנוחה, התגוררה ברוסיה ומצבה הכלכלי שם לא היה שפיר. במטרה לאפשר - לפחות לאחד מבניה - חיים טובים יותר, העלה אהרן ארצה בשנת 1907, בתמיכתו הכספית, את בנה סעדיה, שיכן אותו בביתו והתייחס אליו כאל אחד מבניו. סעדיה הפך לשותפו של איתין בבית הדפוס, אשר קיבל כעבור מספר שנים את השם "דפוס איתין את שושני". הדרך בה היה סעדיה שושני לשותפו של אהרון איתין יצרה נתק מוחלט בין שתי המשפחות - איתין וסעדיה שושני. על פי משפחת איתין, שושני הפך לשותף בדרך לא נאותה תוך ניצול מצבו של אהרון עם חזרתו מגלות מצרים. בשנת 1912 העלה אהרון איתין את אמו מעלה ואחותו פייגה-מנוחה רוזנרוט עם בני משפחתה. הם התמקמו בנווה צדק. בשנת ה'תרמ"ח (1908) היה אהרן שותפו של עקיבא אריה ויס, הרעיונאי והיזם להקמת העיר תל אביב, בייסוד בית החרושת לאומנות עץ "בית אומנות" בבתי פיינגולד שמצפון ליפו, אך ימיו של בית חרושת זה היו קצרים.

בשנת 1915, עם הצטרפות האימפריה העות'מאנית למעצמות הציר במלחמת העולם הראשונה, גירשו השלטונות העות'מאניים בפקודו של ג'מאל פאשה (הקטן), המפקד הצבאי של החזית המזרחית, כ-750 מתושבי תל אביב ויפו שלא היו נתינים עות'מאנים והִיגלו אותם למצרים (גירוש יפו (1914)); בין המגורשים למצרים היו אהרן ובני משפחתו.

פעולות נוספותעריכה

איתין היה ממייסדי בית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי בתל אביב, ושימש שם כגבאי. כמו כן היה מפַּרנסיה של גימנסיה הרצליה, חבר הוועד המפקח הראשון שלה ויזם את הקמת חברת המניות שלה. הוא תמך כלכלית בילדים נזקקים אשר ביקשו ללמוד בגימנסיה וביניהם היה גם רפאל קלצ'קין.

איתין היה גם בין 66 המייסדים של שכונת אחוזת בית. בהגרלת המגרשים זכה איתין במגרש ברחוב יהודה הלוי 19, ובנה שם את ביתו הראשון.

איתין נפטר בתל אביב בי' בסיוון ה'תר"ץ (1930), ונקבר בבית הקברות הישן שברחוב טרומפלדור בתל אביב.

צאצאיועריכה

 
הנחת אבן הפינה ברחוב לוינסקי 69

פָניה בתו, פעילה בקרב חובבי הבמה העברית ביפו, נישאה לנחום פפר (בנו של המורה אליעזר פפר שלימד בבית הספר לבנות שבנווה-צדק). פניה ונחום נסעו לצרפת ולמדו שם, היא – הוראה וצרפתית, והוא – הנדסה. עם חזרתם ארצה עבד נחום בגאולת קרקע כמהנדס-מודד בחברת הכשרת היישוב, וברבות הימים היה למהנדס בחברת הנפט העיראקית (IPC) והִרבה לנסוע לעיראק לרגל עבודתו. בשנת 1936, עם חזרתו ארצה במטוס משם, התרסק המטוס ליד עפולה ונחום נפצע ונפטר.

סעדיה בנו, שנקרא על שם סבו (אביו של אהרן), וכינויו היה 'איסיי', הוכשר כמהנדס חשמל והקים יחד עם פנחס רוטנברג את חברת החשמל, שבה היה המהנדס הראשי מיומה הראשון ועד ליציאתו לפנסיה. איתין היה מהנדס חשמל ורוטנברג מהנדס סכרים. איסיי איתין נישא לרבקה חנוך, בתם של מלכה ואברהם-גרשון חנוך, ממייסדי תל אביב.

דיבשה בתו, שלמדה בשווייץ, הייתה ד"ר למתמטיקה. היא נישאה לבנימין אמירה. שניהם היו ממייסדי הפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה העברית.

מרים בתו הייתה בקטריולוגית ונמנתה עם צוות המעבדה הראשון של בית החולים הדסה בתל אביב. היא נישאה לדוד לוין, כלכלן, שהיה מבכירי חברת האשלג, וגם פעל רבות להעלאת ניצולי השואה.

נחום, הצעיר בבניו, היה בוגר אקדמיה לאמנות בפריז. הוא היה מחלוצי ענף תעשיית גלופות ההדפסה (צינקוגרפיות) שבתל אביב. היה גם מרוכשי השבועון העולם הזה בשנות החמישים, והמו"ל והעורך האחראי של הדו-שבועון "כלנוע" שיצא בתחילת שנות השלושים (כאשר המנהלה והמערכת מוקמו בבית איתין ברחוב לוינסקי 69 בתל אביב). כמו כן היה מצנט (תומך אמנותי) לציירים ישראליים רבים. נחום מעולם לא נישא.

גלריית תמונותעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • 'איתין, אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 527.

קישורים חיצונייםעריכה